אולי בכלל ישו נולד בבית לחם הגלילית

חפירות בבית לחם הגלילית מחזקות את הסברה כי ישו נולד במקום, סמוך לבית ההורים בנצרת, ולא בבית לחם שליד ירושלים

רן שפירא, הארץ

מאות שנים של אמונה כי ישו נולד בבית לחם הסמוכה לירושלים, לא שיכנעו חוקרים רבים. יוסף קלוזנר, למשל, כתב בספרו “ישו הנוצרי” כי ספרי הבשורה של מתי ושל לוקס, שלפיהם נולד ישו בבית לחם שביהודה כאשר אמו ירדה לשם מנצרת לצורך מפקד אוכלוסין, ביקשו להדגיש את השתייכותו של ישו לבית דוד, שמוצאו מבית לחם, כדי להראות שהוא המשיח. דוד פלוסר הוסיף: “סיפור האגדה על לידת ישו בא להסביר באורח גשמי את האמונה הנוצרית כי ישו הוא בן האלוהים”.

אבירם אושרי, ארכיאולוג מרשות העתיקות, סבור כי סדרה של חפירות הצלה שניהל בבית לחם הגלילית מספקת ראיות ארכיאולוגיות לטענות אלה. בין 1992 ל-2003 ביצע אושרי חמש חפירות באתרים שונים בבית לחם הגלילית. בחפירות התברר כי המקום היה מיושב ברציפות עוד מלפני הכיבוש הפרסי בארץ ישראל – במאה השישית לפני הספירה – ועד ימינו.

בתקופה הרלוונטית להולדתו של ישו, תקופת שלטונו של המלך הורדוס (סוף המאה הראשונה לפני הספירה ותחילת המאה הראשונה לספירה), ישבו בבית לחם הגלילית יהודים. על כך מעידים שרידים של כלי בישול ואחסון עשויים אבן שנמצאו בכמה שטחי חפירה ביישוב. כן נמצא בית מלאכה לייצור כלים אלה. כלי אבן מאפיינים יהודים משום שעל פי ההלכה הם אינם מקבלים טומאה. בבית הקברות הקדום של בית לחם הגלילית נחשף גם מאוזוליאום חצוב בדמותו של בית כנסת.

בחפירות

שנעשו בבית לחם שליד ירושלים מאז שנות השלושים, בתקופת המנדט הבריטי, לא נמצאו סימנים ליישוב יהודי בתקופה ההרודיאנית. במתחם של כנסיית המולד בעיר נחשפו מבנים מהתקופה הביזנטית ומימי הביניים, אבל לא נמצאו חרסים או שרידי מבנים מהתקופה שבה על פי המסורת נולד ישו. בחפירות שנעשו בכנסיית המולד שבבית לחם התברר כי במקום נבנתה כנסייה בימיו של הקיסר קונסטנטינוס, במחצית הראשונה של המאה הרביעית לספירה. בשכבה מאוחרת יותר נמצאו רצפות פסיפס של כנסייה מתקופת הקיסר יוסטיניאנוס, במאה השישית לספירה.

החפירות של אושרי בבית לחם הגלילית מעידות על נוכחות הנוצרית מתמשכת במקום לפחות עד המאה השביעית לספירה. בשתי חפירות שונות הוא חשף ביישוב שני מבנים גדולים מהתקופה הביזנטית. אחד מהם שימש ככל הנראה כמנזר והשני ככנסייה. בחצר הכנסייה נמצאו נרות שמן רבים ועליהם סימן הצלב וכן מספר רב של עצמות חזיר. ממדיה של הכנסייה – 45 מטר אורך וכ-25 מטר רוחב – מציבים אותה בין הכנסיות הגדולות של התקופה. אושרי שואל אם ייתכן שבניית כנסייה כה גדולה בבית לחם הגלילית, באזור שרובו היה מיושב יהודים, היא מקרית.

בשתי חפירות שונות מצא אושרי שני קטעים של קיר, שנראה כי היו חלק מחומה שהוקמה כדי להגן על היישוב הנוצרי. לדבריו, יישובים בממדיה של בית לחם לא היה נהוג להקיף בחומה, אולם ייתכן שהתושבים הנוצרים במקום חשו מאוימים מכיוון שסביבם היו יישובים יהודיים רבים – ציפורי, טבעון, אושא, בית שערים ועוד.

מבנה נוסף שאושרי חשף בבית לחם הגלילית ב-1997 שימש כנראה כאכסנייה. האכסנייה, שנבנתה ככל הנראה בסביבות המאה השישית, היתה מבנה של שתי קומות – העליונה שימשה לאירוח וללינה ורצפתה היתה מרוצפת בפסיפס. בקומה התחתונה של המבנה התגלה קיר שבו חריצים בגובה של כמטר מעל הרצפה. אושרי משער שלוחות עץ שהוכנסו לתוכם יצרו אבוס, שייתכן ששימשו להאכלת הסוסים ששוכנו בקומה התחתונה.

המבנים הציבוריים הנוצריים שנחשפו בבית לחם הגלילית התקיימו עד תחילת המאה השביעית ואז נחרבו, כנראה עם הכיבוש הפרסי של שנת 614. עם זאת, ככל הנראה היו נוצרים שהמשיכו לייחס לבית לחם שבגליל התחתון חשיבות מיוחדת. אושרי סבור, אף שאין בידיו מסמכים המעידים על כך, כי ההתיישבות של הטמפלרים במקום, בתחילת המאה העשרים, היתה קשורה לאמונה כי זהו מקום הולדתו של ישו.

אושרי שטח את רעיונותיו בכנס של רשות העתיקות בחיפה שנערך באחרונה, ושבו הוצגו ממצאי חפירות שנערכו בגליל. בתגובה אמרו חוקרים אחדים שלא ייתכן שאחרי שלטונו הריכוזי של קונסטנטינוס, שבתקופתו נבנתה כנסיית המולד בבית לחם, שרדה המסורת שלפיה ישו לא נולד בבית לחם שביהודה. אושרי סבור כי ממצאי החפירות מצביעים על אפשרות אחרת.