סיקור מקיף

הגנטיקה של מלחמת טרויה: על סקס, רצון חופשי ודנ"א

בשנה הקרובה אני מעביר קורס של 22 הרצאות על גנטיקה באזור המרכז. אולי עדיף לומר שהמארגנים ביקשו קורס על גנטיקה. התוצר, אני מקווה, מכיל הרבה יותר מזה. הנה ההרצאה הראשונה, בגרסתה הכתובה, שנועדה לשמש 'טיזר' ולפתוח ולהציג את הקורס. מאחל לכם הנאה שלמה מהקריאה!

אגממנון. מתוך ויקיפדיה
אגממנון. מתוך ויקיפדיה
קנאת סופרים – מרבה חוכמה, כך אמרו חז"ל. אך מה מביאה קנאת נשים? במקרה של היוונים, היא הניבה את מלחמת טרויה ואת מותם של רבים מספור. והכל החל מקנאתן של שלוש נשים, אלות יווניות במקצוען: אפרודיטה, אלת האהבה, אתנה, אלת המלחמה והרה, מלכת האלים.

אותן שלוש, שלא היו מיודדות גם בימים כהרגלם, הסתכסכו בשל תפוח זהוב שהוקדש 'ליפה מכולן'. זה היה מתכון לצרות. שלוש האלות זינקו כאחת על התפוח וסירבו לוותר עליו. כל אחת מהן היתה בטוחה שהיא היפה מכולן, אבל מכיוון שהיו שוות זו לזו בכוחותיהן, אף אחת מהן לא הצליחה לעקור אותו מידי האחרות. הפיתרון היה פשוט: הן הלכו לזאוס, מלך האלים, כשהן אוחזות היטב בתפוח, כל אחת מצד אחר, ולא מעיזות לעזוב אותו לרגע. הן הניחו את התפוח לרגליו של שליט הר אולימפוס, וביקשו ממנו שיכריע מי מהן היפה ביותר.

זאוס היה בבעיה, בלשון המעטה. הרה, אחרי הכל, היתה אשתו. אתנה היתה בתו, ואפרודיטה – אחותו. וכולן עומדות שם ומחכות לתשובה. אפרודיטה עושה לו עיניים, אתנה מתנחמדת והרה סוקרת אותו בעיני נץ, והוא יודע שלא משנה מה הוא יגיד, היא תפרש את זה או כ- "את שמנה", או כ- "אתן לך את התפוח, אבל את עדיין שמנה." בקיצור, הוא במלכוד קטלני, וכדרכם של אלים מכל התרבויות הוא בוחר לגלגל את תפוח הנפץ הזה לפתחו של בן תמותה, הנסיך פריס מטרויה.
פריס לא חכם יותר מדי, ומסכים לשפוט בין שלוש האלות. הן מתגלות לפניו ערומות כביום היווצרן ונותנות לו להציץ כמה שירצה. אלא שהוא לא מצליח להגיע להחלטה, וכאן כל אחת מהן מתחילה לנסות לשחד אותו. הרה מציעה לו לשלוט בעולם כולו – או לפחות בכל אסיה, שזה היה העולם עבור היוונים הקדומים. אתנה מציעה לו חכמה וכשרון קרבי עילאי, סוג של אהוד ברק… לא. בשלב הזה פריס מחכך את הידיים בהנאה, ומכין את עצמו להצעה של אפרודיטה, וזו לא בוששה לבוא. אם פריס יבחר באלת האהבה, הרי שהיא תבטיח לו את אהבתה של האשה היפה ביותר בעולם.

קחו רגע לעצמכם. קחו כמה רגעים, וחישבו. אם אתם הייתם עומדים במקומו של פריס, והאלות היו מצפות בדריכות למוצא פיכם, או פיכן – מה היתה התשובה? האם הייתם בוחרים להיות נשיא או נשיאת ארצות הברית? או אולי ביכולת לכבוש כל מדינה ולכהן כדיקטטור הבלתי-מעורער שלה? או שהייתם בוחרים לשאת לאשה את היפה בנשים, או החתיך בגברים שמביא פרחים כל יום שישי ומוריד את הזבל בלי שיבקשו ממנו?

אני מניח שהגעתם כבר להחלטה, ושזה לא היה קשה מדי. נשים הן אחלה של דבר, וכך (לפי מה שמספרת לי אשתי) גם גברים. אבל אם אני כבר שליט העולם, אוכל לבחור לי בעצמי כל אשה שארצה. ועם הסקס אפיל של הרמטכ"ל גבי אשכנזי אי אפשר להתחרות. בקיצור, שתי ההצעות הראשונות מכילות גם את ההצעה של אפרודיטה. אתה צריך להיות חמור גרם אמיתי כדי להתעלם מהן, ולהסכים לקחת רק את היפה שבנשים.

וזה כמובן מה שפריס עשה.
אני לא יודע מה עבר לו בראש. אולי ההסבר היחידי הוא גילו הצעיר – איפשהו באזור החמש-עשרה או שש-עשרה. בגיל הזה ההורמונים חושבים בשבילך, ורוב מסת המוח ממוקמת אנטומית קצת מתחת לבטן התחתונה. או שאולי הוא הבין שאם יוותר על הצעתה של אפרודיטה, היא כבר תדאג לכך שהוא לעולם לא ימצא אהבה. אם מסתכלים על הפרשייה כך, הרי שהבחירה דווקא נראית לנו טבעית ואפילו ברורה. כן, הוא ויתר על העולם. לא, הוא לא יהיה שר המלחמה הגדול הבא. אבל הוא יקבל את האשה שלו, וזהו זה. טבעי, ברור ומובן מאליו.

באמת?
בעצם, פריס היה מוכן לוותר על מלכות העולם למען… הדחף להזדווג. והוא לא היחיד. כל ההיסטוריה רצופה במקרים דומים, בהם אנשים גדולים ודגולים מקריבים את הקריירה שלהם למען אהובות לבם. ובמשך אלפי שנים, נשים היו מוכנות לוותר על כל סיכוי לחיים עצמאיים מתוך הרצון לשמר את התא המשפחתי. למה? מה גורם לנו לרצות כל כך את המין השני?

חלקכם יגיד, בוודאי, כי מדובר בתכונה המייחדת את המין האנושי: היכולת לאהבה. אבל לא מדובר כאן באהבה.

למעשה, אהבה היא מושג חדש יחסית שהומצא רק בסביבות ימי הביניים. עד אז הסתדרנו נהדר גם בלי לדעת מה זאת אהבה. רק רצינו סקס. אז השאלה משתנה: למה לעזאזל אנחנו כל כך רוצים לקיים יחסי מין?

אם נסתכל על יתר עולם הטבע, נגלה שהרצון לקיום יחסי מין והבאת צאצאים לעולם קיים כמעט בכל היצורים החיים. האם זה בגלל שהם נהנים מהסקס כמונו? לא. אצל רוב בעלי החיים, יחסי המין הם תופעה הורמונלית. בוקר אחד מתעורר הזכר ומגלה שיש לו זקפה, והנקבה מבינה פתאום שהוא חתיך… ואחרי יום-יומיים של טירוף חושים, זה עובר להם. אצל החתולים זה עוד פחות נעים. אצלם הפין קוצני, וכל עניין הסקס גורם לנקבות סבל של ממש. ועדיין, האינסטינקט גורר אותן ללטוש עיני פרה בזכר ולבקש ממנו לעשות להן קוצי-מוצי. למה?!

יש מספר רב של תשובות לשאלה, אבל הנכונה שבהן והעמוקה ביותר טמונה בדנ"א שלנו. כמעט כל בעלי החיים מקיימים יחסי מין, משום שזאת הדרך הטובה ביותר להעמיד צאצאים שיהיו מגוונים מספיק מבחינה גנטית. הזכר והנקבה מערבבים את הגנים שלהם, והצאצא הוא יצור חדש שמכיל חצי מכמות הגנים של כל אחד מההורים. הערבוביה הזאת של גנים מאפשרת לו לשרוד טוב יותר ולעמוד טוב יותר בלחצי האבולוציה.

זה הסבר על קצה המזלג. הוא לא באמת מסביר שום דבר, ובאחת ההרצאות הבאות נדבר על הנושא בתשומת לב רבה יותר, כראוי. אל דאגה – לא נזניח את נושא הסקס. לעת עתה, מספיק שתדעו: זה הכל בגלל הגנים.

אז פריס בחר באפרודיטה כאלה היפה מכולן, והיא היתה מרוצה עד הגג. אבל זוכרים את הרה ואתנה? טוב, הן לא היו מרוצות בכלל. וגם לפריס לא היתה סיבה להיות מרוצה, כי אפרודיטה רימתה אותו קצת. האשה שהיא בחרה עבורו היתה באמת היפה בנשים: הלנה מלכת ספרטה.
בעיה אחת: היא נשואה למלך ספרטה. ג'ינג'י אמיתי שנראה כמו האח הגדול של האלק הוגן. יש לו גרזן גדול, מבט מטורף בעיניים, ויותר טסטוסטרון משכל. והוא אוהב את הלנה מאד. צריך להיות חמור אמיתי כדי להסתבך עם טיפוס כזה. אבל זה פריס שאנחנו מדברים עליו, זוכרים? ואפרודיטה משגרת את פריס לספרטה, והוא חוטף את הלנה היפה ולוקח אותה לעיר טרויה, שם הוא הנסיך. היא נאנחת קצת, אבל לא עושה יותר מדי צרות. ומנלאוס מתעורר בוקר אחד ומבין שאשתו נחטפה לו מתחת לאף.

נעזוב לרגע את פריס. הפחדן מתחבא בטרויה ומתפלל שמנלאוס לא ייזכר שהוא גבר-גבר. זה לא ממש עובד, כי הג'ינג'י העצבני מתחיל לארגן צבא שיחזיר לו את אשתו. הוא מגייס את כל הגיבורים מערי יוון: הוא קורא לאודיסאוס הערום כשועל, שעוד יצליח להפיל בפח את הציקלופ הענקי, בעל העין האחת. הוא מזמן את אכילס הבלתי-מנוצח, שגופו חסין לכל פגיעת חרב או חץ – מלבד בנקודה אחת בלבד. ובראש כולם הוא שם את אחיו הגדול, אגממנון, כגנרל שיפקד על הצבא שיצא לכבוש את טרויה.

כולם מתארגנים ומוכנים לצאת לדרך, בספינות שיקחו אותם לטרויה. אך כדברי הפתגם: בני אדם מתכננים תכניות, והאלים צוחקים. הספינות עוגנות בנמל, וכל גיבורי החיל והצבא כבר עליהם, אבל המפרשים שמוטים על התרנים. הרוח אינה נושבת, והיוונים אינם משתמשים במשוטים. כל עוד אין רוח, היוונים לא יכולים לצאת לכבוש את טרויה ולהחזיר את הלנה היפה לבעליה החוקיים. אז הם מחכים. שבוע עובר, והרוח אינה חוזרת. שבוע נוסף הם ממתינים, משחיזים את החרבות והגרזנים ומתקינים ראשי חיצים, ועדיין הרוח לא באה. בסוף מחליט אגממנון להתייעץ עם הנביא הזקן במחנה, וזה אומר לו שעליו להקריב את בתו הצעירה על המזבח, כדי לפייס את האלים ולהשיב את הרוח. אגממנון מתלבט. בכל זאת, הבת שלו. הוא אוהב אותה. אבל מצד שני, אם לא יעשה זאת, הלנה לא תוחזר לספרטה, וכבוד המשפחה יוכתם. כשמציגים את הדילמה ככה, ברור לאגממנון מה עליו לעשות. בבוקר היום הגורלי הוא לוקח את הנערה לראש צוק גבוה המשקיף אל הים, קושר אותה למזבח ועוקר את לבה בסכין הברזל הקר. לאחר שנעשה המעשה, הוא טומן באדמה את כלי הנשק ומחליף בגדים כדי להעלים את כתמי הדם. לאשתו הוא מספר שחיתן את בתם עם אכילס. והרוח חוזרת, והיוונים יוצאים למלחמה בספינותיהם המהודרות. הם אינם יודעים שהרוח נושאת עמה את צחנת הדם והבגידה.

נעצור כאן שוב, ונבחן את מעשהו של אגממנון בראי המשפט המודרני. הנה הוא עומד למשפט על דוכן הנאשמים:
"האם אתה מודה שרצחת את בתך?" מטיח בו הקטגור בפנים חמורות סבר.
"אני מודה," אומר אגממנון, "אבל זאת לא אשמתי. זאת אשמת הגנים שלי. הם גרמו לי לעשות את זה."

נשמע מגוחך? לאו דווקא. כל עובר נוצר עם סט של גנים שקיבל מהוריו, ובחלקם יש מוטציות. אותם גנים שולטים בין היתר על התהוות המוח, ועל הדרך שבה התאים במוח מגיבים לאירועים שונים. והמוח, בסופו של דבר, הוא אנחנו. ובמקרה זה, אם הגנים שולטים בכל מה שאנחנו, אם הם הופכים אותנו למי שאנחנו, האם רוצח יכול להיות אשם באמת במעשיו? הרי גם אם הוא מנסה להתמודד עם דחפיו הטבעיים לרצוח, הגנים שלו לא עיצבו את מוחו כך שיוכל לעמוד בפניהם. לפי דרך ראייה זו, הוא קורבן הנסיבות לא פחות מהנרצח!

ואפשר להרחיב את השאלה: האם יש בכלל רצון חופשי? אם הגנים הם תחילת כל וסוף כל דבר, האם אנו באמת יכולים לעשות בחירות אמיתיות? האם דרך התנהגותנו לא נקבעת כבר במידה רבה בלידה, ומשם היא מושפעת רק ממבנה המוח שלנו ומדרך הפעילות שלו – שכולם מוכתבים באמצעות הגנים?

הרצון החופשי – זוהי סוגיה שהטרידה פילוסופים כבר כמה אלפי שנים, והיא קשורה קשר הדוק לגנים שלנו. אנחנו נתעסק בה עוד הרבה בהרצאות הבאות, ונראה שהגנים הם אולי תחילת הכל, אבל הם רחוקים מלהיות סוף הכל. הם אולי קובעים את נקודת ההתחלה, אבל יש גורמים נוספים שיכולים להשפיע. וכן, לבחירות שאנו עושים בחיינו יש השפעה גם על הדרך שהגנים שלנו פועלים. כל זה בזכות מנגנון האפיגנטיקה, שאחראי על הגנים עצמם, וניתן לוויסות במחשבה מודעת. אבל, כמובן, האם מנגנון השליטה על הגנים שאחראים על המחשבה, אינו כפוף בעצמו למגבלות המחשבה שכפופה בעצמה לגנים?

אלפי שנים של פילוסופיה לא הולכות להיפתר בקורס הזה במכה, ובוודאי שלא בהרצאה הראשונה. אבל אנחנו ננסה להגיע לפחות לתשובות מושכלות יותר שמסתמכות על הידע המדעי שקיים היום אודות הגנים, האפיגנטיקה והמוח האנושי.

נחזור לאגממנון ולצבא גיבורי יוון שלו, שנוחת ברגעים אלו ממש על החוף למול טרויה. אנשי העיר עומדים על החומות ומצביעים בפליאה ובפחד על הצבא שבא לכבוש ולבזוז את העיר. אגממנון שולח את נציגיו למלך טרויה ודורש ממנו להחזיר את הלנה, האשה שהשיקה אלף ספינות אל טרויה. המלך מסרב בתוקף – הוא אינו מוכן לוותר ולו על שמץ מכבודה של טרויה, ולהסגיר לידי היוונים את הרכוש שפריס זכה בו ביושר. נו, פחות או יותר. כך נפתחה מלחמת טרויה שנמשכה עשר שנים ארוכות, ועוד נספר גם עליה בהרצאות הבאות. האגדות היווניות, שמלחמת טרויה היא המפורסמת שבהן, הן ברובן סיפורים נצחיים, הנוגעים במעשיהם ובמחשבותיהם של בני אדם אמיתיים, כמוני וכמוכם. אלו סיפורים נצחיים, בדומה למחזותיו של שייקספיר, והם יכולים להסביר לנו כיצד אנו מתנהגים ולמה.

אולי אמרו לכם שזהו קורס על גנטיקה. על דנ"א. זה לא נכון. הדנ"א בפני עצמו הוא רק מולקולה פשוטה. אין הרבה מה לספר עליו. אבל בתוך התאים שלנו הוא שליט כל-יכול. הוא הקובע האם יהיו לנו שתי ידיים או שמונה. הוא המורה למוח להיווצר כפי שהוא, ומכתיב בכך גם את נפש האדם. הדנ"א, בקיצור, הוא ספר ההוראות של הגוף, ועל פיו יישק דבר. בלי להבין את הדנ"א, איננו יכולים להבין את החיים ואת הקיום.

אז אם חשבתם שאתם מגיעים ללמוד רק על גנטיקה, טעיתם. זהו קורס על החיים עצמם, על כל מורכבותם. על בני אדם ועל בעלי חיים, על פילוסופיה ועל היסטוריה ועל אגדות עם עתיקות. נעבור על הכתבים הקדומים ביותר ונראה כיצד ניסו בני אדם לענות מאז ומתמיד על השאלות הקשות ביותר: מדוע אנו מזדקנים ומתים? האם נוצרנו על ידי אל כל יכול, או אולי על ידי חייזרים שהגיעו מהחלל החיצון? האם יש בכלל חיים בחלל החיצון? האם יש בידנו יכולת בחירה ורצון חופשי? והאם, בסופו של דבר, איננו יותר ממשאיות המעבירות את הגנים האנוכיים שלנו מדור לדור? והאם נוכל לשרוד את האסון האקולוגי שאנו מחוללים על פני כדור הארץ?

בזכות עמלם של המדענים, היום כבר יש בידינו את הכלים המחשבתיים לענות על השאלות הללו. לראשונה בהיסטוריה אנו יכולים לעיין בדנ"א, התוכנית הנסתרת של גופנו ונפשנו, ולשאוב ממנו את התשובות. אני מזמין אתכם להצטרף איתי לחוויית הקריאה, בספרי ההיסטוריה ובספר החיים, בהרצאות הבאות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

22 תגובות

  1. מסופר בכשרון רב, חבל רק שגם אתה חייב ליפול קורבן לפרופוגנדה פמיניסטית: "במשך אלפי שנים, נשים היו מוכנות לוותר על כל סיכוי לחיים עצמאיים מתוך הרצון לשמר את התא המשפחתי" יש לך את זה ביותר קורבן תעמולה פמיניסטית ?

  2. גם אני חושב שהאהבה ידועה כבר אלפי שנים הרבה לפני ימי הביניים.
    אבל מאוד נהנתי מהמאמר
    שבת שלום
    יהודה

  3. בנוסף, האדם הוא ישות אחת ולא ישויות רבות ולכן הגוף הוא חלק ממנו כמו המוח.
    רועי העלה את השאלה האם הגנים הם חזות הכל ולא ענה על כך. מובן שהגנים אינם חזות הכל ולסביבה ולחינוך יש השפעה, אולם גם הם לא חזות הכל!

  4. יאיר,
    לא הסכמתי עם עירן אלא רק תיקנתי משהו שעידן כתב וציינתי שבגדול יש צדק בדבריו.
    אתה כתבת (ציטוט): הרגשות הם תוצאה של האינטראקציה בין החיה לסביבה. (סוף ציטוט). אני התנגדתי לדבר מה שאכן כתבת ולא חזרתי בי אלא כתבתי שהרגשות באים לידי ביטוי (!!) גם כתוצאה מאינטראקציה עם הסביבה.
    נראה לי שכדאי שתקרא את הדברים שעליהם אתה מגיב לפני שאתה עושה זאת ולפני שתייעץ לאחרים לקרוא!

  5. יגאל ג,
    הטעות שעירן כתב ואתה הסכמת איתו היא במשפט המועתק מודבק שלהלן: "כל זה, מבוסס על גנטיקה – עצם היותנו פרי הנדסת הדנ"א"
    קראת ברפרוף גם את דברי הקצרים וגם את המאמר: תחילה תיקנת מה שלא כתבתי, שרגשות אינם אינטראקציה עם הסביבה, ואחר כך אולי קראת שוב וחזרת על מה שכתבתי שרגשות הם תוצאה של אינטראקציה עם הסביבה.
    לגבי התוספת שלך שרגשות נובעים גם מתהליכים פנימיים כגון מחשבות, צריך לזכור שלגבי המוח, גם כל הגוף הוא סביבה, והמחשבות למיניהן נובעות מכלל המקרים שמגיעים להכרה.
    לגבי ההסתייגות של רועי: הוא הציג אפשרות שאגממנון יטען לחפות על סמך גנטיקה מופרעת, ובכמה שורות אחר כך הבהיר שהגנים אינם חזות הכל אלא נקודת פתיחה בלבד.

  6. עידן …אתה אכן צודק…וכמו שטענתי …אם כי את הקשר אם-תינוק לא הזכרתי
    אהבה בין בני זוג בשלב הראשוני שלה "שלב הניצוץ או ירח הדבש" אכן ברת מדידה ביולוגית…
    ולכן אני מתייחס לזה יותר כשלב ההידלקות..אני לא מדבר על זה
    אני מדבר על בני זוג שביחד 10 שנים או עשרות שנים ועדין רוצים מאוד אחד את השני או הדוגמא הקלאסית של זוג זקנים שהולכים ידיים שלובות ברחוב…
    העידן המודרני לא המציא את זה…וזה שחצנות ממעלה ראשונה לחשוב שעד שאנחנו ..יקירי הבריאה לא נתנו שם למשהו הוא לא היה קיים.

    יתרה על כך ..בנוגע ל IQ ובתור אחד שיש לו ידיד עם IQ צפונה מ 170 !!! כן ..לא נשמע אמיתי בכלל.
    חזיתי בו עושה דברים שהערס המצוי לא היה שוגה בהם…IQ זה פוטנציאל מוחי רק…והיום יש מחקרים רבי ערך שמראים איך IQ בתכלס לא אומר כלום ..אלא יותר המושג החמקמק בשם האינטליגנציה הרגשית שזה יותר מכלול של IQ עם היכולות הרגשיות לנצלו…
    בראש העולם המודרני שלנו לא עומדים אנשים בעלי IQ הכי גבוה..אלה בדרך כלל החוקרים והמדענים…עומדים לרוב אנשים שעשו משהו מעצמם…לטוב ולרע…(במקרה של אובמה רע ) ..
    כל אחד מתחיל בנקודת התחלה מסוימת…זה לא אומר הרבה לגבי איפה יסיים.
    רק לחשוב מה היה קורה עם סטיבן הוקינג היה אומר..באסה יש לי ניוון שרירים ..כמה שנים בלבד לחיות..בוא נוותר ונמות.

  7. יאיר,
    ראשית, מהי הטעות?
    שנית, היכן ההסתייגות של רועי?
    שלישית, רגשות אינם אינטראקציה עם הסביבה, הם חלק אינטגרלי של האורגניזם (כולל בני אדם). הם באים לידי ביטוי כתוצאה מאינטראקציה עם הסביבה וגם(!!) כתוצאה מתהליכים פנימיים של האורגניזם (למשל מחשבה לא טובה או כן טובה).
    רביעית, יש סתירות ושגיאות נוספות בדברים שכתבת. קודם תנסה להבין ולהגיב על מה שכבר נכתב ואחר כך אוסיף.

  8. יגאל ועידן,
    אתם טועים, ולכן ההסתייגות של רועי המחבר.
    הרגשות הם תוצאה של האינטראקציה בין החיה לסביבה. הולדת ילד היא אינטראקציה עם הסביבה. אם אין גורם חיצוני, אינטר אקטיבי עם החיה, לא יווצר תהליך ביוחימי. הדבר הזה נכון לא רק לגבי הורמונים אימהיים, אלא לגבי הרבה הורמונים שמופרשים כתוצאה מאינטראקציה סביבתית. לכן הדנא הוא רק חלק במערכת ובודאי לא אחראי על הרגשות.

    רועי – לפי היוונית והלטינית, קיקלופ, ולא ציקלופ.

  9. עידן, המערכת הלימבית אחראית על הפעולות האוטומטיות ועוד קצת. על הרגשות אחראי ההיפוקמפוס בשיתוף עם חלקים שונים במוח, אולם בעיקרון אתה צודק.

  10. עירן,
    הרשה לי להגיב על כמה מדבריך..

    ראשית, לגבי האהבה והרגשות –
    ישנו חלק במוח (המערכת הלימבית) האחראי על כל הרגשות.
    הידעת שיש חומר המופרש אצל האם בזמן הנקה (הנקרא אוקסיטוצין) שגורם לה להתאהב בתינוקה?
    כל זה, מבוסס על גנטיקה – עצם היותנו פרי הנדסת הדנ"א. החומר מופרש על מנת ליצור קשר בין האם הטרייה לבין צאצאה. קשר המאפשר הגנה על הולד הצעיר.

    דבר שני, לגבי הלימודים –
    נולדנו עם פוטנציאל מסויים, תקרא לזה IQ או בשם אחר, זה לא משנה. פוטנציאל בלתי ממומש, כך אמרו לי, שווה ערך לחוסר פוטנציאל.
    יותר מזה, המוח שלנו יוצר קשרים ולומד עם הזמן, כמו כל גופינו (לדוגמא: המערכת החיסונית). יותר מזה,
    הדנ"א שלנו הוא לא הדבר היחיד המועבר לצאצאינו.. אפיגנטיקה גילתה לנו שגם ניסיון חיים עובר, תאמין או לא, לדור ההמשך.

    בברכה,
    עידן

  11. צר לי לומר לכותב המאמר..אבל זה באמת שחצני …
    לחשוב שעד שבני אדם לא נתנו שם לדבר הוא לא קיים זה דבר כזה שחצני ולוקה עם כל הכבוד ב"היבריס" אם לשאול ביטוי מהתקופה עליה סיפרת..שעדיף אפילו לא להגיב על כך..
    אם אינך יודע מהי אהבה כדאי שתראה חיות כמו דולפינים ולווייתנים וגורילות איך אפילו הן מפגינות זאת…תראה עדרי פילים שעוברים בבית הקברות שלהם באפריקה איך הם מפגינים צער וכאב שהם שמה..כולן תופעות בדוקות ומוכחות…אז כן ..לא היינו הכי מודעים בעולם..וכן מין מניע אותנו ימינה ושמאלה…וגם יש את הקראש הראשוני רווי ההורמונים של שלבה הראשון של האהבה….אבל לחשוב שרק בגלל שהתפתחנו טכנולוגית המצאנו רגש זה דבר מפגר…
    רגש תמיד היה שמה..רגש תמיד יהיה שמה..רגש קודם למחשבה שבאה להצדיק למה הרגשנו מה שהרגשנו …

    דבר שני כמו שגברים רבים בהיסטוריה נפלו שולל בידי נשים יש הרבה בדיוק הפוך…
    ומלחמת טרויה לא קרתה בגלל בגידתו של פאריס..היא קרתה בגלל שאגממנון רצה הרבה זמן לכבוש את טרויה ולא היה לו קהל מסכים לעניין שרצה לצאת סתם ככה לטבח ארוך טווח ממנו לא יחזור כנראה
    אחיו הג'ינג'י רק סיפק לו תירוץ…

    דבר אחרון
    לגבי ההשקפה הגדורה הזו..האם אנו סך כל הגנים שלנו …אם אנו קונים זאת זה אומר שמה שנולדת זה מה שתהיה …אין טעם ללמוד כי מי שחכם יישאר חכם ומי שטיפש גם כן ..אין טעם להתפתח כי זה או שאתה כן מפותח או שלא…בהצלחה לכם עם הגישה הזו…
    זו הגישה של הקומוניזם ..כולנו שווים בפני העולם אין התקדמות בדה בינג.

    בניגוד אליה גישת הקפיטלזם …בני אדם מתפתחים יוזמים ..עושים משתנים ..קובעים את גורלם…
    בנתיים קפיטלזם מנצח בגדול בעולם…

  12. רועי,
    מאמר מרתק, כתוב נפלא. הרעיון לחבר בין המיתולוגיה היוונית לפסיכולוגיה אבולוציונית מעניין ומעורר מחשבה. מחכה להמשך…

  13. יואל,
    ראשית, איש לא ביקש ממך להתלהב והאווירה המתנשאת או השחצנית היא בראשך בלבד! שנית, תחילת ימי הביניים נחשבת לפני יותר מ-1400 שנה ולא כפי שציינת ואין כל ספק שמושג האהבה התייחס בימים ההם לדבר מה שונה לחלוטין מאשר בימינו. שלישית, שיר השירים הוא שיר זימה (יש מחקרים אוניברסיטאיים המוכיחים זאת!) שניקדח במוחו של אדם זקן (אם לא לומר אשמאי, כסיגנונך).
    לגבי התייחסותך הכוללת, אין לי ספק שהיא לא עניין גנטי אלא תרבותי!

  14. קשה לי להתלהב מהאוירה המתנשאת שלא לומר שחצנית של המאמר ןהכותב. אבל דחילק לכתוב שמושג האהבה הומצא לפני 600 שנה!? מה על השירה הערבית הקדומה ולפניה שיר השירים היהודי לא שמעת? אבל אולי גם זה עניין של גנים.

  15. בנוסף:למען הסדר הטוב והנכון:"אתנה" לא היתה סתם אלת מלחמה.היא היתה לאלת ה'מלחמה הצודקת' מלחמת האין ברירה'וכן החשוב מכל היתה אלת החוכמה.
    כאשר זאוס אביה רם המעלה היה עסוק בענייני הרבעות וכיבושים וראשו קדח ..היה צורך לחלצה ממצחו הקודח..בסיועו של אל הנפחים ,היפסטוס.

    ולעניין הרצון החופשי: כל האלים ללא היוצא מן הכלל היו כפופים לחוקים שעד היום לא נס ליחם:הורות-אמהות הצדק ארוך הטווח/הגורל, העובד על משוב חוזר לכל הליך לטוב ולרע..הגוזר ונותן והיפוכם.

  16. שלום ,

    שמי תמר ואני צמאה למידע ..
    היכן ניתן להרשם או לקהבל את ההרצאות שאתה מעביר היכן אתה עתיד להעביר אותן ובאיזה מסגרת. מרתק !!

  17. שלום ,

    היכן ניתן להרשם או לקהבל את ההרצאות שאתה מעביר היכן אתה עתיד להעביר אותן ובאיזה מסגרת. מרתק !!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן