הגנטיקאי היהודי־סובייטי יוסף רפופורט לחם בנאצים, נפצע קשה ועוטר על גבורתו. לאחר המלחמה התייצב כמעט לבדו נגד טרופים ליסנקו והדיכוי הפוליטי של הגנטיקה הסובייטית – ושילם על כך בקריירה שלו
מאוגוסט 1937 ועד נובמבר 1938, במסגרת מבצעי הנקוו״ד לדיכוי “גורמים אנטי־סובייטיים”, נעצרו גנטיקאים בולטים ורבים מעובדי המנגנון של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית שהיו אחראים על תחום הגנטיקה. רבים מהם הוצאו להורג או מתו בכלא.
בשנת 1939 הותקפה הגנטיקה בחריפות בתקשורת הסובייטית והוגדרה תורה בורגנית המנוגדת לדיאלקטיקה המרקסיסטית. מחקרים בתחום הופסקו וכמה מכוני מחקר נסגרו. לאחר מלחמת העולם השנייה התחדש הוויכוח בעוצמה. הגנטיקאים הסובייטים, שנשענו על תמיכת הקהילה המדעית הבינלאומית, ניסו שוב להגן על תחומם, אך תחילת המלחמה הקרה החריפה את מצבם.
בשנת 1948, במושב אוגוסט של האקדמיה הכלל־סובייטית למדעי החקלאות על שם לנין, הכריז האגרונום טרופים ליסנקו כי מסקנותיהם של הגנטיקאים המערביים הן “מדע כוזב”. בחסות השלטון, ובתמיכתו של סטלין, יצא ליסנקו נגד הגנטיקה הקלאסית.
רעיונותיו התבססו על טענות פסאודו־מדעיות בדבר האפשרות להפוך מין אחד לאחר – למשל שיפון לחיטה – ועל הורשת תכונות נרכשות. הוא הבטיח למפלגה יצירה מהירה של זני דגנים חדשים ובעלי יבול גבוה.
הגנטיקאי הסובייטי היחיד שהתנגד לליסנקו בגלוי ובישיבה עצמה היה יוסף רפופורט. בתקופה שבה ליסנקו נהנה מחסותו של סטלין, התנגדות כזו דרשה אומץ יוצא דופן.
לרפופורט לא היה חסר אומץ. הוא היה קצין קרבי וצנחן בצבא האדום, שנלחם בנאצים לאחר פלישתם לברית המועצות ב־1941. האיש שלא פחד מן האויב בחזית לא נרתע גם ממבקרי המדע מטעם השלטון הסובייטי.
מן האוניברסיטה אל שדות הקרב
יוסף רפופורט נולד בשנת 1912 בצ׳רניגוב שבאוקראינה, במשפחה יהודית. אביו היה רופא. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר בשנת 1930 התקבל לפקולטה לביולוגיה באוניברסיטת לנינגרד. עם השלמת עבודת הגמר המשיך להתמחות בגנטיקה.
בשנת 1938 הגיש במכון לגנטיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות עבודה לקבלת תואר קנדידט למדעים ביולוגיים. באמצע 1941 עמד להגן על עבודת הדוקטורט שלו, אך גרמניה הנאצית פלשה לברית המועצות.
כרופא? לא. כמדען בעל תואר מתקדם היה רפופורט פטור משירות צבאי, אך הוא התנדב לצאת לחזית. במהלך המלחמה התקדם ממפקד פלוגה לראש מחלקת המבצעים במטה דיוויזיה.
הוא נפצע פעמיים באורח קשה. בדצמבר 1944, בקרבות ליד העיר סקשפהרוואר שבהונגריה, איבד את עינו השמאלית. למרות הפציעה שב לשירות ונלחם עד תום המלחמה.
על האומץ שהפגין הוענק לו פעמיים עיטור הדגל האדום. העיטור הראשון ניתן לו בעקבות חציית נהר הדנייפר. השני הוענק לו לאחר שגדודו בלם התקפת טנקים גרמניים בהונגריה באמצעות פאנצרפאוסט – מטולי נ״ט גרמניים שנלקחו שלל. נוסף על כך הוענק לו עיטור סובורוב מדרגה שלישית.
בעקבות מבצע עמוק מאחורי קווי האויב, שהסתיים במפגש עם כוחות אמריקניים באזור אמשטטן שבאוסטריה, הומלץ רפופורט לקבל את התואר גיבור ברית המועצות. באותה עת היה רב־סרן וראש מחלקת המבצעים במטה הדיוויזיה המוטסת השביעית של המשמר.
על פי מקורות ביוגרפיים, רפופורט הומלץ שלוש פעמים לקבלת התואר, אך לא זכה בו. הדבר בלט במיוחד על רקע המיתוס האנטישמי שהתפשט בברית המועצות לאחר המלחמה ולפיו “היהודים לא לחמו”.
דוקטורט בעת החלמה מפציעה
ב־5 במאי 1943 הגן רפופורט על עבודת הדוקטורט שלו, בעת שהתאושש מאחת מפציעותיו. העבודה עצמה נכתבה עוד לפני המלחמה וההגנה עליה תוכננה לסוף יוני 1941, אך נדחתה בשל יציאתו לחזית.
לאחר המלחמה חזר רפופורט לעיסוקו המדעי, אך מצא את הגנטיקה הסובייטית נתונה תחת מתקפה פוליטית. הוא סירב להכיר ב“טעויותיו” ולהשלים עם המדיניות האנטי־מדעית שהשתלטה על הביולוגיה הסובייטית.
בשנת 1949 סולק מן המפלגה הקומוניסטית, שאליה הצטרף בחזית בשנת 1943. ההוצאה מהמפלגה לא הייתה רק מכה לקריירה המדעית שלו; בעידן הסטליניסטי היה זה מהלך שעלול היה לסכן גם את חירותו ואת חייו.
מי שסיכן את חייו שוב ושוב במלחמה בנאצים המשיך לסכנם גם בעימות עם אנשי השלטון הסובייטי ועם המדענים המזויפים שנהנו מחסותו.
תשע שנים מחוץ למדע
המפלגה הקומוניסטית “גמלה” לחייל המעוטר שלה בסילוק משורותיה ובפיטוריו מעבודתו. במשך תשע שנים היה רפופורט מנותק מתחום המחקר שבו התמחה.
תחילה ניסה דוקטור למדעים להתקבל לעבודה ברכבת התחתית. בהמשך מצא עבודות זמניות במשלחות גיאולוגיות, עסק בקביעת גילן של דגימות ועבד כגיאולוג וכפליאונטולוג בארגונים לחיפוש נפט. בשם משפחה אחר ביצע גם תרגומים עבור המכון למידע מדעי.
זמן קצר לאחר מותו של סטלין, בשנת 1954, כתב רפופורט מכתב חריף למנהיג החדש של המפלגה הקומוניסטית, ניקיטה חרושצ׳וב. הוא פנה אליו כאל “האזרח חרושצ׳וב” ודרש מן ההנהגה הפוליטית לקבל אחריות על “ההרס המוחלט של כמה מענפי מדעי הביולוגיה בשנת 1948”.
רפופורט דרש להיפגש עם המזכיר הראשון של הוועד המרכזי. הוא לא נאבק רק על גורלו האישי – על מדען שנשלל ממנו מקום עבודתו ונאלץ להתפרנס מעבודות מזדמנות – אלא בראש ובראשונה על עתידה של הגנטיקה בברית המועצות.
מייסד המוטגנטיקה הכימית
עם ההקלה ההדרגתית ברדיפת הגנטיקאים חזר רפופורט בשנת 1957 למחקר. במכון לפיזיקה כימית של האקדמיה למדעים של ברית המועצות חקר עם עמיתיו חומרים הגורמים למוטציות.
החוקרים חיפשו מוטגנים כימיים, בחנו את תכונותיהם והשוו ביניהם לבין גורמים רדיואקטיביים מחוללי מוטציות. רפופורט ערך גם ניסויים בפנוגנטיקה – תחום העוסק ביחסים שבין הגנוטיפ, תהליכי ההתפתחות והתכונות הנצפות של האורגניזם.
הישגו המדעי המרכזי היה גילוי חומרים כימיים בעלי השפעה מוטגנית חזקה, ובהם חומרים שהוגדרו “סופר־מוטגנים”. ניסוייו בזבובי תסיסנית אישרו את השערותיו והובילו להתפתחותו של תחום עצמאי בגנטיקה – המוטגנטיקה הכימית.
פרס נובל שלא הוענק
בשנת 1962 הודיע ועד פרס נובל לשלטונות הסובייטיים על בחינת מועמדותו של רפופורט לפרס, יחד עם הגנטיקאית הגרמנייה־בריטית שרלוט אוארבך, יהודייה אף היא. השניים נחשבו לחלוצים בגילוי המוטגניות הכימית.
רפופורט נקרא למחלקת המדע של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. שם הוצע לו להגיש בקשה חדשה להצטרפות למפלגה, כדי שהשלטונות לא יתנגדו להענקת הפרס.
רפופורט סירב. הוא דרש שהוצאתו מן המפלגה תוכר כבלתי חוקית ושהוא יוחזר אליה תוך שמירה על הוותק שצבר, ולא יתקבל אליה מחדש כאילו סולק בצדק. דרישתו נדחתה, ובסופו של דבר לא הוענק פרס נובל על גילוי המוטגנטיקה הכימית.
ההכרה המאוחרת
בתחילת שנות ה־70 הוענק לרפופורט עיטור דגל העבודה האדום. בשנת 1979 נבחר לחבר־מתכתב באקדמיה למדעים של ברית המועצות, במחלקה לביולוגיה. בשנת 1984 זכה בפרס לנין.
ב־16 באוקטובר 1990, בצו נשיא ברית המועצות, הוענק לו התואר גיבור העבודה הסוציאליסטית, “על תרומה מיוחדת לשימור ולפיתוח הגנטיקה וההשבחה ולהכשרת כוח אדם מדעי מיומן”.
ההכרה הרשמית הגיעה באיחור רב, לאחר עשרות שנים שבהן שילם רפופורט מחיר אישי ומקצועי על סירובו להיכנע לשקר מדעי שהוכתב מלמעלה.
ב־25 בדצמבר 1990 נפגע רפופורט ממשאית בעת שחצה כביש. בשל העיוורון בעינו השמאלית לא הבחין ברכב שהתקרב משמאל. הוא נפטר בבית החולים ב־31 בדצמבר.
יוסף רפופורט היה מדען אמיץ ולוחם אמיץ. הוא הגן על ארצו מפני הנאצים ועל המדע מפני משטר שביקש להחליף עובדות וניסויים בנאמנות אידאולוגית. בשתי החזיתות סירב להיכנע.
שאלות ותשובות
מי היה יוסף רפופורט?
יוסף רפופורט היה גנטיקאי יהודי־סובייטי וקצין מעוטר בצבא האדום. הוא נלחם בנאצים במלחמת העולם השנייה, נפצע קשה ואיבד את עינו השמאלית. לאחר המלחמה היה ממגיני הגנטיקה הקלאסית בברית המועצות ומחלוצי תחום המוטגנטיקה הכימית.
מדוע התנגד רפופורט לטרופים ליסנקו?
ליסנקו קידם תיאוריות פסאודו־מדעיות, ובהן האפשרות להוריש תכונות נרכשות ולהפוך מין צמח אחד לאחר. רעיונותיו זכו לתמיכת סטלין והובילו לדיכוי הגנטיקה הקלאסית. רפופורט סירב להכיר בטענות אלה כמדע והתנגד להן בפומבי, אף שידע כי בכך הוא מסכן את הקריירה שלו ואף את חייו.
מה הייתה תרומתו המדעית המרכזית של רפופורט?
רפופורט גילה וחקר חומרים כימיים המסוגלים לגרום למוטציות בתאים. עבודתו סייעה להניח את היסודות למוטגנטיקה הכימית – תחום העוסק ביצירת מוטציות באמצעות חומרים כימיים ובחקר השפעתן על תורשה והתפתחות.
מדוע רפופורט לא קיבל פרס נובל?
בשנת 1962 נבחנה מועמדותו לפרס נובל יחד עם הגנטיקאית שרלוט אוארבך בזכות מחקריהם במוטגנטיקה כימית. לפי העדויות, השלטונות הסובייטיים ביקשו ממנו להגיש בקשה חדשה להצטרפות למפלגה הקומוניסטית. רפופורט דרש שהוצאתו הקודמת מן המפלגה תוכר כבלתי חוקית, וסירב להתקבל מחדש כאילו סולק בצדק. בסופו של דבר הפרס בתחום זה לא הוענק.
עוד בנושא באתר הידען
- פוליטיקה, אמונה ומדע – השילוש ה- (לא) מקודש
- אמריקה במבחנה – פרק שלישי המלחמה שבנתה את מערכת מימון המדע האמריקנית
- אמריקה במבחנה – פרק 1 – 250 שנות הבטחה: המדע האמריקני נולד כחלק מן הרעיון הדמוקרטי
- התהילה והרדיפה של שושלת מתמטיקאים: אמי ופריץ נתר
- ז'אק אדמר: המתמטיקאי שחיבר בין גאונות מדעית למחויבות מוסרית
