מדוע כה חשוב לחפש אחר חיים תבוניים ביקום?

שואל סופר המדע הבדיוני ארתור סי קלארק, במאמר קצר משנת 1992 

 

ארתור סי. קלארק. מתוך ויקיפדיה
ארתור סי. קלארק. מתוך ויקיפדיה

יש שני אספקטים לחיפוש אחר תבונה חוץ ארצית – האספקט הטכנולוגי, והאספקט הפילוסופי. הראשון מתבטא בדאגתם של מהנדסים ומדענים: איך והיכן יש לחפש ובעזרת איזה ציוד? האספקט השני – דאגתו של כל אדם חושב, מכיוון שהוא עוסק באחת השאלות הבסיסיות שאדם יכול לשאול: מהו מעמדו של האדם בהוראות ההפעלה הקוסמיות?

הספקטרום של תשובות משכנעות אפשריות הוא רחב מאוד, והוא פרנס סופרי מדע בדיוני רבים. עם זאת, הם בדרך-כלל עסקו במגע ולא בגילוי מסוג אחר. חללית שתנחת על מדשאת הבית הלבן בודאי יותר מרגשת מקובץ של לחישות והפרעות שיאספו על-ידי שמיעה ולא על-ידי ראיה, למרות שתרחיש כזה יותר מסתבר.

באיזו צורה שלא תהייה, גילוי של חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ, ישנה לעד את מבטנו על היקום. לכל הפחות, הוא יוכיח לנו שלתבונה יש ערך של השרדות, למרות מה שאנחנו רואים בחדשות הערב. אני חושד שהדבר הראשון שנרצה לדעת על אותם אי. טי.-ים הוא "כיצד הם נראים?". שאלה זו יכולה להענות בקלות, אם נקבל אותות וידאו (וזה לא אמור להיות קשה, כאשר העקרונות המעורבים בכך הם אוניברסליים). כמעט בטוח שנכנס להלם. למרות שהעיצוב הבסיסי שלנו נראה כעיצוב יעיל, אשר עשוי להופיע תכופות בכוכבי לכת דמויי ארץ, בשום מקום בגלקסיה, לא יהיו יצורים שנוכל להתבלבל ביניהם לבין בני-אדם רגילים, חוץ, אולי, מאשר בלילות אפלים במיוחד.

אנחנו התוצר הסופי של אינספור הטלות של קוביות גנטיות. לעולם בכל הזמן והחלל, לא יוכל לחזור הסדר האבולוציוני המדויק. מנקודת מבט הנדסית, למשל, קופים ובני-אדם הם בעלי מבנה זהה, בכל זאת איננו מתבלבלים ביניהם. אפילו אי. טי. הומנואידי יראה יותר מוזר מאשר, נאמר, גורילה. יותר בטוח שהם יהיו זרים בהופעתם יותר מאשר תמנון, גמל-שלמה, או דינוזאור.

זאת אולי הסיבה, מדוע אנשים רבים מתנגדים לפרוייקט סטי. אולי לפי ההגיון שלהם, זה מתקתק כמו פצצת זמן במסך הגאווה שלנו – ושל רבות מהדתות שלנו.

התומכים בחיפוש מקווים לתשואות גדולות. אם ישנה ציוויליזציה גבוהה אי-שם בשביל החלב, אולי היא משדרת איזושהי "אנציקלופדיה גלקטיקה" מקודדת לטובת שכניהם הפחות מפותחים. אולי אנציקלופדיה כזאת תכיל תשובות לשאלות ששאלו את עצמם הפילוסופים והמדענים שלנו במשך מאות, ופתרונות יימצאו לרבות מן הבעיות הפרקטיות בהן מתחבטת האנושות.

אבל האם נוכל לעכל את שטף הידע הזה? והאם עצם נוכחותו לא תגרום לנו לרגש נחיתות סופני? אפילו המפגשים הזהירים והמתוכננים ביותר בין תרבויות ברמות שונות של התפתחות יכולים להיות הרי-אסון. האם לא עדיף לנו, בטווח הרחוק, לגלות את הידע הזה באמצעינו שלנו. זה כמו הסיפור של צ'יף של שבט פרימיטיבי, הנפעם מהטכנולוגיה המערבית ואומר בתגובה: "גנבתם לנו את החלומות שלנו".

למרות הכל, אני מאמין שההבטחה של סטי גדולה לעין שיעור מהסכנה שבו. הוא מציג את האפשרות הגדולה ביותר של גילוי, וכאשר נפסיק לחקור, נפסיק להיות אנושיים.

אבל אולי כל הויכוח אודות סטי הוא מיותר, וחיים תבוניים התפתחו רק על כדור הארץ. את זה כמובן, יהיה בלתי אפשרי להוכיח, משום שתמיד יוכל להיות איזשהו אי. טי. מעבר לתחום הקליטה שלנו. אם בכל זאת, לאחר מאות שנות האזנה וצפייה, לא נמצא סימן לתבונה חוץ-ארצית, נוכל לשפוט בוודאות שאנחנו לבד.

וזו האפשרות המעוררת ביותר יראת כבוד. אנחנו רק מתחילים להעריך את האחריות שלנו לכוכב הלכת ארץ. אם אכן אנחנו הנשמות היתרות בגלקסיה שלנו, עלינו להיות השומרים שלה גם בעתיד.
ארתור סי. קלארק נודע הן בשל כתיבת המדע הבדיוני שלו, והן בשל הכתיבה המדעית (כזכור, הוא זה שהמציא את לוויני התקשורת). קלארק משמש כראש אוניברסיטת החלל הבינלאומית בקולומבו, סרי-לנקה. בין ספריו הנודעים ביותר: "קץ הילדות", ו- "–;2001 אודיסאה בחלל".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן