דוד אמיל דורקהיים – סוציולוג ופילוסוף צרפתי, מייסד האסכולה הסוציולוגית הצרפתית.
דורקהיים נולד ב-15 באפריל 1858 בעיר אפינל שבלורן, במשפחה יהודית דתית. אמו הייתה בתו של סוחר. אביו, סבו וסבא-רבא שלו כיהנו כרבנים. גם דורקהיים עצמו התכונן בצעירותו לקריירה כרב, אך בגיל צעיר סירב להמשיך במסורת המשפחתית ועבר לבית ספר אחר.
דורקהיים החל את לימודיו באקול נורמל סופרייר בשנת 1879. מחזורו של דורקהיים נחשב לאחד המוכשרים ביותר במאה ה-19. רבים מחבריו, בהם ז'אן ז'ורס ואנרי ברגסון, תפסו בהמשך מקום מרכזי בסביבה האינטלקטואלית הצרפתית. עבודת הדוקטורט של דורקהיים, שנכתבה בלטינית, הוקדשה ליצירתו של מונטסקייה.
בכתביו הוכיח דורקהיים כי הדת נקבעת במידה רבה על-ידי גורמים חברתיים. זו הייתה התרסה כלפי הרוב הדתי בחברה. למרות יחסו זה לדת, הוא שמר על קשריו עם משפחתו היהודית ואף עם הקהילה היהודית.
בהמשך חייו היה חילוני לחלוטין, ובכתביו הדגיש דורקהיים שוב ושוב כי תופעת הדת נקבעה במידה רבה על-ידי גורמים חברתיים. רבים משותפיו לכתיבה ותלמידיו היו יהודים, חלקם היו קרובי משפחה של דורקהיים, והאנתרופולוג החברתי הנודע מרסל מוס היה אחיינו.
בשל דעותיו השנויות במחלוקת, לא הצליח דורקהיים להשיג משרה אקדמית בפריז. בין השנים 1882 ל-1885 הוא לימד פילוסופיה במספר בתי ספר בפרובינציה. בשנת 1885 החליט דורקהיים לעבור לגרמניה, שם למד סוציולוגיה במשך שנתיים באוניברסיטאות מרבורג, ברלין ולייפציג. מאמציו כוונו ליצירת הסוציולוגיה כמדע.
מאמריו של דורקהיים זכו להכרה בצרפת, ובשנת 1887 הוא קיבל משרת הוראה באוניברסיטת בורדו, שם החל לעבוד על הקורס הראשון בהיסטוריה של העיר בתחום מדעי החברה. דורקהיים היה הראשון בצרפת שהעביר סדרת הרצאות בסוציולוגיה. עבודתו בפקולטה, שהייתה בעיקרה פקולטה למדעי הרוח, הפכה לסמל להכרה במדעי החברה כתחום ידע משמעותי. אולם, עמדתו בדבר הדטרמיניזם החברתי של הדת הפכה אותו למושא לביקורת רבה.
בשנת 1887 התחתן דורקהיים עם לואיז דרייפוס, בתו של מנהל מפעל יציקה, שהביאה לו בהמשך שני ילדים – מארי ואנדרה.
בשנת 1892 פרסם דורקהיים את עבודת הדוקטורט "על חלוקת העבודה החברתית", חיבור יסודי על טבע החברה והתפתחותה. עניינו בתופעות חברתיות הועצם על ידי האירועים הפוליטיים העכשוויים. תבוסתה של צרפת במלחמת פרוסיה בשנים 1870–1871 הובילה לנפילת משטרו של נפוליאון השלישי ולהקמת הרפובליקה השלישית. אירועים אלה עוררו תגובה שלילית כלפי השלטון הרפובליקני החדש והחילוני, שכן אזרחים רבים ראו בגישה הלאומנית את המפתח לשיקום עוצמתה של צרפת, שהייתה בדעיכה. דורקהיים, יהודי ותומך הרפובליקה, שהזדהה עם האידיאולוגיה השמאלנית, מצא את עצמו במיעוט הפוליטי. עובדה זו, בשילוב עם פרשת דרייפוס משנת 1894, יצרה קשיים עבור דורקהיים. הוא ציין בצער: "לעתים קרובות דווקא האנשים המנודים ביותר משמשים כקורבנות כפרה. הדבר משכנע אותי, גם לאור האופן שבו נתפס ב-1894 פסק הדין במשפט דרייפוס. זה היה פרץ של שמחה ברחובות. מה שהיה אמור להיות אבל ציבורי, נחגג כהצלחה גדולה…".
בשנת 1895 פרסם דורקהיים את כללי השיטה הסוציולוגית. באותה שנה הקים בבורדו את הפקולטה הראשונה לסוציולוגיה באירופה. שלוש שנים לאחר מכן ייסד דורקהיים את כתב העת הראשון במדינה למדעי החברה, L'Année Sociologique ("השנתון הסוציולוגי"). בכתב העת פורסמו עבודות של מספר הולך וגדל של סטודנטים שהתמחו בנושא, וכן ביקורות של דורקהיים על מאמרים בגרמנית, באנגלית ובאיטלקית. בשנת 1897 יצא לאור הספר התאבדות, שהפך למודל לאופן שבו יכולה להיראות מונוגרפיה בתחום הסוציולוגיה.
חוקרים בפריז סירבו זמן רב לקבל את "האימפריאליזם הסוציולוגי" של דורקהיים ולכלול את מדעי החברה בתוכניות הלימודים שלהם. במונח "אימפריאליזם סוציולוגי" התכוונו מתנגדיו לתפיסה שלפיה הסוציולוגיה היא הדיסציפלינה המדעית השלטת, המסוגלת להסביר את כל היבטי החיים החברתיים, לרבות מוסר, דת, פוליטיקה ומשפט. בשנת 1902 הפך דורקהיים למרצה לחינוך בסורבון. בשנת 1906 הוא מונה לפרופסור מן המניין, ובשנת 1913 הוזכרה הסוציולוגיה בכותרת תפקידו כפרופסור.
דורקהיים שימש כיועץ במשרד החינוך. בשנת 1912 ראה אור חיבורו הגדול האחרון, צורות יסודיות של החיים הדתיים.
מהבידוד הלאומי והדתי היהודי, שאפיין אותו בשנות נעוריו, עבר דורקהיים לפיתוח גישה אוניברסלית לחברה. הזהות היהודית הפריעה לניתוח הכללי של הקיום האנושי. הוא הציג מושג חדש: "התודעה הקולקטיבית". "התודעה הקולקטיבית" שלו התייחסה למכלול האמונות והנורמות המוסריות המשותפות של חברי החברה (ואולי גם של הקהילה היהודית?), המרכיבות את הסולידריות החברתית. הסולידריות היהודית, שהייתה מוכרת לו היטב, עובדה במסגרת מושג זה לסולידריות כללית של חברי החברה.
פרוץ מלחמת העולם הראשונה השפיע באופן טרגי על גורלו של החוקר. הוא שילב את השקפותיו השמאלניות עם פטריוטיות, אך לא היה אינטרנציונליסט. דורקהיים היה אדם חילוני ורציונלי. כתוצאה מהמלחמה צצה תעמולה לאומנית, שאותה לא יכול היה לקבל. הוא שאף לסייע לצרפת, אך לא רצה להזדהות עם הלך הרוח הימני הפרימיטיבי. בנוסף לכך, מוצאו היהודי הפך אותו אוטומטית למטרה של הימין הצרפתי. שיעוריו הופרעו, וחייו היו בסכנה. רבים מתלמידיו של דורקהיים, שגויסו להגן על המדינה, מצאו את מותם בשדות הקרב. הוא נחרד למראה הטבח של מלחמת העולם הראשונה, שסימל את אסונה של הציוויליזציה, שאת הסוציולוגיה שלה הוא עצמו יצר. בדצמבר 1915 נהרג בנו אנדרה במלחמה. ככל הנראה, האבל הזה שבר את רוחו סופית. הוא נפטר בפריז ב-15 בנובמבר 1917 משבץ מוחי.
