חלליות לונה לירח (ג)

והפעם הנחתת לונה 17 ורכב השטח לונחוד 1

רכב הירח לונחוד 1. מתוך ויקיפדיה
רכב הירח לונחוד 1. מתוך ויקיפדיה

ב־11 בנובמבר 1970 שוגרה החללית לונה 17 למסלול חנייה ארצי ומשם לירח.
מטרות הטיסה היו:
א. לערוך תמרונים במסלול ירחי.
ב. להנחית רכב על הירח – לונחוד 1.
ג. לערוך מחקר מדעי של הירח וסביבתו – בדיקות פיזיקליות וכימיות של קרקע הירח.
ב־15 בנובמבר, לאחר טיסה של חמישה ימים, נכנסה החללית למסלול מעגלי סביב הירח שמרחקו מהקרקע 85 ק"מ, זווית הנטייה 141 מעלות ומשך הקפה 119 דקות. למחרת שונה המסלול והפרסלניון היה 19 ק"מ מהקרקע. מרגע השיגור ועד הכניסה למסלול ירחי בוצעו שני תיקוני נתיב.
ב־17 בנובמבר נחתה לונה 17 בים הגשמים. הנחיתה הייתה ב"חוף" המערבי של ים הגשמים באזור מעבר מ"תחום ימי" ל"תחום יבשתי". מדעני החלל הרוסיים הבחינו שחלליותיהם (חלליות לונה הקודמות) כמו החלליות האמריקניות מאיצות את מהירותן בשעה שהן חולפות מעל ים הגשמים. מטרת החוקרים הייתה לחקור אזור זה שצפיפות החומר בו גדולה מזו של סביבתו של "ים זה". כשעתיים וחצי לאחר הנחיתה ירד מהחללית רכב הירח. הוא נסע 20 מטר ונעצר. שמו של רכב השטח הוא לונחוד 1.
לונחוד 1 – מבנה הרכב והנעה
לונחוד 1 הוא הרכב הירחי הראשון בעל כושר הנעה. אורכו 2.22 מטר, רוחב המכסה 2.15 מטר, קוטר כל גלגל 0.51 מטר ומשקלו 756 ק"ג. לרכב שמונה אופנים – ארבעה זוגות. לכל גלגל מנוע הנעה נפרד וקפיץ נפרד. פעילותו של כל אופן נמצאת בפיקוח של הנהגים. מהנדסי הרכב העדיפו להשתמש באופנים במקום בזחלים כיוון שסכנת התקלות בשיטה זו קטנה יותר. הרכב יכול לנוע עם שני גלגלים בלבד, אחד מכל צד. במקרה של תקלה בגלגל מפוזרת אבקה ממוטענת השוברת את הציר של הגלגל וזה האחרון הופך לפסיבי. לרכב שני הילוכים קדמיים ואחד אחורי. יש לו מעצור דיסקוס ומצמד וניתן לסובבו במקום. להנעתו של הרכב מספיקה פעולתם של שישה מהמנועים ומהירותו נעה בין מטר לשני מטרים בדקה.
מנועיו של הרכב מקבלים כוח מקולטי שמש הנטענים באמצעות רפלקטור הנמצא בחלק העליון הקמור של הרכב. להפעלת הרכב דרושה אנרגיה בעוצמה של 1.5 קילוואט. הרכב מסוגל לבצע את פעולותיו על־ידי הנחייה אוטומטית הנקבעת מראש על־ידי בקרה ישירה מכדור הארץ. הרכב תוכנן כך שהוא נעצר על־ידי בלמים דיסקיים כאשר הוא מגיע למדרון תלול מדי או לסלעים ואינו יכול לעבור מעליהם או מעל מהמורה.
תנועתו של לונחוד 1 אינה רצופה. מתקן ההיגוי שלו עוצר אותו בזמנים קצובים ומפרק את התנועה ל"מנות". פעולה זו מאפשרת לנהוג ולנווט את הרכב בשטח הירחי, למנוע ממנו תאונות ולחסוך באנרגיה.
בראשיתו של היום הירחי נפתח מכסה הרכב ומאפשר לקולט השמש להטעין את המצברים. ברגע שהרכב מתחיל לנוע משודרת הודעה טלמטרית מכל גלגל בנפרד, כדי שניתן יהיה לבצע פעולות מתאימות במקרה שאיזשהו גלגל מגלה סימנים של חימום יתר או קירור יתר. סיבוביו של כל גלגל נספרים בנפרד כדי לוודא אם הוא מתחלק או לא. ההחלקה עוררה חששות רבים. היה חשש שתנאי הריק יגרמו ליצירת חשמל סטטי על־ידי הגלגלים. ללא אוויר בלתי אפשרי להטעין את המצברים, מה עוד שחלקיקי הקרקע יידבקו לגלגלים, יעצרו אותם והרכב לא יהיה מבצעי. כשהרכב התחיל לעבוד התברר שהחששות לא היו מוצדקים. החול הירחי דומה לחול וולקני, עובדה שתאפשר לפשט את מבנה הלונחודים בעתיד.

לקראת הלילה הירחי, הרכב מופנה בזהירות מזרחה כדי לאפשר קליטה מקסימלית של אנרגית השמש על־ידי מכסה השמש. מיד עם הזריחה ננעלים תאי השמש ותא המכשירים מבודד בטמפרטורה של 18 מעלות באמצעות מתקן חימום גרעיני. החום המופק ממתקן זה מחמם גז המתחיל לנוע במערכת צירקולרית בתוך הרכב. גם בלילה נשמר הקשר האלחוטי עם הרכב. מכשירי המחקר עובדים בעומס של 1.05 אטמוספירות.

מכשירי הרכב
1. פנטרומטר – מחפר דמוי קונוס לבדיקת קרקע הירח באמצעות אנליזות. המחפר חודר לקרקע ומודד את עוצמת התנגדותו של הסלע ואת קשיותו.
2. רפרקטומטר קרני x לניתוח. הרכבם הכימי של פני הירח RIFMA Roentgen Isotopic) Fluorescent method of Analysis). זהו מתקן קטן הנמצא בין שני הגלגלים הקדמיים. במתקן זה מצויים תאים רדיואקטיביים והוא משדר קרינה ישר לתוך הקרקע. היסודות הכימיים שבקרקע הירח מגיבים בשחרור קרני x. על־פי העוצמה ועל־פי טבעה של הקרינה המוחזרת ניתן למצוא את ההרכב הכימי של הקרקע. גם אם שיטה זו נותנת פחות אינפורמציה ממעבדה ארצית היא מאפשרת את בדיקת נוכחותם של אלומיניום, צורן, מגנזיום, אשלגן, קלציום, טיטניום וברזל.
3. טלסקופ רנטגן למדידת הקרינה הקוסמית מהשמש ומשביל החלב.
4. מתקן קרני לייזר מתוצרת צרפתית למדידות על פני הירח. המתקן מורכב ממנסרות עשויות זכוכית צורן בעלות תכונות מיוחדות שאחוריהן מצופות בכסף מחזיר. בסיס המנסרות עשוי מנתך של ניקל, קדמיום וברזל. דרושות 14 מנסרות להחזרה מושלמת של אור הבא מכל כיוון שהוא. הבסיס הוא בעל חוזק רב כדי למנוע עיוותי צורה מהמנסרות העלולים להיגרם בגל החום. לאחר בנייתו עוקר המכשיר כדי למנוע זיהום אפשרי של הירח בחיידקים. המתקן מסוגל לעבוד 10 שנים. השימוש בו נעשה בלילה הירחי. התצפיות נערכו במצפה פיקדו מידי בהרי הפירנאיים שבצרפת, ומקרים שבברית־המועצות (כיום רוסיה). החוקרים קיוו לקבוע בעזרתו של הרפלקטור את שיעור תנועת היבשות על פני כדור הארץ ולקבוע באופן מדויק את המרחק בין כדור הארץ לירח. כושר ההחזר של הרפלקטור גדול פי שלושה מזה שהותקן על טייסי אפולו 11.
5. שתי מערכות של מצלמות. מצלמות טלוויזיה ומצלמות טלפוטיות. מערכת אחת מותקנת בחזית הרכב לתצלומים קצרי טווח לניווטו של הלונחוד. כדי לחסוך באנרגיה מערכת זו הופעלה אחת ל־3 עד 20 שניות בהתאם למהירות הנסיעה ולפני השטח. המערכת השנייה היא פנורמית לצילום הסביבה בה נמצא הרכב במהלך נסיעתו ולצילום האופק, השמש וכדור הארץ. למערכת זו ארבע מצלמות טלפוטיות זהות, הנמצאות בצִדי הרכב ומאחור, ומצלמה אחת בחזית סמוך למצלמה לתמונות קצרות הטווח והיא מכוונת קדימה. המצלמות הקדמיות והאחוריות הן בעלות טווח צילום של 30 מעלות אופקית ו־360 מעלות אנכית. למצלמות שבצדדים יש טווח צילום של 180 מעלות אופקית ו־30 מעלות אנכית.
6. מערכת משדרי ומקלטי רדיו.
7. בקרת רוחק.
8. מתקן גרעיני.
9. יחידת כוח חשמלית.
10. מערכת בקרת חום.
11. טרנספורמטור אלקטרוני.
ביכולתו של הרכב להציב מכשירים מדעיים בנקודות שונות על פני הירח, למדידה רציפה של הפעילות הססמית, הקרינה והשדה המגנטי. תא המכשירים עשוי מסגסוגת אלומיניום ותוכנן כך שהוא מתחמם בקלות ומשחרר באִטיות את החום בלילה כך שהוא יכול להתקיים בתנאי הלילה הירחי.

נהגי הרכב
לצורך ניווטו של הרכב אומנו מהנדסים ומומחים לרדיו טכניקה. נהגים בעלי רישיון נהיגה לרכב נפסלו מאחר שהרגלי הנהיגה הארציים עלולים רק להפריע בנהיגת רכב ירחי. בצוות הנהגים חמישה אנשים: מפקד, נהג, נווט, מהנדס מערכות וקשר רדיו. הצוות נמצא במרכז לתקשורת חלל עמוקה. הצורך בתיאום עבודתם הוא בעל חשיבות פסיכולוגית רבה בימים הראשונים. הקשיים התעוררו בשל זמן המעבר בין שידור ההוראות לקבלת התשובות. על הצוות לזכור שהרכב נמצא תמיד מטרים ספורים לפני מצלמת הטווח הקצר שבשידוריה צפו תמיד. אם בדרך נמצאים סלעים או גושי סלע, הרכב ממשיך לנוע עד לקבלת תשדורת התרעה ארצית. מערכת ההנחיה האוטומטית הוכיחה את עצמה, הרכב לעולם לא התהפך.
חומרי בנייה
לבניית הרכב מהנדסי הלונחוד השתמשו בחומרים חדשים ששיעור החיכוך שלהם הוא כמעט אפסי. חומרים אלה משמשים לייצור מֵסבי צירים שאין צורך לשמנם בשמני סיכה. חומרים אלה מצרפים תכונות של חומרי מבנה מעולים עם שמני סיכה, מנות גדולות של קרינה רדיו־ אקטיבית או חומרים כימיים שונים כמו נפט, שמנים ועוד, אינם גורמים כל נזק לחומרים אלה. חומרים אלה פועלים יפה במהירויות גדולות ובתנאים קשים אחרים. הם עשויים מפולואימידים, פוליקרבונטים ופולימרים אחרים בדרך כלל בתערובות שונות עם חומרי סיכה דוגמת הגרפיט או מוליבדן גופרתי.
מעבדות מבחן
חלק מהציוד המכני והציוד האלקטרוני של הרכב נוסה בחלליות ובמערכות אחרות בפרט המנועים שנוסו בסימולטור. סימולטור זה הוא חדר ריק שבו קיימים תנאים הזהים לאלה של הירח. כך התאפשר למהנדסים להקנות לרכב משקל – מסה קטן פי שישה ולחשב בדייקנות את הכוחות הדינמיים הפועלים על הרכב בתנאי הירח. המטרים הראשונים שהרכב עבר אִפשרו למהנדסים לבדוק באיזו מידה חישוביהם היו נכונים. פעולת הגלגלים נבחנה במעבדה שהותקנה במטוס שהיו בו תנאי גרביטציה זהים לאלה של הירח (הכוונה היא לטיסה פרובלית המחקה את כוח המשיכה הירחי לפרקי זמן קצרים). מסלול בטון שנבנה במעבדות לצורך בניית הרכב התבלה תחת גלגלי הרכב הקשים. היעדר אטמוספירה וטמפרטורות גבוהות העמידו בפני המהנדסים בעיות קשות בכל הנוגע לתנועת החלקים המכניים, היצמדות הרכב לקרקע וסיכת החלקים הנעים.

היום הירחי הראשון, מ־17 עד 24 בנובמבר
17 בנובמבר – לונה 17 נחתה ליד מכתש רדוד והציבה על הירח דגלים סובייטיים, תמונה של לנין ואת סמל הפטיש והמגל. המטרים הראשונים אותם עבר הרכב אִפשרו לחוקרים לדעת באיזו מידה חישוביהם היו נכונים כאשר בנו אותו.
18 בנובמבר – לונחוד 1 משדר תמונות ראשונות. בתמונות נראים בבירור עקבות גלגלי הרכב ופני הירח.
20 בנובמבר – מהירות הרכב הוכפלה. לונחוד 1 עבר כמה גבעות, מכתש אחד והקיף מכתש עמוק.
21 בנובמבר – ביום זה, כשלושה ימים ארציים לפני תחילתו של הלילה הירחי, הופסקה תנועתו של הרכב והוא הוחנה. לונחוד 1 עבר בסך הכול 197 מטר. 10 התקשרויות הספיקו כדי לעבור מרחק זה. עד לרגע העצירה ביצע הרכב בדיקות מסובכות של קרקע הירח ושידר תצלומים שאיכותם השתפרה מתמונה לתמונה.
8 בדצמבר – בסוף הלילה הירחי הרכב שידר אותות רדיו לראשונה מאז שותקה פעילותו ב־ 21 בנובמבר. האותות הראו כי הרכב עמד יפה בטמפרטורה של 130 מעלות מתחת לאפס.
היום הירחי השני, מ־9 עד 22 בדצמבר

9 בדצמבר – מכסה הרכב נפתח, קולטי השמש הוטענו והרכב שידר תמונות פנורמיות ותמונות אחרות מפני הירח. הבדיקות העלו כי מערכת החימום הרדיואקטיבית פעלה כסדרה במהלך הלילה הירחי.
10 בדצמבר – לונחוד 1 ביצע כמה סיבובים לבדיקת מערכות ההנעה שלו מחשש שהן נפגעו בקור העז השורר על הירח בלילה. משך התקשורת היה תשע שעות ברצף והרכב נסע 244 מטרים, כשהוא עובר באזור מלא בבליטות. בתחילה הרכב נע בכיוון דרום מזרח ואחר כך בכיוון מערב. בדרכו הוא עבר ליד גושי סלעים ולועות. לונחוד 1 חצה מכתש בקוטר 16 מטר ובעומק שני מטרים. זווית המורד 27 מעלות. בקרקע המכתש נעשתה אנליזה כימית.
12 בדצמבר – הרכב עבר 253 מטר, תוך שינוי כיוונו ושידור תצלומים מפני הירח.
17 בדצמבר – הרכב נעצר בכמה מקומות וביצע מדידות מדעיות.
19 בדצמבר – עד ליום זה עבר הרכב 1,285 מטר. לונחוד 1 נע בכיוון דרום־מזרח בשטח מבותר, כשהוא חוצה מכתשים אשר מדרונותיהם אינם עולים על 20 מעלות ומקיף מכתשים עמוקים ביותר.
בדרכו מדד לונחוד 1 את התכונות המכנייות והפיזיות של הקרקע ושידר תצלומים פנורמיים רבים. באחת התמונות אפשר להבחין בכדור הארץ. מהידיעות ששידר ניתן ללמוד שפני הירח בים הגשמים מורכבים מלבה המכוסה בשכבת אבק שעובייה שני ס"מ. בהרכבה דומה לבה זו, ללבה הארצית ואשר גילה נאמד בשלושה מיליארד שנה.
נחקרו גם 15 אזורים שמימיים שונים. התברר שעוצמתם של קרני x הבאות מאזורים אלה שוות. ידיעה זו נתנה יסוד לסברה כי מקורה של קרינה זו בגז הבין־כוכבי שחומו מגיע למאות אלפי מעלות.
ב־18 וב־19 בדצמבר עבר הרכב 197 מטר בכיוון דרום־מזרח כשהוא עובר ליד לועות קטנים וגושי סלעים ונכנס למכתש בקוטר 50 מטר.
20 בדצמבר – RIFMA דיווחה על להבה סולרית הפולטת קרינה מסוכנת לבני אדם. הרכב יצא מהמכתש שנכנס אליו ב־18 וב־19 ונע בכיוון דרום לאורך מישור מלא מכתשים קטנים ונכנס למכתשים בקוטר 100 מטר ובעלי זווית של 10 מעלות. בזמן תקשורת זה הוא עבר 337 מטר. בוצעו מדידות מחזוריות של התכונות הפיזיקליות והמכנייות של הקרקע.
21 בדצמבר – הרכב נע בכיוון צפון־מזרח במדרון פנימי של מכתש שאליו נכנס ב־20 בדצמבר בנסיעתו במעלה המכתש, (זווית המעלה 25 מעלות) הוא עשה סיבובים ונע אחורנית. בזמן זה הוא עבר 78 מטר.
22 בדצמבר – לקראת סוף היום הירחי, הוחנה הרכב ופעילותו נפסקה. לקראת סוף היום טיפס על מדרונות שזווית הנטייה שלהם 23 מעלות, הכפיל את דרכו, הסתובב ונע בעקלתון כדי להימנע ממכתשים תלולים וגושי סלעים גדולים. הרכב חצה בקלות מכתשים רדודים בקוטר 150 מטר.
סך הכול מדד הרכב ביום זה 40 מכתשים וביצע 4,000 הוראות. ב־73 מקומות מדד את התנגדות הקרקע והתברר כי היא משתנה ממכתש למכתש. כללית הקרקע היא יותר אבקתית במבנה שלו בדפנות המכתשים. הרכב עבר 1,370 מטר מאתר הנחיתה. בשני הימים שידר 33 תמונות פנורמיות

4 בינואר 1972 – חודשה פעילותו של הרכב. הקליטה הייתה מצוינת.

היום הירחי השלישי, מ־8 עד 21 בינואר 1981

ביום זה נכנס לונחוד 1 לשלב השלישי בסדרת הניסויים שיועדו לו. שלב זה עמד בסימן של ניסויים קשים ומסובכים ביותר.
8 בינואר – כשהשמש הייתה בגובה 4 מעלות מעל לקו האופק החלו נהגי הרכב בעבודה. כל 20 או 30 מטר נעצר הרכב לדקה ומדד את התנגדות הקרקע ובמקומות מעניינים את ההרכב הכימי של הקרקע. סימולטנית בוצעו מדידות חום, קרינה קוסמית וקרינת X.
9 בינואר – מחצית מהבוקר (בוקר של כדור הארץ) הוקדשה לחקירת מכתש בקוטר 100 מטר ובעומק 6 מטרים. הסלנולוגים (מומחים שהתמחותם היא הירח) למדו מהר להבחין בין מכתשים צעירים למכתשים עתיקים. היום הרכב עבר 140 מטר.
11 בינואר – הרכב עבר 517 מטר. הוא נכנס למכתש וביצע סקר פנורמי.
12 בינואר – במהלך תקשורת שנמשכה שש שעות עבר הרכב 553 מטר. סך הכול עד ליום זה עבר הרכב 2,930 מטר.
13- 15 בינואר – הזווית הגבוהה שבה נמצאה השמש לא אִפשרה צילומי טלוויזיה באיכות טובה ותנועת הרכב הופסקה ליומיים. שאר הצילומים היו באיכות מצוינת.
17 בינואר – הרכב שידר 150 דקות ובזמן זה נע 254 מטר. חלק מהתצלומים היו של עקבות גלגליו בקרקע הירח לפני יותר מחודש. הרכב עבר ליד מספר רב של מכתשים קטנים.
18 בינואר – הרכב סיים את השלב השלישי של הניסויים אשר הוטלו עליו. ביום זה החל דרכו חזרה לאתר הנחיתה. היה עליו לעשות דרך של 1,400 מטר. כדי לבצע משימה זו שינה הרכב כיוון. במקום לנוע בכיוון דרום־מזרח הוא פנה לכיוון צפון־מזרח. ביום זה נראה רכב הנחיתה. באחד התצלומים הטלסקופיים נראים רכב הנחיתה והארץ יחד.
19 בינואר – לונחוד 1 נעצר במרחק 15 מטר מהנחתת. הניסוי בוצע בדייקנות רבה. מטרת הניסוי הייתה לבדוק את הניווט והבקרה. כדי לבצע ניסוי זה השתמשו בפלטפורמה הפנימית של הרכב (שלושה ג'ירוסקופים בעלי שלושה צירים המאונכים זה לזה), טלפוטוגרפיה ובמיוחד חלקים מסוימים של הרכב הנראים בתצלומים טלפוטיים אלה. מאחר שמצב השמש ידוע (שתיים מתוך ארבע המצלמות הטלפוטיות מצלמות את השמש והירח) ניתן לדעת בדיוק את כיוון נסיעתו של הרכב.
לקראת סוף היום נע הרכב לכיוון צפון־מערב לחקור שטח הנמצא מדרום לאתר הנחיתה. לקראת בוא הלילה הרכב נכנס במכתש מסולע קשה למעבר והוחנה שם. מצב זה העמיד במבחן את מערכות הרכב ואת מערכות הבקרה של כדור הארץ. ביום זה הרכב עבר 1,936 מטר.
מהנתונים שהעביר לונחוד 1 הסתבר כי הקרקע היא בעלת מבנה בזלתי. לונחוד 1 גילה מרבצים של אלומיניום, צורן, טיטניום, מגנזיום, אשלגן וסידן. באחד המקרים חוקרי הירח התרגשו למראה סלע גדול במרחק 150 מטר מהרכב. הרכב התקרב אליו ולא גילה שום דבר. התברר כי זוהי אבן קטנה שעל המסכים נראתה כסלע גדול. הניסיונות לקרב את הרכב לסלע התבטאו בהשארת הסלע הרחק ומאחוריו. נראה כי תצלומי הטלוויזיה של חריצי הגלגל שימשו סקלת מרחק מועילה לנווטים ולנהגים, כשם שהיא שימשה מקור אינפורמציה לחוקרי הירח על התכונות המכנייות של קרקע הירח. סך־הכול עבר הרכב 3,655 מטר.

היום הירחי הרביעי, מ־7 עד 20 בפברואר

7 בפברואר – הרכב חידש את פעילותו ויצא לכיוון צפון. הוא נע בשטח קשה, שבו מכתשים בקוטר 50 – 100 מטר. ליקוי חמה שהתרחש בזמן זה העניק הזדמנות נדירה לבחון את עמידות הרכב בתנאים קשים מאלה של המעבר מיום ללילה על פני הירח. שלוש שעות הליקוי עברו על הרכב ללא פגיעות.
8 בפברואר – הרכב עבר באזור מלא מכתשים והשלים את הק"מ הרביעי שלו. היום הוא עבר 323.1 מטר מדרום לאתר הנחיתה ונכנס למכתש רדוד בקוטר 30 – 40 מטר וזווית הנטייה 15 מעלות.
9 בפברואר – הרכב המשיך לנוע בכיוון Heraclitus Cape . כמו ב־8 בפברואר כך גם היום, האזור מלא מכתשים בקוטר 50 – 100 מטר. ישנם מכתשים צעירים בקוטר 20 מטר.
10 בפברואר – הרכב "עֵד" לליקוי שמש נוסף. הוא משדר אינפורמציה על הליקוי כאשר קולט השמש חשוף. הליקוי נמשך שלוש שעות והטמפרטורה ירדה ל־100 מעלות מתחת לאפס. שבע שעות לאחר מכן הוסע הרכב למרחק 578 מטר מאתר הנחיתה.
12 עד 15 בפברואר – הזווית הגבוהה בה נמצאה השמש לא אִפשרה צילומי טלוויזיה באיכות טובה ותנועת הרכב הופסקה לשלושה ימים, עד אז הרכב עבר מרחק טוטלי של 4,813 מטר. המרחק המדויק נקבע בעזרת גלגל תשיעי. החישוק של הגלגל צויד בחישורים, כך שההחלקה צומצמה למינימום. יתרה מזו, הבדלי ההחלקה בין שמונה הגלגלים לגלגל התשיעי מסרו אינפורמציה על התכונות המכנייות של קרקע הירח. לונחוד 1 קלט ומדד את נתוני מכשיריה של אפולו 14.
16.2 – לונחוד1 קלט במצלמות קמט טופוגרפי. נבחנו התכונות הפיזיקליות והמכנייות של מקטע באורך 10 מטר מפני הקמט. הרכב הוסע מפסגת הקמט לאורך פניו העליונים ויצר מכתש בקוטר 10 ס"מ. בקטע החשוף בוצעה בדיקה כימית. לאחר מכן הוסע הרכב בכיוון צפון – דרום. הרכב עבר 272 מטר.
17עד 19 בפברואר – לונחוד 1 השלים עבודה של שלושה חודשים. עד לסוף היום הרביעי עשה הרכב דרך של 5,228 מטר. לקראת סוף היום הוחנה לונחוד 1 באזור מישורי ליד שפה של מכתש במרחק ק"מ אחד מאתר הנחיתה.
20 בפברואר – נמסר כי שלושת חודשי העבודה המתוכננים של הרכב הסתיימו בהצלחה. בזמן זה בוצעו 63 התקשרויות אִתו והוא מדד את התנגדות הקרקע ב־200 מקומות. לקראת סוף היום הגיע לונחוד לשני מכתשים שהיו בתכנית העבודה. נמדדו גודל המכתשים וצורתם. נמדדו מכתשים מסדר גודל שני הנמצאים במדרונות המכתשים הגדולים ובאזורים שבהם נזרק סלע הירח. נעשו גם מדידות כימיות, פיזיקליות ומכנייות. קוטרו של המכתש הגדול מעל חצי ק"מ ושל השני פחות. בקרקעית המכתש הגדול נעשו מדידות סטריאוסקופיות.
היום הירחי החמישי, מ־7 עד 20 במארס
7 במארס – צולמה זריחת השמש.
8 במארס – קולטי השמש הוטענו מחדש והרכב המשיך במחקריו. לונחוד 1 נסע לכיוון צפון־ מערב ועבר 272 מטר. מנקודות העצירה שידר יותר אינפורמציה מהרדיומטר ומטלסקופ קרני X מאשר בימים הקודמים.
9 במארס – הרכב הגיע למכתש שקוטרו 500 מטר וצילם אותו צילום פנורמי. בתום הסיור שנמשך חמש שעות נכנס למכתש הראשון שהיה בסמיכות אליו לחנייה.
18 במארס – הרכב השלים מחקר של מכתש ענק שהחל לחוקרו ב־17 במארס. במהלך התקשורת שנמשכה 4 שעות וחצי עבר הרכב 417 מטר. למרות שביום הירחי החמישי הרכב נסע פחות מאשר בימים הקודמים הוא עבר מרחק שיא של 2,004 מטר.
היום הירחי השישי, מ17 עד 21 באפריל
7 באפריל – הרכב חוקר מכתשים בקוטר 200 – 500 מטר. הוא נע דרומה תוך מעבר במדרון של מכתש וחצייתו לכיוון צפון. אורך המדרונות 301 מטר.
8 באפריל – הרכב מופעל ל־24 שעות. בתקשורת השנייה הוא הוסע לתוך מכתש בקוטר 200 מטר, נכנס לתוך המדרון הדרומי ועלה במדרון הצפוני. לונחוד 1 חקר היום מכתשים בכיוון צפון־מערב ונתקל בסלע שקוטרו שלושה מטרים. סך הכול עבר הרכב עד היום 7.7 ק"מ.
21 באפריל – לקראת הלילה הוחנה הרכב כך שתקשורת הלייזר נמשכה. עד היום עבר הרכב 8,261 מטר. בשעה שהרכב חקר מכתש שנוצר כנראה לאחרונה הוא נתקל בחומר שנקרא "חול מהיר" (quicksand). תנועת הרכב עוכבה בשל כמויות גדולות של סלעים ומכתשים קטנים. מדרונות המכתש היו די תלולים. צפיפות הסלעים במקום הייתה גדולה פי 80 – 100 מהממוצע שבו נתקל הרכב עד כה. גובהם של מספר סלעים הוא שלושה מטרים.
הסלעים וקווי הגובה של השטח קשים למעבר. בנוסף לכך הצד הפנימי של המכתשים היה מאובק בצורה קיצונית. הרכב החל להתחפר באדמה התחוחה והגלגלים איבדו 80% מאחיזתם. נהגי הרכב חילצו אותו לאחר מאמצים רבים של תושייה וכושר ניווט.
היום הירחי השביעי, מ־6 עד 20 במאי
6 במאי – הרכב הופעל מחדש ומערכותיו נבדקו.
מ־7 עד 9 במאי – לונחוד 1 בדק מיקרו סטרוקטורות של קרקע הירח, תוך כדי נסיעה מועטה כדי לבצע תצלומים סטריאוסקופיים. הצילומים כוללים חריצים טריים של הרכב וכאלה שנחרצו ביום הירחי החמישי. סימולטנית בוצעו בדיקות כימיות של הקרקע, נמשכה מדידת עוצמתן של קרינת X, קרינה קוסמית וקרינת רקע.
14 במאי – עד היום עבר הרכב שמונה ק"מ חרף תקלה באחד ממנועיו.
17 במאי – נמסר כי מקורות הכוח של הרכב הולכים ופוחתים.
היום הירחי השמיני, מ־4 עד 17 ביוני
4 ו־5 ביוני – הרכב הופעל מחדש ומערכותיו נבדקו.
8 ו־9 ביוני – הרכב עבר 488 מטר בכיוון צפון לאורך כף ( moonscape) מחוספס.
10 ו־11 ביוני – הרכב עבר 700 מטר ושידר תמונות פנורמיות של הכפים.
14 ו־15 ביוני – הרכב עבר 200 מטר.
היום הירחי התשיעי, מ־3 עד 16 ביולי
3 ביולי – לונחוד 1 עבר 33 מטר בתוך מכתש.
4 ו־5 ביולי – לונחוד 1 נע צפונה ונכנס למכתש בקוטר 200 מטר. בזמן תקשורת זה עבר 53 מטר.
14ביולי – הרכב יצא מהמכתש שאליו נכנס ביום הקודם והחל מתקדם לעבר מכתש אחר. הוא ביצע צילומים של המכתש ושל כוכבים ובדק את ההרכב הכימי של הקרקע. הסיור במכתש היה חלק מסדרת תמרונים חדשה.
27 ביולי – הרכב ביצע מדידות עם מאר 2 ומאר 3 (חלליות שהיו בדרכן למאדים) על השמש ועל הקרינה הקוסמית.
היום הירחי העשירי, מ־2 עד 16 באוגוסט
2 באוגוסט – חודש הקשר עם רכב הירח.
3 באוגוסט – חודשה פעילותו של הרכב.
12 ו־14 באוגוסט – הרכב שידר יותר תצלומים פנורמיים ואינפורמציה פיזית על החלל.
היום הירחי האחד־עשר, מ־1 עד 16 בספטמבר
1 בספטמבר – הרכב מתחיל בפעילותו.
2 עד 6 בספטמבר – הרכב משדר תמונות פנורמיות ממקומות בהם הוא עוצר.
15בספטמבר – הרכב משלים את יומו ה־11. נמסר כי הוא מגלה סימני חולשה.
היום הירחי השנים־עשר
ב־28 בספטמבר החל היום השנים־עשר לפעילותו הירחית אשר הסתיים לפני שקיעת החמה. ב־4 באוקטובר נדם המנוע הגרעיני של הרכב ובכך שותקה פעילותו לצמיתות. ביום זה עבר הרכב 100 מטר. הוא תומרן כך שרפלקטור הלייזר המשיך לעבוד.
בימים האחרונים גילה הרכב כאמור סימני חולשה והגביל את פעילותו לאזורים מעניינים רק בטווח נסיעה קצר. הטמפרטורה הפנימית ירדה בהדרגה.

אפילוג
רכב הירח שידר אינפורמציה רבה על הירח קרוב לשנה ובפרט מים הגשמים. סך הכול שודרו ארצה 20,000 תצלומים, 200 תצלומים פנורמיים ומאות בדיקות משטח של 80,000 מטר מרובע. הבדיקות כוללות 25 אנליזות כימיות של הקרקע ו־500 אנליזות של התכונות הפיזיקליות של השכבה העליונה של ים הגשמים. ב־12 הימים הירחיים הוא עשה דרך של 10,540 מטר.

חיים מזר
ב־11 בנובמבר 1970 שוגרה החללית לונה 17 למסלול חנייה ארצי ומשם לירח.
מטרות הטיסה היו:
א. לערוך תמרונים במסלול ירחי.
ב. להנחית רכב על הירח – לונחוד 1.
ג. לערוך מחקר מדעי של הירח וסביבתו – בדיקות פיזיקליות וכימיות של קרקע הירח.
ב־15 בנובמבר, לאחר טיסה של חמישה ימים, נכנסה החללית למסלול מעגלי סביב הירח שמרחקו מהקרקע 85 ק"מ, זווית הנטייה 141 מעלות ומשך הקפה 119 דקות. למחרת שונה המסלול והפרסלניון היה 19 ק"מ מהקרקע. מרגע השיגור ועד הכניסה למסלול ירחי בוצעו שני תיקוני נתיב.
ב־17 בנובמבר נחתה לונה 17 בים הגשמים. הנחיתה הייתה ב"חוף" המערבי של ים הגשמים באזור מעבר מ"תחום ימי" ל"תחום יבשתי". מדעני החלל הרוסיים הבחינו שחלליותיהם (חלליות לונה הקודמות) כמו החלליות האמריקניות מאיצות את מהירותן בשעה שהן חולפות מעל ים הגשמים. מטרת החוקרים הייתה לחקור אזור זה שצפיפות החומר בו גדולה מזו של סביבתו של "ים זה". כשעתיים וחצי לאחר הנחיתה ירד מהחללית רכב הירח. הוא נסע 20 מטר ונעצר. שמו של רכב השטח הוא לונחוד 1.
לונחוד 1 – מבנה הרכב והנעה
לונחוד 1 הוא הרכב הירחי הראשון בעל כושר הנעה. אורכו 2.22 מטר, רוחב המכסה 2.15 מטר, קוטר כל גלגל 0.51 מטר ומשקלו 756 ק"ג. לרכב שמונה אופנים – ארבעה זוגות. לכל גלגל מנוע הנעה נפרד וקפיץ נפרד. פעילותו של כל אופן נמצאת בפיקוח של הנהגים. מהנדסי הרכב העדיפו להשתמש באופנים במקום בזחלים כיוון שסכנת התקלות בשיטה זו קטנה יותר. הרכב יכול לנוע עם שני גלגלים בלבד, אחד מכל צד. במקרה של תקלה בגלגל מפוזרת אבקה ממוטענת השוברת את הציר של הגלגל וזה האחרון הופך לפסיבי. לרכב שני הילוכים קדמיים ואחד אחורי. יש לו מעצור דיסקוס ומצמד וניתן לסובבו במקום. להנעתו של הרכב מספיקה פעולתם של שישה מהמנועים ומהירותו נעה בין מטר לשני מטרים בדקה.
מנועיו של הרכב מקבלים כוח מקולטי שמש הנטענים באמצעות רפלקטור הנמצא בחלק העליון הקמור של הרכב. להפעלת הרכב דרושה אנרגיה בעוצמה של 1.5 קילוואט. הרכב מסוגל לבצע את פעולותיו על־ידי הנחייה אוטומטית הנקבעת מראש על־ידי בקרה ישירה מכדור הארץ. הרכב תוכנן כך שהוא נעצר על־ידי בלמים דיסקיים כאשר הוא מגיע למדרון תלול מדי או לסלעים ואינו יכול לעבור מעליהם או מעל מהמורה.
תנועתו של לונחוד 1 אינה רצופה. מתקן ההיגוי שלו עוצר אותו בזמנים קצובים ומפרק את התנועה ל"מנות". פעולה זו מאפשרת לנהוג ולנווט את הרכב בשטח הירחי, למנוע ממנו תאונות ולחסוך באנרגיה.
בראשיתו של היום הירחי נפתח מכסה הרכב ומאפשר לקולט השמש להטעין את המצברים. ברגע שהרכב מתחיל לנוע משודרת הודעה טלמטרית מכל גלגל בנפרד, כדי שניתן יהיה לבצע פעולות מתאימות במקרה שאיזשהו גלגל מגלה סימנים של חימום יתר או קירור יתר. סיבוביו של כל גלגל נספרים בנפרד כדי לוודא אם הוא מתחלק או לא. ההחלקה עוררה חששות רבים. היה חשש שתנאי הריק יגרמו ליצירת חשמל סטטי על־ידי הגלגלים. ללא אוויר בלתי אפשרי להטעין את המצברים, מה עוד שחלקיקי הקרקע יידבקו לגלגלים, יעצרו אותם והרכב לא יהיה מבצעי. כשהרכב התחיל לעבוד התברר שהחששות לא היו מוצדקים. החול הירחי דומה לחול וולקני, עובדה שתאפשר לפשט את מבנה הלונחודים בעתיד.
לקראת הלילה הירחי, הרכב מופנה בזהירות מזרחה כדי לאפשר קליטה מקסימלית של אנרגית השמש על־ידי מכסה השמש. מיד עם הזריחה ננעלים תאי השמש ותא המכשירים מבודד בטמפרטורה של 18 מעלות באמצעות מתקן חימום גרעיני. החום המופק ממתקן זה מחמם גז המתחיל לנוע במערכת צירקולרית בתוך הרכב. גם בלילה נשמר הקשר האלחוטי עם הרכב. מכשירי המחקר עובדים בעומס של 1.05 אטמוספירות.
מכשירי הרכב
1. פנטרומטר – מחפר דמוי קונוס לבדיקת קרקע הירח באמצעות אנליזות. המחפר חודר לקרקע ומודד את עוצמת התנגדותו של הסלע ואת קשיותו.
2. רפרקטומטר קרני x לניתוח. הרכבם הכימי של פני הירח RIFMA Roentgen Isotopic) Fluorescent method of Analysis). זהו מתקן קטן הנמצא בין שני הגלגלים הקדמיים. במתקן זה מצויים תאים רדיואקטיביים והוא משדר קרינה ישר לתוך הקרקע. היסודות הכימיים שבקרקע הירח מגיבים בשחרור קרני x. על־פי העוצמה ועל־פי טבעה של הקרינה המוחזרת ניתן למצוא את ההרכב הכימי של הקרקע. גם אם שיטה זו נותנת פחות אינפורמציה ממעבדה ארצית היא מאפשרת את בדיקת נוכחותם של אלומיניום, צורן, מגנזיום, אשלגן, קלציום, טיטניום וברזל.
3. טלסקופ רנטגן למדידת הקרינה הקוסמית מהשמש ומשביל החלב.
4. מתקן קרני לייזר מתוצרת צרפתית למדידות על פני הירח. המתקן מורכב ממנסרות עשויות זכוכית צורן בעלות תכונות מיוחדות שאחוריהן מצופות בכסף מחזיר. בסיס המנסרות עשוי מנתך של ניקל, קדמיום וברזל. דרושות 14 מנסרות להחזרה מושלמת של אור הבא מכל כיוון שהוא. הבסיס הוא בעל חוזק רב כדי למנוע עיוותי צורה מהמנסרות העלולים להיגרם בגל החום. לאחר בנייתו עוקר המכשיר כדי למנוע זיהום אפשרי של הירח בחיידקים. המתקן מסוגל לעבוד 10 שנים. השימוש בו נעשה בלילה הירחי. התצפיות נערכו במצפה פיקדו מידי בהרי הפירנאיים שבצרפת, ומקרים שבברית־המועצות (כיום רוסיה). החוקרים קיוו לקבוע בעזרתו של הרפלקטור את שיעור תנועת היבשות על פני כדור הארץ ולקבוע באופן מדויק את המרחק בין כדור הארץ לירח. כושר ההחזר של הרפלקטור גדול פי שלושה מזה שהותקן על טייסי אפולו 11.
5. שתי מערכות של מצלמות. מצלמות טלוויזיה ומצלמות טלפוטיות. מערכת אחת מותקנת בחזית הרכב לתצלומים קצרי טווח לניווטו של הלונחוד. כדי לחסוך באנרגיה מערכת זו הופעלה אחת ל־3 עד 20 שניות בהתאם למהירות הנסיעה ולפני השטח. המערכת השנייה היא פנורמית לצילום הסביבה בה נמצא הרכב במהלך נסיעתו ולצילום האופק, השמש וכדור הארץ. למערכת זו ארבע מצלמות טלפוטיות זהות, הנמצאות בצִדי הרכב ומאחור, ומצלמה אחת בחזית סמוך למצלמה לתמונות קצרות הטווח והיא מכוונת קדימה. המצלמות הקדמיות והאחוריות הן בעלות טווח צילום של 30 מעלות אופקית ו־360 מעלות אנכית. למצלמות שבצדדים יש טווח צילום של 180 מעלות אופקית ו־30 מעלות אנכית.
6. מערכת משדרי ומקלטי רדיו.
7. בקרת רוחק.
8. מתקן גרעיני.
9. יחידת כוח חשמלית.
10. מערכת בקרת חום.
11. טרנספורמטור אלקטרוני.
ביכולתו של הרכב להציב מכשירים מדעיים בנקודות שונות על פני הירח, למדידה רציפה של הפעילות הססמית, הקרינה והשדה המגנטי. תא המכשירים עשוי מסגסוגת אלומיניום ותוכנן כך שהוא מתחמם בקלות ומשחרר באִטיות את החום בלילה כך שהוא יכול להתקיים בתנאי הלילה הירחי.
נהגי הרכב
לצורך ניווטו של הרכב אומנו מהנדסים ומומחים לרדיו טכניקה. נהגים בעלי רישיון נהיגה לרכב נפסלו מאחר שהרגלי הנהיגה הארציים עלולים רק להפריע בנהיגת רכב ירחי. בצוות הנהגים חמישה אנשים: מפקד, נהג, נווט, מהנדס מערכות וקשר רדיו. הצוות נמצא במרכז לתקשורת חלל עמוקה. הצורך בתיאום עבודתם הוא בעל חשיבות פסיכולוגית רבה בימים הראשונים. הקשיים התעוררו בשל זמן המעבר בין שידור ההוראות לקבלת התשובות. על הצוות לזכור שהרכב נמצא תמיד מטרים ספורים לפני מצלמת הטווח הקצר שבשידוריה צפו תמיד. אם בדרך נמצאים סלעים או גושי סלע, הרכב ממשיך לנוע עד לקבלת תשדורת התרעה ארצית. מערכת ההנחיה האוטומטית הוכיחה את עצמה, הרכב לעולם לא התהפך.
חומרי בנייה
לבניית הרכב מהנדסי הלונחוד השתמשו בחומרים חדשים ששיעור החיכוך שלהם הוא כמעט אפסי. חומרים אלה משמשים לייצור מֵסבי צירים שאין צורך לשמנם בשמני סיכה. חומרים אלה מצרפים תכונות של חומרי מבנה מעולים עם שמני סיכה, מנות גדולות של קרינה רדיו־ אקטיבית או חומרים כימיים שונים כמו נפט, שמנים ועוד, אינם גורמים כל נזק לחומרים אלה. חומרים אלה פועלים יפה במהירויות גדולות ובתנאים קשים אחרים. הם עשויים מפולואימידים, פוליקרבונטים ופולימרים אחרים בדרך כלל בתערובות שונות עם חומרי סיכה דוגמת הגרפיט או מוליבדן גופרתי.
מעבדות מבחן
חלק מהציוד המכני והציוד האלקטרוני של הרכב נוסה בחלליות ובמערכות אחרות בפרט המנועים שנוסו בסימולטור. סימולטור זה הוא חדר ריק שבו קיימים תנאים הזהים לאלה של הירח. כך התאפשר למהנדסים להקנות לרכב משקל – מסה קטן פי שישה ולחשב בדייקנות את הכוחות הדינמיים הפועלים על הרכב בתנאי הירח. המטרים הראשונים שהרכב עבר אִפשרו למהנדסים לבדוק באיזו מידה חישוביהם היו נכונים. פעולת הגלגלים נבחנה במעבדה שהותקנה במטוס שהיו בו תנאי גרביטציה זהים לאלה של הירח (הכוונה היא לטיסה פרובלית המחקה את כוח המשיכה הירחי לפרקי זמן קצרים). מסלול בטון שנבנה במעבדות לצורך בניית הרכב התבלה תחת גלגלי הרכב הקשים. היעדר אטמוספירה וטמפרטורות גבוהות העמידו בפני המהנדסים בעיות קשות בכל הנוגע לתנועת החלקים המכניים, היצמדות הרכב לקרקע וסיכת החלקים הנעים.
היום הירחי הראשון, מ־17 עד 24 בנובמבר
17 בנובמבר – לונה 17 נחתה ליד מכתש רדוד והציבה על הירח דגלים סובייטיים, תמונה של לנין ואת סמל הפטיש והמגל. המטרים הראשונים אותם עבר הרכב אִפשרו לחוקרים לדעת באיזו מידה חישוביהם היו נכונים כאשר בנו אותו.
18 בנובמבר – לונחוד 1 משדר תמונות ראשונות. בתמונות נראים בבירור עקבות גלגלי הרכב ופני הירח.
20 בנובמבר – מהירות הרכב הוכפלה. לונחוד 1 עבר כמה גבעות, מכתש אחד והקיף מכתש עמוק.
21 בנובמבר – ביום זה, כשלושה ימים ארציים לפני תחילתו של הלילה הירחי, הופסקה תנועתו של הרכב והוא הוחנה. לונחוד 1 עבר בסך הכול 197 מטר. 10 התקשרויות הספיקו כדי לעבור מרחק זה. עד לרגע העצירה ביצע הרכב בדיקות מסובכות של קרקע הירח ושידר תצלומים שאיכותם השתפרה מתמונה לתמונה.
8 בדצמבר – בסוף הלילה הירחי הרכב שידר אותות רדיו לראשונה מאז שותקה פעילותו ב־ 21 בנובמבר. האותות הראו כי הרכב עמד יפה בטמפרטורה של 130 מעלות מתחת לאפס.
היום הירחי השני, מ־9 עד 22 בדצמבר
9 בדצמבר – מכסה הרכב נפתח, קולטי השמש הוטענו והרכב שידר תמונות פנורמיות ותמונות אחרות מפני הירח. הבדיקות העלו כי מערכת החימום הרדיואקטיבית פעלה כסדרה במהלך הלילה הירחי.
10 בדצמבר – לונחוד 1 ביצע כמה סיבובים לבדיקת מערכות ההנעה שלו מחשש שהן נפגעו בקור העז השורר על הירח בלילה. משך התקשורת היה תשע שעות ברצף והרכב נסע 244 מטרים, כשהוא עובר באזור מלא בבליטות. בתחילה הרכב נע בכיוון דרום מזרח ואחר כך בכיוון מערב. בדרכו הוא עבר ליד גושי סלעים ולועות. לונחוד 1 חצה מכתש בקוטר 16 מטר ובעומק שני מטרים. זווית המורד 27 מעלות. בקרקע המכתש נעשתה אנליזה כימית.
12 בדצמבר – הרכב עבר 253 מטר, תוך שינוי כיוונו ושידור תצלומים מפני הירח.
17 בדצמבר – הרכב נעצר בכמה מקומות וביצע מדידות מדעיות.
19 בדצמבר – עד ליום זה עבר הרכב 1,285 מטר. לונחוד 1 נע בכיוון דרום־מזרח בשטח מבותר, כשהוא חוצה מכתשים אשר מדרונותיהם אינם עולים על 20 מעלות ומקיף מכתשים עמוקים ביותר.
בדרכו מדד לונחוד 1 את התכונות המכנייות והפיזיות של הקרקע ושידר תצלומים פנורמיים רבים. באחת התמונות אפשר להבחין בכדור הארץ. מהידיעות ששידר ניתן ללמוד שפני הירח בים הגשמים מורכבים מלבה המכוסה בשכבת אבק שעובייה שני ס"מ. בהרכבה דומה לבה זו, ללבה הארצית ואשר גילה נאמד בשלושה מיליארד שנה.
נחקרו גם 15 אזורים שמימיים שונים. התברר שעוצמתם של קרני x הבאות מאזורים אלה שוות. ידיעה זו נתנה יסוד לסברה כי מקורה של קרינה זו בגז הבין־כוכבי שחומו מגיע למאות אלפי מעלות.
ב־18 וב־19 בדצמבר עבר הרכב 197 מטר בכיוון דרום־מזרח כשהוא עובר ליד לועות קטנים וגושי סלעים ונכנס למכתש בקוטר 50 מטר.
20 בדצמבר – RIFMA דיווחה על להבה סולרית הפולטת קרינה מסוכנת לבני אדם. הרכב יצא מהמכתש שנכנס אליו ב־18 וב־19 ונע בכיוון דרום לאורך מישור מלא מכתשים קטנים ונכנס למכתשים בקוטר 100 מטר ובעלי זווית של 10 מעלות. בזמן תקשורת זה הוא עבר 337 מטר. בוצעו מדידות מחזוריות של התכונות הפיזיקליות והמכנייות של הקרקע.
21 בדצמבר – הרכב נע בכיוון צפון־מזרח במדרון פנימי של מכתש שאליו נכנס ב־20 בדצמבר בנסיעתו במעלה המכתש, (זווית המעלה 25 מעלות) הוא עשה סיבובים ונע אחורנית. בזמן זה הוא עבר 78 מטר.
22 בדצמבר – לקראת סוף היום הירחי, הוחנה הרכב ופעילותו נפסקה. לקראת סוף היום טיפס על מדרונות שזווית הנטייה שלהם 23 מעלות, הכפיל את דרכו, הסתובב ונע בעקלתון כדי להימנע ממכתשים תלולים וגושי סלעים גדולים. הרכב חצה בקלות מכתשים רדודים בקוטר 150 מטר.
סך הכול מדד הרכב ביום זה 40 מכתשים וביצע 4,000 הוראות. ב־73 מקומות מדד את התנגדות הקרקע והתברר כי היא משתנה ממכתש למכתש. כללית הקרקע היא יותר אבקתית במבנה שלו בדפנות המכתשים. הרכב עבר 1,370 מטר מאתר הנחיתה. בשני הימים שידר 33 תמונות פנורמיות
4 בינואר 1972 – חודשה פעילותו של הרכב. הקליטה הייתה מצוינת.
היום הירחי השלישי, מ־8 עד 21 בינואר 1981
ביום זה נכנס לונחוד 1 לשלב השלישי בסדרת הניסויים שיועדו לו. שלב זה עמד בסימן של ניסויים קשים ומסובכים ביותר.
8 בינואר – כשהשמש הייתה בגובה 4 מעלות מעל לקו האופק החלו נהגי הרכב בעבודה. כל 20 או 30 מטר נעצר הרכב לדקה ומדד את התנגדות הקרקע ובמקומות מעניינים את ההרכב הכימי של הקרקע. סימולטנית בוצעו מדידות חום, קרינה קוסמית וקרינת X.
9 בינואר – מחצית מהבוקר (בוקר של כדור הארץ) הוקדשה לחקירת מכתש בקוטר 100 מטר ובעומק 6 מטרים. הסלנולוגים (מומחים שהתמחותם היא הירח) למדו מהר להבחין בין מכתשים צעירים למכתשים עתיקים. היום הרכב עבר 140 מטר.
11 בינואר – הרכב עבר 517 מטר. הוא נכנס למכתש וביצע סקר פנורמי.
12 בינואר – במהלך תקשורת שנמשכה שש שעות עבר הרכב 553 מטר. סך הכול עד ליום זה עבר הרכב 2,930 מטר.
13- 15 בינואר – הזווית הגבוהה שבה נמצאה השמש לא אִפשרה צילומי טלוויזיה באיכות טובה ותנועת הרכב הופסקה ליומיים. שאר הצילומים היו באיכות מצוינת.
17 בינואר – הרכב שידר 150 דקות ובזמן זה נע 254 מטר. חלק מהתצלומים היו של עקבות גלגליו בקרקע הירח לפני יותר מחודש. הרכב עבר ליד מספר רב של מכתשים קטנים.
18 בינואר – הרכב סיים את השלב השלישי של הניסויים אשר הוטלו עליו. ביום זה החל דרכו חזרה לאתר הנחיתה. היה עליו לעשות דרך של 1,400 מטר. כדי לבצע משימה זו שינה הרכב כיוון. במקום לנוע בכיוון דרום־מזרח הוא פנה לכיוון צפון־מזרח. ביום זה נראה רכב הנחיתה. באחד התצלומים הטלסקופיים נראים רכב הנחיתה והארץ יחד.
19 בינואר – לונחוד 1 נעצר במרחק 15 מטר מהנחתת. הניסוי בוצע בדייקנות רבה. מטרת הניסוי הייתה לבדוק את הניווט והבקרה. כדי לבצע ניסוי זה השתמשו בפלטפורמה הפנימית של הרכב (שלושה ג'ירוסקופים בעלי שלושה צירים המאונכים זה לזה), טלפוטוגרפיה ובמיוחד חלקים מסוימים של הרכב הנראים בתצלומים טלפוטיים אלה. מאחר שמצב השמש ידוע (שתיים מתוך ארבע המצלמות הטלפוטיות מצלמות את השמש והירח) ניתן לדעת בדיוק את כיוון נסיעתו של הרכב.
לקראת סוף היום נע הרכב לכיוון צפון־מערב לחקור שטח הנמצא מדרום לאתר הנחיתה. לקראת בוא הלילה הרכב נכנס במכתש מסולע קשה למעבר והוחנה שם. מצב זה העמיד במבחן את מערכות הרכב ואת מערכות הבקרה של כדור הארץ. ביום זה הרכב עבר 1,936 מטר.
מהנתונים שהעביר לונחוד 1 הסתבר כי הקרקע היא בעלת מבנה בזלתי. לונחוד 1 גילה מרבצים של אלומיניום, צורן, טיטניום, מגנזיום, אשלגן וסידן. באחד המקרים חוקרי הירח התרגשו למראה סלע גדול במרחק 150 מטר מהרכב. הרכב התקרב אליו ולא גילה שום דבר. התברר כי זוהי אבן קטנה שעל המסכים נראתה כסלע גדול. הניסיונות לקרב את הרכב לסלע התבטאו בהשארת הסלע הרחק ומאחוריו. נראה כי תצלומי הטלוויזיה של חריצי הגלגל שימשו סקלת מרחק מועילה לנווטים ולנהגים, כשם שהיא שימשה מקור אינפורמציה לחוקרי הירח על התכונות המכנייות של קרקע הירח. סך־הכול עבר הרכב 3,655 מטר.
היום הירחי הרביעי, מ־7 עד 20 בפברואר
7 בפברואר – הרכב חידש את פעילותו ויצא לכיוון צפון. הוא נע בשטח קשה, שבו מכתשים בקוטר 50 – 100 מטר. ליקוי חמה שהתרחש בזמן זה העניק הזדמנות נדירה לבחון את עמידות הרכב בתנאים קשים מאלה של המעבר מיום ללילה על פני הירח. שלוש שעות הליקוי עברו על הרכב ללא פגיעות.
8 בפברואר – הרכב עבר באזור מלא מכתשים והשלים את הק"מ הרביעי שלו. היום הוא עבר 323.1 מטר מדרום לאתר הנחיתה ונכנס למכתש רדוד בקוטר 30 – 40 מטר וזווית הנטייה 15 מעלות.
9 בפברואר – הרכב המשיך לנוע בכיוון Heraclitus Cape . כמו ב־8 בפברואר כך גם היום, האזור מלא מכתשים בקוטר 50 – 100 מטר. ישנם מכתשים צעירים בקוטר 20 מטר.
10 בפברואר – הרכב "עֵד" לליקוי שמש נוסף. הוא משדר אינפורמציה על הליקוי כאשר קולט השמש חשוף. הליקוי נמשך שלוש שעות והטמפרטורה ירדה ל־100 מעלות מתחת לאפס. שבע שעות לאחר מכן הוסע הרכב למרחק 578 מטר מאתר הנחיתה.
12 עד 15 בפברואר – הזווית הגבוהה בה נמצאה השמש לא אִפשרה צילומי טלוויזיה באיכות טובה ותנועת הרכב הופסקה לשלושה ימים, עד אז הרכב עבר מרחק טוטלי של 4,813 מטר. המרחק המדויק נקבע בעזרת גלגל תשיעי. החישוק של הגלגל צויד בחישורים, כך שההחלקה צומצמה למינימום. יתרה מזו, הבדלי ההחלקה בין שמונה הגלגלים לגלגל התשיעי מסרו אינפורמציה על התכונות המכנייות של קרקע הירח. לונחוד 1 קלט ומדד את נתוני מכשיריה של אפולו 14.
16.2 – לונחוד1 קלט במצלמות קמט טופוגרפי. נבחנו התכונות הפיזיקליות והמכנייות של מקטע באורך 10 מטר מפני הקמט. הרכב הוסע מפסגת הקמט לאורך פניו העליונים ויצר מכתש בקוטר 10 ס"מ. בקטע החשוף בוצעה בדיקה כימית. לאחר מכן הוסע הרכב בכיוון צפון – דרום. הרכב עבר 272 מטר.
17עד 19 בפברואר – לונחוד 1 השלים עבודה של שלושה חודשים. עד לסוף היום הרביעי עשה הרכב דרך של 5,228 מטר. לקראת סוף היום הוחנה לונחוד 1 באזור מישורי ליד שפה של מכתש במרחק ק"מ אחד מאתר הנחיתה.
20 בפברואר – נמסר כי שלושת חודשי העבודה המתוכננים של הרכב הסתיימו בהצלחה. בזמן זה בוצעו 63 התקשרויות אִתו והוא מדד את התנגדות הקרקע ב־200 מקומות. לקראת סוף היום הגיע לונחוד לשני מכתשים שהיו בתכנית העבודה. נמדדו גודל המכתשים וצורתם. נמדדו מכתשים מסדר גודל שני הנמצאים במדרונות המכתשים הגדולים ובאזורים שבהם נזרק סלע הירח. נעשו גם מדידות כימיות, פיזיקליות ומכנייות. קוטרו של המכתש הגדול מעל חצי ק"מ ושל השני פחות. בקרקעית המכתש הגדול נעשו מדידות סטריאוסקופיות.
היום הירחי החמישי, מ־7 עד 20 במארס
7 במארס – צולמה זריחת השמש.
8 במארס – קולטי השמש הוטענו מחדש והרכב המשיך במחקריו. לונחוד 1 נסע לכיוון צפון־ מערב ועבר 272 מטר. מנקודות העצירה שידר יותר אינפורמציה מהרדיומטר ומטלסקופ קרני X מאשר בימים הקודמים.
9 במארס – הרכב הגיע למכתש שקוטרו 500 מטר וצילם אותו צילום פנורמי. בתום הסיור שנמשך חמש שעות נכנס למכתש הראשון שהיה בסמיכות אליו לחנייה.
18 במארס – הרכב השלים מחקר של מכתש ענק שהחל לחוקרו ב־17 במארס. במהלך התקשורת שנמשכה 4 שעות וחצי עבר הרכב 417 מטר. למרות שביום הירחי החמישי הרכב נסע פחות מאשר בימים הקודמים הוא עבר מרחק שיא של 2,004 מטר.
היום הירחי השישי, מ17 עד 21 באפריל
7 באפריל – הרכב חוקר מכתשים בקוטר 200 – 500 מטר. הוא נע דרומה תוך מעבר במדרון של מכתש וחצייתו לכיוון צפון. אורך המדרונות 301 מטר.
8 באפריל – הרכב מופעל ל־24 שעות. בתקשורת השנייה הוא הוסע לתוך מכתש בקוטר 200 מטר, נכנס לתוך המדרון הדרומי ועלה במדרון הצפוני. לונחוד 1 חקר היום מכתשים בכיוון צפון־מערב ונתקל בסלע שקוטרו שלושה מטרים. סך הכול עבר הרכב עד היום 7.7 ק"מ.
21 באפריל – לקראת הלילה הוחנה הרכב כך שתקשורת הלייזר נמשכה. עד היום עבר הרכב 8,261 מטר. בשעה שהרכב חקר מכתש שנוצר כנראה לאחרונה הוא נתקל בחומר שנקרא "חול מהיר" (quicksand). תנועת הרכב עוכבה בשל כמויות גדולות של סלעים ומכתשים קטנים. מדרונות המכתש היו די תלולים. צפיפות הסלעים במקום הייתה גדולה פי 80 – 100 מהממוצע שבו נתקל הרכב עד כה. גובהם של מספר סלעים הוא שלושה מטרים.
הסלעים וקווי הגובה של השטח קשים למעבר. בנוסף לכך הצד הפנימי של המכתשים היה מאובק בצורה קיצונית. הרכב החל להתחפר באדמה התחוחה והגלגלים איבדו 80% מאחיזתם. נהגי הרכב חילצו אותו לאחר מאמצים רבים של תושייה וכושר ניווט.
היום הירחי השביעי, מ־6 עד 20 במאי
6 במאי – הרכב הופעל מחדש ומערכותיו נבדקו.
מ־7 עד 9 במאי – לונחוד 1 בדק מיקרו סטרוקטורות של קרקע הירח, תוך כדי נסיעה מועטה כדי לבצע תצלומים סטריאוסקופיים. הצילומים כוללים חריצים טריים של הרכב וכאלה שנחרצו ביום הירחי החמישי. סימולטנית בוצעו בדיקות כימיות של הקרקע, נמשכה מדידת עוצמתן של קרינת X, קרינה קוסמית וקרינת רקע.
14 במאי – עד היום עבר הרכב שמונה ק"מ חרף תקלה באחד ממנועיו.
17 במאי – נמסר כי מקורות הכוח של הרכב הולכים ופוחתים.
היום הירחי השמיני, מ־4 עד 17 ביוני
4 ו־5 ביוני – הרכב הופעל מחדש ומערכותיו נבדקו.
8 ו־9 ביוני – הרכב עבר 488 מטר בכיוון צפון לאורך כף ( moonscape) מחוספס.
10 ו־11 ביוני – הרכב עבר 700 מטר ושידר תמונות פנורמיות של הכפים.
14 ו־15 ביוני – הרכב עבר 200 מטר.
היום הירחי התשיעי, מ־3 עד 16 ביולי
3 ביולי – לונחוד 1 עבר 33 מטר בתוך מכתש.
4 ו־5 ביולי – לונחוד 1 נע צפונה ונכנס למכתש בקוטר 200 מטר. בזמן תקשורת זה עבר 53 מטר.
14ביולי – הרכב יצא מהמכתש שאליו נכנס ביום הקודם והחל מתקדם לעבר מכתש אחר. הוא ביצע צילומים של המכתש ושל כוכבים ובדק את ההרכב הכימי של הקרקע. הסיור במכתש היה חלק מסדרת תמרונים חדשה.
27 ביולי – הרכב ביצע מדידות עם מאר 2 ומאר 3 (חלליות שהיו בדרכן למאדים) על השמש ועל הקרינה הקוסמית.
היום הירחי העשירי, מ־2 עד 16 באוגוסט
2 באוגוסט – חודש הקשר עם רכב הירח.
3 באוגוסט – חודשה פעילותו של הרכב.
12 ו־14 באוגוסט – הרכב שידר יותר תצלומים פנורמיים ואינפורמציה פיזית על החלל.
היום הירחי האחד־עשר, מ־1 עד 16 בספטמבר
1 בספטמבר – הרכב מתחיל בפעילותו.
2 עד 6 בספטמבר – הרכב משדר תמונות פנורמיות ממקומות בהם הוא עוצר.
15בספטמבר – הרכב משלים את יומו ה־11. נמסר כי הוא מגלה סימני חולשה.
היום הירחי השנים־עשר
ב־28 בספטמבר החל היום השנים־עשר לפעילותו הירחית אשר הסתיים לפני שקיעת החמה. ב־4 באוקטובר נדם המנוע הגרעיני של הרכב ובכך שותקה פעילותו לצמיתות. ביום זה עבר הרכב 100 מטר. הוא תומרן כך שרפלקטור הלייזר המשיך לעבוד.
בימים האחרונים גילה הרכב כאמור סימני חולשה והגביל את פעילותו לאזורים מעניינים רק בטווח נסיעה קצר. הטמפרטורה הפנימית ירדה בהדרגה.
אפילוג
רכב הירח שידר אינפורמציה רבה על הירח קרוב לשנה ובפרט מים הגשמים. סך הכול שודרו ארצה 20,000 תצלומים, 200 תצלומים פנורמיים ומאות בדיקות משטח של 80,000 מטר מרובע. הבדיקות כוללות 25 אנליזות כימיות של הקרקע ו־500 אנליזות של התכונות הפיזיקליות של השכבה העליונה של ים הגשמים. ב־12 הימים הירחיים הוא עשה דרך של 10,540 מטר.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. משתמש אנונימי
    כותבים הגהה ולא הגייה. שגיאה זו הגם שכתבת משפט קצר מעוררת תהיות לגבי העברית שלך. בנוסף לכך לא כותבים ולא אומרים הפסקתי לקחת את האתר… אלא הפסקתי להתייחס ברצינות. ..במילה בחיאת משתמשים בדיבור יומיומי בסלנג ולא כאשר מציגים טיעונים או כל נושא אחר בכתב. מילה זו היא ערבית ביסודה ועד שאני יודע אנחנו מדברים וכותבים עברית.כדאי לך לקחת מספר קורסים בלשון, כדי שאפשר יהיה להתייחס לדבריך ברצינות.

  2. הגייה מינימלית, בחיאת.
    כבר הפסקתי לקחת את האתר ברצינות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן