יהודי אוהב דגים? – פרק שלישי – טבריה: בירת הדיג הגלילי
חלק שלישי במיני-סדרה על אודות הדיג בעם ישראל הקדום
חלק שלישי במיני-סדרה על אודות הדיג בעם ישראל הקדום
חלק שני במיני-סדרה על אודות הדיג בעם ישראל הקדום פרק שני – בריכות הדגים לפרק הראשון בסדרה לפרק הבא בסדרה – טבריה: בירת הדיג הגלילי נגלוש
חלק ראשון במיני-סדרה על אודות הדיג בעם ישראל הקדום
נדמה לרבים וטובים מן הציבור, כי כל אותם המנהגים, הנהלים ואורחות החיים הנקשרים בחג הסוכות והנוהגים עד ימינו אנו היו מאז ומעולם. ומסתבר שלא
יוסף בן מתיתיהו היה דמות מפתח בתקופת המרד הגדול. באוטוביוגרפיה שלו, חיי יוסף, הוא מדגיש את היותו נצר למשפחת כוהנים מהמכובדות ביותר
הזיקה בין הפעילות הפולחנית והגופנית היתה ידועה בתרבויות הקדומות והחברה הישראלית-יהודאית לא היתה שונה כלל ועיקר מתופעה זו. הכהונה היתה צריכה, במידה מסויימת, להפגין מול
נפילת הגליל הביאה לירושלים את קבוצות הקנאים הבורחות מהרומאים הישר מן הצפון. התרכזותן בירושלים היתה מלווה בתחושת מסר אדיר של המלחמה האפוקליפטית, האסכאטולוגית – ה"טובים"
בכל מקרה ראוי להדגיש את הזיקה בין הכהונה לנבואה, לחוכמת הנסתר ולפיענוח סימנים כלשהם, מה שהעמיד את הכהונה בדרגה נישאת מעל שאר הציבור לאורך התקופה
את המרד יוזם בן למשפחת הכהונה הגדולה ואף מעמיד עצמו בראש ההתקוממות, אם כי מעשיו היו בתחום המקדש בלבד. נראה על פניו שאווירת הקנאות שהחלה
חלק אינטגראלי מעבודת הפולחן בעולם הקדום, כזה שהתחבר לטקסי הקרבת הקרבנות היה השימוש בכלים מוסיקליים.
המלך אגריפס, נכדו של הורדוס, ששלט ביהודה בין השנים37 ל-46 לספירה פיצל את תפקיד הכהן הגדול בין מספר אנשים * ד"ר יחיעם שורק התארח היום
לאחר מותו של הורדוס איבדה יהודה את עצמאותה המדינית ולפיכך אנשי הדת – הכוהנים – היו אלו ששלטו בהם למעשה
בראשית ימי הספירה מוצאת את עצמה יהודה פרובינקיה רומאית, ובהעדר שליטים יהודיים חזקים פרחו הכיתות הקנאיות וקבוצות אידאולוגיות שונות ובהן יוחנן המטביל וקבוצתו
הרשימה הקודמת הסתיימה בהדחתו של הורקנוס, בהצמחתו של חננאל הבבלי, בעיכוב ראשית כהונתו ובהעברת כתר הכהונה לאריסטובולוס הצעיר, הנצר המבטיח של בית חשמונאי.
והפעם הגענו בסקירה ההסטורית של היחסים בין מוסד הכהונה ומוסד המלוכה ביהודה של ימי בית שני להורקנוס, הדמות הטראגית בסיפורנו
תולדות מוסד הנשיאות בהסטוריה של עם ישראל מימי השבטים ועד למאה החמישית לספירה
אחד האמצעים הספרותיים, שהפכו, כמו סיפור ההבטחה לאבר(ה)ם וחזון הירידה מצרימה והיציאה ממנה, להצדקת ההשתלטות על כנען, הנוכחות הדומיננטית בה, היה הביטוי "נוכרי", כפי שמופיע
נראה כאילו המרכז החלופי לירושלים ולמקדש, תחילה יבנה ואחר-כך אושא, שפרעם, בית שערים ועוד שלט באופן ממלכתי על הציבור היהודי
תופעה היסטורית המתחילה בנקודת ראשיתו של עם ישראל ומתנהלת לאורך תקופת בית ראשון ושני ואף לאחר החורבן מקופלת ביחס כלפי הנוכרים.
התמרדות היהודית כנגד הרומאים במצרים, קפריסין ומסופוטמיה בתקופתו של הקיסר טריאנוס, 118-114/5 לספ' אינה מוכרת כל כך
מעבר לעובדה שנעשה שימוש במיתוס כדי להצדיק פעולות נגד המנדט הבריטי, השאלה היא האם בכלל אירעה פעולת התאבדות המונית במצדה? וגם: מי היה אלעזר בן
חפירות בבית לחם הגלילית מחזקות את הסברה כי ישו נולד במקום, סמוך לבית ההורים בנצרת, ולא בבית לחם שליד ירושלים
שלשום צטטנו באתר זה את מאמרו של יחיעם שורק: "יהודה המקבי היה קנאי דתי אכזרי ותאב שלטון. יורשיו לא היו טובים ממנו", שפורסם בעיתון הארץ