עם ההצלחה של תוכנית אפולו, נאס"א הביאה להתקדמות רבה בתחומי הרקטות והאווירונאוטיקה, וגם בתחומים של הנדסה אזרחית, הנדסת מכונות והנדסת חשמל. הישגים פחות ידועים הם
משימות כאלה נעשות כאשר החללית נמצאת בסוף דרכה, מלאי הדלק שברשותה הוא כמעט אפסי ובסופו של דבר היא תתרסק על הכוכב שהיא מקיפה או שתישרף
ב־1969 הועלתה הצעה לשגר שתי חלליות – אחת לצדק, שבתאי ופלוטו והשנייה לצדק, אורנוס-אורון ורהב-נפטון. המבצע בוטל בעקבות קיצוצי תקציב
במבצע ויקינג שוגרו שתי חלליות שמכל אחת מהן יצאה נחתת אחת. בפרק זה סיפורה של החללית השניה ויקינג B
הנחיתה על המאדים מעט אחרי יום העצמאות ה-200 של ארה"ב דרשה למעלה מעשור של תכנונים, ממש מראשית עידן החלל * חלק ראשון מתוך ארבעה –
בתחילת שנות השישים שיגרה נאס"א עשרות חלליות קטנות שנועדו לבחון כיצד מאוחר יותר ניתן יהיה להנחית בשלום בני אדם בחזרה בכדור הארץ
זו הייתה תכנית צבאית של חיל האוויר שנועדה לבדוק כיצד יכולים בני אדם במסלול סביב כדור הארץ לקדם את תכנית ההגנה של ארצות־הברית ובמיוחד מעקב,
הכלבה לייקה לא היתה בעל החיים הראשון ששוגר לחלל בראשית ימי מבצעי החלל
בפרק זה בסדרת ההסטוריה של תוכנית החלל, חיים מזר משאיר אותנו על הקרקע
החללית שוגרה לנתיב טיסה עם אופציות פתוחות. זהו נתיב המתנה ברצועת האסטרואידים שבו מחכה החללית לאות מכדור הארץ המכוון אותה לנתיב הסופי.
תכנית סרוויאר הוקדשה כולה לחקור אתרים מישוריים על־פני הירח, ולבדוק האם נחיתות מאוישות אפשריות בהם. בתכנית זו היו שבעה שיגורים, שתי חלליות נכשלו והשאר הצליחו
שלוש החלליות הראשונות מילאו את משימתן בצורה כה מושלמת עד כדי כך שבשתי החלליות האחרונות ניתן היה להתרכז בצילום יעדים בעלי עניין מדעי כללי ובמיפוי
פרק אחרון בסדרה המתארת את תולדות תוכנית לונה משנות השבעים לונה 18 ב־2 בספטמבר 1971 שוגרה לונה 18. חללית זו המשיכה במחקר של קודמותיה והוא
ב־12 בספטמבר 1970 שוגרה לונה 16 לירח. המשגר שלה היה בעל עוצמה גדולה יותר מזה ששיגר את לונה 9 ולונה 13.
התכנית היא לשגר צוות רוסי למעבדה ובעקבותיו צוות מעורב רוסי־פולני ומאוחר יותר שותף בטיסה גם האסטרונאוט המזרח גרמני זיגמונד יאן
סוליוט 6 היא דור שני של מעבדות חלל, היא יכולה להיות בשימוש מבצעי לפחות חמש שנים והיא מוגדרת "מעבדת מחקר בחלל".
יותר מכל מעבדה אחרת עד כה, סוליוט 4 היתה המבשרת של העתיד – מיר ותחנת החלל הבינלאומית
ב־21 בדצמבר 1974 שוגרה סויוז 16 ובה האסטרונאוטים אנטולי פיליפצ'נקו מפקד הטיסה וניקולאי רוקבישניקוב מהנדס הטיסה.
מעבדת החלל השלישית, שבה כבר החלו חיי שגרה בחלל מבוא ב־25 באפריל 1974 שוגרה מעבדת החלל סוליוט 3. מסלול הטיסה היה 253-243 ק"מ, זווית הנטייה
בחלק זה של הסדרה על ראשית ימי טיסות החלל, לאחר שפירטנו את טיסות הסויוז המוקדמות, אנו מפרטים על היעד של חלליות סויוז הבאות – מעבדות
שנות השבעים החלו בברית המועצות, תחת צילה של תוכנית אפולו, במבצע מורכב יחסית – סויוז 9
לאחר האסון בו התרסק ולדימיר קומרוב בחללית סויוז 1, עבר שוב המשקל לתקופה קצרה לטיסות לא מאוישות, שמטרתן היתה לבחון את טכנולוגית המפגשים בחלל שמומשה
שנת 1967 לא היתה טובה לתוכניות החלל המאוישות. לאחר אסון אפולו 1 ב-27 בינואר גורל דומה אירע גם לטייסה של סויוז הראשונה- ולדימיר קומורוב
