קריאה עכשווית בספריו של ז'ול ורן היא מסע בזמן, חלון להציץ בו על הידע ועל הרעיונות החברתיים והתרבותיים שהיו במרכז הקונסנזוס של האירופאים באמצע המאה
המאמר נכתב במקור בשנת 1970 ופורסם בפנטסיה 2000, גליון 12, 1981
הספר יצא לאור בתרגומו של עמנואל לוטם בהוצאת ספרית מעריב
המאה ה-19 היתה מאה של גילויים וחידושים רבים באירופה. חידושים טכנולוגיים הובילו למהפיכה התעשייתית שצרכה יותר ויותר חומרי גלם. המעצמות הקולוניאליות דוגמת בריטניה, צרפת וגרמניה
מחבר המאמר, הד"ר צבי בראל מהטכניון הוזמן לכנס מדעי לציון 100 שנה למותו של ורן בהיותו החוליה האינטרנטית המקשרת בין חובבי ורן בעולם
תופעה זניחה – הנצפית לשברירי שניה שימשה את ז'ול ורן להגביר את האטרקטיביות של המדע בקרב תלמידי בתי הספר
"פאריס במאה העשרים", ספר שנכתב ב-1863 – ככל הנראה, מיד אחרי ספרו הראשון, "חמישה שבועות בכדור פורח" – הוא דיסטופיה אמיתית,
בראיון שהעניק למגאזין אחד בצרפת בשנת 1894 אמר ז'ול ורן שהדבר שהוא מתחרט עליו יותר מכל הוא שלא מצא את מקומו בספרות הצרפתית.
כמה מפריצות הדרך החשובות בכיבוש התת-ים אירעו בזמנו של ורן, סביב שנת 1870. כבר ב-1776 בנה דויד בושונל האמריקאי את הצוללת הראשונה, ה-Turtle, בעת מלחמת
כשכתב ז'ול ורן את "מסע אל מרכז האדמה" בשנת 1870 לא היה ידע גיאולוגי מסודר על כדור הארץ, ואפילו עובדה פשוטה כמו גילו של כדור
ז'ול ורן התפרסם בזכות כתיבתו מלאת ההשראה על מדע וטכנולוגיה, שהעניקה לו מקום של כבוד בקרב סופרי המדע הבדיוני. עם זאת, היופי בסיפוריו אינו המפרט
ז'ול ורן, שהלך לעולמו היום לפני מאה שנה, הוא אחד הסופרים האהובים ביותר לבני הנעורים מאז ועד היום.
ההוצאה הטרייה והמבטיחה, "אחוזת בית", עושה את צעדיה הראשונים בשוק עם נובלה פרי עטו של הסופר הקלאסי
בשנת 1889, התפרסם סיפור קצר פרי עטו של ז'ול ורן – "יום בחייו של עיתונאי אמריקאי בשנת 2889". בסיפור העתידני, מתאר ורן את החיים בעוד
ז'ול ורן הרבה לתאר בספריו מסעות ייחודיים, שברבות השנים הסתברו כמי שהקדימו את זמנם. ההרפתקה המתוארת ב"מסע לבטן האדמה" עדיין נשמעת כעלילת מדע בדיוני, אך
רשימת הקישורים הוכנה ב-2005 ולא עודכנה מאז, במידה ואחד האתרים כבר אינו קיים, אנא הודיעו זאת במנגנון התגובות.
מאה שנים לאחר מותו, ממשיכים גיבוריו וסיפוריו של ז'ול ורן – הסופר הצרפתי הדגול, לרתק ולרגש קוראים בכל העולם. גיבוריו האלמותיים, המאכלסים את עשרות ספריו,
בעזרת סיב אופטי ומערכת צילום דיגיטלית אפשר להגיע כיום למרבית איברי הגוף ולחשוף את מסתוריו
הנוסע בזמן ובחלל הציורי ביותר חוגג 75. הוא זכה לראות רבות מתחזיותיו מתגשמות והוא עדיין מתבונן בהחלט אל העתיד
מהבחינה הטכנית של המיזעור עד כה ושל השכלולים הצפויים בננוטכנולוגיה אנחנו יכולים להגיע למחשבים שיפעילו רובוטים. השאלה כמה אנו קרובים לחשיבה עצמאית של אותם רובוטים?
האם עתיד להופיע בעולמנו מחשב-משיח, ואלו בעיות הוא יעזור לפתור?
מהם חיים ומהו מוות, וכיצד נבדיל ביניהם. אם משווים אדם מתפקד לסלע, הרי אין כל בעיה. יצור אנוש מורכב מסוג מסוים של חומרים כימיים, הקשורים
אותם רובוטים נשענים כולם על שלושת החוקים, מלבד אחד.. אותו אחד הנחשד לרצח הגאון הטכנולוגי דר' אלפרד לנינג, ומהווה מטרת מחקר ותהייה לצופים לאורך כל
מה יקרה כשנצליח ליצור רובוטים שמורכבותם לא תיפול מזו של בני האדם? מה תהיה המשמעות ומה יהיו ההשלכות? לסופרי המדע בדיוני יש מספר מחשבות בנושא
