סיקור מקיף

האם תינוקות באמת דומים יותר לאבא?

אחת האמונות הרווחות בנושא תינוקות היא שהרך הנולד נוטה להיות דומה יותר לאביו מאשר לאימו. קל להבין את ההסבר האבולוציוני מאחורי נטייה זו

תינוק משחק. מתוך WIKIMEDIA COMMONS רשיון CC
תינוק משחק. מתוך WIKIMEDIA COMMONS רשיון CC

אחת האמונות הרווחות בנושא תינוקות היא שהרך הנולד נוטה להיות דומה יותר לאביו מאשר לאימו. קל להבין את ההסבר האבולוציוני מאחורי נטייה זו, הרי האמא בטוחה שהילד שלה ואילו האבא לא. מכאן, נראה הגיוני שתהיה העדפה אבולוציונית לתינוקות שהיו דומים לאבא, לכן האבא נשאר בסביבה ועזר לגדל אותם ושיעורי ההישרדות שלהם היו גבוהים יותר.

לכבוד "יום האב" החל השבוע Scientific American האמריקאי פרסם אוסף מחקרים הקשורים לאבהות. אחד מהמחקרים שהובאו עוסק בדמיון תינוקות להוריהם.

ב-1995 פרסמו ניקולס כריסטנפלד (Christenfeld) ואמילי היל (Hill) את המחקר הראשון בנושא במגזין היוקרתי Nature. במחקר זה החוקרים ביקשו ממשתתפי הניסוי להתאים בין תינוקות בני שנה לבין תמונות של אמותיהם ואבותיהם. נראה היה שקל יותר להתאים את התינוק לאביו, בדיוק כפי שההשערה האבולוציונית צפתה.

פרסום מחקר במגזין, במיוחד יוקרתי כמו Nature מזמין את עולם המדע לחזור על הניסוי כדי לוודא את נכונותו. זהו חלק מהשיטה המדעית של ביקורת עמיתים.

חלק ניכר ממחקרי ההמשך פורסמו במגזין Evolution & Human Behavior והם היו מלאי עדויות שסתרו את המחקר המקורי. כך למשל המחקר של רוברט פרנץ (French) וסרג' ברדרט (Brédart) מ-1999 בדק דמיון של פעוטות בני שנה, שלוש שנים וחמש שנים להוריהם ולא מצא העדפה בדמיון לאבות או לאמהות. מחקרים אחרים הראו העדפה בדמיון דווקא לאמהות.

עד כה, אני חשבתי שאותו מחקר שתוצאותיו התקבעו במחשבה הציבורית עסק בתינוקות בני יומם ולא בבני שנה. על פניו אין הגיון שרק בגיל שנה הילד יהיה דומה לאב, הדמיון צריך לבוא לידי ביטוי בשלב מוקדם בהרבה כדי לוודא את הישארותו של האב. חלק ממחקרי ההמשך חשבו באופן דומה ופנו לבדוק דמיון תינוקות להוריהם בימיהם הראשונים. המחקר שפורסם בשנת 2000 מצא כי ילודים בני שלושה ימים דומים יותר לאמותיהם. אבל כאשר האמהות נשאלו לגבי הדמיון הן ציינו דמיון לאב, והדגישו דמיון זה ביתר חוזקה אם האב היה נוכח.

ב-2006 פורסם מחקר שעקב אחרי ילודים עד גיל 6. המחקר מצא כי ילודים אכן דומים יותר לאמותיהם בימים הראשונים. הבנות יישארו דומות יותר לאמותיהן ואילו הבנים יהפכו לדומים יותר לאבותיהם בסביבות גיל 2-3. אגב, אותה קבוצת פרסמה ב-2010 מחקר שהראה כי במקרים שהתינוק אכן דומה יותר לאבא, האב מושקע יותר רגשית בתינוק.

בשורה התחתונה, זוהי דוגמא טובה למצב בו מחקר שפורסם במגזין נחשב, נסתר שוב ושוב בהמשך, אך רק חברי הקהילה המדעית העוסקים בתחום ועוקבים אחרי הפרסומים יידעו על כך. באופן זה תפיסה שגויה עשויה להתבסס כדעה הרווחת.

מה המסקנה מכל המחקרים? לילדים יש נטייה להיות דומים להורים שלהם. קשה לחקור תחומים כאלה עקב השפעות חברתיות ותרבותיות. דרך אחת שאולי תאפשר לענות על השאלה באופן יותר החלטי תהיה ניתוח של המאפיינים הביומטרים של ההורים והצאצא. בינתיים אתם יכולים להמשיך להגיד לאבא הטרי שהעולל האדום והמקומט ממש דומה לו, האמא גם ככה רק רוצה לישון.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

16 תגובות

  1. פעם ראשונה שאני שומעת על אמונה כזו. בגיל חצי שנה-שנה הן/ם תמיד נראות לי יותר דומות לאמא.

  2. לחן, דבריך אינם מדוייקים.

    למשל, אריות יודעים להבחין בין גוריהם לגורי אריות אחרים שנולדו מאותן לביאות.

  3. לי הם נראים דומים יותר לאם. זה מטופש כ"כ לראות ילד בלונדיני סקנדינבי עם אבא תימני וכולם אומרים לו "ואווו הוא בול אתה" נו באמת. נמאס.

    וטרם ה"עידן הפטריארכלי", גברים בכלל לא ידעו את הקשר שלהם ל"עשיית" הצאצא. ראו בכך פלא נשי נטו.

    כמובן שמחקר על העדפות נשים הם רק בתחילת הדרך, אבל אין קשר בין מי שהאישה רואה בו פרטנר טוב לגידול צאצאים, לבין מי שהיא רואה בו יופי ויזואלי, לבין מי שהיא רואה בו פרטנר לסקס..וכך הלאה. ומי שלא מעוניינת כלל לחיות עם גבר..אצלה מן הסתם הדברים עובדים אחרת.

  4. יהודה:
    בלי להיכנס ספציפית לעניין יצר הקניין – נראה לי שקשה לך להסכים אתי רק מכיוון שקראת רק חלק מדברי והתעלמת מן החלק האחר.

    אני חוזר על הקטע מדברי שאתו אתה מתקשה, לטענתך, להסכים:
    "קשר זה ניזון – הן מן המפגש התכוף אתם (המביא להיכרות יותר אינטימית) והן מסיבות מורכבות יותר שאינן רגש ישיר."
    רואה שיש כאן שני חלקים?
    מבין מדוע "יצר הקניין" (גם אם היה נכון – ולדעתי אינו נכון – אינני מרגיש כלל שילדי הם קניין שלי) נופל בקלות בחלק השני (סיבות מורכבות יותר שאינן רגש ישיר)?

  5. אם כך ניראה לי שאבות אבותינו היו פתוחים להצעות וחגגו, בכל דרך שנראתה להם והכל עיניין של גאוגרפיה וכל מה שקורה לגזע האנושי כיום זה רק חזרה למקורות
    שבוע טוב
    סבדרמיש יהודה

  6. להשלמת התמונה ההגדרה נאמנים מתאימה רק לגיבונים. השימפנזים – כולם עם כולם, האורנג אוטנגים חיים לבד ונפגשים רק לצורך העניין ולבבונים בכלל יש זנב – כלומר אינם apes. בקיצור לכל אחד מסוגי ה- apes יש דפוסי התנהגות מינית שונים.

  7. אני זוכר שראיתי תוכנית על בבונים ששם קיים אצלם הזכר השליט, והשלכתי זאת על כל הקופים גם על אלה הנאמנים, ועל כך אני מיצר ויסלחו קרוביי ושותפי ל 98% בדי אן איי שכה ליכלכתי עליהם.
    אני מתנצל
    (:))
    תודה לאריה סתר על התיקון.
    שבוע טוב ונאמן
    סבדרמיש יהודה

  8. יהודה – מה שכתבת לגבי קופי האדם שיש זכר שליט והשאר מנסים לגנוב חפוזים – נכון רק לגבי הגורילות, אך אינו נכון לגבי השימפנזים (המצויים והבונובו), האורנג אוטנגים והגיבונים (כולל הסיאמנג). ראה גם כתבה שלי "מדוע יש לשימפנזים אשכים גדולים" שמדברת גם על מידת ביטחון הזכר שהצאצאים שלו.

  9. גבר לא יכול היה לראות אולי את פניו שלו, אבל יכול היה לראות חלקי גוף אחרים או צבע העור ולהחליט אם זה דומה או לא לגופו של תינוקו.הוא גם היה יכול לקבל רשמים מאחרים על מהות הדימיון.
    קשה לי להסכים עם מ*קאל שהוא אוהב את ילדיו מכיוון שסטטיסטית הוא ניפגש איתם יותר, אני חושב שיצר הקיניין משחק כאן יותר. זה הילד שלי. נקודה. ואני אשמור עליו כמו שאשמור על כל מה שהוא שלי! .
    יתכן ואצל אבותנו המצב היה שונה ורק הזכר השליט היה עוסק במלאכת הפרו ורבו כשכל שאר הזכרים ניסו לגנוב כמה חפוזים ממש כמו שרואים אצל קופי האדם.
    שבת שלום
    סבדרמיש יהודה

  10. יש לי אבחנה אישית שעדיין רחוקה מתיקוף סטטיסטי והייתי רוצה לשמוע התייחסויות המשקפות את ניסיונם של אחרים.
    אני חושב שהפעם הראשונה שחשבתי על העניין הייתה כאשר אחת מידידותי אמרה לי שהרגשות המתעוררים בה למראה תינוקות זרים אפילו לא מתקרבים לרגשות המתעוררים בה למראה תינוקה שלה.

    אני יודע שאני באופן אישי – פשוט מת על כל התינוקות שאני פוגש.

    ברור שפיתחתי קשר מיוחד עם ילדי אבל קשר זה ניזון – הן מן המפגש התכוף אתם (המביא להיכרות יותר אינטימית) והן מסיבות מורכבות יותר שאינן רגש ישיר.

    הספקולציה שלי (שמאז אמתתי במספר מקרים אבל שמעולם לא בדקתי ברצינות) הייתה שבגלל שבמהלך האבולוציה – רק הנקבות יכלו לדעת בוודאות מי צאצאיהן – הגיוני היה שיתפתח בהן רגש מיוחד כלפיהם ורגש זה יכול היה להיות מכוונן כדי לא לבזבז משאבים על צאצאיהן של אחרות.

    זכרים, לעומת זאת, לא יכלו לדעת בוודאות מי צאצאיהם ולכן פיתחו יחס יותר סימטרי לתינוקות – בין אם הם שלהם ובין אם לוא.

    לא כל היצורים עברו אבולוציה דומה בהקשר זה וההבדלים קשורים בשוני בהתנהגות המינית.
    החתולים הגדולים, למשל, שאצלם הזכרים שומרים על הנקבות ומונעים את הזדווגותן עם מתחרים, יכולים אף הם לפתח יחס מיוחד לצאצאיהם (במקרה זה – היחס המיוחד מתבטא בכך שאינם הורגים אותם).

  11. היי מיכאל. בהחלט מחשבה מעניינת!

    כל האמונה הזאת נולדה מתוך הצורך לפצות על הספקות והחששות של האב שאולי התינוק לא שלו.
    אין צורך להגזים בתהליך ולומר שהאבות המתוסכלים (ולכן אינם רציונליים כל כך) דרשו ראיה לכך שהתפלגות ההסתברות לכך שהתינוק דומה לאביו תהיה מספיק מרוכזת סביב האב הספציפי כך שהוא ירגישו בנוח ולא יעלו חששות ספקניים.
    זה בערך כמו לומר שאנו בדמות אלוהים (כלומר לא מספיק שרק יש אלוהים). כל עוד זה מפיג חששות וספקות האמונה תופסת.

  12. לפני שנים – כששמעתי על המחקר – הגעתי למסקנה שמבצעיו לא חשבו עד הסוף.
    ממבט ראשון – קל להבין מדוע – כאשר האב מזהה דמיון של התינוק אליו (וכמובן שמדובר רק בדמיון חזותי כי תכונות אחרות עדיין לא באות לידי ביטוי אצל תינוקות) – נטייתו להישאר ולעזור לאם בגידולו תגדל (כי כאמור – בניגוד לאם שילדה את התינוק ולכן היא יודעת שהוא שלה – האב יכול רק לנחש, וזיהוי הדמיון הוא אינדיקציה טובה).
    אבל מה קורה במבט שני?
    אצלי, לפחות, המבט השני כלל את האבחנה הבאה:
    במשך מרבית שנות האבולוציה – האב בכלל לא ידע איך הוא עצמו נראה!
    הכרת המראה האישי התאפשרה רק אחרי פיתוח המראה והשתקפויות מזדמנות במים (שמן הסתם, לרוב, אינם חלקים) לא די בהן כדי ללמוד איך אתה נראה.
    מכאן – שהדרך היחידה שבה יכול היה אדם ללמוד על דמיון צאצאיו אליו הייתה דרך דבריהם של אחרים (וגם הדיבור לא קיים המון זמן וסביר שחלפה תקופה ארוכה בטרם החל לשמש גם לדיווח על דמיונו של התינוק לאביו).
    לכן – ממבט שני – השיקול של המבט הראשון לא ממש מחזיק מים.

  13. מבדיקות שנעשו באזורים שונים בעולם התגלה שאחוז ניכר של התינוקות אינן של האב המגדל אותם. לפעמים מדובר על למעלה מעשרה אחוזים. במקרה זה ברור שיש לאשה רצון לשכנע את בן זוגה שהתינוק הנולד הוא שלו.
    בנוסף נראה לי שמערבבים שני דברים. במקרה הראשון האב המגדל שרצוי שיהיה עם תכונות של נאמנות חריצות ובעל יכולת הכנסה וכו שמתאימות לאב שמגדל, ולעומת זאת האב שאת הגנים שלו חפצה האם. בהתאם לזמן האבולוציוני בו מדובר כגון תכונות צייד ושרירים בתקופת האבן, או, בתקופות מאוחרות יותר, תכונות חוכמה. ובכלל לא חייב שכל התכונות הנ"ל יהיו בבן הזוג האחד. באופן זה האשה עשויה לקבל תמיכה נוספת בגידול גם מהצייד, וזה בכלל לא יכול להזיק.

    שבת שלום
    סבדרמיש יהודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן