אלוהים בשיעור מדע

תכנון התבוני הוא דרך להתריס בפני תומכי תורת האבולוציה, הדוגלים בפילוסופיה מטריאליסטית שאינה מותירה מקום לנשמה ולנוכחות של חסד אלוהי בחיי אנוש

אפילו סמכות דתית כמו יוחנן פאולוס השני, האפיפיור המנוח, אמר, כי תורת האבולוציה היא יותר מסתם השערה. זו תיאוריה מטלטלת, שהוכיחה את כוחה פעם אחר פעם בתחומי מדע שונים. לתורת התכנון התבוני אין הישגים כאלה. מדוע איפוא מעוניינים כמה הורים דתיים בארצות הברית, שתורת התכנון התבוני תילמד לצד תורת האבולוציה בבתי הספר הציבוריים שם?

בשביל כמה הורים פונדמנטליסטים זו אולי הדרך לפנות מקום לאלוהים בשיעורי המדע. ואולם סביר להניח, כי להורים רבים אחרים, המודאגים, ובצדק, מהתכנים שילדיהם לומדים בבתי הספר, התכנון התבוני הוא דרך להתריס בפני תומכי תורת האבולוציה, הדוגלים בפילוסופיה מטריאליסטית שאינה מותירה מקום לנשמה ולנוכחות של חסד אלוהי בחיי אנוש.

במדע, כמו בפרקטיקות אחרות, יש אנשים, שתפישתם את העולם עוצבה אך ורק על ידי שיטות עבודתם. כזה הוא חתן פרס נובל ג'יימס ווטסון, שגילה את המבנה המולקולרי של הד-נ-א. ווטסון הכריז, כי “אחת המתנות הגדולות ביותר שהמדע הביא לעולם היא המשך ביטולו של העל-טבעי”. היסטוריון של רעיונות יזהה תפישה זו כהד לעימות שהתחולל במאה ה-19 בין תומכי המדע לתומכי הדת.

ויש גם אבולוציונרים כמו מייקל רוז מאוניברסיטת קליפורניה, המשתמש בתורת האבולוציה כדי להסביר הכל, גם את הדת. הנטייה להפוך את האבולוציה לכלי מסייע לאתאיזם באה לביטוי גם בכתביו של ריצ'רד דוקינס, פרופסור באוניברסיטת אוקספורד, הטוען, כי בני האדם הם “מכונות הישרדות” של הגנים האנושיים.

רוב האמריקאים, כשהם תוחמים את חייהם במסגרות ומקימים משפחות, כשהם מוציאים לפועל החלטות ומיישמים את עקרון הרצון החופשי, אינם תופשים את עצמם כמכונות הישרדות של גנים ולא כמוצר אקראי של תהליך בלתי אישי. רוב הנוצרים מקבלים את לידת ישוע מבתולה כחלק מנראטיב דתי גדול יותר, האומר להם שיש אלוהים שברא את העולם. אלוהים שדואג לגורל בני האדם.

אם לומר זאת בצורה פשוטה, האמונה בתורת האבולוציה אינה מחייבת שום דבר, בעוד האמונה הדתית בבורא אלוהי תובעת מחויבות אישית. לכן, אף על פי שמפתה להציב את “בראשית” נגד האבולוציה, כמו שני מיתוסים מתחרים של המקור לאנושות, נוצרים רבים, בהם מדענים ותיאולוגים, מחבקים ברצון את תורת האבולוציה.

הסכנה בתכנון התבוני היא לא רק העובדה שמדובר במדע גרוע, אלא בעובדה שהוא מבקש לגייס הוכחות מדעיות כדי לשרת אמיתות דתיות, ובו בזמן מתכחש לתהליכים אבולוציוניים כמו מוטציות וברירה טבעית. האל המעצב של התכנון התבוני אינו הכרחי לנצרות (או לדתות מונותאיסטיות אחרות) כמו שהאל הדאיסטי (שאינו מתערב בטבע) אינו הכרחי לפיסיקה הניוטונית. בשני המקרים, האל נהפך בסופו של דבר לדימוי של שיטה אינטלקטואלית. זהו אינו האל של ההתגלות.

דרך אחת לצאת מהעימות בכיתות בית הספר האמריקאי היא להעביר שיעורים הבוחנים את השימושים התרבותיים של האבולוציה. בשיעורים כאלה יהיה דו שיח עם מושגים דתיים, ולכן הם גם צפויים להגביר את התנגדותם של מי שאינם סבורים כי יש מקום לרעיונות דתיים בחינוך הציבורי.

לכן, אף על פי שאני סבור, כי תורת התכנון התבוני היא הגישה הלא נכונה, אני מזדהה עם ההורים המתנגדים למטריאליזם שעשוי להשתלט על לימודי האבולוציה. ההורים האלה פיקחים דיים כדי לדעת, שכמו בטבע, יש מורים המתעבים ריק.

הכותב הוא כותב אורח ב”ניוזוויק” וכותב ספר על דת ותרבות אמריקאית