מי שחושף עצמו לשאלות בנושא מדע מקבל לא מעט תהיות על תורת האבולוציה. הגולש "בסד" מערער על הרעיון ומאתגר את דארווין בשלל שאלות שבאחת מהן
אותה התנהגות שבעבר הרחוק עזרה להומו לשרוד פועלת היום נגדנו. ראוי לזכור כי בו בזמן שאף מין לא יצר בעיה כה גדולה הרי שלמין שיצר
הפסיכולוגיה של הפסימיות הפוליטית
ראיות מצטברות ממינים שונים כמו חתולים ודולפינים מלמדות שבני המין האנושי אינם היחידים המתאבלים על אבדן יקיריהם
אחת האמונות הרווחות בנושא תינוקות היא שהרך הנולד נוטה להיות דומה יותר לאביו מאשר לאימו. קל להבין את ההסבר האבולוציוני מאחורי נטייה זו אחת האמונות
מתברר שגם שימפנזים צוחקים "בשביל החבר'ה".
על המשיכה המינית של נשים לטיפוסי גברים שונים במהלך המחזור החודשי
הנטייה לתפוס אחרים כמו "אנחנו מול הם" איננה בלעדית לבני האדם, אלא קיימת גם אצל חלק מבני הדודים שלנו – הפרימאטים. כך עולה ממחקר חדש
מרבית ההסברים האבולוציוניים שהוצעו בנושא נכונים, לדעתי, אבל מאמרון זה נועד להצביע על נקודת מבט נוספת – נקודה שהיא לדעתי חשובה מאד, במיוחד מכיוון שהיא
בשנה הקרובה אני מעביר קורס של 22 הרצאות על גנטיקה באזור המרכז. אולי עדיף לומר שהמארגנים ביקשו קורס על גנטיקה. התוצר, אני מקווה, מכיל הרבה
הקנאה מפלגת ומפרידה בין חברי הקבוצה וגורמת למריבות ולסכסוכים. היא גורמת לחוסר סיפוק עמוק ולהימנעות מביצוע עבודה על הצד הטוב ביותר. מדוע, אם כך, השתמרה
אם היו זורקים אתכם על אי בודד, מחלקים אתכם לשני שבטים שאמורים לשנוא זה את זה שנאת מוות, ומשליכים ביניכם תיבה שמכילה אוכל, ושיכולה להבטיח
האם הבעות פנים נרכשות באמצעות למידה חברתית מינקות או שהן תכונה מולדת? מעקב אחר הבעות פניהם של עיוורים מלידה עונה על השאלה
כיצד נוצרו ונשתמרו לאורך האבולוציה קבוצות חברתיות המבוססות על שיתוף פעולה? זו אחת הסוגיות הגדולות שמעסיקות את חוקרי האבולוציה מאז ימי דרווין. בארבעת העשורים האחרונים
מוצא המידות הטובות – מאט רידלי. תירגם מאנגלית: עמוס כרמל. סדרת מדע ואדם, הוצאת זמורה-ביתן, 339 עמ', 78 שקלים
