פרופסור אשר יהלום, המחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, הפקולטה להנדסה, אוניברסיטת אריאל בשומרון * המאמר פורסם בגליון 7 של כתב העת לענייני תרבות – נכון
בחלק השני בוחן אשר יהלום את גבולות הפיזיקה התיאורטית * המאמר פורסם בגליון 7 של כתב העת לענייני תרבות – נכון לחלק הראשון של הסדרה
במחקר משותף של חוקרים מגרמניה ופולין הוסרט לראשונה גביש זמן בפעולה. הגביש המיקרומטרי מורכב ממגנונים בטמפרטורת החדר. בעזרת קרינת רנטגן החוקרים מברלין הקליטו את המגנטיזציה של הגביש לאורך זמן ותיעדו את ההתנהגות המחזורית שלו
אנשים רבים מרגישים כי חוויית הזמן שלהם הייתה קצת בעייתית השנה. על אף שהשעונים מתקתקים כפי שהם צריכים לעשות, ימים נמתחים וחודשים נראים כנמשכים לנצח. כולנו יודעים שיש 60 שניות בדקה אבל 2020 גרמה לכולנו להיות מודעים לאופן שבו אנחנו יכולים לחוות את חלוף הזמן קצת אחרת
היממה מחולקת לשני תריסרי שעות משום שהשעה נולדה עוד לפני שהשיטה העשרונית ניצחה את בסיס 12 המתחרה. השעה הקבועה באורכה היא המצאה חדשה יחסית
כפי שראינו במאמר הקודם השבוע הוא אוניברסלי אבל לאורך ההסטוריה היו נסיונות לשנות את מבנה לוח השנה שלא צלחו. במאמר זה נסביר מדוע
היה זה האסטרונום הדני, אולה רמר, אשר, בשנת 1676, הצליח למדוד את מהירות האור. השיטה שלו התבססה על תצפיות של ליקויי הירח איו של צדק,
לפני 111 שנה הוכיח אלבּרט איינשטיין שיש אפשרות תאורטית למסע בזמן אל העתיד. האם זה רק עניין של זמן עד שיפתחו מִתקן להאצת אנשים אל
כבר יש לנו כלים לקפוץ קדימה בזמן, אך כדי לחזור אחורה נצטרך משהו אחר לגמרי: חור־תולעת/ טים פולגר
תאריכים הם עניין מתעתע/אמיר טייכר ב-31 בדצמבר 1900 נפל דבר. אחת האבנים במעגל האבנים הפרה-היסטורי סטונהנג׳, אי־שם על גבעה ירוקה במרחק של שעה נסיעה מלונדון,
חורים שחורים ידועים כגופים שמימיים בעלי תכונות מוזרות רבות, כגון התכונה ששום דבר, אפילו לא אור, לא מצליח לברוח מהם. תכונה פחות נודעת, אך לא
במקום חצות (00:00:00) שעון גריניץ' היתה השעה 23:59:60 וזאת כדי לפצות על השינויים האקראיים בתנועת כדור הארץ
מדענים מציעים תיאוריה המאפשרת לפתור את אי-הסימטריה הנראית מנקודת המבט שלנו על התקדמות הזמן. לדבריהם יתכן ובמהלך המפץ נוצר יקום נוסף בעל חוקי פיזיקה זהים,
בין כל הבעיות הנוגעות למסע בזמן, מוצע גם פתרון – שאדם יכול לחזור אחורנית במהלך חייו או לעתיד עד יום מותו ולחוות את החיים שוב
פיזיקאים מהמכון הטכנולוגי של ציריך עדיין לא יכולים "להעביר" עצמים או בני אדם דרך החלל – אותו המנגנון שלעיתים מתואר בסרטי מדע בדיוני. יחד עם
נתחיל בשאלה: מהו ניסוי בחירה מאוחרת
האם אנשים יוכלו לבצע מסע לעבר בצורה קונסיסטנטית מבלי להיתקל בפרדוקסים הידועים של מסע בעבר? כנראה שמחברי ספרי המדע בדיוני יוכלו עתה לקבל השראה מהתיאוריה
מקץ שנים רבות, תדעך גם השמש שלנו ותנשום את נשימתה האחרונה. הכוכבים ביקום יגוועו אחד-אחד, מי מהם בנצנוץ עגום, ומי מהם בסופר-נובה אימתנית. אפילו החורים
תורת היחסות הפרטית שוב קבלה חיזוק ניסויי: לא ניתן לעבור את מהירות האור
להוציא אל הפועל ניסוי ציבורי גדול של האטת זמנים; כלומר ניסוי שישווה בין שני שעונים – האחד על גבי תחנת החלל הבינלאומית והשני שמצוי על
מדענים מ-NIST – National Institute of Standards and Technology שבארה"ב מודדים שתי תופעות מתורת היחסות של איינשטיין.
אם רעיון אינו נשמע מגוחך בפעם הראשונה ששומעים עליו – אין לו סיכוי. – אלברט איינשטיין
בעתיד נוכל לחצות את הגלקסיה במהירות הקרובה למהירות האור כאשר על האנשים שבתוך החללית יעברו רק 80 שנה. מסע לעתיד יפתור את בעיית הפרדוקסים
ד"ר גלעד פרז מהמחלקה לפיסיקה של חלקיקים ואסטרופיסיקה הראה, שקיומם של יקומים מקבילים שבהם ייתכנו תנאים פיסיקליים שונים – אבל לא שונים מדי – מהתנאים
בעידן שבו חושבים רק על "כאן ועכשיו" החליטה "אגודת העכשיו הארוך" להזכיר לנו שאין הווה ללא עתיד. ה"שעון הארוך", שהקמתו תחל בקרוב במדבר נבדה, יצלצל
