סיקור מקיף

חברי הקיבוץ הובילו החוקרים לאתר הטבילה העתיק ביותר

ציורי קיר מסתוריים שהתגלו במערה מדרום לירושלים, הובילו לגילוי שקשור, אולי, ליוחנן המטביל.

עמירם ברקת, הארץ, וואלה

תרשים המתאר את הפולחן שייתכן שנערך במערה (למעלה) וציור של יוחנן שהתגלה בטיח על קיר המערה
תרשים המתאר את הפולחן שייתכן שנערך במערה (למעלה) וציור של יוחנן שהתגלה בטיח על קיר המערה

ציורי קיר מסתוריים שהתגלו במערה מדרום לירושלים, הובילו לגילוי שקשור, אולי, ליוחנן המטביל. הגילויים במערה מעידים לדעת החוקרים, כי במקום פעל אתר הטבילה הקדום ביותר שהתגלה עד כה, ובאתר שיש לו משמעות רבה לגבי ראשית הנצרות. "המקום שחשפנו הוא כנראה החוליה שמחברת בין הטבילה היהודית והנוצרית", טוען הד"ר שמעון גיבסון, הארכיאולוג שניהל את החפירה.

ב-1999 הובילו חברי קיבוץ צובא את הד"ר גיבסון למערה שבה נהגו לבקר מדי פעם. גיבסון, שערך סקר ארכיאולוגי-סביבתי באזור, החליט למדוד את המערה, ולהפתעתו, תוך כדי פינוי אבנים מפתח המערה, נחשפו ציורים שנחרתו בטיח שעל קירות המערה.

הציורים שמתוארכים למאה הרביעית או החמישית לספירה, כוללים סמלים שקשורים ליוחנן המטביל, ובהם דמותו, ראשו הכרות, ידו וצורת צלב שנקראת על שמו. יוחנן, שהטביל את ישו, נולד לפי המסורת הנוצרית בעין כרם,

תצלום: שמעון גיבסון, היחידה למחקר ארכיאו
שנמצאת לא הרחק מהמקום. בברית החדשה מצוין, כי יוחנן מת לאחר שבנו של הורדוס, המלך הורדוס אנטיפאס, הורה לכרות את ראשו. לפי טקסטים נוצריים קדומים, השריד היחיד שנותר מגופתו של יוחנן היתה ידו.

במשך שלוש שנים חפרו גיבסון ועוזרו, הארכיאולוג רפי לואיס, במערה. אורכה 26 מטר, רוחבה ארבעה וחצי מטר וגובהה הממוצע חמישה מטר. החפירות התנהלו בחסות אוניברסיטת צפון קרולינה ובמימון קרן ווייטהד.

לדברי גיבסון, במקום התגלו שרידיהם של מוקדי אש, שלפחות אחד מהם שימש להדלקת קטורת. השרידים הם מהמאה הרביעית והחמישית לספירה – ראשית תקופת שלטונה של האימפריה הביזנטית. "לפי כל הסימנים, המקום שימש באותה תקופה להתבודדות.

נראה שנזירים היו מגיעים למקום ממנזר יוחנן בעין כרם כדי להתבודד, אולי במועדים מיוחדים שהיו קשורים בחייו של יוחנן". ואולם, בהמשך החפירות התברר לגיבסון וללואיס, כי התקופה הביזנטית היתה רק "קצה הקרחון" בתולדות השימוש במערה.

במהלך החפירות התגלו שני גרמי מדרגות רחבים ועשרות אלפי שברי כלי חרס, מרביתם פכים. בדיקות ארכיאולוגיות קבעו, כי כלי החרס הקדומים ביותר הם מאמצע המאה השנייה לפני הספירה, והמאוחרים ביותר מימי מרד בר-כוכבא, במאה השנייה לספירה. רובם הגדול של כלי החרס היו מהמאה הראשונה לספירה.

הממצא המסקרן ביותר שהתגלה במערה מתוארך אף הוא למאה הראשונה לספירה. מדובר באגן הדומה לאגן שמן, שתעלה קטנה מובילה ממנו אל תוך תבנית כף רגל שחקוקה בסלע. לדעת הארכיאולוגים הממצא מעיד על "פולחן שהיה שונה מהפולחן היהודי הנורמטיווי", שהיה נהוג במקום בתקופת חייהם של ישו הנוצרי ויוחנן המטביל.

תגלית מפתיעה לא פחות מבחינת החוקרים היתה, שהטיח המכסה את קירות המערה ואת גרמי המדרגות שבתוכה, הוא מהמאה השמינית עד השישית לפני הספירה. ממצא זה אומת על ידי בדיקות צולבות שערכו מכון ויצמן והמכון הגיאולוגי. המשמעות היא, כי הפעילות במקום החלה בתקופת מלכי יהודה והסתיימה בחורבן בית ראשון.

"אתרים דומים מאותה תקופה התגלו בבית שמש ובעמאן", אומר גיבסון, "האתרים ההם שימשו כמאגרי מים. כאן לעומת זאת, מדובר באתר שמרוחק מכל מקום יישוב. לא היתה במקום חקלאות, ולכן האפשרות היחידה היא שהמקום שימש לפולחן טבילה והטהרות". לדבריו, חוקרי מקוואות שביקרו במקום, כמו הפרופ' רוני רייך והד"ר צבי צוק, התרשמו כי מדובר באתר טבילה ולא במאגר מים, ואולם, הוא שונה מכל אתרי הטבילה והמקוואות שהתגלו עד כה.

גיבסון בטוח כי חוקרים אחרים לא יצליחו להפריך את אמינות הגילויים. "למדנו את הלקח מהפאשלה של גלוסקמת אחי ישו", הוא אומר, "חיכינו עם הפרסום הרבה זמן, כי רצינו למצות את כל הבדיקות האפשריות והשיטות החדשניות ביותר".

ידען ההסטוריה – העת העתיקה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~930752408~~~158&SiteName=hayadan

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן