סיקור מקיף

המחשב והמוח על פי אסימוב

מדענים טובים יכולים גם לשנות דעתם אם העובדות דורשות זאת. אסימוב שינה את גישתו בתחום הבינה המלאכותית, כאשר מהפכת המיחשוב האישי הראתה כי המחשב אינו אלא עוד מכשיר סיוע חיצוני ולא תחליף לתבונה האנושית

הרובוט של אסימוב
הרובוט של אסימוב

איזאק אסימוב מוכר לנו כסופר מדע בדיוני. ספרי המדע הבדיוני שלו מאוכלסים במחשבי על המצטיינים בבסיסי מידע וכושר חישוב עצומים, שבמקרים מסוימים יש להם תכונות אנושיות. כמו כן מככבים בספריו רובוטים דמויי אדם, בעלי תכונות אנושיות לכאורה, אך המתוכנתים באמצעות שלושת חוקי הרובוטיקה, כך שאף פעם לא יוכלו להזיק לבן אנוש ובכך הם טובים מבני אדם.

אך אסימוב היה גם סופר מדעי. מאות הספרים שכתב כוללים, מלבד ספרי המדע הבדיוני, גם ספרים כמו הצופן הגנטי והאנציקלופדיה למדע וטכנולוגיה. הוא כתב גם מאמרים רבים שהתפרסמו במסגרות שונות. אנו נביא כאן שניים ממאמריו העורכים השוואה בין המחשב למוח האנושי. שני מאמרים אלה מביעים דעות מנוגדות.

במאמר "משרתינו האינטליגנטיים" טוען אסימוב להשוואה עקרונית בין פעולת המחשב לפעולת המוח וצופה שהמחשבים ישיגו אותנו באינטליגנציה ואף יעלו עלינו. הוא מעלה גם רעיון פרוע שהמחשבים ישתלטו עלינו ועל העולם. הרעיון המובע במאמר זה עולה בקנה אחד עם ספרי וסיפורי המדע הבדיוני של אסימוב ומשקף גם הלכי רוח ספקולטיביים אשר שררו גם אצל חלק מהקהיליה המדעית בתחום המחשבים בתקופה בה נכתב המאמר.

במאמר "הרהורים על מחשבים אישיים", מדגיש אסימוב את ההבחנה בין כישורי המחשב לכישורי המוח האנושי. האם אסימוב שינה את דעתו? – בהחלט כן. במדע, בפוליטיקה, כמו גם בתחומים אחרים, אנשים משנים את דעותיהם ועמדותיהם בהתאם לנסיבות ולמידע שבידיהם ואל לנו לכנותם הפכפכים.

המאמר "הרהורים על מחשבים אישיים" משקף את המגבלות המוכרות לנו היום ביישומים של בינה מלאכותית, שכל אחד מהם מייצג בצורה מוגבלת פן מסוים של הבינה האנושית. במילים אחרות: ישומי הבינה המלאכותית הם רבי תועלת, אך מכאן ועד להפיח בהן רוח אנושית – הדרך ארוכה. בין שורות המאמר מבצבצת כנראה גם האכזבה ממכונת התרגום – מחשב המתרגם משפה לשפה – אשר מדעני המחשב והלשון שקדו עליו בזמנו ותלו בו תקוות רבות אשר נכזבו.

לנו נראה שההבדל בין מחשב למוח הוא כמותי בלבד, כמות שמעל סף מסוים שנכנה אותו סף התודעה, היא הופכת לאיכות. מדברים בשנים האחרונות על מחשבי על, מערכות מומחיות, עיבוד מקבילי, לוגיקה עמומה, מחשבים ביולוגיים, מולקולריים, קוואנטיים ועוד. אך הפיתוחים של היום עדיין רחוקים מסף התודעה. דומה שההבדל מתחיל ברמת התא הלוגי הבודד. בעוד תא לוגי מכיל כניסה אחת או שניים, אולי שלוש, לתא עצב אופייני כאלף כניסות. המוצא שלו, כמו של התא הלוגי, הוא אפס או אחד, אבל תוצאה זו היא עיבוד לוגי סבוך של כל אלף הכניסות, כולל משתנים של תזמון האותות בכניסות השונות או קצב האותות בכניסה אחת. אחד המאפיינים של פעולת המוח, בניגוד למחשב – הוא כאוס. בגלל האוסף הענק של גורמי קלט (חושים וזיכרון קודם), וגם בגלל ריבוי הקלטים ברמת תא העצב הבודד – קשה לנבא את הפלט – ההתנהגות, כיוון ששינוי קטן בקלטים עשוי לגרום שינויים עצומים בפלט. ואכן יש עובדות בתחום חקר המוח והפסיכיאטריה המצביעות על כך שהפרעות נפשיות מסוימות מאופיינות בכך שפעילות המוח פחות מדי כאוטית ויותר מדי מסודרת.

יתכן וההתפתחויות בעשר-עשרים השנים הבאות בתחומי האלקטרוניקה ומדעי המחשב, יחד עם התקדמות בהבנת נבכי המוח, יאפשרו לנו ליצור מערכות ממוחשבות אינטליגנטיות באמת. כל מה שייוותר לנו, זה למצוא יישומים הולמים למערכות כאלה. מכל מקום יהיו אלה מחשבים מהסוג אותו אנו רגילים לפגוש בספרי וסרטי המדע הבדיוני. ואילו אסימוב, אם היה כותב מאמר נוסף בנושא, היה חוזר לעמדתו שהובעה במאמר הראשון, לאמור: המחשבים אכן יעלו על המוח האנושי.

משרתינו האינטליגנטים

איזאק אסימוב (תרגם: אריה סתר)

במאמר זה שנכתב לפני כשלושים וחמש שנים, טוען המחבר שהמחשבים יגיעו לרמתו של המוח האנושי ואף יעלו עליו.

רובוטים אינם צריכים להיות מאוד אינטליגנטים. אם רובוט יכול למלא פקודות פשוטות ולבצע את עבודות הבית, או אם הוא מסוגל להפעיל מכונות פשוטות ברצף פעולות החוזרות על עצמן – הדבר יספק אותנו בהחלט. אין זה קל לבנות רובוט, כיוון שעלינו לדחוס מחשב קומפקטי לתוך גולגלתו – אם אנו רוצים שלרובוט תהיה צורה דמוית אדם. וזה קשה לבנות מחשב מורכב ומסובך שיחד עם זה יהיה בגודל של מוח אדם.

נעזוב את עניין הרובוטים. למה עלינו להתאמץ לעשות את המחשב קטן יותר? מרכיבי המחשב הולכים וקטנים – משפופרות ריק דרך טרנזיסטורים ועד לפיסות סיליקון של מעגלים משולבים. מה יקרה אם בנוסף להקטנת המרכיבים, נגדיל את המבנה של המחשב?

לו המוח שלנו היה גדול, הוא היה מתחיל לאבד מיעילותו, כיוון שמתקפי העצב אינם נעים כה מהר. העצבים המהירים ביותר מעבירים מתקפים במהירות של רק כמאה מטר בשנייה. מתקף עצבי יכול להבזיק מקצה המוח לקצהו בחלק ה- 440 של שנייה. אילו מוחנו, נסו לתאר לעצמכם, היה בגודל 15 ק"מ, היה לוקח למתקף העצבי זמן של 2.5 דקות כדי לחלוף לאורכו. המורכבות הגדולה שהייתה מתאפשרת על ידי גודלו העצום של מוח כזה, הייתה נכשלת בתפקודה, עקב ההמתנה הארוכה להעברת המידע ועיבודו.

במחשבים לעומת זאת, המתקפים החשמליים עושים את דרכם במהירות של 300,000 ק"מ בשנייה. מחשב ענק ברוחב של 600 ק"מ, יעביר אותות מקצה לקצה, למרות גודלו העצום, בחלק ה- 500 של שנייה.

מבחינה זו לפחות, אפילו מחשב ענקי כזה – כמו אסטרואיד גדול – יוכל לעבד מידע באותה מהירות שעושה זאת המוח האנושי.

נתאר לעצמנו שרכיבי המחשבים ילכו וייעשו קטנים יותר, החיבורים ביניהם יהיו סבוכים יותר והמחשבים עצמם יהיו גדולים יותר – האם לא יתכן שהמחשבים אז יוכלו לעשות כל מה שהמוח האנושי מסוגל לו? האם ישנו איזה שהוא גבול עליון תיאורטי למידת אינטליגנציה של מחשב? אני לא שמעתי על גבול כזה. נראה לי שכל אימת שאנו מצליחים לדחוס יותר לתוך נפח נתון, המחשב מסוגל לעשות יותר. ככל שאנו מגדילים את המחשב, כאשר רמת המורכבות והצפיפות נשארה כמקודם – גם אז מסוגל המחשב לבצע יותר.

אם בסוף נצליח ליצור מחשב שיהיה מספיק מורכב ומספיק גדול, מדוע שלא ישיג רמת אינטליגנציה אנושית?

אני בטוח שרבים לא יאמינו בכך ויאמרו למשל: "אבל איך יכול מחשב לכתוב סימפוניה טובה, ליצור יצירת אמנות חשובה, או לפתח תיאוריה מדעית חדשה?".

התשובה הניצחת שאני נוטה בדרך כלל לענות לשאלה זו היא – "ואתה יכול?". גם אם אותו שואל הוא אדם רגיל ובאמת הוא לא יכול, ישנם אנשים מיוחדים במינם שהם גאונים והם יכולים. אך גאוניותם נובעת רק מהעובדה שאטומים ומולקולות בתוך מוחם מסודרים בסדר מסוים. אין שום דבר במוחותיהם מלבד אטומים ומולקולות!

אם נסדר אטומים ומולקולות באיזשהו סדר מסובך בתוך מחשב – גם הוא יוכל להפיק יצירות גאוניות. ואם רכיבי המחשב לא יהיו קטנים כמו במוח האנושי – אז הוא יהיה יותר גדול.

יהיו אנשים שיאמרו: "אבל מחשבים יכולים לעשות רק מה שהם תוכנתו לעשות"; התשובה לזה תהיה – "נכון, אבל גם מוחות מסוגלים לעשות רק מה שהם תוכנתו לו – ע"י הגנים שלהם".

חלק מתכנות המוח הוא יכולתו ללמוד וזה יהיה גם חלק מהתכנות של המחשב העתידי. ובעצם, אם אפשר לבנות מחשב שיהיה אינטליגנטי כמו אדם, מדוע שלא נעשה אותו אינטליגנטי יותר מהאדם?

ובכן, מדוע לא? אולי זה יהיה השלב הבא באבולוציה! משך שלוש מיליארד שנים, בתהליך בלתי פוסק של ניסוי ותעייה, התפתחו מבנים של אטומים ומולקולות, אשר יצרו לבסוף – לאחר השבחה הדרגתית, מין אינטליגנטי מספיק שיהווה את הצעד הבא באבולוציה – צעד במונחים של מאות שנים ואולי רק עשרות… ואז העניינים יתחילו לזוז באמת!

ואם המחשבים יהיו אינטליגנטים מאיתנו, אולי יהיה עליהם לכבוש את מקומנו? הם יוכלו להיות טובי לב, כשם שהם אינטליגנטים ובמקום להשמידנו, יניחו לנו להתיש את עצמנו ולהיכחד. אולי הם ישמרו אחדים מאיתנו כחיות מחמד או למטרת שימור הגזע שלנו.

ראו בעצמכם מה אנו מעוללים לעצמנו ברגע זה – לנו ולכל היצורים החיים בכוכב הלכת שאנו נמצאים עליו. אולי הגיע הזמן שנוחלף. אולי הסכנה האמיתית היא בכך שעד שהמחשבים יפותחו לרמה בה יוכלו להחליף אותנו, יהיה כבר מאוחר מדי.
חשבו על זה!

הרהורים על מחשבים אישיים

איזאק אסימוב (תרגם: אריה סתר)

במאמר זה שנכתב לפני כעשרים שנה, חוזר בו אסימוב מעמדתו במאמר הקודם וטוען שהמחשב לא יגיע לכשריו של המוח האנושי.

כל התקדמות בפיתוח עזרים לפתרון בעיות, מעוררת חששות סתומים. אפשר לדמיין את הארכיטקטים המצריים הקדמונים בוחנים בחשדנות את מוטות המדה הראשונים ואומרים בחוסר שביעות רצון: "אנשים יפתחו תלות במנגנונים מכניים אלה. הם ישכחו כיצד לאמוד מרחקים בעינם הבוחנת ויסתמכו בשיפוטם על חתיכות עץ נעדרות חיים. במקום להגיע להחלטה איטית מחושבת ונכונה, הם יגיעו להחלטה חפוזה ומוטעית". אני מעז לומר שגם הופעתם של החשבונייה, הספרות הערביות, סרגל החישוב והקלקולטור המיכני גרמו לטענות דומות. והיום, זהו המחשב האישי והתוכנות ה"אינטליגנטיות" שלו ש"פוטרים אותנו מאחריות וגורמים לחשיבה שלנו להתייבש".

כל אותם עזרים לפתרון בעיות, מציבים בפנינו קושיה טאוטולוגית; הפתרון קיים וטבוע בתוך הנתונים המשמשים כקלט לבעיה. גם כאשר אנו מחפשים פיתרון ל- 9X7, יש בידינו את המידע הנותן את התשובה היחידה למעשה – 63. אנו יכולים להסתכל בלוח הכפל, או אם יש לנו זמן, לסדר 9 ערימות של 7 חלוקי אבן כל אחת ולספור את כל האבנים. אף כי לוח הכפל מספק את התשובה מהר יותר וטוב יותר (כיוון שספירת האבנים מועדת לטעויות), התוצאה תהיה אחת בשתי השיטות. אם יש לנו שפע של זמן ואין לנו משהו חשוב יותר לעשות ונשכיל לספור בזהירות – נוכל לוותר על לוח הכפל – אבל אף אחד לא יעשה זאת, כיוון שהמהירות והיעדר השגיאות חשובים.

כך זה גם עם המחשב האישי. אצל עובדי משרד, כמו אצל מדענים, העזרים המכניים פינו מקום לכלי האלקטרוני הרב שימושי. המחשב האישי יכול לאחסן ספריות שלמות על הכוננים רבי הקיבול שלו והוא יכול לחשב פי מיליארדים יותר מהר מאיתנו וללא שגיאה. עם זאת, כאשר אנו טוענים את המחשב בנתונים והוראות, התשובה כלולה כבר בקלט. אנו (ללא המחשב), יכולים להתחיל עם אותו מידע, לבצע אותם מניפולציות ולהגיע לתוצאה האחת והיחידה, בתנאי שיש לנו מספיק זמן ונהיה מספיק זהירים כדי למנוע שגיאה. אך בגלל הזמן הרב הדרוש לפתרון בעיות, אפשרות זו אינה באה בחשבון.

אנו מתעקשים על שימוש במחשב ובנינו כאלה מערכות מחשבים מסובכות, שאין אנו יכולים יותר בלעדיהן. אך תמיד מרחף עלינו הצל של "GIGO" (זבל נכנס – זבל יוצא). אם שמך הוכנס פעם בצורה משובשת למאגר כתובות, או אם טעית בהקשת המספרים במכונת חישוב – התוצאה תהיה שגויה. המחשב האישי מועד לאותו סוג של שגיאות כמו כל עזר חישוב אחר וייתן לך, גם הוא, תוצאות שגויות במקרים כאלה. לעיתים זה מסוכן לבטוח בתוצאה של המחשב, אך באותה מידה גם האצבע העוקבת אחרי שורה או טור בלוח הכפל – עשויה לטעות. כתמיד – ה"פשלה" טמונה בגורם האנושי.

ישנן דרכים רבות בהן ניתן לבדוק תוצאות, אך הדרך הטובה ביותר לבור את הבר מן התבן – היא פשוט לדעת להכיר מתי התשובה נראית לא בסדר. כאן המוח האנושי יעיל הרבה יותר מן המחשב. למחשבים כושר מדהים לפתור בעיות, אך למוח האנושי יש כושר העולה על כך; קראו לזה אינטואיציה אם תרצו.

אפשר להזין את כל המילונים שבעולם למחשב, יחד עם כל כללי הדקדוק וכל היוצאים מן הכלל של אותם כללים וכל הביטויים שמעבר לכללים. המחשב יוכל אז לכתוב לא רע ובמקרים מסוימים גם ספרות ושירה, אך התוצאות תהיינה למרבית הצער נטולות כל השראה. אני עצמי, איני יודע אלא את הכללים הפשוטים ביותר של הדקדוק ורק לעיתים רחוקות אני משתמש בהם באופן מודע. למרות זאת אני כותב נכון באופן אינסטינקטיבי ואני גאה לחשוב שהכתיבה שלי מעניינת. אני יודע מתי משהו נשמע נכון ומתי לא ואני יודע להבחין ביניהם ללא היסוס, גם כאשר אני כותב במהירות מסחררת. איך אני עושה זאת? – אין לי שמץ של מושג וכיוון שאיני יודע איך אני עושה זאת, איני יכול לתכנת מחשב שיחקה אותי עושה זאת.

המוח האנושי אינו מכונת מספרים. הוא מטפל במספרים באיטיות מחרידה – וללא עזרים פשוטים כמו עיפרון ונייר, השגיאות בלתי נמנעות. המומחיות של המוח היא באינטואיציה, תובנה, פנטסיה, דמיון ויצירתיות. המוח האנושי מסוגל לגלות ולתפוס מצבים שהוא לא התנסה בהם מעולם, או על בסיס של מידע לא בטוח והבנה חלקית, להסיק מסקנות הגיוניות ונכונות. מחשב אינו יכול לעשות זאת, ממש כשם שאדם אינו יכול לסכם משוואות מסובכות בננושניות, או לחשב מיידית ערך של עסקות בחודש מסוים. ניתן כמובן להעלות על הדעת שמחשבים יוכלו יום אחד להפגין את כל הכישורים של המוח האנושי – אך לא בעתיד הנראה לעין.

למוח האנושי 10 מיליארד נוירונים וקרוב למאה מיליארד תאי תמיכה וכולם מחוברים בסבך חיבורים אסטרונומי. נוירון יחיד לכשעצמו הוא מערכת סבוכה של פרוטאינים ומעברים.

למה לנו לבנות מחשב שיעשה מה שאנו עושים בצורה משביעת רצון? האם היינו מאמנים אדם מיום לידתו לעשות מה שהמחשב הכי פשוט עושה כה היטב? סבורני שלא!

המחשב האישי, במהלך פיתוחו, יישאר אם כך כלי, אולי יותר מסובך, אולי עם יכולת משופרת לבחון את ההוראות הניתנות לו. אך ככל שיהיה מסובך, אני מסופק אם המחשב יגיע אי פעם למידת האינטואיציה וכוח היצירה של הרוח האנושית. לדעתי נראה בעתיד מחשבים ואנשים, כל אחד מייצג צורות שונות לחלוטין של אינטליגנציה, עובדים בשיתוף פעולה, יותר מאשר תוך תחרות ומשיגים יחד, יותר ממה שהיו יכולים להשיג כל אחד בנפרד.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן