סמיון שובין סיים את לימודיו באוניברסיטה בגיל 19, תרם תרומות יסוד לפיזיקת המתכות והקים אסכולה של פיזיקאים תיאורטיים באוראל. הטרור הסטליניסטי עצר את עבודתו המדעית ושלח אותו למותו במחנה עבודה בגיל 30
"סמיון שובין הוא ללא ספק אחד הפיזיקאים התיאורטיים הסובייטיים הדגולים."
איגור תם, לימים חתן פרס נובל בפיזיקה
בשנת 1936 הלחין המלחין הסובייטי היהודי איסאק דונייבסקי, למילותיו של וסילי לבדב־קומאץ', את "שיר המולדת", שהיה לאחד השירים הפופולריים בברית המועצות. זה היה שיר שמח ואופטימי, אף שנכתב בשעה שהרדיפות הפוליטיות במדינה הלכו והחריפו.
אחת משורותיו הכריזה: "לצעירים בכל מקום הדרך פתוחה". אולם הדרך שפתחה המדינה הסובייטית בפני אחד הפיזיקאים הצעירים והמוכשרים בתולדותיה – סמיון פטרוביץ' וילנסקי, שנודע בשם המשפחה שובין – הובילה מן האוניברסיטה ומכוני המחקר אל הכלא, מחנה העבודה והמוות.
ילד פלא מליבאווה
סמיון שובין נולד ב־31 ביולי 1908 בעיר ליבאווה שבאימפריה הרוסית, כיום לייפאיה שבלטביה. אביו, פיוטר אברמוביץ' וילנסקי, היה עיתונאי ומהפכן מקצועי ממוצא יהודי, חבר בפלג המנשביקי של מפלגת הפועלים הסוציאל־דמוקרטית הרוסית. הוא אימץ את שם העט שובין, שהפך בהמשך לשם המשפחה של בני הבית.
לאחר שהוצעה לאב עבודה במוסקבה, עברה המשפחה לבירה. פיוטר שובין השתלב בעיתונות הסובייטית ובהמשך עבד במנגנון האינטרנציונל הקומוניסטי, הקומינטרן. כמו רבים מאנשי המהפכה הוותיקים, גם הוא נפל לבסוף קורבן למנגנון שבשירותו עבד: הוא פוטר בקיץ 1937, הואשם בהשתייכות ל"ארגון ריגול וטרור" והוצא להורג ב־25 בדצמבר באותה שנה. אמו של סמיון, חנה – או אנה – לבית ציטרון, נשלחה לחמש שנים למחנה קרלאג בקזחסטן בתור "בת משפחה של בוגד במולדת". ([Проект][1])
כישרונו יוצא הדופן של סמיון התגלה כבר בילדותו. בגיל 15, בשנת 1923, התקבל באישור מיוחד לפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת חרקוב. עוד באותה שנה עבר לאוניברסיטת מוסקבה. הוא השלים את לימודיו בהצטיינות בתוך ארבע שנים בלבד, וב־1927, כשהיה בן 19, כבר היה בוגר אוניברסיטה וחוקר צעיר.
שובין למד אצל הפיזיקאים לאוניד מנדלשטם ואיגור תם. עבודת הגמר שלו עסקה בתורת ההפרעות של מערכות תנודה ליניאריות, והוערכה כעבודה שחורגת במידה ניכרת מן המצופה מסטודנט. הוא התקבל ללימודי המשך בהנחיית מנדלשטם וקיים קשר מדעי הדוק עם תם ועם חברים נוספים באסכולת הפיזיקה התיאורטית של מוסקבה.
הפגנה, מעצר וגלות
ב־7 בנובמבר 1927, ביום השנה העשירי למהפכה הבולשביקית, השתתף שובין בהפגנה של האופוזיציה השמאלית, שנערכה תחת סיסמאות המזוהות עם לאון טרוצקי. בעקבות זאת סולק מאיגוד הנוער הקומוניסטי, ובנובמבר 1928 נעצר ונשלח לגלות בעיר אישים שבסיביר.
גם בגלות לא חדל לעסוק במדע. הוא תרגם ספרות מדעית והמשיך לשמור על קשר עם מוריו במוסקבה. בשנת 1929 נשלח למגניטוגורסק, שבה הוקם אחד ממפעלי המתכת הגדולים של תוכנית התיעוש הסובייטית. תחילה עבד כפועל בטון ואחר כך ככתב בעיתון של אתר הבנייה. אף שחי בתנאים קשים ואף חלה בטיפוס, המשיך במחקריו.
בשנת 1931 פרסמו שובין ותם מחקר שהניח את היסודות לתיאור הקוונטי של האפקט הפוטואלקטרי במתכות. הם בחנו כיצד אלקטרונים במתכת קולטים אור וכיצד המבנה המחזורי של הגביש והגבול שבין המתכת לריק משפיעים על פליטת האלקטרונים.
בהמשך חקר שובין את התכונות האופטיות של מתכות, אנומליות אפשריות בהתנגדות החשמלית בטמפרטורות נמוכות ואת התיאוריה של מתכות נוזליות. מאמרו משנת 1933 היה אחד הניסיונות הראשונים להסביר את תכונותיהן של מתכות נוזליות באמצעות מכניקת הקוונטים.
הקמת אסכולה מדעית באוראל
בשנת 1932 הוקם בסברדלובסק, כיום יקטרינבורג, הסניף האוראלי של המכון לפיזיקה וטכנולוגיה של לנינגרד. המוסד התפתח בהמשך למכון לפיזיקת המתכות. שובין מונה לראש המחלקה לפיזיקה תיאורטית ולראש הקתדרה לפיזיקה במכון הפיזיקלי־מכני של אוראל.
הוא היה אז רק בן 24, אך כבר נחשב לאחד החוקרים המבטיחים בברית המועצות. סביבו התגבשה קבוצה של פיזיקאים צעירים, ובהם סרגיי וונסובסקי, שהיה לימים חבר האקדמיה למדעים הסובייטית. הקבוצה שפיתח שובין הייתה לגרעין של אסכולת הפיזיקה התיאורטית באוראל.
שובין וּוונסובסקי עסקו בתיאור הרב־אלקטרוני של מתכות ופרומגנטים. הם ניסו לחבר בין תורת הפסים, המתארת את תנועת האלקטרונים בגביש, לבין יחסי הגומלין בין אלקטרונים, שאינם ניתנים להזנחה בחומרים מגנטיים. עבודתם הובילה לפיתוח המודל הקוטבי והניחה יסודות למה שנודע מאוחר יותר כמודל חילוף s-d של מתכות מעבר.
רעיונות אלה המשיכו להשפיע על חקר המגנטיות, המוליכים למחצה וחומרים שבהם יחסי הגומלין בין האלקטרונים חזקים במיוחד. המכון לפיזיקת המתכות באוראל מגדיר את שובין כמייסד אסכולת הפיזיקה התיאורטית שלו, וב־1991 פרסם כרך בן 375 עמודים של עבודותיו, ובהן גם חיבורים שלא פורסמו בחייו.
בנובמבר 1934 כתב איגור תם חוות דעת התומכת בהענקת תואר דוקטור לשובין על סמך מכלול עבודותיו, ללא הגשת עבודת דוקטור. תם תיאר אותו כחוקר בעל כישרון רב, בהירות מחשבה ועצמאות יצירתית, המסוגל לחשוף את היחסים הפשוטים והיסודיים המסתתרים בעומקן של בעיות פיזיקליות מורכבות.
התואר והדרגה של פרופסור לפיזיקה תיאורטית הוענקו לו זמן קצר לאחר מכן, בשנים 1934–1935, כשהיה בן 26 או 27 בלבד. הוא לימד במוסדות האקדמיים של סברדלובסק ונחשב למרצה אהוד, שהצליח להסביר נושאים מורכבים בבהירות ולמשוך צעירים למחקר.
"אויב העם"
ההצלחה המדעית לא הגנה עליו. ב־24 באפריל 1937 נעצר שובין. שלושה ימים לאחר מכן חתם מנהל המכון על פקודה לסלקו מתפקידו כ"משתתף פעיל בכנופיה טרוצקיסטית אנטי־מהפכנית של מחבלים" וכ"אויב העם".
אלה היו שנות הטרור הגדול. רבים מן העצורים נשברו בחקירות, הודו בהאשמות שהומצאו נגדם והפלילו מכרים ועמיתים. שובין לא הודה באשמה ולא מסר שמות של אחרים.
ב־9 באפריל 1938 גזרה עליו הוועדה המיוחדת של הנקו"ד שמונה שנות מאסר בגין "פעילות טרוצקיסטית אנטי־מהפכנית". הוא הועבר למחנה סֶבְווֹסְטְלַאג בקולימה, שהיה חלק ממערכת הגולאג, והוצב בעבודת כפייה בכריתת עצים.
תלמידו ועמיתו וונסובסקי כתב לימים: "מאנשים שישבו עם סמיון פטרוביץ' באותו תא ואחר כך שוחררו למדנו עד כמה התנהג באומץ במהלך מאסרו. בכל התנהלותו הוא שאף להשרות בנפשות חבריו לייסורים רוח מרוממת ורוגע. הוא העביר הרצאות פופולריות בפיזיקה והקריא שירים. אפילו בכלא, כאשר האנשים בתא יכלו לנוח בתור, בשכיבה על הרצפה, הוא עסק במדע."
שובין היה חולה וחלש כשהגיע לקולימה. לפי תעודת המוות הארכיונית, ב־20 בנובמבר 1938 התמוטט בדרכו חזרה מעבודת הכריתה ומת עקב כוויות קור וכשל בפעילות הלב. מקורות ביוגרפיים אחדים מציינים את 28 בנובמבר כתאריך מותו, אך הרישום הארכיוני המפורט מצביע על 20 בנובמבר. הוא היה בן 30 בלבד.
הוא הותיר אחריו אישה, ליובוב אברמובנה, ושלושה ילדים. בתו הצעירה נולדה כאשר כבר היה בכלא.
18 עבודות וירושה מדעית מתמשכת
למרות חייו הקצרים, שובין פעל בתחומים רבים: תורת התנודות, מכניקה סטטיסטית, פיזיקת המצב המוצק, תורת המתכות, אלקטרודינמיקה קוונטית ותורת השדות הקוונטיים.
רשימת הפרסומים שצורפה למאמר הזיכרון שכתבו עליו וונסובסקי, מיכאיל לאונטוביץ' ואיגור תם בשנת 1958 מונה 18 עבודות מדעיות שפורסמו. אחדות מהן נכתבו עם תם, וונסובסקי ועמיתים נוספים. לצד העבודות שפורסמו נותרו גם כתבי יד ומחקרים שלא הושלמו, ובהם ניסיון לכתוב מונוגרפיה מקיפה על הפיזיקה הרב־אלקטרונית של המצב המוצק.
תרומותיו המרכזיות כללו את התיאוריה הקוונטית של האפקט הפוטואלקטרי במתכות, השימוש במטריצות צפיפות בתורת המתכות, מחקרים על מתכות נוזליות ופיתוח מודלים רב־אלקטרוניים של מגנטיות. רעיונות שפיתח בשנות השלושים קיבלו משמעות מחודשת עשרות שנים לאחר מותו, עם התרחבות המחקר במוליכי־על בטמפרטורות גבוהות, מערכות קונדו וחומרים בעלי אלקטרונים המתואמים ביניהם בעוצמה.
בשנת 1956 טוהר שמו של סמיון שובין, וכך גם שמות הוריו, לאחר שנקבע כי לא היה במעשיהם כל יסוד של עבירה. בשנת 2016 הוצבה על הבית שבו התגורר ביקטרינבורג לוחית זיכרון במסגרת מפעל "הכתובת האחרונה", המנציח את קורבנות הדיכוי הסובייטי. הלוחית נגנבה כעבור כמה שנים, לצד לוחיות נוספות בעיר.
המשטר הסובייטי הבטיח כי "לצעירים בכל מקום הדרך פתוחה". סמיון שובין אכן התקדם במהירות מסחררת – מילד פלא לסטודנט, מחוקר צעיר לפרופסור וממורה למייסד אסכולה מדעית. אולם אותה מדינה שפתחה בפניו את הדרך למדע סגרה אותה באלימות, השמידה אותו בשיא כוחו והותירה לדורות הבאים רק רמז למה שיכול היה עוד לגלות.
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
עוד בנושא באתר הידען
- מַקְס פרדיננד פֶּרוּץ: אביה של הביולוגיה המולקולרית
- התנגשות בין תורת היחסות לדיאלקטיקה המטריאליסטית – סיפור חייו ופועלו של סמיון סמקובסקי
- יולי חריטון – יוצר העוצמה הגרעינית של ברית המועצות
- לחיצת יד אחת עד לאלברט איינשטיין: סיפורם של פרופסור נתן רוזן והמדענים היהודים בברית המועצות
- יצא לאור ספרו של פרופ' אלכס גורדון: "יהודים אינטלקטואלים, יוצרים והורסים, בפני "השאלה היהודית"
