סיקור מקיף

פרק המבוא לספרו של פרופסור מיצ'יו קאקו – הפיזיקה של הבלתי אפשרי

אם רעיון אינו נשמע מגוחך בפעם הראשונה ששומעים עליו – אין לו סיכוי. – אלברט איינשטיין

עטיפת ספרו של מי'ציו קאקו הפיזיקה של הבלתי אפשרי. הוצאת אריה ניר 2010
עטיפת ספרו של מי'ציו קאקו הפיזיקה של הבלתי אפשרי. הוצאת אריה ניר 2010

האם יום אחד יהיה אפשר ללכת דרך קירות? לבנות ספינות חלל שיכולות לנוע מהר מהאור? לקרוא את מחשבותיהם של אנשים? להפוך לרואה ואינו נראה? להזיז חפצים בכוח המחשבה? להעביר את גופינו במרחב באופן מיידי?

מאז שהייתי ילד הוקסמתי מהשאלות האלה. בבגרותי הייתי מרותק, כמו פיזיקאים רבים, מהאפשרות של מסע בזמן, אקדחי לייזר, שדות-כוח, יקומים מקבילים ורעיונות דומים. כישוף, פנטזיה ומדע בדיוני שימשו כר נרחב לדמיון שלי. הם הציתו את הרומן הארוך שלי עם הבלתי אפשרי.

אני זוכר שצפיתי בשידור חוזר של הסדרה הישנה פלאש גורדון. כל שבת נדבקתי לטלוויזיה, מלא פליאה על הרפתקאותיהם של פלאש, ד"ר זארקוֹב, דֵייל אַרדֶן והאוסף המהמם של אמצעי הטכנולוגיה העתידנית שלהם: רקטות, מגנים בלתי נראים, אקדחי לייזר וערים בשמים. לא החמצתי אף פרק. הסדרה פתחה בפני עולם חדש. המחשבה על המְראה לכוכב לכת זר וחקר פני השטח שלו ריגשה אותי מאוד. המשיכה שלי להמצאות הפנטסטיות האלה הבהירה לי שגורלי כרוך בצורה כלשהי בפלאי המדע שהסדרה מתארת.

התברר שאני לא לבד. הרבה מדענים מכובדים התחילו את דרכם במדע לאחר שנחשפו למדע בדיוני. האסטרונום הדגול אֶדווין הָאבֶּל הוקסם מספריו של ז'וּל וֶרן. לאחר שקרא ספר של ורן נטש האבל קריירה מבטיחה כמשפטן, ובניגוד לרצונו של אביו פיתח קריירה כמדען. בסופו של דבר היה האבל האסטרונום הגדול ביותר במאה העשרים. דמיונו של קרל סאגאן, אסטרונום בולט וסופר מצליח, הוצת מקריאת סדרת הספרים ג'ון קַרטֶר ממאדים של אֶדגַר רָייס בּוֹרוֹז. כמו ג'ון קרטר, גם הוא חלם שיום אחד יחקור את חולות המאדים.

הייתי ילד כשאלברט איינשטיין נפטר, אבל זכור לי שהאנשים דיברו על חייו ומותו בקול שקט. למחרת היום, ראיתי בעיתון תמונה של שולחן העבודה שלו, שעליו כתב-היד של עבודתו הלא-גמורה והחשובה ביותר. שאלתי את עצמי מה יכול להיות כה חשוב, עד שהמדען הגדול ביותר של זמננו לא הצליח לסיים אותו? בכתבה נטען שלאיינשטיין היה חלום בלתי אפשרי, בעיה כה קשה, עד שבן-תמותה לא היה יכול לפותרה. עברו שנים עד שהצלחתי לגלות מה היה כתוב בכתב-היד הזה: תיאוריה מקיפה ומאחדת "של הכול". חלומו – שבו השקיע את שלושת העשורים האחרונים לחייו – עזר לי למקד את דמיוני שלי. רציתי, בדרכי הצנועה, לקחת חלק במאמץ להשלים את עבודתו של איינשטיין ולאחד את חוקי הפיזיקה לתיאוריה אחת ויחידה.

כשהתבגרתי, התחלתי להבין שפלאש גורדון אמנם גיבור ושהוא תמיד זוכה בבחורה, אבל המדען הוא זה שגורם לסדרה להצליח. בלי ד"ר זארקוב לא הייתה רקטה, לא מסעות למוֹנגוֹ ולא הצלת העולם. הגבורה חשובה, אבל בלי מדע אין מדע בדיוני.

הבנתי שהאגדות האלה פשוט בלתי אפשריות בהסתמך על המדע המוכר, ושהן פשוט פרי דמיון מפותח. פירושה של ההתבגרות היה לזנוח את כל אותן פנטזיות. בחיים האמיתיים יש לנטוש את הבלתי אפשרי ולאמץ את המעשי.

עם זאת, מסקנתי הייתה שממלכת הפיזיקה היא המקום שבו אפשר להמשיך ולהיות מוקסם מהבלתי אפשרי. ללא יסודות מוצקים בפיזיקה מתקדמת, אוכל לדבוק לעד בהשערה שטכנולוגיות עתידניות קיימות, בלי להבין אם הן באמת אפשריות. הבנתי שעלי לשקוע בלימודי מתמטיקה מתקדמת ופיזיקה תיאורטית. וזה מה שעשיתי.

הפרויקט שלי לתחרות המדע בבית-הספר התיכון היה מאיץ אטומי שהרכבתי במוסך של אמא שלי. הלכתי לחברת וֵסטינגהאוּז ואספתי 180 קילו של פלדה מגרוטאות של שנאֵי חשמל. במהלך חג המולד ליפפתי תיל נחושת באורך 35 קילומטר במגרש הפוטבול של בית-הספר. בסופו של דבר בניתי מאיץ אלקטרונים שנקרא בֶּטַטרוֹן, עם אנרגיה של 2.3 מיליון אלקטרון-וולט, והספק של 6 קילוואט (התוצר הכולל של הבית שלי), שייצר שדה מגנטי חזק פי 20,000 מהשדה המגנטי של כדור הארץ. המטרה הייתה ליצור אלומה של קרני גמה שיהיו חזקות מספיק כדי ליצור אנטי-חומר.

הפרויקט שלי בתחרות העלה אותי לתחרות המדע הלאומית ובסופו של דבר הגשים את חלומי – זכייה במלגה להרווארד – שם יכולתי לדבוק במטרתי: ללמוד פיזיקה תיאורטית וללכת בעקבות מושא הערצתי, אלברט איינשטיין.

כיום אני מקבל דואר אלקטרוני מסופרי מדע בדיוני ומתסריטאים, שמבקשים ממני לחדד את הסיפורים שלהם באמצעות בחינת גבולותיהם של חוקי הפיזיקה.

ה"בלתי אפשרי" הוא יחסי

כפיזיקאי למדתי שפעמים רבות ה"בלתי אפשרי" הוא מושג יחסי. זכור לי שבהיותי ילד פנתה יום אחד המורה שלי אל מפת העולם שעל הקיר והראתה לנו את קווי החוף של דרום אמריקה ושל אפריקה. האם אין זה צירוף מקרים מוזר, שאלה, שקווי החוף של שתי היבשות מתאימים זה לזה, כמעט כמו בפאזל? היא אמרה שיש מדענים המשערים שהן היו פעם חלק מיבשת עצומה אחת, אבל הרעיון הזה נשמע טיפשי. אין כוח שיכול להפריד שתי יבשות אדירות. מסקנתה הייתה שחשיבה כזאת היא בלתי אפשרית.

בהמשך אותה שנה למדנו על הדינוזאורים. האין זה מוזר, שאלה המורה, שהדינוזאורים משלו בכדור הארץ במשך מיליוני שנים, ויום אחד פשוט נעלמו? אף אחד לא ידע מדוע נכחדו. כמה חוקרי מאובנים חשבו שאולי מטאור שבא מהחלל הרג אותם, אבל זה בלתי אפשרי, יותר בגדר מדע בדיוני.

כיום ידוע שהיבשות נודדות בתהליך שנקרא טֶקטוֹניקת הלוחות, ושסביר מאוד שלפני 65 מיליון שנה מחה מטאור בקוטר 10 קילומטר את הדינוזאורים ואת רוב החיים מעל פני האדמה. במהלך חיי הקצרים ראיתי שוב ושוב את מה שנחשב לבלתי אפשרי הופך לעובדה מדעית מוצקה. לכן, האם בלתי אפשרי לחשוב שיום אחד נוכל לשגר את עצמנו ממקום אחד לשני, או לבנות ספינת חלל שתיקח אותנו יום אחד אל הכוכבים במרחק שנות אור?

הפיזיקאים של ימינו יאמרו, על-פי-רוב, שמעשים כאלה בלתי אפשריים. אבל האם הם ייתכנו בתוך כמה מאות שנים? או בעוד עשרת אלפים שנה, כשהטכנולוגיה שלנו תהיה מתקדמת יותר? או בתוך מיליון שנה? במילים אחרות, אם נפגוש איכשהו תרבות מתקדמת יותר משלנו במיליון שנה, האם הטכנולוגיה היומיומית שלהם תיראה לנו כמו "קסם"? זוהי אחת השאלות המרכזיות בספר הזה: האם דבר כלשהו ייוותר בלתי אפשרי גם בעוד מאות או אפילו בעוד מיליוני שנים רק משום שהוא "בלתי אפשרי" היום?

בהתחשב בהישגים יוצאי הדופן של המדע במאה האחרונה, ובמיוחד גיבושן של תורת הקוונטים ותורת היחסות הכללית, אפשר להעריך באופן גס, מתי, אם בכלל, יהיה אפשר להגשים חלק מן הטכנולוגיות האלה. הופעתן של תיאוריות מתקדמות יותר, כמו תורת המיתרים, מאפשרת לפיזיקאים להעריך מחדש רעיונות על גבול המדע הבדיוני, כמו מסע בזמן ויקומים מקבילים. חִשבו על ההישגים הטכנולוגיים ב-150 השנים האחרונות שמדעני התקופה הכריזו שהם "בלתי אפשריים", וכעת הם חלק מחיי היומיום. ז'ול ורן כתב ב-1863 את הספר פריז במאה העשרים, שהוחבא ונשכח יותר ממאה שנה, עד שנינו גילה אותו במקרה. בספר, שיצא לאור בפעם הראשונה ב-1994, חזה ורן איך תיראה פריז בשנת 1960. הספר שלו מלא בטכנולוגיה שנחשבה בלתי אפשרית במאה התשע-עשרה, ובכלל זה פקסימיליות, רשת תקשורת עולמית, גורדי שחקים מזכוכית, מכוניות מוּנעות בגז ורכבות רחף מהירות.

תחזיותיו של ורן היו, באופן לא מפתיע, מדויקות להפליא, משום שהוא היה מעורה בעולם המדע והיה יכול להבין את המדענים שמסביבו. הערכה עמוקה ליסודות המדע אפשרה לו לגבש תחזיות מדהימות כאלה.

מצער שעמדתם של כמה מהמדענים החשובים של המאה התשע-עשרה הייתה הפוכה, והם הכריזו על טכנולוגיות רבות כחסרות שחר. לורד קֶלווין, שהיה כנראה הפיזיקאי החשוב ביותר בעידן הוויקטוריאני (הוא קבור לצדו של אייזק ניוטון בכנסיית וֵסטמינסטֶר), הכריז שמכונות מעופפות "כבדות מן האוויר", כמו מטוסים, הן דבר בלתי אפשרי. הוא חשב שקרני X הן הונאה, ושאין עתיד לרדיו. לורד ראתֶרפוֹרד, שגילה את גרעין האטום, ביטל את אפשרות בנייתה של פצצת אטום, וקרא לה הבל הבלים. הכימאים של המאה התשע-עשרה הכריזו על החיפוש אחר אבן החכמים, חומר אגדי שיכול להפוך עופרת לזהב, כמבוי סתום מבחינה מדעית. הכימיה של המאה התשע-עשרה התבססה על נצחיותם של היסודות, דוגמת העופרת. אלא שכיום, בעזרת מאיצי החלקיקים, אפשר עקרונית להפוך אטומי עופרת לזהב. חִשבו כמה פנטסטיים היו נראים המחשבים, האינטרנט והטלוויזיות של היום בתחילת המאה העשרים.

חורים שחורים נחשבו פעם למדע בדיוני. איינשטיין עצמו כתב ב-1939 מאמר ש"הוכיח" שחורים שחורים לא יוכלו להיווצר לעולם. ולמרות זאת, טלסקופ החלל האבל ומצפה קרינת ה-X צַ'נדרָה מגלים כיום אלפי חורים שחורים בחלל.

הטכנולוגיות הללו נחשבו ל"בלתי אפשריות", מכיוון שבמאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים לא היו ידועים חוקי הפיזיקה היסודיים. אם מביאים בחשבון את הפערים הגדולים בהבנת המדע באותה תקופה, במיוחד ברמה האטומית, אין פלא שהישגים כאלה נחשבו לבלתי אפשריים.

חֶקֶר הבלתי אפשרי

למרבה האירוניה, מחקר רציני של הבלתי אפשרי פתח במקרים רבים פֶּתח לתחומים עשירים ובלתי צפויים של המדע. למשל: החיפוש המתסכל והעקר, במהלך מאות שנים, אחר "מכונות תנועה נצחית" (פֶּרפֶּטוּאוּם מוֹבּילָה) הביא את הפיזיקאים למסקנה שמכונות כאלה בלתי אפשריות, מה שאילץ אותם להעלות את ההשערה בדבר שימור האנרגיה ולפתח את שלושת חוקי התֶרמוֹדינָמיקָה. וכך, החיפוש העקר אחר מכונות תנועה נצחית סייע בפתיחת התחום החדש לחלוטין של התרמודינמיקה, שהניח חלק מהיסודות להמצאת מנוע הקיטור, לעידן המכונות ולחברה התעשייתית המודרנית.

בסוף המאה התשע-עשרה, החליטו המדענים ש"בלתי אפשרי" שכדור הארץ קיים כבר מיליארדי שנים. לורד קלווין הכריז במפורש שכדור הארץ המותך צריך 20 עד 40 מיליון שנה כדי להתקרר, מה שסותר את טענת הגיאולוגים והביולוגים הדארוויניסטים לפיה ייתכן שכדור הארץ הוא בן מיליארדי שנים. בסופו של דבר הוכח שהבלתי אפשרי הוא אפשרי, לאחר שמאדאם קירי ואחרים גילו את הכוח הגרעיני, והראו כיצד מרכז כדור הארץ, שמחומם באמצעות דעיכה רדיואקטיבית, יכול להישאר מותך במשך מיליארדי שנה.

אנחנו מסתכנים כשאנו מתעלמים מהבלתי אפשרי. רוברט גוֹדארד, מראשוני עידן הרקטות המודרני, נתקל בשנות ה-20 וה-30 בביקורת עזה של מי שחשבו שרקטות לעולם לא יוכלו לנוע בחלל החיצון. הם כינו את ניסיונותיו בסרקסטיות "השטות של גודארד". ב-1921, יצאו עורכי העיתון ניו יורק טיימס נגד עבודתו של גודארד: "פרופסור גודארד אינו מכיר את הקשר בין פעולה לתגובה ואת הצורך במשהו טוב יותר מריק שביחס אליו יש לפעול. נראה כי חסר לו ידע בסיסי שנלמד יומיום בבתי-ספר תיכוניים." רקטות הן דבר בלתי אפשרי, הפטירו העורכים, מכיוון שבחלל אין אוויר שכנגדו אפשר לדחוף משהו. מצער שהיה מנהיג אחד שהבין את השלכותיהן של הרקטות "הבלתי אפשריות" של גודארד – אדולף היטלר. גרמניה שיגרה במהלך מלחמת העולם השנייה רקטות V-2 מתקדמות, שהנחיתו מוות והרס על לונדון וכמעט גרמו לה להיכנע.

ייתכן גם שחקר הבלתי אפשרי שינה את מהלך ההיסטוריה העולמית. בשנות ה-30 רווחה הדעה, לה היה שותף גם איינשטיין, שפצצה אטומית היא דבר "בלתי אפשרי". על-פי המשוואה של איינשטיין E=mc2, ידעו הפיזיקאים שיש כמות עצומה של אנרגיה בעומקו של גרעין האטום, אבל האנרגיה שמשחרר גרעין בודד זניחה מאוד. אלא שפיזיקאי האטום לֵיאוֹ סילארד זכר שקרא ב-1914 את העולם יוצא לחופשי מאת ה"ג וֶלס, שבו חזה וֶלס את פיתוחה של פצצת האטום. וֶלס ציין בספר שאת סוד פצצת האטום יגלה פיזיקאי ב-1933. במקרה שב ונתקל סילארד בספר ב-1932, והדבר דִרבן אותו. ואכן, ב-1933, בדיוק כפי שחזה וֶלס כעשרים שנה קודם לכן, גילה סילארד את הרעיון של הגברת עוצמתו של אטום בודד באמצעות פעולת שרשרת, כך שאפשר יהיה להכפיל את האנרגיה מביקוע אטום אורניום בודד פי טריליונים רבים. סילארד קידם סדרה של ניסויי מפתח וכן מגעים חשאיים בין איינשטיין לנשיא פרַנקלין רוּזוולט, שהובילו לפרויקט מַנהֶטֶן, שהביא לבנייתה של פצצת האטום.

שוב ושוב אפשר לראות שחקר הבלתי אפשרי פותח אפשרויות חדשות לגמרי, מרחיב את גבולות הפיזיקה והכימיה ומאלץ מדענים להגדיר מחדש למה הם מתכוונים ב"בלתי אפשרי". סר ויליאם אוֹסלֶר אמר פעם, "הפילוסופיות של תקופה אחת הופכות לשטויות של התקופה הבאה, והטיפשות של אתמול הופכת לחוכמה של מחר."

פיזיקאים רבים מאמינים באמרה של ת"ה וָייט, שכתב במלך של אתמול ומחר, "כל מה שאינו אסור חייב להתקיים!" בפיזיקה אפשר למצוא לכך עדויות כל הזמן. אם אין חוק פיזיקלי האוסר במפורש את קיומה של תופעה חדשה, מוצאים בסופו של דבר שהיא קיימת. (הדבר קרה פעמים אחדות בחיפוש אחר חלקיקים תת-אטומיים חדשים. לעתים קרובות, באמצעות בדיקת מה שאסור, גילו הפיזיקאים באופן בלתי צפוי חוקים חדשים בפיזיקה.) ייתכן מאוד שמאמירתו של ת"ה וייט נובע ש"כל מה שאינו בלתי אפשרי, חייב להתקיים!"

לדוגמה, הקוסמולוג סטיבֶן הוֹקינג ניסה להוכיח שהמסע בזמן בלתי אפשרי באמצעות חיפוש חוק פיזיקלי חדש (שלו קרא "השערת הגנת הכרונולוגיה") שיאסור זאת. למרבה הצער, לאחר שנים רבות של עבודה קשה לא הצליח הוֹקינג להוכיח את העיקרון הזה. ההפך הוא הנכון – פיזיקאים כבר הדגימו שחוק שאינו מאפשר מסע בזמן נמצא מעבר ליכולות המתמטיקה הנוכחית. כיום, מכיוון שאין חוק המונע את קיומן של מכונות זמן, צריכים הפיזיקאים להתייחס לאפשרות קיומן ברצינות רבה.

מטרת הספר הזה לבדוק אילו טכנולוגיות נחשבות כיום "בלתי אפשריות", אך יכולות להיות שכיחות בעוד כמה עשורים או כמה מאות שנים.

יש כבר טכנולוגיה "בלתי אפשרית" אחת שהוכח שהיא אפשרית: רעיון הטלפורטציה (לפחות ברמה האטומית). רק לפני שנים אחדות, נהגו הפיזיקאים לומר ששליחה או שיגור של עצם מנקודה אחת לאחרת מפרה את חוקי פיזיקת הקוונטים. כותבי סדרת הטלוויזיה המקורית מסע בין כוכבים, נפגעו מאוד מהביקורת של הפיזיקאים, והם הוסיפו "מייצבי הָייזֶנבֶּרג" כדי להסביר את פעולת הטֶלֶפּוֹרטֶרים שלהם ובכך לתקן את הפגם הזה. כיום, בשל פריצת דרך שהתרחשה לאחרונה, יכולים הפיזיקאים לשגר אטומים לצִדו השני של החדר או פוטונים מתחת לנהר הדָנוּבָּה.

חיזוי העתיד

תמיד יש סיכון-מה בחיזוי דברים, במיוחד דברים שיקרו בעוד מאות או אלפי שנים. הפיזיקאי נילְס בּוֹהְר אהב לומר, "קשה מאוד לחזות דברים, במיוחד בנוגע לעתיד." אבל יש הבדל מהותי בין תקופתו של ז'ול ורן לימינו אלה. כיום, חוקי היסוד של הפיזיקה ידועים למעשה. הפיזיקאים של ימינו מבינים את חוקי היסוד שפועלים על פני מספר מדהים של ארבעים ושלושה סדרי גודל – ממבנהו הפנימי של הפרוטון ועד להתפשטות היקום. הפיזיקאים יכולים לפיכך לתאר בביטחון-מה את הקווים הכלליים של הטכנולוגיה העתידית, ולהבדיל טוב יותר בין טכנולוגיות שהן רק לא-סבירות לבין אלה שבאמת אינן אפשריות.

משום כך, בספר הזה אני מחלק את הדברים ה"בלתי אפשריים" לשלוש קטגוריות:
– הקטגוריה הראשונה כוללת את מה שאני מכנה הקבוצה ה-I של דברים בלתי אפשריים. אלו הן טכנולוגיות שאינן אפשריות כיום, אך אינן מפרות את החוקים הידועים של הפיזיקה. משום כך ייתכן שהן תהיינה אפשריות, בצורה זו או אחרת, במאה הזאת או אולי במאה הבאה. הן כוללות טלפורטציה, מנועי אנטי-חומר, סוגים מסוימים של טלפתיה, פסיכוקינטיקה ואי-נִראוּת.
– הקטגוריה השנייה היא זו שאני מכנה הקבוצה ה-II של דברים בלתי אפשריים. אלו הן טכנולוגיות שמצויות ממש בקצה גבול הבנתנו את העולם הפיזיקלי. אם הן בכלל אפשריות, ייתכן שיהיה אפשר להגשים אותן בעוד אלפי שנים או מיליוני שנים. הן כוללות מכונות זמן, האפשרות למסע בעל-חלל ומסע דרך חורי תולעת.
– לקטגוריה השלישית אני קורא הקבוצה ה-III של דברים בלתי אפשריים. אלו הן טכנולוגיות שמפרות את החוקים הקיימים של הפיזיקה. מפתיע שיש כה מעט טכנולוגיות בלתי אפשריות. אם יתברר שהן אפשריות, יביא הדבר לשינוי מהותי בהבנתנו את הפיזיקה.

אני חש שהסיווג הזה חשוב, מכיוון שמדענים גורסים שטכנולוגיות רבות מאוד במדע הבדיוני הן בלתי אפשריות בעליל, אך למעשה הם מתכוונים לכך שהן בלתי אפשריות לתרבויות פרימיטיביות כמו שלנו. למשל, בדרך כלל טוענים המדענים שביקורים של חוצנים הם דבר בלתי אפשרי מכיוון שהמרחקים בין הכוכבים עצומים. אך בעוד מסע בין-כוכבי אינו אפשרי לציוויליזציה שלנו, ייתכן שהוא אפשרי לציוויליזציה מתקדמת מאיתנו במאות או באלפי או במיליוני שנים. לכן חשוב לדרג את הדברים ה"בלתי אפשריים" הללו. טכנולוגיות שאינן אפשריות עבור הציוויליזציה שלנו, אינן בהכרח בלתי אפשריות עבור ציוויליזציות אחרות. אמירות בנוגע למה אפשרי ומה לא חייבות להביא בחשבון טכנולוגיות שנמצאות אלפי או מיליוני שנים מעבר להישג ידינו.

מיצ'יו קאקו
מיצ'יו קאקו

קרל סאגאן כתב פעם, "מה פירוש הדבר שציוויליזציה היא בת מיליון שנה? לנו יש טלסקופי רדיו וחלליות כמה עשרות שנים; הציוויליזציה הטכנולוגית שלנו היא בת מאה שנים… ציוויליזציה בת מיליוני שנים מתקדמת ביחס אלינו כמו שאנחנו מתקדמים ביחס לקופי המַקָּק."

המחקר המקצועי שלי מתמקד בניסיון להשלים את חלומו של איינשטיין על "התיאוריה של הכול". אישית, די מרגש אותי לעבוד על "התיאוריה הסופית" שבסופו של דבר תענה על כמה מהשאלות ה"בלתי אפשריות" הקשות ביותר כיום, כמו שאלת המסע בזמן, מה מצוי במרכזו של חור שחור, או מה קרה לפני המפץ הגדול. אני עדיין חולם בהקיץ על סיפור האהבה של חיי עם הבלתי אפשרי, ותוהה אם ומתי חלק מהדברים הבלתי אפשריים הללו ייכנסו לחיינו היומיומיים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

61 תגובות

  1. חנן סבט:
    ממש לא חשוב כמה תנסה להניא אותי מזה: אני אמשיך לפעול בהיגיון!

  2. מר רוטשילד הנכבד ושאר המלעיזים ואלו התוקפים את הספר והכתוב בו – או אלו התוקפים את ]רופ' קאקו בשיטה הקלאסית (מאחר ואינם יכולים לתקוף את טענותיו):

    רבותי המלומדים,

    כשאתם תגיעו למעמדו וכשאתם תחשפו ותפתחו תיאוריות כפי שהוא פיתח כולל תורת המייתרים), אזי תהיו במעמד הראוי לתקוף את טענותיו ולהציגו כבור, כמחפש פרסום וכ"ד.

    עד אז, אתם צריכים להסכית, ללמוד, ואולי ביום מן הימים תגיעו ליכולת להבין את עומק הנושא אותו הוא מעלה בספרו…

  3. כמו שכתבו ב"זהו זה" לפני קאקו ולפני מעל 20 שנה: "שלב לייזרים ופייזרים לשלב השמייזרים"…

  4. בועז תודה רבה אני בידיוק היום קניתי את מארג היקום ! נראה לי ספר מאוד טוב.מה שמבאס אותי שבארץ המון ספרי אסטרופיזיקה או פיזיקה לא מתרגמים אותם. לא נורא חחח אם יש לך להמליץ לי על עוד אני מאוד אשמח !! )(+:
    תודה רבה!

  5. לאלון תקרא גם את מארג היקום של פרופ' בראיין גרין
    מומלץ!
    והספר של יורם קירש/ בהחלט ספר פיסיקה טוב !קצת יותר מעמיק ממדע פופולארי רגיל.

  6. חברה יש לי שאלה

    איזה ספרים הכי נכונים או מרתקים בתחום האסטרופיזיקה ופיזיקה?
    איזה ספרים אתם ממליצים לי לקרוא משהו שיקח אותי לכיוון שונה .קראתי כבר -היקום על פי הפיסיקה המודרנית מאת יורם קירש ומ'יציו קאקו הפיזיקה הבלתי אפשרית,אבל עדיין אני מחפש ספר שhקח אותי למקום אחר לגמרי אני מאוד אשמח אם תתנו לי כמה שמות של סופרים או ספרים מאוד טובים …תודה רבהה

  7. לאייל וצבי
    האם קרה לכם פעם שהתווכחתם בנושא דת והדתי ממול שלח אותכם ללמוד קצת בישיבה כדי שתבינו את הנושא?,, "בבקשה רק תבוא לכנס של מחזירים בתשובה ואז תראה שיהיו לך את כל התשובות", וכו וכו.
    ובכן אני לא התפטאתי ולא הלכתי כי זמני יקר ואינני חושב שאני חייב להבין דברים על בוריים כדי להסיק מסקנות לגביהם.
    יש דברים עקרוניים שאותם כולנו מבינים. זאת השפה שכולנו מדברים בה ואני יכול להבחין גם מבעד לחלון אם מישהו מדבר את השפה המוכרת לי או לא. ובשפה המוכרת לי כתוב ש"אם המדידות לא מתאימות לנוסחה אז יש בעיה לנוסחה ולא למדידות". נקודה. וזה נכון לכל נוסחה ואפילו לנוסחה הגרביטציה הקדושה של ניוטון. היא לא מצליחה להמציא תוצאות המתאימות למדידות בגלקסיות הספיראליות ואפילו למדידות בכל היקום הבין גלקטי. אם כן היכן הבעיה במדידות או בנוסחה??? והנה מחליטים כבר שמונים שנה שהבעיה היא במדידות ולא בנוסחה ואז משנים את המדידות ע"י הוספה לתוצאות הנימדדות של המסה.
    לצערי המסקנה חייבת להיות שהמדידות בסדר גמור והבעיה היא בנוסחה.אולי לשנות אותה, או אולי לזרוק אותה ולחפש אחרת, אבל ברור שהיא פגומה!
    לא יודע מה מיצ'יו קאקו היה אומר על כך אבל אני מאמין שלא היה מזלזל ברעיון.
    שבוע טוב
    סבדרמיש יהודה

  8. כמה התייחסויות לגבי הכתבה בעקבות קריאת הספר:

    למרות כל ביקורתי המוקדמת קראתי את הספר – אמנם לא קניתי אותו אך כשראיתי אותו אצל חבר, החלטתי לקרוא אותו על אף עמדתי המוקדמת.

    הספר מחלק את הדברים הבלתי אפשריים לשלושה סוגים:
    1. דברים בלתי אפשריים טכנולוגיים אך אפשריים כנראה מבחינה עקרונית – כגון: אי נראות, טלפורטציה, קריאת מחשבות ברמה זו או אחרת וכיוב'.
    2. דברים שלא ברור אם אפשריים – מכונות זמן וכיוב'…
    3. דברים שעד כמה שידוע לנו הם בלתי אפשריים ואם הם כן אפשריים סימן שממש פיספסנו משהו – דוגמת פרפטום-מובילה.

    הספר נכתב בידי מיצ'יו קאקו שאין עוררין על היותו אדם חכם, ואם יש עוררין הרי שבמהלך הספר הוא מדגיש חזור והדגש שהוא נורא חכם (לפחות שלוש פעמים הוא מספר על מאיץ חלקיקים שבנה לאיזושהי תחרות בתיכון).

    הוא אגב מדגיש בספר (לידיעת יהודה) שבתור ילד הוא התעניין במדע בידיוני וכדי לדעת מה מזה אפשרי ומה לא – הוא הלך ללמוד פיסיקה אקדמית כי זו הדרך!

    ובכל זאת,
    מהלך כל הספר הרגשתי שמטרתו בעיקר ליצור את התחושה שהמדע קפוא חוץ מכמה בעלי חזון (כל הזמן הוא מדגיש – באותה תקופה היו אנשים שחשבו שזה בלתי אפשרי, אבל……) והבעיה הייתה שבכל דבר שהכרתי ממקור אחר – היתה לי הרגשה שהוא לא אמר את מלוא האמת – הוא אומר רק את הסנסציה את הדבר הנוצץ ומתעלם מהמון דברים אחרים.
    אינני חושב שהוא בור. אני חושב שהוא מבין טוב מאד שמה שהוא עושה אינו "הוגן" – שהוא שם את הדגש על פינות נוצצות ונדחות של הגבול בין מדע למד"ב, וזאת על חשבון "הלחם והחמאה" של המדע ואין לי ספק שהוא כותב מאמר בתור "פרופסור קאקו" ולא בתור "קאקו הסופר" – הוא לא היה נוהג בצורה כזו.

    לכן – טענתו של יהודה כאילו אני מזלזל בו על אף שהוא בקיא ממני בהרבה בפיסיקה אינה נכונה. אין לי ספק שפיסיקה הוא יודע, אך אני מרגיש, על סמך הידע שיש לי כי מה שהוא מציג אינו מה שהוא יודע אלא מה שהוא סבור שהקורא רוצה לקרוא – גם במחיר אמיתיות המאמר.

    אסיים בציטוט קטן של פיינמן מתוך הספר "אור וחומר" (מומלץ מאד אגב) שיבהיר את כוונתי:

    "בדרך כלל הייתי מעדיף לשוחח על אותם חלקי הפיסיקה שהם ידועים היטב מאשר על אלה שאינם ידועים היטב. הבריות מרבים לשאול על ההתפתחויות האחרונות שחלו… הם רוצים לדעת דברים שאיננו יודעים בעצמנו. במקום להפגישכם עם תיאוריות מבושלות למחצה, מוסברות רק בחלקם, מעדיף הייתי להציג לפניכם נושא אשר נבחר בקפידה."

  9. יהודה,

    אם הייתי רוצה לתקוף הייתי תוקף. אבל אני לא.

    אני אנסה להסביר שוב את הנקודה:

    איש עומד מחוץ לאולם אירועים שקירותיו שקופים. שפה אחת הוא יודע, אך תבונה רבה בראשו. אם יצליח להתמקד באחד האורחים שקרובים אליו – ליד חלון הזכוכית, יצליח האיש לקרוא את תנועת השפתיים של האורח ויוכל לנחש מה נאמר. אבל יש מספר בעיות. 1. באולם הזה ישנם המוני אורחים דוברי שפות שונות ומשונות, 2. מבחוץ אתה מודע למעט מאוד אנשים, אלה שקרובים אליך בלבד, 3. גם מאלה שקרובים אליך אתה מבין מעטים בלבד מפאת ריבוי השפות, דבר בעייתי שכן אינך מודע לקשרים הרבים והסבוכים שבין דוברי השפות השונות.

    איש אחר לעומת זאת, מחליט להיכנס לאולם במקום לעמוד מבחוץ ולנסות לנחש מה קורה בפנים. האיש הנוכחי נחשף לשפות חדשות ולומד אותן ולומד להכיר את האנשים האחרים בזה אחר זה. תוך כדי שיטוטו באולם בין האורחים, הוא מגלה שמימדי האולם מבחוץ נראו קטנים בהרבה ושעכשיו הוא בכלל מתקשה להעריך את מימדי האולם לא כל שכן את כמות האורחים ואיתם השפות הקיימות. עם זאת, הוא מגלה ומבין עוד ועוד ככל שהוא ממשיך לשוטט בפנים. אז ורק אז הוא מסתכל אחורה בזמן וקולט כמה רחוק הוא היה בחלק מניחושיו, כמה מעט הוא ראה ובעיקר איזה בזבוז זמן זה היה לעמוד בחוץ ולחשוב בשפה אחת, שכן ידועה היא שלפעמים השפה היא שמובילה את המחשבות.

    ושוב, בהצלחה בכל דרך שתבחר.

  10. לכולם שלום
    לאייל א. לגבי הערתך מ1.6.2010
    אני לא מוצא לנכון לבזבז שלוש שנים מחיי הנותרים כדי ללמוד דבר שאינני מאמין בו רק כדי לספק כמה מתנגדים לדבריי שאני מאמין שימשיכו להתנגד גם אחרי לימודיי..
    מסכים עם B5 מתגובה 38, התקדמות המדע היא גם של כאלה שמעיזים לחשוב בניגוד לזרם. חידוש שלהם יהיה בדרך כלל משמעותי מאוד.
    מסכים עם אלון מתגובה 47.
    ואתם קוראיי הידען שימו לב איזה מסה הכפשות אתם מעבירים את קאקו, וטוענים שהוא סתם מחפש סנסציות. כשאני רואה את ההתנהגות שלכם אליו אז למה לי ללכת ללמוד שנים?, רק בכדי לספק את האגו המנופח של חלק ממכם. הרי גם אז תגידו שאני לא מבין כלום ומחפש סנסציה כמו שאתם טוענים לגבי מיציו קאקו. ואם כפי שניראה, כל מי שבא אם דיעות שלא מקובלות לקונסנזוס מותקף על ידכם אזי הבעיה היא לא אלה שמעלים את הרעיונות אלא באלה התוקפים את המעלים רעיונות. מיצו קאקו בנוי מהחומר של המעיזים ומרגיש עצמו מספיק חזק להתעלם ממלעיזים.
    ושוב, אם פרופסור ניכבד כמוהו מותקף על ידי חלק מימכם אני באמת מרגיש טוב עם עצמי ועם דיעותיי. אני בטוח שמיצו לא היה צוחק על דיעותי אם כי ייתכן ולא מסכים עם חלקם.
    יום טוב
    סבדרמיש יהודה
    מאמין שלא קיימות מסה ואנרגיה אפלות
    שמהירות האור הולכת וקטנה עם הזמן
    ועוד כמה דברים מוזרים

  11. alon:
    ההבדל היחיד בינך לבין המגיבים שקטלו את הספר הוא שהם כן מבינים בנושא.

    חוץ מזה כדאי שתפחית את מספר שגיאות הכתיב שלך.

  12. לא משנה כמה הספר מציג את עצמו בצורה קצת מוגזמת,רוב דבריו היגיוניים מי בחינה פיזיקלית.לא סתם הוא כתב את הספר עם עזרה של עשרות מהפיזקאים הטובים ביותר בעולם!! מה שהוא אומר בסה"כ זה לפתוח את הדימיון.הספר אכן פונה לציבור שאינו מבין במתמתיקה ובפיסקיה או אופטיקה וכ'ו.הוא נותן לך רעיונות מדהימים והסברים הרבה יותר פשוטים,דרך אגב אם תסתכלו על עברו של קאקו תבינו איזה בנאדם מבריק הוא,הוא מבין בכול כך הרבה נושאים שאף אחד ממכם לא מבין!! פיזיקה זה ראש פתוח ואין סוף לשאלות זה מה שמדהים,ללא הסקרות והשאלות שהוא היה מציג בספר אף אחד אחד לא היה תוראך לבדוק אותן.חייבים אנשים כמוהו !!,מה שמוזר שהוא לא דיבר על הDMT שרק בכמה שנים האחרונות מנסים להבין למה זה נוצר בכול דבר חיי.חחח בכול מקרה הכול היגיוני!!

  13. מבקר,
    אני מניח שאתה צודק. איך שאני מפרש את ה'נבואה' הזו של נוסטרדמוס, הייתי אומר, שהכוונה היא בכמות הגאונים. כלומר יהיו כל כך הרבה גאונים שיקראו לתקופה הזאת… 'המילניום של הגאונים'.
    אני מניח שנוסטרדמוס התכוון לכך שהמלחמות בעולם ייפסקו ותתחיל תקופה של 'פריחה' בתחום הידע. (לאו דווקא במדע,אני מניח, אלא בעיקר מבחינה אינדיבידואלית. כלומר האדם יתפכח, ויהיו הרבה מאוד כאלו, בזכות כך שמוחם יתפנה לדברים אחרים חוץ מ'לחשוב' על הישרדות ולהילחם על מקומם בטבע).
    כאמור 'הנבואה ניתנה לשוטים', ואני כטיפש יכול להרשות לעצמי לנבא.

  14. ר.ח רפא.ים,
    כל מילניום הינו 'המילניום של הגאונים' ביחס למילניום שקדם לו.

  15. מר קאקו לא מחדש דבר, הפיזיקה פעלה תמיד בתחום הבלתי אפשר, מהמצאת הגלגל עד לטיסות לחלל ומה שביניהם. יש תחום אחר שהיא אמורה לפעול? האפשרי כבר קיים, אז מה נותר אם לא הבלתי אפשרי.

  16. אני חושב שיש מקום לספרי מדע פופולרי ברמות שונות של עומק.
    יש ספרים שמהווים הצצה לעולמם של המדענים על ידי רידוד שלרוב חייב לבוא על חשבון דיוק. ישנם כאלה שנועדו להיות מבוא לתחום ואשר מעודדים את הקורא להתעמקות נוספת. אני מסכים שבהרבה מקרים משתרבב לספר גם מידה לא מבוטלת של פיאור עצמי של הכותב.
    ישנם יחידי סגולה שבפני עצמם מהווים ספרים ראויים שיחד עם היותם קריאים לקהל הרחב, יש בהם עומק וחדשנות שעולים בחשיבותם אף על הרבה עבודות מדעיות. לקטגוריה זו הייתי מכניס את ספריו של ריצ'רד דוקינס שהוזכרו כאן, את ספריו של דאגלס הופסטטר ואפילו את מוצא המינים של צארלס דארוין (יכול להיות שהוא בעצם ממציא הז'אנר?). אשמח להמלצות נוספות שלדעתכם נכנסות לקטגוריה זו…
    רציתי לציין גם את ספריו של יובל נאמן על מבוא לפיזיקה מודרנית ואת ציידי החלקיקים, שמהווים מבוא קריא ומעניין אף לאנשים עם מעט מאוד רקע בפיזיקה (הם דוגמא לספרים מצוינים בהם הכותב לא חוטא בפאור עצמי למרות שוודאי יש מה לפאר, ואשר לא זכו להרבה יחסי ציבור)

  17. ר.ח,

    ע"פ עיקרון התער של אוקהם – פשוט הנחתי את ההנחה הפשוטה ביותר.

  18. B5 מי מפחד מעמיתים? מי חושש מגבולות המדע? מי מומחה רק לשפיץ של הפרוטון? חשבת פעם מהיכן הגיעו ה-GPS לכל מכונית ה- NMR בבתי החולים המחשבים, התרופות החיידקים המהונדסים וכל שאר הפלאים שמקיפים אותנו? האם זה מאנשים צרי אופקים ופחדנים? הפסקנות שאנשים כמוך קובעים עובדות ללא שום ספקנות מדהימה. חשבת אולי ללכת לפוליטיקה?

  19. צבי,
    בתור פיזיקאי אתה צריך יותר לבדוק את הנחות היסוד שלך. למשל שבכל מקום השעה היא 3:30 בלילה 🙂

  20. B5,

    אני מבין מדבריך שקראת את הספר והסקת ממנו בדיוק את המסר הזול והרדוד שמפניו התרעתנו בהתכתבות.

    בדיוק כפי שמיכאל אמר על ספרי פופופלריזציה של המדען (32), הסקת כי הסופר הוא איש מאד חכם – יותר מכך, הצלחת גם להסיק (או למעשה להשיג אילן להתלות בו לעמדתך הידועה מראש) שרוב העוסקים במדע הם אידיוטים צרי אופקים. מסקנה זו אגב פופלארית מאד בקרב שלל שרלטני העולם היות והיא מצדיקה את בחירתם שלא ללמוד כלום.
    אני חושב שברגע זה שכנעת אותי שלא לקרוא את הספר שכן אם הבנת את המסר הנכון, הרי שהוא בדיוק רב המכר הזול והמרמה שחשבתי שהוא.

    באשר ליציאה מהחדר האטום וגילוי הבלתי אפשרי, יש באתר הידען אינספור מגיבים באתר המגלים אותו בכל יום מחדש.

  21. חבל שאין יותר מדענים כמו קאקו שמוכנים לבדוק את גבולות המדע מבלי לחשוש מתגובת עמיתים – שרובם בעלי חזון קטנטן שלא לומר זעיר, המוגבל למומחיות שלהם בשפיץ של הפרוטון.
    הספר מומלץ לכל קוראי ומגיבי אתר הידען. אולי הוא יעזור לכם לצאת סופסוף מהחדר האטום, לפתוח את הראש, לפתח ענווה ולגלות את הבלתי אפשרי.

    מי יודע אולי יום אחד יתגלה שמפלצת הספגטי המעופפת אמיתית בהחלט ורעבה מאוד…

  22. אוווו….
    אני רואה שכאן עובדים אל תוך הלילה ואני מתקשה להדביק אתכם (-:
    ר.ח – 3:31 – זה באמת מרשים.

    על כל פנים אני מרגיש שכוונותינו הובהרו.
    לסיכום רציתי לומר כי נכון להיום אני מאד נהנה לקרוא ספרי מדע פופלארי אם הם טובים (אשתמש בטרמינולוגיה של מיכאל – פופולריזציה של המדע ולא של המדען). ספרי היסטוריה שך המדע הם אכן פיתרון מוצלח לנגיעה בנושאים מסובכים, בלי להתחייב להסבר מדעי בלתי אפשרי (שני ספריו של סיימון סינג שאוזכרו אכן עושים זאת בצורה מצויינת – את "המפץ הגדול" לא קראתי אך גם אודותיו שמעתי המלצות).
    ר.ח. – הסכמתי עם אמירתך לגבי הצורך בספרים לרמת הביניים – אני מרגיש שהייתי נהנה מהם מאד ואכן אין כאלה.

    לטעמי יכול להועיל להוסיף אולי מקום באתר זה בו תופענה התייחסויות של המגיבים באתר לספרי מדע פופולארי שהם קראו.

    רוח רפאים,
    לא הייתה לי כוונה לפגוע בך, אף שתגובתי הייתה חריפה למדי (אולי חריפה מדי). אם זאת, אני מרגיש שיש נקודה מסויימת שכמעט כל המגיבים כאן מנסים להעביר לך ואתה מתעקש שלא להפנימה:
    בתגובתך מספר 28 (עליה הגבתי) רמזת כי חלק ממשתתפי הדיון (ר.ח., נעם, אהוד ואני) טועים לחשוב שהם חכמים יותר מן הציבור. בתגובתי זו אדבר בשם עצמי אך נראה לי שכל שלושת האחרים יסכימו איתי.
    במהלך נעורי גיליתי, כנראה כמוך ממש התעניינות בטבע ובדרך פעולתו – התעניינתי בדברים נוספים, אך בסופו של דבר בחרתי ללמוד דווקא פיסיקה באוניברסיטה – האמן לי, לימודים אלו (כמו כל לימודים אקדמיים אחרים) דורשים מאמץ רב, אך מצד שני בהחלט מקדמים את הבנתך הפיסיקלית.
    אינני סבור כי אני נעלה ממך או חכם ממך או מהציבור – אני פשוט חושב שלשאלת ההבנה הפיסיקלית נדרש גם ידע ולא רק אינטלגנציה טהורה.
    אייזייק ניוטון, שככל הנראה היה בעל אינטואיציה פיסיקלית גדולה משל שנינו, עמל במשך כל חייו (פרט לזמנים בהם עסק באלכימיה) על מסקנות אותם לומד ומבין היום סטודנט בשנתו הראשונה באוניברסיטה. לידיעתה של התשובה האמיתית יש השפעה גדולה על יכולת האדם לפתח את האינטואיציה המתאימה ולכן המדע מתפתח כל העת גם ע"י תרומותיהם השוליות של אנשים, אשר אינם ניוטון, מקסוול או איינשטיין.

    אינני חושב שאני חכם ממך, באמת שאין לי שום יכולת לקבוע דבר כזה, אבל אני כן מבין שיש לי יתרון ניכר על פניך ועל פני מרבית הציבור בהבנת הפיסיקה וזאת מטעמים אובייקטיביים, אני בחרתי להשקיע את זמני ברכישת ידע זה וכך למדתי מה שחשבו כבר בעבר אנשים חכמים ממני (את הרוב, גם הבנתי), ואילו אחרים בחרו להשקיע את זמנם לרכישת ידע אחר (וזה מזל, אחרת לא היה לי למשל רופא לפנות אליו כשאני חולה).

    בתחומים אחרים, בהם לא השקעתתי שנים של למידה, אעדיף להקשיב לדעתם של המבינים ממני ולכל היותר לשאול שאלות תם – אין בי היומרות להבין משהו אשר לא השקעתי את המאמץ הנדרש בלמידתו.

    בראייתי, תכליתו של אתר הידען כמו גם של פלטפורמות רבות אחרות ובהם ספרי מדע פופלארי אינה ללמד מדע ללא מאמץ כיוון שהדבר אינו אפשרי, המטרה, היא לאפשר לאנשים שלא בחרו להם את המדע כמקצוע לשמוע מעט על החדש בתחום ולאפשר אינטרקציה בינם לבין אנשים אחרים שאולי מכירים את הנושא מעט יותר.
    לאתר זה אין את הכלים לבחון תיאוריות מדעיות חדשות רציניות (אין כאן אנשים המסוגלים לבחון תיאוריות שכתבו אנשי מקצוע) וממילא כאלה לא מועלות בו, מה שכן, יש בו אנשים בעלי הבנה מספקת על מנת לדחות על הסף תיאוריות שגויות בעליל המועלות בו חדשות לבקרים.

  23. מכ*אל,
    הייתי גם מוסיף את "המשפט האחרון של פרמה" ו "המוזיקה של המספרים הראשוניים" המדבר על השערת רימן כספרי מדע/הסטוריה של המדע פופולריים שממש נהנתי לקרוא.
    מה שכן חסר אלו ספרים לרמת הבנייים כאלה שיסבירו בצורה עמוקה יותר כולל נוסחאות אולם לא יירדו לפרטי פרטים כמו במאמרים מקצועיים. למשל מי שמכיר באנגלית את הספרים בביולוגיה של שראייר דארנל ואחרים.

  24. חהחה רפאים מה נסגר איתך, אתה אמיתי?
    קראת שניים וחצי ספרי מדע פופולרי וכבר הבנת הכל?
    הרשה לי לצטט לך כמה מדבריו של סוקרטס:
    "כל מה שאני יודע הוא שאינני יודע."
    "החוכמה האמיתית והיחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום."
    "טיפשות היא לאדם לחשוב שהוא יודע את אשר איננו יודע."
    ובמלים אחרות- ככל שאתה לומד יותר, כך אתה יודע יותר כמה עוד יש לדעת, ועד כמה אינך באמת יודע.
    אם אתה חושב שאתה יודע הכל, כנראה שאתה לא יודע כלום, או לפחות אינך יודע מספיק.

  25. רוח רפאים:
    אתה שוב מתחיל?
    צבי מבין בערך פי מיליון ממך ואתה צריך לחשוב קצת יותר כדי להבין מדוע זה הפכת פה למשל ולשנינה שנעשה בו שימוש בכל פעם שרוצים להדגים אדם שמדבר על דברים שאין לו בהם מושג.
    צבי (שלמד פיזיקה באוניברסיטה ויודע כל מה שניוטון ואיינשטיין ידעו וגם כמה דברים שעדיין לא היו ידועים להם) מציג את עצמו כהדיוט מפני שהסטנדרטים שלו פשוט גבוהים אלפי מונים משלך.

  26. צבי

    הדיוט פשוט ובור כדוגמתך (כדבריך) אולי מקנא בטיפש כמוני?
    אתה לומד כבר שנים את מה שניוטון ואיינשטיין הבינו מזמן, ואתה כמו הדיוטות רבים אחרים עדיין מתקשה להבין במה מדובר. אולי מכאן נובעת הקנאה שלך בי שאני לא הייתי צריך ללמוד הרבה כדי להבין את מה שהם טוענים?
    כנראה שדבריי (דעותיי) באמת עירערו את יסודות המדע כפי שאתה מכיר,
    וניתצו את גבולות ההבנה האנושית שלך.

    אני לא בא לזלזל בך או באף אחד, אבל הזילזול שלך בי מחייב אותי להגיב גם לך.

    (אני באמת חושב שהתגובה הזאת מיותרת אבל אני לא מתכוון לעשות פה חשבון לאף אחד).

  27. ר.ח.
    אני חושב שלשים את השען העיוור ואת קיצור תולדות הזמן באותו צד של המתרס עושה עוול לדוקינס.
    מי שקורא את השען העיוור מבין בדיוק מה דוקינס אומר.
    רוב האנשים שיקראו את "קיצור תולדות הזמן" רק יוכלו לשים V ליד שם הספר ואולי ידעו לצטט ממנו ביטויים כמו "חץ הזמן".
    שני ספרים אלה מראים בדיוק את ההבדל בין פופולריזציה של המדע לבין פופולריזציה של המדען.
    אני מניח שרוב קוראי "קיצור תולדות הזמן" הגיעו למסקנה שהנושא כל כך בלתי מובן שחבל להיכנס אליו ועדיף רק לעשות כאילו מבינים אותו. הם גם הגיעו למסקנה שהוקינג נורא חכם. לכן זו פופולריזציה של המדען (הספציפי – לא של דמות המדען) ולא של המדע.

    אני גם חושב שאפשר בהחלט לכתוב ספרים מרתקים נוספים על פיזיקה קלאסית.
    הדוגמה שהציע צבי היא מאירת עיניים (תרתי משמע) אני חושב שאפשר לכתוב ספרון יפה על הנושא.
    למעשה שם הספרון כל כך אטרקטיבי שכבר השתמשו בו לנושא אחר "unweaving the rainbow" נכתב על ידי דוקינס ורבים קראו אותו.
    אני חושב שדוקינס הוא באמת פופולריזטור אדיר של המדע.

    לדעתי אפשר לכתוב ספרים יפים מאד על נושאים רבים במדע הקלאסי.

    נכתבו גם כמה כאלה שזכו להצלחה כמו " Feynman's lost lecture".
    זו דוגמה יפה שבה שמו של המדען משמש כדי לפתות את הקורא להתקרב למדע – בדיוק ההיפך ממה שעושה מיצ'יו קאקו שמשתמש בשמו של המדע כדי לקרב את הקורא אל עצמו.

    אני יכול לדמיין לעצמי ספרים סופר מעניינים ונגישים גם על נושאים כמו התיאוריה הקינטית של הגזים.
    אפשר להביא את הציבור לקרוא אותם – אם באמצעות שם אטרקטיבי ואם באמצעות שם של מחבר אטרקטיבי.

    יש גם ספרים שעושים למדע פופולריזציה מבלי להשלות את הקורא שהוא מבין את מה שאיננו מבין ומבלי לייאש אותו אם הוא מבין שאינו מבין למרות שכאילו הסבירו לו.

    הדוגמה שהבאת E=MC^2 היא דוגמה טובה לספר כזה כי הוא לא מתיימר ללמד מדע אלא רק היסטוריה של המדע.
    יש הרבה ספרים טובים בסוגה הזאת ולדעתי הם מאד יעילים.
    יש הרבה מאד כוח במחשבה "אני רוצה להידמות לאיש הזה" או "גם אני רוצה לקחת חלק בהרפתקה כזאת"

  28. אהוד,

    האנלוגיה שלך לגבי החדשות מעניינת וייתכן שכך עובדת הפסיכולוגיה האנושית, אל כל פנים אני מרגיש שאיש מדע הכותב ספר צריך לגלות מידת אחריות גדולה מזו של אחרון העיתונאים. ובכל זאת, במחשבה שנייה ההשוואה אינה כל כך טובה אם זאת שים לב שאדם הקורא עיתון כל בוקר לא יחשב לאדם המבין בהיסטוריה – והמעניין בהיסטוריה, כנראה יקרא ספר אמיתי ולא רק עיתונים (המשרתים מטרה אחרת) – את העיתונים תוכל אולי להקביל לירחונים מדעיים ואותם, לא קוראים מרבית קוראי המדע הפופלארי.

    ר.ח.,
    אינני פוסל את המדע הבדיוני אך אם ברצונו של הוקינג לכתוב מדע בדיוני שיודה בכך ואעריך אותו מאד – מה שחשוב הוא ההפרדה.

    רפאים,
    כמובן שבהתיחסנו אל הציבור חסר ההשכלה המדעית איננו מתייחסים אל תיאורטיקנים מבריקים כדוגמתך אשר ללא כל הכשרה מדעית פורמלית מצליחים פעם אחר פעם לערער את יסודות המדע ולנתץ את גבולות ההבנה האנושית. כוונתנו היא אל הדיוטות פשוטים ובורים כדוגמתנו אשר ללא שנים של עמל ועבודה קשה באוניברסיטה, התקשנו לרדת לסוף דעתו של הטבע ולכן נזקקנו לקריאתם של ספרי מדע פופלארי בנעורינו.

  29. ר.ח
    אני אמרתי לך שאני חושב שאני חכם?
    אני יודע שאני לא חכם (אולי אני טועה).
    הבעיה היא שאתה חושב שאתה יותר חכם ממני, וזאת כבר בעיה שלך.

  30. צבי,
    קודם כל שיווק הוא לא דבר שלילי בלבד. תלוי מה משווקים ואיך עושים זאת. אם זה למטרות טובות בצורה מבדרת אז אני לא רואה שום פסול בשיווק.
    אחד הגורמים המושכים ביותר אנשים למדע הוא סיפורי המדע הבדיוני. רבים מהם אינם מבוססים או שמבוססים על תאוריות שנויות במחלוקת ועדיין הם מביאים לעניין רב ולהתעניינות. האם תפסול גם אותם? בעיני הגבול בין קיצור תולדות הזמן לסיפורי מדע בדיוני הוא דק מאד.

    רפא*ים, אחד שמתיימר לדבר על מימדים נסתרים, פוטונים שקופצים ממימד למימד, אנטי פוטונים וכיוצא באלו בלי שלמד אפילו פיזיקה בסיסית כדאי שיטול קורה מבין עיניו כשהוא מדבר על אנשים שחושבים שהם חכמים.

  31. הטעות היא לחשוב שהציבור טיפש.
    זה קורה בדרך כלל לאלה שחושבים שהם חכמים יותר.

  32. צבי

    אתה מעונין בספרי מדע פופלאריים שיתארו את הפיסיקה הקלסית אבל הדבר נוגד לטעמי את הפסיכולוגיה האנושית. למה הדבר דומה: תנסה למכור לאנשים במקום את החדשות ספרי היסטוריה. המחקר ההיסטורי הוא יותר מבוסס ויסודי המתואר בחדשות לא תמיד הוא מדוייק לא תמיד התמונה כולה מוצגת ולא תמיד המידע מלא (הרבה פעמים המצב הוא הפוך), אבל תנסה למכור לציבור עיתונים עם חדשות מלפני שבוע… כך גם במדע הפסיכולוגיה האנושית מעוניינת בחדש.

    אגב יש זאנר של ספרי מדע פופלארי המתבסס על מדע מבוסס. זאנר זה מורכב מספרים המתאר את הבסיס הפיסיקלי לתופעות יום יומיות. יש גם ספרי מדע פופלארי המתארים את ההיסטוריה של המדע
    לדוגמא E=Mc^2 של דיוד בואדניס שלמרות שאינו מדען כתב ספר יפיפה. יש לו גם ספר על החשמל שלא יצא לי לקרוא עדיין.

  33. עם דבריך אלה קשה לי להסכים.

    אינני משלם כסף על מנת לקנות פרסומת ולמעשה אני חושב שהגישה לפיה כל דבר צריך להיות משווק – מובילה במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים לרדידות מחשבתית (יוצא לך לראות טלוויזיה?) .

    הספרים שתיארת (מכניקה ניוטונית, גלים ושדות ומשוואות וקטוריות) בהחלט נשמעים כמו ספרות מקצועית והסיבה שספרים פופלאריים אינם צריכים להקרא כך, היא פשוט כי עבור הציבור הרחב שמות כאלה אינם אימפורמטיביים כי הוא אינו יודע מהן משוואות וקטוריות.

    אתה מתעלם מנקודה נורא מרכזית בדברי –
    אין לי בעיה עם זה שמידע יועבר בצורה פשוטה (על חשבון דיוק) לציבור הרחב, כל זה טוב ויפה ומבחינה זו פרופ' הרסגור פיסיקלי יהיה תופעה רצוייה.
    הבעיה שלי היא שתיאוריות כמו מימדים מרובים, מסעות בזמן וכיוב' – שאינם בינתיים תיאוריות מדעיות שלמות ומוכחות מועברות לציבור רחב שחסר מושגי יסוד ראשוניים בפיסיקה.
    הדבר שקול לכך שפרופ' הרסגור יעסוק בחצי מרוב תוכניותיו בתיאוריות קונספירציה היסטוריות בלתי מוכחות ויתעלם מן ההיסטוריה הידועה והמוסכמת – אם הוא יעשה כן, הוא יאבד מהערכתי אליו.

  34. צבי, אני לא מסכים עם הפיסקא שלפני האחרונה. המדע צריך להיות משווק כמו כל מוצר אם אנחנו רוצים למשוך את הטובים אליו.
    אתה בא לחנות ספרים, מולך שלושה מדפים עצומים מלאים בספרים כמו "קריאת מחשבות בחמשה שיעורים" , "תקשור וגילוי העתיד", "משולש ברמודה למתקדמים" ועוד ועוד ספרים שעל פניו נראים מרתקים. ותאמין לי שאפילו קראתי חלק מהם. מולם עומד מדף מסכן בסוף החנות עם "מכניקה ניוטונית", "גלים ושדות" ו "משוואות וקטוריות". מה אתה חושב שיקראו???
    לכן אין ברירה וגם אם "קיצור תולדות הזמן" או "השען העיוור" מכילים קצת חוסר דיוקים או לוקים בשטחיות הם חיוניים ונחוצים.
    דוגמא נוספת היא פרופ' הר -סגור שמרצה ברדיו על הסטוריה. ישנן הרבה טענות על שטחיות וחוסר דיוק אבל הוא גרם להרבה אנשים להבין שהסטוריה זה דבר מרתק ומותח לא פחות ובעצם הרבה יותר מכל אותן טלנובלות טפשיות.
    לסיכום מבחינתי הספרים הפופולריים הם מקדם מכירות של המדע וככאלה הם חייבים לגעת בנקודות האיזוטריות המוזרות והשנויות במחלוקת ביותר שיביאו את הנער הסקרן לחשוב "אולי אני אוכל לפתור את בעיית החומר האפל?".

  35. ר.ח

    אני, ואני מאמין שגם נעם קראנו בנעורינו ספרות מדע פופולרי כיוון שהנושא עניין אותנו – על עצמי אני יכול להעיד כי לדבר יש בוודאי חלק ניכר בבחירתי ללכת ולמוד פיסיקה בשלב מאוחר יותר של חיי.
    יתר על כן, בחירתי לכתוב תגובות באתר הידען, מעידה בעצמה על נטייתי להבין את הצורך בקירוב המדע אל הציבור.

    אף על פי כן,
    בתור מי שקיבל הכשרה אקדמית מדעית אני מניח כי נוכחת לדעת שקיימת דיספרופרציה עצומה בין מידת החשיפה לה זוכים תחומים מסויימים לבין מידת נכונותם המדעית. דוגמא מאלפת לכך היא תורת המיתרים שבמשך 20 השנים האחרונות טורח כל ספר מדע פופולרי להקדיש לה חלקים ניכרים – אף כי באקדמיה היא תחום חדשני מאד ועד כמה שאני מבין מאד מוטל בספק (ראוי לציין כי הבנותי בנושא קטנות מאד בין היתר כי בכל שנותי באוניברסיטה לא אוזכר הנושא ולו בהערת שוליים אחת – אך זה שתחום הוא חדשני עד כדי אי איזכורו אפילו כבר 20 שנים יש בכדי להעיד משהו אולי).

    אינני יודע מה איתך אך לי דיספרופורציה זו מפריעה.

    הטענה העיקרית אותה אתה מעלה היא כי מותר למשוך אנשים אל תחום גם בנושאים צדדיים ונוצצים ובלבד שימשכו אליו, השאלה בעיני היא האם בתור נער הייתה נתקל בספרות מדע פופלארית אודות פיסיקה קלאסית – האם זה לא היה מושך אותך?
    הפיסיקה הקלאסית, או הפיסיקה המודרנית המבוססת הלא מלאות בתופעות מעניינות מאד אשר לא ניתן להם הסבר כלל. במהלך התיכון, שמעתי פעם בהרצאה שאינה במסגרת ביה"ס על הפיתוח של תופעת הקשת בענן – זהו דבר שניתן להציגו בספר מדע פופלארי המיועד לתלמידי תיכון (אולי אפילו בספר לימוד רחמנא ליצלן) ולעניין מאד, הצגת הקשר היחסותי בין חשמל למגנטיות גם הוא דבר ששום ספר מדע פופלארי לא מציג וגם הוא דבר מדהים כאשר נתקלים בו לראשונה.

    אינני חושב אם כן שעל מנת לעניין את הקורא יש צורך לברוח אל תחומים איזוטריים בלתי מוכחים – אני חושב, שיש בכך רצון להתחנף אליו בצורה זולה, להציג לו מצג שווא כאילו הוא יודע עתה את הנעשה בחזית המדע – זוהי בדיוק המחשבה המקדמת את הנאג'זים השונים של האתר להציג פעם אחר פעם תורות הנוגעות לתיקון היחסות הכללית או המודל הסטנדרטי ולעולם לא להתווכח עם קיומו של כוח קוריוליס (עוד תופעה קלאסית מעניינת!).

    אני, אגב, קראתי בתיכון את אבי ספרות המדע הפופרי מהסוג עליו אני מדבר – הלא הוא "קיצור תולדות הזמן" והרגשתי שאינני מבין על מה הוא מדבר – אני חושש שאם אקרא זאת שוב היום אחוש אותו הדבר,
    כעת אולי יהיו לי הכלים להבין (מה שהוקינג לא מדגיש מספיק) מה נכון כנראה ומה אינה אלא תיאוריה ראשונית.

  36. ר.ח.

    בתגובה מס' 18 כתבי במפורש:

    "פופולריזציה של המדע הוא דבר מבורך, אך יש לה גם חסרונות"

    בודאי שלא משתמע מכך ספרות מדעית פופולרית היא דבר גרוע…

  37. נועם וצבי, אני ממש לא מסכים עם מה שאתם אומרים. החשיבות של ספרי המדע הפופולארי היא עצומה. בעולם רדוף שדים כמאמרו של סייגן כשיש מידי יום הרצאות של ה"רנטגן" מצד אחד ושל ה"מתקשרים" מצד שני צריך שישמע קול השפיות. אם תיכוניסט נחשף רק ללימודים העבשים בבית הספר ולמבחנים בחוקי ניוטון ולעומתם מבטיחים לו להיות מאסטר רייקי בלימוד תוך שבועיים ואז הוא יוכל לרפא מסרטן , ברור מה תהיה בחירתו. לכן חשיבותם של הספרים ליצירת קשר וקירוב ה"אדם ברחוב" למדע ולמה שקורה בו עצומה, לכן גם הם חייבים לעסוק בדברים הכי מלהיבים והכי מעוררי דמיון גם אם הם שנויים במחלוקת וגם על חשבון הדיוק. אח"כ באוניברסיטה הוא ילמד את הפרטים. אני יודע, כי ככה אני הגעתי למדע.

  38. צבי,

    מסכים עם כל מילה, וברשותך אוסיף עוד הערה:

    הרצון להסביר דברים מסובכים בצורה פשוטה, גורם לא פעם להטעייה של ממש, שמקשה על מי שרוצה להתעמק בנושא.

    די להסתכל על מכלול ההסברים והדוגמאות לתורת היחסות הפרטית, שחלקם פשוט לא נכון.

    אכן, אין מנוס מלימוד מסודר וכמותי של התיאוריות הקלסיות ורק אח"כ מעבר ללימוד כמותי, של התיאוריות המתקדמות יותר.

    לגבי יהודה- יש לי דעה שונה.
    למרות שהתיאוריות שלו כלל אינן תיאוריות, אין להן שום בסיס כמותי ושום בסיס תיאורטי, הוא עדיין לא מסתפק בהבאת דעתו בבלוג כזה או אחר, אלא גם מרצה בפני קהל, ובכך עושה שרות רע מאוד לקידום המדע הפופולרי.

    הצעתי לו בעבר, להשקיע מאמץ ולנסות לבסס את רעיונותיו בצורה מתמטית, כדי שאפשר יהיה בכלל להתייחס ברצינות לרעיונותיו, אך כנראה יצר הפרסום העצמי גובר אצלו על הרצון (או היכולת) להציע משהו רציני יותר.

  39. נעם,

    אני חושב שעמדת בצורה יפה מאד על בעייתיותם של ספרי המדע הפופולרי,

    קיומם של ספרי מדע פופלרי המעבירים חלק מן המדע אל האנשים שאין זה מקצועם הוא דבר יפה וטוב ואין לי ספק (כפי שציין רוח רפאים) שהדבר גם מביא להתעניינותם של קוראים צעירים שבבוא הימים, אולי יהפכו בחלקם למדענים.
    הבעיה היא כאשר ספרי המדע הפופלרי יוצרים בקרב הקוראים את האשלייה, שההיכרות עם המושגים שבהם מאפשרת לקורא להתמודד כשווה בין שווים עם המדענים ומחליפה את הלמידה היסודית (והכמותית!) של תחומים אלו.

    אינני חושב שיש בכך משום בעיה אמיתית כי אף אדם שפוי בדעתו לא יאמץ את התיאוריות של יהודה כשוות למודלים הקוסמולוגים המקובלים (אינני מוריד בערכך יהודה, אבל ללא בסיס כמותי – קרי משוואות, חישובים וכיוב', לא יוכל איש לבחון ברצינות את התיאוריות שלך).
    מה שכן יש פה הוא רמייה ואחיזת עיני הקורא – כאילו הסופר חושף בפניו את חזית המדע כאשר למעשה אין הוא אלא מדקלם מושגים מלווים בפרשנויות שטוחות ומפשטות.

    אישית, אני סבור כי ספרי הפיסיקה הפופלארית (בפיסיקה אני מבין משהו ולכן על זה אדבר…) צריכים לעסוק יותר בפיסיקה הקלאסית (מכניקה, אלקטרומגנטיות ותרמודינמיקה) אשר הבורות בה רבה מאד, היא אינה נדונה כמעט כלל בספרות מדעית פופלארית ואת תוצאותיה אנו פוגשים בחיינו (ולכן יש לנו לגביהם מידת מה של אינטואיציה).
    העיסוק בפיסיקה המודנית המוכחת (יחסות וקוונטים) אפשרי, אך ללא בסיס קלאסי הדבר בעייתי מאד – כמו כן חשיבות צריכה להנתן לדעתי בתחומים אלו למידע הניסיוני ופחות לידע התיאורטי שכן בתחומים אלו אין ולא יכולה להיות כמעט אינטואיציה (כי אלו דברים שאיננו רואים) ובהם תלוייים הפיסיקאים עוד יותר בשיקולים המתמטיים.
    גרוע עוד יותר הוא העיסוק בתחומים "שבחזית המדע" כגון: תורות מיתרים, מסעות בזמן, ריבוי מימדים, יקומים מקבילים וכיוצא באלו נושאים נוצצים אשר ברובם הגדול אין עליהם אפילו הסכמה בקרב אנשי המקצוע –
    הצגתם בפני הקהל הרחב, בצורה שאינה מסוייגת ממש כתת הערת שוליים, היא איפוא בגדר שרלטנות של ממש.

  40. לאהוד ,

    בהקשר לשאלתך (16) לגבי הערכותיו של הלורד קלווין.

    הלורד קלווין ופיסיקאי גרמני בשם הרמן פון הלמהולץ, הציעו לקראת סוף המאה ה-19, הצעה לפיה אנרגיית ההארה של השמש מקורה באנרגיה הגרביטציונית של ענן הגז המתכווץ, בדרך זו הם הגיעו להערכה כי גילה של השמש הוא מסד"ג של כ-20 מיליון שנים, הערכת זמנים זו התנגשה במה שסברו באותה עת גיאולוגים והדבר הוליך את הלורד קלווין לחשב את אורך חייו של כדה"א על ידי זמני קירור.

    ראוי לציין בהקשר זה שני דברים לזכותו של הלורד קלווין:
    1. רתפורד, אחד מראשוני חוקרי הרדיואקטיביות, חקר את השפעת התפרקות יסודות רדיו-אקטיביים על טמפ' כדה"א, נשא בשנת 1904 נאום במכון המלוכתי הבריטי ובו שכנע את הלורד קלווין בטעותו. לאחר מכן הודה הלורד קלווין בטעותו הפומבי ואף שילם לריילי דמי התערבות בסך חמישה שילינג (זאת ע"פ הספר "אל הכוכבים" של הפרופ' הישראלי פליקס דותן – שהוא אגב ספר המדע הפופולרי הטוב ביותר שקראתי עד כה).
    2. המנגנון שהציעו קלווין והלמהולץ לפיה האנרגיה הגרוויטציונית הפוטנציאלית מומרת לכדי אנרגיה תרמית אינו מופרך כלל וכלל ולמעשה, היווצרותו של כוכב מתרחשת בדיוק על בסיס תהליך זה – ענן גז גדול הולך ומתכווץ בהשפעת הגרוויטציה ותוך כדי כך מתחמם (ה-"hayashi track") – התהליך נפסק כאשר מגיע ענן הגז לטמפ' פנימית של כ-7^10 מעלות ואז מתחילים תהליכי המיזוג הגרעיני וענן הגז נהיה לכוכב ב-"סדרה ראשית".

  41. פופולריזציה של המדע הוא דבר מבורך, אך יש לה גם חסרונות.

    אפילו באתר זה, יש דוגמה יפה למישהו שקרא בילדותו ספרי מדע פופולריים, וכשהתבגר, לא הבין שמאחורי כל תיאוריה מדעית ישנם נוסחאות מתמטיות רציניות שמבססות את התיאוריה.

    חוסר הבנה זו גורם לו לנסות להמציא תיאוריות מדעיות הזויות לבקרים, מבלי שיהיה לו ידע מינמלי במתמטיקה ופיזיקה.

    זו כמובן תוצאה מאוד לא רצוייה.

  42. מצד שני, אם לא היו אנשים כמוהו, והיו בעולם מדענים שרק מדברים ב'שפה מדעית' כמו משוואות וניסוחים מתמטיים ולא היו כותבים ספרים ב'שפה ידידותית', כמה ילדים היו קוראים את הספרים האלו (ב'שפה מדעית') והיו מתעניינים במדע? הייתי מהמר שבלי אנשים כמוהו מספר המדענים והחוקרים בעולם היה פוחת מדור לדור.
    אולי הוא עושה פרסום לעצמו (כמו שאר המדענים המובילים בעולם ובראשם הוקינג) אבל מה זה משנה? בסך הכל הוא עוזר לעולם בכך שיהיו ילדים שיקראו את הספרים שלו וחלקם גם יתעניין בעיקבות כך במדע, וחלק עוד יותר קטן מאותם הילדים יגדלו להיות מדענים.

  43. לטעמי יש משהו יפה בניסיון של קאקו למפות את גבולות המדע וגבולות הטכנולוגיה. מצד שני יש בכך סכנה שקהל לא מקצועי יתבלבל בין מדע למדע בידיוני. חשוב מאד להבהיר לקהל הרחב את ההבדל בין מדע לפנטזיה ועושה רושם כי הספר הנ"ל, נופל בפח הזה.
    אחד הדברים שבהם אני מוצא פסול במדע פופלארי הוא שהכותבים אותו לא תמיד בקיאים בפרטים ובכך מעבירים אינפורמציה מוטיעת לציבור. אני חושב שאפילו קאקו חוטא בנקודה זו. לגבי ההסבר הוא נותן על האפשרות של טלפורטציה. הדבר שמועבר בניסויי הטלפורטציה הקוונטית הינו המצב הקוונטי ולא החלקיק עצמו. שוב לא מעבירים את החלקיק עצמו מנקודה א' לנקודה ב, כפי שמתאר זאת קאקו אלא מעבירים את האינפורמציה על מצבו של החלקיק. לדוגמא יש לנו אטום עם ספין + (כוון הספין בכוון ציר z) ואנו מעבירים את מצב הספין לאטום מרוחק בעוד האטום המקורי משנה את מצב הספין שלו.

    שאלה: לגבי המחלוקת בין הלורד קלווין לדרווין ותומכיו לגבי גיל כדור הארץ אני חושב שמעבר לחישוב של כמה זמן לוקח לכדור הארץ להתקרר, הלורד קלווין גם העריך את גיל השמש בהסתמך על כך שהיא ענן גז בוער ומצא כי גילה לא יכול לעלות על מיליארד שנה ולכן כדור הארץ לא יכול להיות בין מספר מיליארדי שנים

  44. סבדרמיש יהודה הנכבד,

    זכורים לי חלקית דפים באתר מהעבר בהם שטחת רעיונותיך כפי שציינת כאן.
    זכור לי גם הרושם שנוצר בי שאינך פיזיקאי.

    הנה אדם שגם לו היו רעיונות ותשוקות בתחומי הפיזיקה. והוא הבין שסתם לחלום לא יקדם אותו. אז הוא קם, למד, ועכשיו הוא יכול לדבר ולכתוב ספר בנושאים של פיזיקה.

    קבל התנצלות רבתי באם הנך פיזיקאי. ואם אינך, אז קפוץ למים העמוקים. בהתחלה הם קצת קרים. אבל אם תשחה מספיק טוב, אז כבר אחרי שלוש שנים תוכל לצאת מהמים כאדם אחר. את הרעיונות של לפני הקפיצה למים תוכל לבחון אפילו תוך כדי שחייה. חלקם תפסול בהינף יד ואף במבוכה עצמית, ואת חלקם האחר תוכל לבחון מאוחר יותר או להיעזר בשלב כלשהו באחרים. נכון לעכשיו, אם אינך פיזיקאי, אתה יכול להמשיך להציע רעיונות בתחומי הפיזיקה. אך אינך יכול לטעון למידת מוצלחותם וכן אינך יכול לטעון למידת מוצלחותן או אי מוצלחותן של תיאוריות פיזיקליות קיימות.

  45. לכל מי שמעוניין להוסיף רובד ויזואלי על זה הנקרא,
    יצאה סדרה בת 12 פרקים שמציגה את הרעיונות המועלים בספר
    בצורה מרהיבה ובהירה. היא נקראת, כמה מפתיע:
    "Physics of the Impossible"

    זו רשימת הפרקים ותכניהם:

    1.How to Explore the Universe

    2.How to Travel to a Parallel Universe

    3.How to Blow Up a Planet

    4.Howto Teleport

    5.How to Become Invisible

    6.How to Travel through Time

    7.How to Build a Starship

    8.How to Build a Light Saber

    9.How to Build a Sci Fi Robot

    10.How to Become a Superhero

    11.How to Build a Flying Saucer

    12.How to Build a Force Field

    להשיג באתר ההורדות הקרוב למחשבכם, ב-HD כמובן

  46. מיצ'יאו קאקו הוא אדם מאוד מוצלח מבחינת יכולות הפיכת הפיזיקה לפופולרית, גם ע"י ספרים אבל בעיקר ע"י הופעות בסדרות מדעיות של ה BBC דיסקברי ונשיונאל ג'אוגרפיק, אבל נראה לי שעם הספר הזה הוא הרחיק לכת מידי….

    אבל הוא יודע שהדברים האלה מעוררים את הדמיון של אנשים ויוצרים צפיות, והוא בונה על זה שעצם הציפייה של האנשים תביא להגשמת הנבואות שלו על העתיד.

  47. קראתי את הספר של מישיו קאקו באנגלית. הוא יצא לפני יותר משנה.
    הספר מצוין לילדים. הבן הגדול שלי מאוד אהב את הספרים של מיצ'יו קאקו והיום הם כבר קלים בשבילו. קאקו משטיח את המדע לרובד ידידותי. הוא מוריד ממנו את הסיבוך והעומק ולכן הספר מתאים לילדים ויכול לקרב אותם למדע ולעורר בהם סקרנות ולהכניס אותם למדע. קאקו כותב בצורה נורא פשוטה. סייאנטיפיק אמריקן (שהוא סמי מדע פופולארי) הוא לפחות כמה דרגות קושי מעל קאקו. וזה מראה שיש דרגות שונות לכתיבת מדע נגיש. קאקו מנגיש את המדע לילדים ולאנשים שאין להם מושג במדע. הוא בדיוק מתאים לערוץ דיסקוברי בטלויזיה.

  48. אמנם איינשטיין הוא שאמר כי:"אם רעיון אינו נשמע מגוחך בפעם הראשונה ששומעים עליו – אין לו סיכוי", אך עדיין ארשה לעצמי לומר כי חלק ניכר מהרעיונות המדעיים הגדולים בהם נתקלתי נשמעים פשוטים והגיוניים כל כך, עד שלמעשה אתה מתפלא על כך שאיש לא חשב על כך קודם.

    ברוח דבריו של מיכאל אומר כי אני מרגיש לעיתים קרובות כי לכותבי ספרי מדע פופלרי ולא משנה עד כמה הם מדענים גדולים, יש לעיתים נטייה לדון בנושאים נוצצים מאד (לעיתים עדיין חסרי ביסוס איתן) עם ציבור חסר ידע בסיסי בהרבה – אולי על מנת למשוך קהל ויש לי הרושם כי מיצ'ו קאקו (כמו רבים אחרים, דוגמת סטיבן הוקינג למשל) חוטאים בדיוק בזה.

  49. זה נכון שקאקו מדען אבל נכון גם שבשנים האחרונות הוא עוסק יותר בפרסום עצמי תוך הסתמכות על שאיפת הסנסציות של הציבור (ראיתי אותו גם מתרעיין בנושא 2012 ומתבטא בצורה שלמרות שלא הייתה שקרית לחלוטין – גם השאירה פתח להזויים להיתלות בדבריו).
    גם כאן הוא מגזים והוא בדיוק מכוון לקבלת תשואותיהם של יהודה ודומיו. הוא יודע שחלק מהתקוות שהוא מפזר הן תקוות שווא אבל מה זה עולה לו? הוא רק מרוויח קוראים.

    יהודה:
    אני מציע לך לפנות אליו ולהראות לו את השטויות שלך.
    אני מניח שלמרות רצונו למכור את הספר הוא לא יוכל להימנע מלפרוץ בצחוק כשיראה אותן.

  50. האם מיצ'יו קאקו הוא מדען?

    בואו נראה. מתוך וויקיפדיה:

    "Kaku currently holds the Henry Semat Chair and Professorship in theoretical physics and a joint appointment at City College of New York, and the Graduate Center of the City University of New York, where he has lectured for more than 30 years. Presently, he is engaged in defining the "Theory of Everything", which seeks to unify the four fundamental forces of the universe: the strong force, the weak force, gravity and electromagnetism. He was a visiting professor at the Institute for Advanced Study in Princeton, and New York University. He is a Fellow of the American Physical Society. He is listed in Who's Who in Science and Engineering, and American Men and Women of Science."

  51. יהודה,

    "אם רעיון אינו נשמע מגוחך בפעם הראשונה ששומעים עליו – אין לו סיכוי"

    אבל זו טעות לוגית קשה להסיק שכל רעיון שנשמע מגוחך בפעם הראשונה ששומעים עליו – יש לו סיכוי.

    למעשה, רוב הרעיונות שנשמעים מגוחכים בפעם הראשונה, הם אכן מגוחכים גם בהמשך.

    תחשוב על זה.

  52. מיצ'יו קאקו איש חביב, לא יודע כמה אפשר לקרוא לו מדען.

  53. יכול להיות שנוסטרדמוס צדק?
    המילניום הבא הולך להיות 'המילניום של הגאונים'.

    הקאקו הזה 'גילה' את המזונים לא?

  54. איזה שטות גמורה לחשוב שמה שמניע את הגלקסיות זה הפרשי לחצים וגרביטציה היא פסה
    איזה שטות לחשוב שהעיקרון הקוסמולוגי הוא סתם מהוויי נפש ותו לא
    איזה שטות לחשוב שפעם מהירות האור הייתה יותר גדולה ומחר היא תהיה יותר קטנה
    איזה שטות לחשוב שאין מסה אפלה, אין אנרגיה אפלה, ורק הלילה הוא אפל
    איזה שטות לחשוב… איזה שטות לחשוב..
    תודה לך מיצ'יו קאקו על ספר מעניין
    סתם כך, השערה חלומית ללילה ארוך
    נא להגיב בעדינות
    סבדרמיש יהודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן