התנגשות בין תורת היחסות לדיאלקטיקה המטריאליסטית – סיפור חייו ופועלו של סמיון סמקובסקי

ב-1931 הוציא הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית צו שאסר על פילוסופיה ומדע שאינם "מפלגתיים". תורת היחסות בתוכם. סמיון ברונשטיין–סמקובסקי הגן על תורת היחסות ותורת הקוונטים ושילם על כך בחייו

כתבה זו היא חלק מסדרת "המדענים היהודים שסבלו מאנטישמיות באירופה" מאת פרופ' אלכס גורדון

בשנת 1909 פרסם ולדימיר לנין את ספרו המטריאליזם והאמפריוקריטיציזם, שבו תהה על השפעת “הפיזיקה החדשה” – מכניקת הקוונטים ותורת היחסות – על תפיסת המציאות האובייקטיבית. לנין כתב:

“הרעיון הבסיסי של הפיזיקה החדשה הוא הכחשת המציאות האובייקטיבית הניתנת לנו בתחושותינו ומשתקפת בתיאוריות שלנו, או הספק בקיום של מציאות כזו.”

לדבריו, הטמעת ממצאי פלאנק ואיינשטיין בקרב אידיאליסטים פילוסופיים אינה נובעת מגילוי צורות חדשות של מאטרייה וכוח, אלא מניסיון “לחשוב על התנועה ללא מאטרייה”. מתנגדי תורת היחסות קראו לה “אידיאליזם סובייקטיבי”, וב־1931 הוציא הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית צו שאסר על פילוסופיה ומדע שאינם “מפלגתיים” – מכניקת ניוטון נתפסה כנכונה אידאולוגית, ותורת היחסות נדחתה כפרי דמיון ספקולטיבי.

ב־1933 כתב איגור טאם, שעתיד לזכות בפרס נובל בפיזיקה, ביקורת חריפה על פילוסופים שהציגו עצמו כבקי במדע בעוד שהם חשפו “דרגה גבוהה של בורות מדעית” הן בהישגי המדע החדשים והן ביסודותיו האלמנטריים.

“רבים מהפילוסופים מסתירים את בורותם וחוסר הבנתם בשטויות מפוארות אך חסרות משמעות, שמטשטשות רק את מהות העניינים.”

בתוך מחנות אלו בלט דוקטור הפילוסופיה סמיון ברונשטיין–סמקובסקי (Semkovski) (1882–1937), שנאבק בדיכוי האידאולוגי של המדע ועמד להגנת מכניקת הקוונטים ותורת היחסות תחת דגל “דיאלקטיקה מטריאליסטית”.

ראשית דרכו ופעילות מהפכנית

סמקובסקי נולד ב־4 במרץ 1882 במוגילב שבבלארוס, בנם של רוקח ואם מארחת. בגימנסיה הצטיין במתמטיקה ובמדעים, ובגיל צעיר הצטרף למפלגת העובדים הסוציאליסטית הרוסית (RSDLP). לאחר שקיבל מדליית זהב בתום הלימודים, התקבל לפקולטה למשפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג.

ב־1903 עבר לעמוד בראש הזרם המנשביקי במפלגה, ובמהלך מהפכת 1905 אימץ את שם העט “סמקובסקי”. הוא פעל במאבקי הפועלים בבלארוס, נעצר, שוחרר וחזר לפעילות בפטרבורג. בשנת 1906, לאחר משפט שבסופו נידון לתקופת מאסר, ברח לברלין ומשם לווינה, שם חי בין 1907 ל־1917 ופגש את דודו לב טרוצקי. המחלוקות הפוליטיות ביניהם סימנו במידה רבה את העימות בין בולשביקים למנשביקים.

השיבה לרוסיה ומהפכת 1917

לאחר מהפכת פברואר 1917 שב סמקובסקי לרוסיה והצטרף לוועד המרכזי של המנשביקים. הוא התנגד למהפכת אוקטובר וב־1918 הפליג לקייב, שנשארה באותם ימים בידי כוחות לא-בולשביקים. באוגוסט 1919, עם כניסת הצבא הלבן לעיר, נעצר לראשונה; בדצמבר נעצר שוב על ידי הבולשביקים, וב־1920 הורשע בארגון סיוע לצבא הלבן במסכת משפט מקומי, הוחרם רכושו והוגלה לחרקוב.

הקריירה האקדמית בחרקוב

בחרקוב מונה סמקובסקי לפרופסור לפילוסופיה וייסד את הקתדרה למטריאליזם דיאלקטי באוניברסיטת חרקוב. בהנהגתו התקיימו סמינרים פילוסופיים משותפים לפיזיקאים, מתמטיקאים והוגי דעות מקומיים, בהם הציג את היסודות הפילוסופיים של תורת היחסות והצדקתן מתוך הדיאלקטיקה המטריאליסטית. בין מאמריו וספריו הבולטים: תורת היחסות (1925) ו-דיאלקטיקה מטריאליסטית ועקרון היחסות (1926).

המשפט

ב־3 במרץ 1936 נעצר סמקובסקי שוב, הפעם במסגרת “פרשת הפרופסורים” שריכזה 37 אנשי אקדמיה באוקראינה. הוא הואשם בארגון “קבוצה טרוצקיסטית–מנשביקית”, גיוס מדענים ותכנון פעולות טרור נגד בכירי המפלגה המקומית, ביניהם סטניסלב קוסיור ופאבל פוסטישב. הוצגה נגדו “עדות” של שישה-עשר מרצים, רבים מהם לאחר עינויים, אך סמקובסקי סירב להודות. המשפט התקיים בדלתיים סגורות במוסקבה ב־8 במרץ 1937, ובערבו הוצא להורג, רכושו הוחרם וכל חבריו ל”פרשה” נידונו למוות.

מחילה וטיהור שמו לאחר מות סטלין

לאחר מות סטלין, בספטמבר 1956 זוכה סמקובסקי רשמית במסגרת גל של ביעור הרשעות ופסק הדין הוכרז כמטעה – שמו שוקם, ותהליך זה סימן הכרה מאוחרת בעוול שנעשה כלפי חוקר שפעל בנאמנות לעקרונות המדע החופשי תחת רדיפה אידאולוגית.

עוד בנושא באתר הידען:

• לחיצת יד אחת עד לאלברט איינשטיין: סיפורם של פרופסור נתן רוזן והמדענים היהודים בברית המועצות
• אלוהים בשיעור מדע
• היסטוריון מתקן אי הבנות על ההיסטוריה האוקראינית והרוסית
• חינוך לסובלנות