אמיל יוליוס גומבל – סטטיסטיקה קטלנית

פעולתיו של המתמטיקאי אמיל יוליוס גומבל (Emil Julius Gumbel ) שהוכיח באמצעות סטטיסטיקה את מספרם הרב של הרציחות הפוליטיות, חשפו את האפליה במערכת המשפט הגרמנית לאחר מלחמת העולם הראשונה, והוא נרדף על ידי הנאצים בשל דעותיו הפציפיסטיות ויהדותו

ההפסד של גרמניה במלחמת העולם הראשונה ונפילתה של המונרכיה הובילו לשוויון זכויות של היהודים עם הגרמנים. היהודים השיגו אמנציפציה במדינה, שנשדדה והושפלה במלחמה, דוכאה על ידי המנהיגות חסרת היכולת ונבזזה על ידי בעלות הברית המנצחות. מה שהיהודים לא הצליחו להשיג באימפריה הגרמנית בעתות השלום והשגשוג, הם הצליחו להשיג במדינה שסבלה מההפסד הנורא והייתה נתונה להיפר-אינפלציה. מאז נובמבר 1918, המאבק של יהודי גרמניה לארגון מחדש של גרמניה החל בקנה מידה חסר תקדים. הרפובליקה הגרמנית הצעירה הפכה לזירה לניסיונות היהודים להציל את המולדת ולארגן מחדש את החברה הגרמנית. שנות 1918-1933 ראו את פריחת הפעילות המדעית, התרבותית והמהפכנית בקרב יהודי גרמניה. הסוציאליסטים והאינטלקטואלים היהודים רוזה לוקסמבורג, קורט אייזנר, ארנסט טולר, גוסטב לנדאואר, אריך מיזאם ואויגן לווינה הפכו למנהיגי המהפכה בגרמניה. במשך חמש עשרה שנים, ניסו היהודים לארגן מחדש את גרמניה, לגרום לה להיות סובלנית ומכבדת כלפיהם, דבר שאינו מקובל מבחינת האידיאולוגיה הגזענית של האנטישמיות הגרמנית, ששלטה רוחנית במדינה החל מהיוולדה ב-1879 בעבודה של וילהלם מאר. חלומותיהם של המהפכנים היהודים היו צבועים באדום של הסוציאליזם.

ב-18 ביולי 1891 במינכן נולד למשפחה יהודית של מנהל בנק פרטי אמיל יוליוס גומבל. הוא היה הראשון מבין שלושה ילדים של פלורה והרמן גומבל. אחיו פאול נולד בשנת 1894, והלנה, הצעירה ביותר, נולדה בשנת 1902. הוריו, שניהם יהודים, היו קרובי משפחה רחוקים מעיירות קטנות בבאדן. המשפחה התגוררה בעיירה בשם היילברון, במרחק של כשלוש מאות קילומטרים ממינכן. אמיל ידע היטב על מוצאו היהודי. דודיו ובני דודיו בהיילברון היו עמודי התווך של הקהילה היהודית, וחינוכו כלל שעתיים של לימודי דת בשבוע, כפי שנדרש מכל תלמידי הגימנסיה, שבה קיבלו קתולים, פרוטסטנטים ויהודים שיעורים נפרדים. מעגל ההכרות של הוריו היה בעיקר יהודי.

בשנת 1910 סיים אמיל את לימודיו בגימנסיה. הוא למד כלכלה באוניברסיטת מינכן והגן שם על עבודת דוקטורט בנושא על האינטרפולציה של מצב האוכלוסייה (1914). ב-1914 הוא התנדב לחזית מלחמת העולם הראשונה, אך במלחמה הוא הפך לפציפיסט. באביב 1915 הוא התפטר מהשירות הצבאי והצטרף לאיגוד הפציפיסטי לאבולוציה חדשה, שב-1922 שינה את שמו לליגת זכויות האדם הגרמנית. הוא עבד בחברתTelefunken . בשנת 1917 הצטרף גומבל למפלגת הסוציאל-דמוקרטים הלאומית של גרמניה, ובשנת 1920 עבר למפלגת הסוציאל-דמוקרטים. עם זאת, הוא היה אדם בעל דעות עצמאיות, היה "מפלגה של אדם אחד", העריך את הדמוקרטיה, דחה את המהפכה, ובנובמבר 1918 דיבר נגד "דיקטטורת הפרולטריון", והטיף לכינוס אספה לאומית.

בשנת 1929 פרסם הסופר הגרמני ממוצא יהודי, ליאון פויכטוונגר, את הרומן  הצלחה. הפרק התשיעי מההיסטוריה של העיר מינכן, בחלק הרביעי של הספר נפתח כך: "בשנים ההן (לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה .- א. ג.), אחת הדרכים המועדפות ביותר להפריך את טיעוניו של יריב פוליטי הייתה רצח. בגרמניה, אמצעי זה היה בשימוש בעיקר על ידי תומכי המפלגות הימניות, שלא היו מיומנים כמו מנהיגי השמאל, בשימוש בנשק הרוחני".

בספר הקטן ארבע שנים של רציחות פוליטיות (1922), אמיל יוליוס גומבל, שהפך לפרופסור למתמטיקה וסטטיסטיקה באוניברסיטת היידלברג, סיפק את הנתונים הבאים: לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, בגרמניה בוצעו 376 רציחות פוליטיות, מתוכן 22 בוצעו על ידי אנשי השמאל הקיצוני, 354 בוצעו על ידי אנשי הימין הקיצוני. הדמוקרטיה הגרמנית, שלאחר המלחמה נטטה בבירור לימין, מערכת המשפט שלה, הענישה את השמאלנים בחומרה וטיפלה בימניים ברכות: השמאלנים נידונו ל-248 שנות מאסר, הימנים נידונו ל-90 שנים ולקנס של 730 מארקים, עשרה טרוריסטים שמאלנים הוצאו להורג, אף טרוריסט ימני אחד מבין מאות הרוצחים לא הוצא להורג. גומבל לא הספיק לכלול בספרו את שנות המאסר הנוחות שהוטלו על היטלר על ידי מערכת המשפט הגרמנית בגין פוטש "הבירה" הבווארי של 1923. בשנת 1921, אדם בעל דעות שמאליות, שר המשפטים מתיאס ארצברגר, נורה למוות על ידי קיצוניים ימניים. משרד המשפטים הפרוסי הסיק כי "הנתונים של גומבל נכונים." לאחר רצח וולטר רתנאו, שר החוץ היהודי, על ידי קיצונים ימניים בשנת 1922, כתב גומבל: "הימין נוטה לקוות שהוא יכול להשמיד את האופוזיציה השמאלנית על ידי הריגת מנהיגיה. […] היעילות של טכניקה זו היא לא ניתנת לערעור."

גומבל היה פציפיסט פעיל. בשנת 1924, בנאום שנשא בכנס של החברה הגרמנית לשלום, שהוקדש לציון העשור לפרוץ המלחמה, הוא אמר על החיילים שנהרגו: "אני לא רוצה לומר שהם נפלו בחוסר כבוד, אבל מותם היה באמת נורא", כלומר, חסר משמעות. בעבור מילים אלו הוא פוטר מהאוניברסיטה. אך הוא התקבל בחזרה במהרה בלחץ של שר הפולחן של באדן-וירטמברג.

הנסיונות

לאחר פרסום ספריו של גומבל, הקושרים (1924) ובוגדים על ספסל הנאשמים (1929), הוגש נגדו כתב אישום בבגידה, אשר במהרה בוטל. עם זאת, לאחר מינויו לפרופסור-חבר, התרחש "מרד גומבל" נגד גומבל הפציפיסט והיהודי באוניברסיטת היידלברג – סטודנטים נאצים השתלטו על הבניין, ודרשו את פיטוריו. הנהלת האוניברסיטה הזמינה את המשטרה.

תמיכה מאלברט איינשטיין

 אלברט איינשטיין היה אחד התומכים הפעילים ביותר של גומבל. באחת ההפגנות בשנת 1930 הוא אמר: "הסיבה החיצונית למפגש שלנו היא פרשת גומבל. השליח הזה של הצדק כתב על הפשעים הפוליטיים הבלתי נתפסים, כתב במיומנות, בתשוקה, באומץ לב יוצא דופן ובכנות הראויה להערצה, ובספריו הוא פקח את עיני הציבור. וזהו האיש שהתלמידים ורוב רובם של הקולגות מנסים בכל כוחם להוציאו מהאוניברסיטה." ב-31 באוגוסט 1932, נתן גומבל ראיון לסוכנות הידיעות היהודית, שבו תיאר את מצבו וחזה את העתיד הקרוב: "הסטודנטים הנאצים התכוונו להיות הדיקטטורים של האוניברסיטאות בגרמניה. הם התנגדו לי נחרצות במשך שנים כי הראיתי, כיצד הם רצחו אנשים חפים מפשע. […] הם שונאים אותי כי אני פציפיסט. […] הנאצים הם פשוט הכוחות הישנים שהקימו את משטר הקיסר. […] הם ימשיכו לרצוח אנשים, במיוחד יהודים, כי בגרמניה האנטישמיות פופולרית." בשנת 1932, הושעה גומבל מללמד. זה אולי היה הניצחון הראשון של הנאצים לפני שעלו לשלטון. גומבל התנגד בפומבי למפלגה הנאצית, ובשנת 1932 היה אחד מ-33 החותמים הבולטים על הקריאה הדחופה לאחדות.

לאחר שהנאצים עלו לשלטון, שמו של גומבל הופיע ברשימת הסופרים שספריהם היו אמורים להישרף וברשימה הראשונה של אנשים שנשללה מהם אזרחות גרמנית. אבל אז הוא כבר היה בצרפת, שם פרסם מאמרים אנטי-נאציים ועזר למהגרים גרמנים להתיישב בצרפת. הוא כתב: "זהו כבוד גדול עבורי להיות המהגר הראשון בזכות הפרסומים שלי על 'הרייך השחור' ורציחות פוליטיות". 

 בשנת 1940, לאחר כיבוש צרפת על ידי גרמניה, היגר גומבל לארצות הברית. לאחר המלחמה, הוא ניסה לשוב ולהשתלב באוניברסיטת היידלברג, אך בקשתו נדחתה.

רצה לחזור להיידלברג וסורב

 מ-1937 ואילך, תחילה בצרפת ולאחר מכן ב-1940 בארצות הברית, הוא הפך למומחה בתחזיות, תחילה של שיטפונות נהר ולאחר מכן של רמות יובש ותופעות אקלימיות קיצוניות אחרות. לגומבל היה תפקיד מכריע בפיתוח תורת הערכים החריגים (Extreme value theory) יחד עם לאונרד טיפס ורונלד פישר. ספרו Statistics of Extremes פורסם ב-1958. על שמו נקראת התפלגות גומבל (Gumbel distribution). גומבל קיבל אזרחות אמריקאית ומונה לפרופסור באוניברסיטת קולומביה משנת 1953.

     ב-10 בספטמבר 1966, מת גומבל בעיר ניו יורק.

עוד בנושא באתר הידען:

• מצב חקר ולימודי השואה בישראל מתדרדר
• טראומה: איך אנחנו משקרים לעצמנו, מה זה עושה לנו – ואיך אפשר לצאת מזה
• מרים החשמונאית והורדוס – אהבה, אינטריגות, פוליטיקה ומעשי רצח