ההיסטוריון היהודי־צרפתי מרק בלוך חולל מהפכה בחקר ההיסטוריה, לחם בשתי מלחמות עולם והצטרף למחתרת הצרפתית נגד הנאצים. ביוני 1944 עונה ונרצח בידי הגסטפו; ביוני 2026 הוכנס עם רעייתו סימון לפנתיאון בפריז
מרק לאופולד בנימין בלוך היה היסטוריון צרפתי, ממייסדי אסכולת האנאל, שחוללה מהפכה בחקר ההיסטוריה החברתית. בלוך התמחה בעיקר בצרפת של ימי הביניים ולימד באוניברסיטאות סטרסבורג, פריז ומונפלייה. לצד עבודתו האקדמית היה פטריוט צרפתי, קצין שלחם בשתי מלחמות העולם וחבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית נגד הכיבוש הנאצי.
בלוך נולד ב־6 ביולי 1886 בליון, אחד משני ילדיהם של גוסטב ושרה בלוך. משפחת בלוך הייתה משפחה יהודית מאלזס, חילונית, ליברלית ונאמנה לרפובליקה הצרפתית. שנה לאחר לידתו מונה אביו לפרופסור להיסטוריה רומית בסורבון, והמשפחה עברה לפריז. גוסטב החל ללמד את בנו היסטוריה כשהיה עדיין ילד, אולם החיים עצמם העניקו להיסטוריון לעתיד שיעור דרמטי בהיסטוריה הצרפתית.
כאשר היה מרק בן תשע פרצה פרשת דרייפוס. הפרשה, שבה חברו אנטישמיות ממסדית, זיוף ראיות ועיוות דין, הפכה לאירוע מכריע בנעוריו. גוסטב בלוך היה מעורב בתנועה למען דרייפוס, וגם בנו נעשה לדרייפוסר – תומך בחפותו ובמאבק לטיהור שמו.
בלוך למד בתיכון לואי־לה־גראן היוקרתי בפריז, הצטיין בלימודיו וזכה בפרסים בצרפתית, בהיסטוריה, בלטינית ובמדעי הטבע. ביולי 1903 קיבל תעודת בגרות בספרות ובפילוסופיה בציון Très bien – טוב מאוד.
פרשת דרייפוס טיפחה בו גישה ביקורתית כלפי הצבא הצרפתי, שלדבריו היה נגוע בחנופה, באנטישמיות ובעוינות לרפובליקה. בשנת 1905 גויס לשירות צבאי ושירת בגדוד הרגלים ה־46.
היסטוריה שמעבר למלכים ולקרבות
בלוך סיים את לימודיו באקול נורמל סופרייר בשנת 1908, בהתמחות בגאוגרפיה ובהיסטוריה. מחקריו המוקדמים עסקו באזור איל־דה־פראנס ועוררו בו עניין בהיסטוריה של המרחב הכפרי.
בתקופה זו הושפע עמוקות מהסוציולוג היהודי־צרפתי אמיל דורקהיים, שדגל במחקר בין־תחומי. בלוך אימץ את התפיסה שלפיה אי אפשר להבין חברה באמצעות תיאור רצף של שליטים, ממשלות ומלחמות בלבד, ויש לחקור גם מבנים חברתיים, תנאים כלכליים, דפוסי חשיבה, אמונות ומערכות יחסים.
עבודת הדוקטורט שלו עסקה בצמיתים ובמלוכה בצרפת של ימי הביניים. לאחר לימודיו לימד בבתי ספר תיכוניים במונפלייה ובאמיין. בשנת 1913 פרסם מחקר על אזור איל־דה־פראנס והארצות המקיפות את פריז. מלחמת העולם הראשונה קטעה את התקדמותה של הקריירה האקדמית שלו.
כמו רבים מבני דורו סבר בלוך בתחילה כי המלחמה תהיה קצרה ומפוארת. במקום זאת מצא את עצמו בלב סערת הדמים של מלחמת העולם הראשונה. הוא השתתף בקרבות המארן והסום, לחם בארדנים ובמתקפה הגרמנית האחרונה לעבר פריז ונפצע פעמיים.
על אומץ לבו הוענקו לו צלב המלחמה ואות לגיון הכבוד. הוא התגייס בדרגת סמל, קודם לקצונה לאחר קרב המארן ולבסוף הגיע לדרגת סרן. בהמשך כתב: "אני יודע רק דרך אחת לשכנע חיילים להתמודד עם סכנה באומץ: להתמודד איתה בעצמי באומץ".
בלוך התגאה בהיסטוריה המשפחתית של ההגנה על צרפת: "סבי היה חייל ב־1793; אבי היה אחד ממגיני סטרסבורג ב־1870. גדלתי ברוח של פטריוטיות, שבין מגיניה היו היהודים של אלזס".
הוא היה תומך נלהב ברפובליקה השלישית והחזיק בדעות ליברליות־שמאליות. הוא לא היה מרקסיסט, אך העריך את קרל מרקס כהיסטוריון חשוב, גם אם כינה אותו "איש בלתי נסבל". את המלחמה תיאר לאחר מכן, בריחוקו של חוקר, כ"ניסוי חברתי עצום ועשיר".
המהפכה של אסכולת האנאל
בלוך שוחרר מן הצבא במרץ 1919. חוויות המלחמה גרמו לו לחשוב מחדש על מטרותיו ושיטותיו של המחקר ההיסטורי. הוא דחה את ההיסטוריה שהתרכזה בפוליטיקה ובביוגרפיות של "אנשים גדולים", וביקש להבין את הכוחות החברתיים ארוכי הטווח המעצבים חברות.
לאחר המלחמה החל ללמד באוניברסיטת סטרסבורג. שם יצר שותפות אינטלקטואלית עם ההיסטוריון לוסיין פבר. בשנת 1929 ייסדו השניים את כתב העת "אנאל להיסטוריה כלכלית וחברתית", שממנו צמחה אסכולת האנאל.
בלוך העביר אל המחקר ההיסטורי את הגישה הבין־תחומית והאנטי־דוגמטית של דורקהיים. במקום להסתפק בתיאור מעשיהם של מלכים, מצביאים ומדינאים, הוא בחן את המנטליות הקולקטיבית של חברות ואת הקשרים בין היסטוריה, גאוגרפיה, סוציולוגיה וכלכלה.
ביולי 1919 נשא לאישה את סימון וידאל, בטקס יהודי. הוא תיאר אותה כאישה משכילה, צנועה, ביישנית ונמרצת. לזוג נולדו שישה ילדים – ארבעה בנים ושתי בנות. בלוך היה מעורב בגידולם וסייע להם בשיעורי הבית, כפי שעשה אביו עבורו.
אחת מעבודותיו החשובות הראשונות הייתה "המלכים עושי הנסים", מחקר שבחן את האמונה כי למלכי צרפת ואנגליה יש כוח על־טבעי לרפא חולים באמצעות מגע. בלוך לא ביקש להכריע אם המלכים אכן חוללו נסים, אלא להבין כיצד ומדוע התקיימה האמונה הזאת במשך דורות ומה היא מלמדת על החברה.
בשנת 1928 הציג בפומבי את תפיסתו בדבר היסטוריה כוללת והשוואתית. הייתה זו קריאה להתגבר על המחסומים הלאומיים שהגבילו את המחקר ההיסטורי, לחרוג מגבולות גאוגרפיים ולהשוות בין חברות, תקופות ומבנים חברתיים.
גישתו ההשוואתית המשיכה מסורת שהחלה בתקופת הנאורות. וולטר ומונטסקייה ערערו על התפיסה שההיסטוריה היא נרטיב ליניארי על יחידים וקראו לשלב בחקר העבר פילוסופיה, חברה ותרבות.
בלוך לא ראה בהיסטוריה החברתית תחום נפרד. בעיניו, כל היסטוריה היא במידה מסוימת היסטוריה חברתית. הוא ופבר כינו את תפיסתם "היסטוריה כוללת" – histoire totale.
במקום להתרכז רק בתאריכי קרבות, בתקופות שלטון ובחילופי ממשלות, ביקש בלוך לחקור את החברה על כל מרכיביה. הוא ראה בהיסטוריונים מעין בלשים האוספים ראיות ועדויות וחוקרים את העבר חקירה מקיפה. הוא היה גם מחלוצי המחקר של הזיכרון הקולקטיבי.
"אני יהודי רק בפני אנטישמי"
בספרו "תבוסה מוזרה" כתב בלוך על יחסו ליהדותו: "אני יהודי. אינני מתפאר בכך ואינני מתבייש בכך; אני תובע את זהותי היהודית רק בפני אנטישמי".
בפוליטיקה תמך בחזית העממית הצרפתית. הוא התנגד לעליית הפשיזם באירופה, אך הסתייג גם מניסיונות להיאבק בו באמצעות קריאות דמגוגיות להמונים.
בתחילת 1939 כבר היה ברור שמלחמה נוספת קרבה. בלוך, קצין מילואים בן 53, גויס לצבא באוגוסט אותה שנה. זמן קצר קודם לכן פרסם את הכרך הראשון של ספרו הגדול "החברה הפיאודלית".
במאי 1940 הבקיע הצבא הגרמני את מערכי ההגנה ואילץ את הצרפתים לסגת. בלוך השתתף במערכה שהסתיימה בפינוי דנקרק. לאחר כניעת צרפת ביוני 1940 והקמת משטר וישי הפרו־נאצי שוחרר מן הצבא.
למרות החוקים האנטי־יהודיים של וישי, קיבל בלוך פטור שאפשר לו להוסיף וללמד לזמן מה, בשל מעמדו המדעי ושירותו הצבאי. הוא הצטרף לאוניברסיטת סטרסבורג שהועברה לקלרמון־פראן, ולאחר מכן עבר למונפלייה.
דיקן הפקולטה במונפלייה היה אנטישמי וגם נטר לבלוך על ביקורת שלילית שכתב עליו בעבר. בשל איומים מצד סטודנטים מהימין הקיצוני נדרשו אמצעי הגנה כדי לאפשר לבלוך ללמד.
בלוך דחה את התעמולה של משטר וישי בדבר חזרה לערכים המסורתיים של הכפר הצרפתי. "החיים האידיאליים והכנועים של הכפר הצרפתי מעולם לא התקיימו", כתב.
דווקא בשנים הקשות של תבוסה, האשמות הדדיות וחוסר ביטחון כתב בלוך את כתב האישום הנוקב "תבוסה מוזרה", שבו ניתח את כישלונה של צרפת ב־1940, ואת הקטעים השלווים והמהורהרים של "אפולוגיה על ההיסטוריה", המוכר גם בשם "מלאכת ההיסטוריון".
מן האוניברסיטה למחתרת
ב־18 במרץ 1941 חתם בלוך על צוואה בקלרמון־פראן. הוא הבין שהחלטתו להילחם בנאצים עלולה לעלות לו בחייו.
"בפני המוות אני מצהיר שנולדתי יהודי", כתב בצוואתו. "מעולם לא חשבתי להכחיש זאת ולא מצאתי כל סיבה לעשות זאת. בעולם המוכה באכזריות כה רבה, האם המסורת הנאצלת של נביאי ישראל אינה אחד היסודות הטובים ביותר לחיים, לאמונה ולמאבק?"
לצד זאת הדגיש כי ראה בעצמו בראש ובראשונה צרפתי: "הרגשתי את עצמי צרפתי במשך כל חיי, קשור למולדתי במסורת משפחתית ארוכה, מחונך במורשתה הרוחנית ובהיסטוריה שלה. רק בה אני נושם בחופשיות; אהבתי אותה ושירתתי אותה בכל כוחי. מעולם לא חשתי שיהדותי מפחיתה מן הרגשות האלה".
בלוך לימד במונפלייה עד נובמבר 1942, אז השתלטה גרמניה גם על השטח שהיה בשליטת משטר וישי. הוא הצטרף לתנועת ההתנגדות Franc-Tireur ומילא תפקיד מרכזי במחתרת באזור ליון.
כדי לפרסם מאמרים בכתב העת אנאל תחת הצנזורה האנטישמית השתמש בין היתר בשם העט מרק פוז'ר – Marc Fougères. פוז'ר היא עיר בברטאן שבצפון־מערב צרפת.
הגסטפו עצר את בלוך בליון ב־8 במרץ 1944. עיתונות משתפי הפעולה הציגה את מעצרו כהישג חשוב בדיכוי "הטרור הקומוניסטי", תוך הדגשת יהדותו.
בלוך נכלא בבית הסוהר מונלוק בליון. כאחת הדמויות המרכזיות בתנועת ההתנגדות הוא נחקר ועונה מדי יום במטה הגסטפו. הוא לא הסגיר את חבריו. לפי עדויות, גם בכלא המשיך להיות מורה ולימד את האסירים האחרים היסטוריה צרפתית.
היסטוריון מול כיתת היורים
לאחר נחיתת בעלות הברית בנורמנדי ב־6 ביוני 1944 החלו הנאצים לחסל אסירים לפני נסיגתם. בלוך היה בין 28 אסירים שהוצאו להורג ליד סן־דידייה־דה־פורמאן בלילה שבין 16 ל־17 ביוני 1944.
על פי העדות המקובלת, מילותיו האחרונות היו "Vive la France!" – תחי צרפת.
בלוך ביקש כי על מצבתו ייחרט הביטוי הלטיני Dilexit veritatem – "אהב את האמת".
כמה מיצירותיו החשובות, ובהן "מלאכת ההיסטוריון", פורסמו לאחר מותו. "תבוסה מוזרה", שנכתב זמן קצר לאחר התמוטטות צרפת, הציע ניתוח של הכשל הצבאי, המדיני והחברתי שהוביל לתבוסה.
עבודתו המדעית ומותו כחבר בתנועת ההתנגדות הפכו את בלוך לדמות נערצת בקרב היסטוריונים בצרפת ומחוצה לה. היסטוריון התרבות הבריטי פיטר ברק תיאר אותו כאחד ממנהיגיה של "המהפכה ההיסטורית הצרפתית".
רחובות, בתי ספר ואוניברסיטאות נקראו על שמו. אוניברסיטת שטרסבורג השנייה נשאה במשך שנים את השם אוניברסיטת מרק בלוך, וב־1986 נערך בפריז כנס בינלאומי לציון מאה שנה להולדתו.
בנובמבר 2024 הודיע נשיא צרפת עמנואל מקרון כי בלוך יוכנס לפנתיאון. ב־23 ביוני 2026 נערך בפריז הטקס הממלכתי שבו הוענק כבוד האומה למרק ולרעייתו סימון בלוך. בני הזוג הונצחו יחד בפנתיאון, המקום שבו צרפת חולקת כבוד לדמויות מרכזיות בתולדותיה.
שמונים ושתיים שנים לאחר שהנאצים רצחו את מרק בלוך בשל פעילותו במחתרת ובשל היותו יהודי, הכירה בו צרפת לא רק כהיסטוריון שחקר את עברה, אלא כאדם שמעשיו נעשו לחלק מן ההיסטוריה שלה.
עוד בנושא באתר הידען
- לאון בלום – הסוציאליסט הטבעי של הרפובליקה הצרפתית
- ז'אק אדמר: המתמטיקאי שחיבר בין גאונות מדעית למחויבות מוסרית
- יוסף רפופורט – גיבור מלחמה ומדע
- התרסה נגד השואה אין פירושה רק התקוממות ומרד
- האם הושפע הרצל מן הדארוויניזם החברתי שעיוות את דרווין?
שאלות ותשובות
מי היה מרק בלוך?
מרק בלוך היה היסטוריון יהודי־צרפתי שהתמחה בימי הביניים ונמנה עם מייסדי אסכולת האנאל. הוא קידם מחקר היסטורי המשלב היסטוריה, סוציולוגיה, כלכלה וגאוגרפיה.
מה חידשה אסכולת האנאל?
האסכולה העבירה את מרכז הכובד ממלכים, קרבות ואירועים פוליטיים אל מבנים חברתיים וכלכליים, חיי היום־יום, אמונות, דפוסי חשיבה ותהליכים היסטוריים ארוכי טווח.
כיצד נרצח מרק בלוך?
לאחר הצטרפותו לתנועת ההתנגדות הצרפתית נעצר בלוך בידי הגסטפו במרץ 1944, עונה ונחקר. ביוני 1944 הוצא להורג עם 27 אסירים נוספים.
מדוע הוכנס מרק בלוך לפנתיאון?
צרפת העניקה לו את הכבוד בזכות תרומתו יוצאת הדופן למחקר ההיסטורי, שירותו בשתי מלחמות העולם ופעילותו בתנועת ההתנגדות לכיבוש הנאצי. הטקס לכבודו ולכבוד רעייתו סימון נערך ב־23 ביוני 2026.
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
