הפיזיקאי היהודי-גרמני, חתן פרס נובל, שסייע בפיתוח נשק כימי במלחמת העולם הראשונה – והתפטר במחאה נגד הנאצים ונאבק נגד שימוש בפצצה האטומית
ג'יימס פרנק, פיזיקאי ניסיוני גרמני-אמריקאי ממוצא יהודי וזוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1925, נולד ב-26 באוגוסט 1882 בהמבורג והיה הילד השני במשפחה יהודית. אביו היה בנקאי מקומי ואיש דתי, בעוד שאמו הגיעה ממשפחת רבנים. המבורג הייתה עיר חופשית שבה חיו יהודים פורטוגזים מגורשים, שמוצאם הייתה משפחת פרנק.
היהודים קיבלו זכויות שוות לשאר תושבי העיר ולא חיו בגטאות. בעיר שררה אווירת סובלנות, אך האנטישמיות התבטאה בתחרות חברתית וכלכלית. הוריו של ג'יימס היו דתיים מאוד ושמרו על מצוות הדת היהודית. הם ביקשו לגדלו באמונה הדתית, אך הקהילה היהודית המקומית גילתה עניין מועט בחינוך דתי.
ג'יימס למד בבית ספר ציבורי שבו למדו ילדים יהודים רבים. משנת 1891, הוא למד בגימנסיה וילהלם, שם רכש השכלה קלאסית שכללה לטינית, יוונית, אנגלית וצרפתית. אף על פי כן, נטה למקצועות המדעים המדויקים. אביו העדיף שיפנה לקריירה מסורתית יותר ליהודי, ובתחילה למד משפטים באוניברסיטת היידלברג (1901), אך השתתף גם בהרצאות במדעי הטבע. שם פגש את מקס בורן, פיזיקאי וחתן פרס נובל, שהשפיע עליו רבות. בהשראת בורן עבר פרנק לברלין ולמד פיזיקה. במאי 1906, הגיש את עבודת הדוקטורט הראשונה שלו בנושא ניידות נושאי מטען בפריקת ניצוץ. בהצהרה המצורפת לדיסרטציה כתב: "אני, ג'יימס פרנק, גדלתי באמונה היהודית" – ניסוח חריג, ששיקף הזדהות עם יהדותו בשונה מהנוסח המקובל "באמונת משה".
לאחר לימודיו, גויס לשירות צבאי קצר אך שוחרר לאחר פציעה מנפילה מסוס. בתקופה זו גם פגש את הפסנתרנית השוודית אינגריד יוזפסון, שאִתה נישא והביא לעולם שני ילדים.
בשנת 1907, החל לשמש כעוזר במכון לפיזיקה של אוניברסיטת ברלין. בשנת 1911 השלים עבודת דוקטורט שנייה וקיבל תואר פריבטדוצנט. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התנדב לצבא ושירת ביחידה של פריץ הבר, שהיה אחראי לפיתוח נשק כימי. פרנק, יחד עם אוטו האן, פיתח מסכות גז ודיווח על השפעות השימוש בנשק החדש. על פעילותו הוענק לו עיטור צלב הברזל והוא הועלה לדרגת לוטננט.
במקביל, בשנת 1914, ביצע יחד עם גוסטב הרץ ניסוי מכריע בפיזיקה, שהראה כי אטומים קולטים אנרגיה בקוונטים – ממצא שאישש את מכניקת הקוונטים. על כך קיבלו השניים את פרס נובל לפיזיקה ב-1925.
לאחר המלחמה, חזר לברלין ועמד בראש מחלקת הפיזיקה במכון של פריץ הבר. בשנת 1918, קיבל את עיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה. בשנת 1920, עבר פרנק לאוניברסיטת גטינגן ומונה לפרופסור ולראש המכון השני לפיזיקה ניסויית.
ב-1933, עם עליית הנאצים, נדרש להניף דגלי צלב הקרס במוסדות האקדמיים. אף שלא חויב לפרוש עקב השתתפותו במלחמת העולם הראשונה, בחר להתפטר ממחאה עקרונית. במכתבו לשר החינוך, רוסט, ציין כי לא יוכל להמשיך לכהן במוסד שאינו מכבד את אזרחיו היהודים. התפטרותו עוררה הדים אך לא זכתה לתמיכה פומבית באוניברסיטאות אחרות.
בהמשך עבר לדנמרק למכון של נילס בוהר בקופנהגן, ולאחר מכן היגר לארצות הברית. בשנת 1938 מונה לפרופסור באוניברסיטת שיקגו, וב-1941 קיבל אזרחות אמריקאית.
במהלך מלחמת העולם השנייה, עמד פרנק בראש המחלקה הכימית בפרויקט מנהטן לפיתוח פצצת האטום. למרות תפקידו המרכזי בפרויקט, התנגד לשימוש בפצצה נגד יפן. הוא עמד בראש ועדת המדענים שהציעה להציג את הפצצה להדגמה בפני אומות העולם במקום להשתמש בה ישירות. קריאתו לא התקבלה, ובפצצה נעשה שימוש. ייתכן שהתנגדותו נבעה גם מרגשי אשמה על חלקו בפיתוח נשק כימי במלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1942 נפטרה רעייתו אינגריד, וב-1946 נישא למדענית הרטה ספונר.
על תרומתו למדע הוענקו לו עיטורים וכיבודים, בהם מדליית מקס פלאנק (1951) ותואר דוקטור לשם כבוד מהיידלברג (1957). ג'יימס פרנק מת מהתקף לב בשנת 1964 במהלך ביקור באוניברסיטת גטינגן, שבה לימד ואותה עזב ממחאה, ונקבר בשיקגו לצד אשתו.
חייו של פרנק משקפים את המורכבות שבין מדע, מוסר, זהות יהודית ותרומה לחברה בתקופות של סערה היסטורית.
