רצח של פיזיקאי שחיסל תחום מדעי שלם

מאטבי ברונשטיין היה אחד המדענים הראשונים שחקר את תיאורית הקוונטים. היותו עילוי שחיבר נקודות בתחומים רבים של הפיזיקה, שידע גם הרבה שפות לא עזרה לו כשהוצא להורג ב-1938 על ידי שלטונות ברה"מ

"רוסיה היא מולדת הפילים" – אמירה אבסורדית זו הייתה נפוצה בברית המועצות בסוף שנות ה-1940.  היא הייתה תשובת הלעג לעיוותי ההיסטוריה שנעשו ע"י התעמולה הסובייטית למטרות פוליטיות בנושא של בכורה בתגליות המדעיות. בקמפיין האנטישמי, "המאבק נגד ההשתחוות בפני המערב", הציגו האידיאולוגים הסובייטים את המערכת הסוציאליסטית כמערכת המתקדמת ביותר, הרבה יותר מפותחת ומצליחה מזו של המערב. הם טענו על העליונות של ברית המועצות על המערב במדע ובתרבות. הם היללו אפילו את המדענים שחיו ברוסיה הצארית. הם שיבחו את העם הסובייטי ואת העם הרוסי, על ההישגים שלא היו ולא נבראו בטכנולוגיה ובתרבות. הם יצרו אגדות ובדיות על התגליות של העם הרוסי.

העדפת הרוסים על פני הזרים, כולל היהודים הסובייטיים, התבטאה ברדיפה המכוערת של יהודים כישרוניים שעסקו בספרות, באמנות ובמדע. השלטונות כינו אותם "קוסמופוליטים נטולי שורשים", "נוודים חסרי דרכון" ו"מעריצי מדע ותרבות המערב". האידיאולוגים הסובייטיים טענו שהיהודים אינטלקטואלים מתייחסים בזלזול לכל דבר סובייטי וסוציאליסטי. בין קורבנות הקמפיין הזה היו אבי, פרופסור לספרות צרפתית וגרמנית באוניברסיטת קייב, ואחות אמי, פרופסור באקדמיה למוזיקה של קייב, שהייתה אז ראש המחלקה להיסטוריה של המוזיקה הרוסית ודקנית הפקולטה לזמרה במוסד זה.

הסופר הסובייטי יורי נגיבין סיכם תופעה זו בספרו חושך בקצה המנהרה (1991): "האפוקליפסה של סטלין הייתה באופן מוזר נמשכת לקומיות. תכונה זו התגלתה במלואה במאבק נגד "הקוסמופוליטים נטולי שורשים", אשר הואשמו בהערצת המערב "המגונה". בהגנה על העליונות הרוסית בכל תחומי הפעילות האנושית, הגיעה התעמולה הסובייטית לאי שפיות מוחלטת. האטום פוצל לראשונה ע"י איבשקה חמירב במאה ה-12 כשחתך עצים. ברית המועצות היא מולדת פילים. אלו לא היו בדיחות, […] אלא טענות רציניות למדי של התעמולה הסובייטית של אותן שנים". במסע הזה, הקורבנות של פרשת הקוסמופוליטים דוכאו אך שרדו פיזית. אבל גורל אחר ציפה לאינטלקטואלים יהודים בסוף שנות ה-1930.

לימודים אקסטרניים בגלל יהדותו

מאטבי ברונשטיין נולד ב-2 בדצמבר 1906 בוויניצה, למשפחה יהודית של רופאים, שהיו בה שלושה ילדים: אחיו תאום של מאטבי, איזידור, ואחותם מיכלינה, שהייתה גדולה מהם בארבע שנים. מטווי לא למד בתיכון. בוויניצה הוא היה עדיין צעיר מדי ללמוד בבית ספר תיכון, ובקייב נמנעו ממנו הלימודים בבית הספר התיכון משלוש סיבות: 1) numerus clausus , בלטינית מספר סגור, כלומר מספר מוגבל של יהודים המורשים ללמוד (בקייב  המספר הזה היה נמוך אפילו יותר מאשר בפריפריה), 2) ההכנסה הקטנה של המשפחה, 3) גילו הצעיר מדי של מטווי. אז הוחלט במשפחה שמטווי ואחיו התאום איזידור ילמדו בבית ויבחנו מבחנים חיצוניים בגימנסיה. בשנת 1924 החל מטווי ללמוד בחוג חובבי הפיזיקה באוניברסיטת קייב. בשנת 1925, שניים ממאמריו על תורת הקוונטים ועל האינטראקציה של קרני רנטגן עם החומר פורסמו בכתב העת הגרמני המפורסם Zeitschrift für Physik .  בשנת 1926, פורסמו שם עוד שלושה מאמרים שלו.

 בשנת 1926, הפיזיקאי הצעיר עבר ללנינגרד, שם למד פיזיקה ואסטרונומיה. בשנת 1930, ברונשטיין סיים את לימודיו במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת לנינגרד והחל לעבוד במכון יופה לפיזיקה וטכנולוגיה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות. באביב 1935, הוא הגיש את עבודת הדוקטורט שלו במדעי הפיזיקה והמתמטיקה על קוונטיזצייה של גלי הכבידה ומונה לפרופסור באוניברסיטה ובמכון הפוליטכני של לנינגרד. הוא ביצע מחקרים בתורת הקוונטים, באסטרופיזיקה, בתיאוריית המוליכים למחצה, בקוסמולוגיה ובתורת הכבידה הקוונטית. בעודו עדיין סטודנט, פרסם ברונשטיין מספר מאמרים בפיזיקה תאורטית – אחד מהם, המכיל פתרון לבעיה חשובה של שוורצשילד על טמפרטורת פני השטח של הכוכבים, פורסם בשנת 1929 בZeitschrift für Physik  וכונה הקשר הופף-ברונשטיין.

תיקן הסבר סובייטי להסחה לאדום

הסיבה האמיתית לסחה לאדום במקום זו שרווחה בברה"מ באחד המאמרים האחרונים שלו, הפריך ברונשטיין את ההסבר הסובייטי השגוי להסחה לאדום של גלקסיות שהתגלתה ע"י אדווין האבל. הסחה לאדום מתארת מצב בו תדירות האור הנמדד ע"י צופה נמוכה יותר מהתדירות שהייתה לאור כאשר נפלט ע"י המקור. תופעה זו מתרחשת כאשר מקור האור מתרחק מהצופה, עקב אפקט דופלר. תופעת ההסחה לאדום מוכרת בעיקר במקרה הספקטרום הנפלט ע"י גלקסיות מרוחקות מוסט כולו לאדום, כאשר מידת ההסחה לאדום היא פונקציה של המרחק: ככל שהגלקסיה מרוחקת יותר, כך ההסחה לאדום תהיה גדולה יותר..במקום לייחס את התופעה להתפשטות היקום, שהחלה מהמפץ הגדול, טענו האידיאולוגים הסובייטיים כי היא נגרמת עקב דעיכת פוטונים.

 בשנת 1931, הכיר ברונשטיין את לידיה צ'וקובסקיה, בתו של סופר הילדים המפורסם קורניי צ'וקובסקי. בשנת 1934 השניים נישאו. לפי עצתו של משורר הילדים היהודי המפורסם סמואל מרשק, החל ברונשטיין לכתוב ספרי מדע בדיוני לילדים. שני הספרים הראשונים – חומר סולארי וקרני X – פורסמו במגזין קוסטר (מדורה) בשנת 1934 ו-1936, בהתאמה. הספר השלישי, ממציאי הרדיו, פורסם גם הוא באותו המגזין.

חמו של ברונשטיין קורניי צ'וקובסקי תיאר את חתנו כך: "במהלך חיי הארוכים הכרתי אנשים מפורסמים רבים […], ולכן חוויתי לעיתים קרובות תחושת הערצה לאישיות גדולה. הרגשתי את אותו הרגש בכל פעם שהייתה לי הזדמנות לפגוש את הפיזיקאי הצעיר מטווי ברונשטיין . מספיק היה לבלות חצי שעה בחברתו כדי להרגיש שהוא אדם יוצא דופן. הוא היה איש שיחה מבריק, והידע שלו נראה עצום. הוא ידע אנגלית, יוונית עתיקה, ספרות צרפתית ורוסית. היה בו משהו ממוצרט של פושקין (הכוונה למחזה של פושקין מוצרט וסלירי – א.ג.) – מוח רותח, עליז ומקסים. […] כסופר ילדים, אני יכול להעיד שהספרים של ברונשטיין, חומר סולארי, קרני X– ואחרים, נראים לי מצוינים. הם אינם סתם מאמרי מדע פופולרי – הם תיאורים אלגנטיים מאוד, אמנותיים, כמעט פיוטיים של גדולתו של הגאון האנושי. " צ'וקובסקי, בעצמו אדם בעל ידע אנציקלופדי, התלהב: "אם כל הציוויליזציה שלנו הייתה נעלמת – ברונשטיין לבדו במאמציו האישיים היה יכול לשחזר את האנציקלופדיה מא' ועד ת."

בליל ה-1 באוגוסט 1937, הגיעו קציני המשטרה החשאית  עם צו מעצר לדירתו של ברונשטיין בלנינגרד, שם הוא לא היה נוכח. הוא נעצר ב-6 באוגוסט 1937 בקייב, בבית הוריו, והועבר ללנינגרד. הוא נכלל ברשימת ההוצאות להורג באזור לנינגרד מ-3 בפברואר 1938, שאושרה בחתימת סטלין. לפי גרסת אשתו לידיה, המעצר נגרם עקב סירובו של ברונשטיין לתקן את הספר ממציאי הרדיו, שעסק בהמצאה כמעט בו זמנית של הרדיו ע"י אלכסנדר פופוב וזוכה פרס נובל גולילמו מרקוני. הוא לא הכיר בבכורה של המצאת הרדיו ע"י פופוב וסירב להכיר בעליונות המדעית של רוסיה שדרשו השלטונות. הוא קרא לפטריוטיות מהסוג הזה "פשיזם".

 ב-18 בפברואר 1938, בורנשטיין נידון ע"י בית המשפט הצבאי של ברית המועצות להוצאה להורג על "המעורבות הפעילה בארגון טרוריסטי, פשיסטי, אנטי-מהפכני" ונורה למוות באותו יום. בקשות החנינה שהופנו לסטלין ע"י הפיזיקאים המובילים של ברית המועצות, חברי האקדמיה למדעים  סרגיי ואווילוב, אברהם יופה, לאוניד מנדלשטם, איגור טאם (חתן פרס נובל לפיזיקה), וולדימיר פוק, כמו גם של מרשק, נותרו ללא מענה. הוא היה בן 31 במותו.

המוניטין של מאטבי ברונשטיין  שוקם לאחר מותו ב-9 במאי 1957. שנים לאחר מכן, כתב חתן פרס נובל לפיזיקה, חבר האקדמיה של ברית המועצות  ז'ורס אלפרוב, במכתב לבתה של אלמנתו של מטווי ברונשטיין: "בין האובדנים שספג המכון (מכון יופה לפיזיקה וטכנולוגיה בו עבד ברונשטיין. – א. ג.) והמדע, רצח מטווי ברונשטיין הוא אחד האובדנים הטרגיים והכואבים ביותר. איבדנו לא רק מדען, סופר ואדם יוצא דופן, איבדנו את עתידו של תחום מדעי שלם."

עוד בנושא באתר הידען:

• היהודים, הנאצים והמירוץ אחר פצצת האטום
• זוכה פרס נובל פאול ארליך – מייסד האימונולוגיה והכימותרפיה
• לחיצת יד אחת עד לאלברט איינשטיין: סיפורם של פרופסור נתן רוזן והמדענים היהודים בברית המועצות