האם במהלך המפץ הגדול נוצר יקום מראה שמתקדם אחורה בזמן?

מדענים מציעים תיאוריה המאפשרת לפתור את אי-הסימטריה הנראית מנקודת המבט שלנו על התקדמות הזמן. לדבריהם יתכן ובמהלך המפץ נוצר יקום נוסף בעל חוקי פיזיקה זהים, אך עם זמן ההולך בכיוון ההפוך

יקומים מקבילים. איור: shutterstock
יקומים מקבילים. איור: shutterstock

התקדמות חץ הזמן מאז ומתמיד הפליאה וסיקרנה את האנושות. מדוע הזמן נע תמיד קדימה? למה אי אפשר לשנות אירועים בעבר? ומדוע יש לנו גישה רק אל ההווה והעתיד? תורת היחסות שהכתה את הקהילה המדעית בתדהמה בתחילת המאה ה-20 הציגה את הזמן כמימד סימטרי, בדיוק כמו שלושת מימדי המרחב. כלומר לפי היחסות אין שום מניעה לנוע בזמן אחורה או קדימה, או לגרום לזמן להתמתח ולהתכווץ. ואולם ברור לכולם שהזמן, לפחות מנקודת המבט שלנו, נע תמיד קדימה והוא אינו סימטרי.

כעת קבוצה של מדענים מבריטניה וקנדה מציעה תיאוריה רדיקאלית שמאפשרת לפתור את הדילמה. לדבריהם, יתכן ובמהלך המפץ הגדול נוצרו 2 יקומים, שבאחד מהם הזמן נע קדימה (היקום שלנו), ובשני הזמן נע בכיוון ההפוך – אחורה.
את התיאוריה פרסמו ד"ר ג'וליאן ברבור מקולג' פארם בבריטניה, ד"ר טים קוסלובסקי מאוניברסיטת ניו-ברונסוויק בקנדה וד"ר פלביו מרקטי מהמכון לפיזיקה תיאורטית בקנדה בכתב העת המדעי Physical Review Letters.
לדברי ד"ר ברבור, "הזמן הוא מסתורי. באופן בסיסי, כל חוקי הפיזיקה הידועים לנו מתנהגים אותו הדבר בכל צורת התקדמות של הזמן, אך בעולם שבו אנו חיים הכל הולך בכיוון אחד. היקום מתרחב, אנו מתבגרים, מידת האי-סדר נראית כאילו היא מתקדמת – לפחות בסביבתנו הקרובה".

לדברי המדענים, כאשר לוקחים מודל מצומצם של העולם (כ-1,000 חלקיקים) ומסמלצים אותו כמתקדם אחורה בזמן, מקבלים שמידת הסדר הולכת וגדלה ומידת האנטרופיה הולכת וקטנה, עד שבסופו של דבר חוזרים אל המפץ הגדול ממנו נוצר היקום שלנו. וב"תמונת המראה" הזו שנוצרת במפץ הגדול, מידת הסדר הולכת וקטנה והזמן הולך קדימה.
ואולם, לדברי המדענים זה לא יהיה בדיוק "יקום מראה" אשר זהה ליקום שלנו. אמנם ככל הנראה יתפתחו בו גלקסיות, כוכבים ופלנטות בגלל שחוקי הפיזיקה נשארו זהים, אך ההתפתחויות והאירועים שיחולו בו עשויים להיות שונים לגמרי.

לפי החוק השני של התרמודינמיקה, ככל שעובר הזמן, האנטרופיה במערכת סגורה לא יכולה לקטון. לדוגמה, אם ניקח קופסה סגורה ובתוכה 2 סוגי נוזלים כאשר בין סוגי הנוזלים מפרידה חציצה, ואז נוריד את החוצץ, אז הנוזלים יתערבבו ככל שיעבור הזמן, עד שבסופו של דבר נקבל עיסה הומוגנית.
מתוך חוק האנטרופיה, הקשור בקשר ישיר עם התקדמות הזמן, עולה כי בזמן המפץ הגדול מידת הסדר היתה גבוהה ביותר, ודבר זה עורר תהיות רבות בקרב מדענים זמן רב. אך התיאוריה החדשה אשר מאפשרת לזמן לזרום גם קדימה וגם אחורה פותרת באופן תיאורטי את הבעיה.

לתקציר המאמר

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

135 תגובות

  1. מרגיש לי כמו אינוּס הפיזיקה -> מרגיש כמו טעות.
    מרגיש כאילו חלק ממה שאנחנו יודעים – הוא נכון (נניח ת. היחסות) ואחרכך נבנו מודלים שנצפו כנכונים אבל בפועל היה צריכ להגיע אל אותן תוצאות – אבל עם תורה אחרת… (בדומה לשדרוג התוצאות של ניוטון ע״י א. אינשטיין)
    (מצד שני, הידע שלי כצופה (נדהם) כל כך קטן שכל מה שיכול להיות לי אלו תחושות ולא יותר מזה)

  2. יעקב
    זה בדיוק העניין – הם באמת חכמים. אם אתה לא מבין במה עוסקים מדענים אז תשאל. אתה לא צריך להרגיש טיפש…

  3. המדענים האלו…
    הם אלופים בלקבל תקציבי עתק, ובלהמציא תאוריות משונות שיוציאו את כולם טיפשים, ואותם חכמים !!!

  4. כמו שסטיבן הוקינג כתב באחד מספריו – מדי שבוע אני מקבל כמה תיאוריות מאוחדות בדואר.

    אחלה של תיאוריה, אבל נראה שהפיזיקה סובלת לאחרונה מריבוי של תיאוריות ללא סיכוי קלוש לאישוש – תורת המיתרים, שהרבה פיזיקאים כבר זנחו אחרי שלא מצאו אפילו שבב של עדות שיתמוך בה משך 40 שנה; החומר האפל שאף אחד לא מצליח למצוא כבר 20-30 שנה, ושבעצם לא צריך אותו אם רק נתקן את חוקי הכבידה של ניוטון; תיאוריית המולטי-יקום שכנראה אין צ'אנס לאשש בעתיד הקרוב; היקום ההולוגרפי… בקיצור – מעניין מאוד ככל שזה יהיה, אין לכל הדברים האלה שום אישוש ואפשר להוכיח גם שהירח עשוי מגבינה וצריך להצטייד בקרקרים בפעם הבאה שנוחתים שם.

  5. שאלון
    ברמה ה"קלאסית" יש גוף שיוצר שדה, וכל גוף אחר בשדה ירגיש כוח. אין משמעות לחיכוך בהקשר של שדות – חיכוך הוא מגע פיסי בין מולקולות של חומר (בקירוב טוב). בגלל זה, למשל, יש חיכוך גבוה בין משטחים מחוספסים.

    חומר מכיל חלקיקים שיוצרים גם שדה כבידה וגם שדה חשמלי (נתעלם מהכוח החזק כאן). בגוף ניטרלי מספר החלקיקים החיוביים שוה למספר השליליים, כך שברגע שמספיק רחוקים מהגוף השדה החשמלי יהיה חסר משמעות. מצד שני – שדות הכבידה רק מסתכמים ולכן השדה אינו מתבטל.

    שדה מפעיל כוח על גוף, אבל גוף לא מפעיל כוח על שדה.

  6. ניסים, נראה לי שאנחנו לא מכוונים אל אותה הנקודה.
    בשאלה הראשונה בקשתי להבין איך כח נע בכיוון מסויים ללא חיכוך אך החומר דרכו הוא עובר כן
    מרגיש משיכה / חיכוך ? העיניין שלי הוא לא בתיאור ניוטוניוני או יחסותי אלא להבין את המכניקה
    ברמה של האטום שנקשר ע"י 3 כוחות יסוד ובעצם "פולט" כח רביעי שהוא הכבידה. ואיך אותה
    כבידה אשר נוצרה במקור ע"י מאסה, עוברת ללא התנגדות דרך מאסות בדיוק כמו זו שיצרה אותה
    במקור – ללא התנגדות או היחלשות אך מצד שני כן מושכת את אותן המאסות אל הכיוון ממנה באה ?

    תחשוב שאתה מטפס על סולם איפהשהו בחלל באיזור של כבידה נמוכה וכל שלב של סולם אתה
    קודם מושך ואח"כ דוחף, הסולם ינוע אל הכיוון ממנו באת ואתה תמשיך הלאה – ללא כל מאמץ או
    איבוד אנרגיה מצידך (למעט ההחלשות עכב ריבוע המרחק שעברת מנקודת היציאה).

    השאלה השניה לפירוק תיאורטי של גופים על מנת לעקוב אחר התפלגות כח הכבידה על פני
    מספר רכיבים אשר יוצרים גוף שאליו מתייחסים תיאורי הכבידה והמתמטיקה הנילווית. להזכירך
    הכח שקושר אטומים ומולקולות הוא האלקטרומגנטי ואם הוא זה שמחבר את החומר אז למה החומר
    "פולט" יותר כח כבידה ?

    ניוטון לא ידע בדיוק איך עובד כח הכבידה אף על פי שידע לנסח אותו למהירויות נמוכות. איינשטיין
    מצא עקיפה מתוחכמת בעזרת זמן, מאסה ומרחק אך עד יומו האחרון לא הצליח לחבר את כח הכבידה
    אל יתר שלושת כוחות היסוד. כך שלפני שתענה תנסה לרדת לסוף דעתי.
    תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן