מילד פרוסי לדוקטור למתמטיקה ואלוף עולם בשחמט במשך 27 שנים—סיפורו של עמנואל לסקר, יחסיו הסבוכים עם איינשטיין, העימותים האינטלקטואליים סביב תורת היחסות והצל שחפפה האנטישמיות הנאצית על משחק המוחות
ד"ר למתמטיקה עמנואל לסקר, אלוף העולם השני בשחמט, נולד בשנת 1868 בברלינכן (פרוסיה). אביו היה חזן בבית כנסת וסבו היה רב. אחיו הבכור של האלוף לעתיד, ברטולד, לימד אותו לשחק שחמט כאשר עמנואל עבר לברלין ללמוד מתמטיקה. בשנת 1901, בהמלצתו של המתמטיקאי הגרמני המפורסם דויד הילברט, הגיש לסקר באוניברסיטת ארלנגן את עבודת הדוקטורט שלו "על תיאוריית המודולים והאידיאלים", בת 100 עמודים, שפורסמה באותה שנה.
פרופסור נתן רוזן, עמיתו של איינשטיין במכון פרינסטון למחקרים מתקדמים, המייסד של הפקולטה לפיזיקה בטכניון, סיפר לי סיפור ששמע מהפיזיקאי הדגול. ב-1927הכיר איינשטיין בברלין את לסקר, אותו כינה "איש הרנסאנס" ו"אחד האנשים החכמים ביותר שפגשתי בחיי". רוזן הזכיר את הגישה השגויה של לסקר לתורת היחסות: לאחר פרסום התצפיות האסטרונומיות שאישרו את התוצאות של תורת היחסות הכללית, חתם לסקר על "הפמפלט של מאה המחברים" (1931) שביקרו את תורת היחסות. לסקר, שהיה בעל אינטלקט חזק, לא קיבל את היחסותיות של הזמן, שאותה ראה מיד כנובעת מהנחת היסוד של תורת היחסות – קביעות מהירות האור בריק. בהקדמה לביוגרפיה של לסקר, שנכתבה על ידי ז'אק האנק, מתייחס איינשטיין לביקורת המקורית, אך השגויה, שנתן לסקר על תורת היחסות. השחקן לא יכול היה להשלים עם המהפכה בתפיסות המרחב והזמן, שהביאה תורת היחסות.
אלוף העולם היה אדם זר לאיינשטיין במובנים רבים, אף על פי שאיינשטיין העריך בשחקן השחמט את "עצמאות נדירה של האישיות", ש"התשלבה עם עניין רב בכל הבעיות הגדולות של האנושות". רוח התחרות, שאחזה בלסקר כל חייו, הייתה זרה לאיינשטיין, שכתב: "באופן אישי, המאבק על כוח ורוח התחרות, אפילו בצורת משחק אינטלקטואלי ברמה גבוהה, תמיד היה זר לי." איינשטיין ציין כי אישיותו של לסקר "הותירה עליי רושם טרגי מסוים." הוא כתב: "המתח האינטלקטואלי העצום, שבלעדיו אי אפשר להיות שחקן שחמט, היה קשור קשר כל כך הדוק בתודעתו לשחמט, עד שרוח המשחק הזאת לא עזבה אותו לעולם, אפילו כשהרהר בבעיות פילוסופיות או אנושיות".
איינשטיין הגיע למסקנה מפוקפקת לגבי בן שיחו: הוא סבר שהשחמט לא היה המטרה, אלא רק המקצוע של לסקר. הוא ערך השוואה בין השחמט בחייו של אלוף העולם השני לבין ליטוש העדשות בחייו של שפינוזה. הוא טען כי העדשות היו אמצעי מחיה עבור שפינוזה, ושחמט היה אמצעי מחיה עבור לסקר. הוא סבר כי שפינוזה היה מאושר יותר מלסקר, שכן ליטוש העדשות הותיר יותר חופש מחשבה מאשר משחק השחמט. לדעת איינשטיין, מטרתו העיקרית של לסקר הייתה המדע. קשה לומר, אם איינשטיין טעה לגבי לסקר או פנטז. ייתכן שהפסיכולוג המבריק עמנואל לסקר כפה על בן שיחו את המשחק שלו, כלומר את הדימוי של עצמו שרצה לעורר בו. איינשטיין רצה לראות בו מדען והוגה דעות. במציאות, לסקר היה קודם כל שחקן מקצועי. החל משנת 1888, הוא שיחק שחמט תמורת כסף בבתי קפה בברלין. הוא שיחק כמעט עד יומו האחרון. במשך 27 שנים (1894-1921) הוא היה אלוף העולם ומלך השחמט , אך גם לאחר שאיבד את התואר הוא שיחק שחמט כמעט 20 שנה, והשיג תוצאות מצוינות ואף הקדים בטורנירים את קפבלנקה, שגזל ממנו את כתר אלוף העולם בשחמט. לסקר אהב לשחק בכלל, לא רק בשחמט. הוא שיחק מצוין ברידג' וגו. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוא היה חבר בנבחרת גרמניה לברידג'. יחד עם קרוב משפחתו הרחוק אדוארד לסקר, הוא היה אחד ממפיצי המשחק גו, שהובא מיפן לאירופה בתחילת המאה ה-20. בשנת 1929 פרסם לסקר את הספר "אסטרטגיית משחק הקלפים". הוא היה ללא ספק שחקן דגול, ולא מדען והוגה דעות.
ב-1933, לסקר ואשתו מרתה, נכדתו של המלחין המפורסם ג'אקומו מאיירבר, ברחו כיהודים מגרמניה מרדיפות הנאצים. הנאצים החרימו את רכושם ולקחו את ביתם. בני הזוג עברו לאנגליה. לסקר היה בעל דעות שמאלניות, וברית המועצות, שבה כבר ביקר בטורנירים, משכה אותו יותר מאנגליה הקפיטליסטית. בהזמנתו של נציב העם לצדק, כלומר שר המשפטים של ברית המועצות, חובב השחמט הגדול, ניקולאי קרילנקו, הוא עבר מאנגליה לברית המועצות ב-1935. מכיוון שבברית המועצות לא הכירו בספורט המקצועני, לסקר נרשם כעובד במכון למתמטיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות. בני הזוג קיבלו דירה במרכז מוסקבה. לסקר ייצג את ברית המועצות בתחרויות והיה כתב העיתון "הספורט הסובייטי", שסיקר את משחק אליפות העולם בשחמט בין אלכסנדר אלכין ליהודי ההולנדי מקס אייבה בהולנד.
בשנת 1937 החלו בברית המועצות דיכויים המוניים. אחד הראשונים שנעצרו היה קרילנקו, שאהב שחמט וניהל את אגודת השחמט הסובייטית. קרילנקו היה האדם שלסקר יכול היה לפנות אליו כל רגע, שבא לבקרו, ולפעמים היה מגיע לארוחות יום ראשון אצל משפחת לסקר. קרילנקו הואשם בריגול לטובת גרמניה. במהלך משפטי הדמים של 1937 נעצרו גם שחקני שחמט אחרים, אנשים שהיו מקורבים לקרילנקו. ביניהם היה אלוף מוסקבה ארבע פעמים, ניקולאי גריגורייב. לסקר היה אחוז פחד. משפחת לסקר ביקשה ויזות לארצות הברית, קנתה כרטיסי טיסה הלוך ושוב, השאירה את הרהיטים הברלינאים שלהם ואת כל חפציה בדירתה במוסקבה ועזבה את ברית המועצות לתמיד.
השחקנים שנעצרו עברו עינויים כדי להוציא מהם עדויות נגד קרילנקו. גריגורייב הוכה עד כדי כך שלא היה מסוגל לענות על שאלות. אך לפתע שוחרר גריגורייב מהכלא. ממנו נודע על ניסיונות החוקרים לכלול את לסקר בפרשת קרילנקו.
אף על פי שאביו של לסקר היה חזן וסבו היה רב, השחקן עצמו היה רחוק מהיהדות ומהרעיונות היהודיים. עם זאת, בשנת 1911 הוא פרסם בעיתון שחמט וינאי מאמר על הסיבות להתעניינותם של היהודים במשחק השחמט ועל מספרם הרב בקרב שחקני השחמט. הוא סבר כי בשל תנאים היסטוריים קשים, היהודים פיתחו דמיון וכוח רצון חזקים – מרכיבים הנחוצים לשחקן שחמט. בנוסף, היהודים היו עניים, מקצועות רבים לא היו מותרים ונגישים להם, ומכאן נטייתם של היהודים למקצועות יוצאי דופן הקשורים לבמה, לכתיבה ואפילו לשחמט. אמנם לא ניתן להתייחס למשחק השחמט כאל מקצוע שמניב הכנסה קבועה, אך הוא מאפשר להתבלט מההמון, ו"קל יותר לשאת את העוני כאשר אתה מודע לכך שאתה אדם יוצא דופן" [בהצלחה בתחרויות שחמט].
הנושא "היהודים בשחמט" עניין את הגראנד מאסטר הרוסי אלכסנדר אלכין, אלוף העולם הרביעי והבלתי מנוצח. אלכין נתן את הפרשנות שלו למשיכתם של היהודים לשחמט ולתרומתם להתפתחות המשחק בפרסום שהופיע 30 שנה לאחר צאת המאמר של לסקר וחודשיים לאחר מותו. אלכין ייחס ללסקר רעיונות יהודיים זדוניים בסדרת מאמרים בשם "השחמט ארי והיהודי", שפורסמו בגרמנית בהולנד ובצרפת
הכבושות בידי הנאצים בעיתונים Die Deutsche Zeitung in den Niederlanden ("העיתון הגרמני בהולנד") ו- Pariser Zeitung("העיתון הפריזאי") בין 18 ל-23 במרס 1941. פרסום זה היה חזרה על המאמר האנטישמי הגזעני, הידוע לשמצה, של המלחין הגרמני ריכרד ואגנר "היהדות במוזיקה" (1850). אלכין כתב: "האם ניתן לקוות כי עם מותו של לסקר – מותו של אלוף העולם השני, וככל הנראה האחרון בשחמט ממוצא יהודי – השחמט הארי, אשר, עקב הרעיון ההגנתי היהודי, הלך בדרך שגויה, ימצא שוב את דרכו לשחמט העולמי? אנא אל תתנו לי להיות אופטימי מדי בעניין זה, שכן לסקר השתרש והותיר אחריו כמה חסידים, שיוכלו עוד לגרום נזק רב לשחמט העולמי. לאשמתו הגדולה של לסקר כשחקן שחמט מוביל, יש היבטים רבים, […] הוא לא חשב אפילו לרגע אחד להעביר לעולם השחמט אף מחשבה יצירתית אחת משלו. […] רעיון ההתקפה כרעיון משמח ויצירתי היה זר לאמן השחמט לסקר, ובמובן זה היה לסקר יורשו הטבעי של שטייניץ (וילהלם שטייניץ הוא אלוף העולם הראשון בשחמט, גם הוא יהודי. – א. ג.), הליצן הגדול ביותר שידעה אי פעם היסטוריית השחמט."
אלכין, שהציע את הרעיון של "השחמט הארי" ו"השחמט היהודי", חשב ברוח האידיאולוגים הנאצים, שהמציאו, את הפיזיקה הארית, ה"נכונה", הניסיונית, ואת הפיזיקה היהודית, ה"שגויה", התיאורטית. באותו הקשר הוא ביקר את אחד מתלמידיו של לסקר, הגראנד מאסטר אהרון נימצוביץ', תוך שימוש בטרמינולוגיה גזענית: "אהרון נימצוביץ', יהודי מריגה, שייך יותר לתקופת קפבלנקה (אלוף העולם השלישי) מאשר לתקופת לסקר. על תפיסת השחמט האנטי-ארית האינסטינקטיבית שלו השפיעה באופן מוזר – באופן לא מודע ונגד רצונו – האידיאולוגיה הסלאבית-רוסית התוקפנית (צ'יגורין! – שחקן שחמט רוסי בולט – א.ג.). אני אומר תת-מודע, כי קשה אפילו לדמיין עד כמה הוא שנא אותנו, הרוסים, אותנו, הסלאבים!"
אלכין כתב בצורה ברורה עוד יותר על התפקיד "ההרסני" של לסקר ו"המחשבה היהודית בשחמט" בהיסטוריה של השחמט: "יותר ויותר מתבהרת האחדות של המחשבה ההרסנית, היהודית הטהורה בשחמט (שטייניץ – לסקר – רובינשטיין – נימצוביץ' – רטי), אשר במשך חצי מאה הפריעה להתפתחות ההגיונית של אומנות השחמט שלנו". המחשבה להאשים את לסקר לאחר מותו ביצירת "השחמט היהודי", "הלא נכון" הייתה ברוח המוטיבים של השמדת היהודים, שכבר הייתה בעיצומה באירופה של אותה תקופה. בטורניר השחמט האירופי במינכן בספטמבר 1941, בו השתתף אלכין כנציג צרפת הווישיסטית, שולחנו היה מעוטר בדגל עם צלב קרס. אלכין טעה: לסקר לא היה "אלוף העולם האחרון ממוצא יהודי", אחריו זכו בכתר השחמט גם יהודים אחרים.
בשנת 1940 פרסם לסקר את המסה הפוליטית "חברת העתיד", בה פירט רבות מרעיונותיו ליצירת חברה אידיאלית. שתי סוגיות תפסו מקום מרכזי בהרהוריו: גורלם של יהודי אירופה, שהחמיר עקב עלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה, והאבטלה הנרחבת בעולם. כדי לפתור את הבעיה הראשונה, הציע לסקר את אלסקה כמקלט אפשרי למהגרים היהודים. הוא הגדיר את האבטלה כאחת הסיבות העיקריות לשנאה כלפי היהודים. התרופה שלו לבעיית האבטלה הייתה הקמת קהילות על פי הדגם של הקיבוצים בארץ ישראל, במטרה להכשיר בהן אנשים לשוק העבודה.
לסקר מת לפני שנודע על השואה של העם היהודי. הוא היה שקוע במשחק ולא העלה בדעתו שסביבו עלולה להתפתח עלילה דם עצומה נגד היהודים, ושגם על לוח השחמט יוטל צל דמים של המהלכים העתידיים של רצח העם היהודי.
