במבצע ויקינג שוגרו שתי חלליות שמכל אחת מהן יצאה נחתת אחת. בפרק זה סיפורה של החללית השניה ויקינג B
21 באוגוסט 1975 היה מועד השיגור המקורי. התקלות בחללית התאומה הביאו לדחיית השיגור ל־30 באוגוסט. מכאן הוזז השיגור ל־1 בספטמבר. תקלה באנטנה ומזג אוויר גרוע הביאו שוב לדחיית השיגור.
9 בספטמבר – ויקינג B שוגרה בהצלחה. מיועדת להיכנס למסלול סביב המאדים ב־7 באוגוסט 1976 ולנחות על פניו ב־4 בספטמבר.
26 בינואר 1976- נמסר כי תא ביולוגי מספר 1 אינו פועל. כל פעם כשבודקים אותו זה לוקח כמה ימים.
3 ביולי – התברר שהזרוע מושפעת מעודף מטען חשמלי בשל תקלה.
23 ביולי – בין שתי האופציות הפתוחות להנחתת החללית B1 ו־C1 העדיפות היא ל־B1 היא Cydonia. C1 נמצאת באזור קו המשווה ובטוחה יחסית לנחיתה. Cydonia צפונית יותר ומסוכנת יותר לנחיתה. הצלחתה של ויקינג A העלתה את האופציה של Cydonia אפשרית. במקום זה כמות המים גדולה פי 5 – 10 יותר מאשר בקו המשווה וקר יותר. לכן הסיכויים למצוא כאן חיים גדולה יותר. בטיחותו של C1 נובעת מהעובדה שניתן לבדוק את מידת מישוריותו על־ידי גלי מכ”מ. בדיקה זו לא יכולה להיעשות ב־B1 בשל מיקומו היחסי של המאדים כלפי כדור הארץ. מיקום זה אינו מאפשר לגלי המכ”מ להגיע לקווי הרוחב הצפוניים של המאדים.
ל־Cydonia יתרון נוסף. ככל שאתר הנחיתה קר יותר הוא מתאים יותר לניסוי האינקובציה הביולוגי הקר. במקרה שהנחיתה מתבצעת במקום זה מתקני החימום מודממים ודגימות הקרקע נבדקות בטמפרטורה הזהה לטמפרטורת השטח. הביולוגים חששו שהטמפרטורה של תאי המחקר הגבוהה מטמפרטורת השטח (כדי להגן על הציוד העדין במעבדה) עלולה להרוג את האורגניזמים, אם ישנם כאלה בקרקע המאדים.
27 ביולי – תיקון בנתיב הטיסה.
7 באוגוסט – החללית נכנסה למסלול סביב המאדים. זווית הנטייה 55 מעלות ומשך הקפה 27.6 שעות.
8 באוגוסט – צילום אתרי נחיתה. נראה שהקרקע כאן סלעית ועלולה לסכן את הנחיתה.
9 באוגוסט – צילום אתרי הנחיתה. מנוע החללית הופעל לשש שניות והציב אותה מעל ל־Cydonia.
11באוגוסט – החללית המשיכה לצלם את אתרי הנחיתה האופציונאליים. סך הכול על החללית לצלם שלושה אתרים כאלה. עליה לבצע 96 צילומים כשרובם ממוקדים באתרי הנחיתה.
13 באוגוסט – המשך צילומם של אתרי הנחיתה.
17 באוגוסט – בתצלומים שנעשו התגלה מראה שלפי הגדרת החוקרים הוא “נוף מסוג חדש שלא נתקלנו בו בעבר על־פני המאדים”. בתצלומים רואים רצועות ארוכות ומסתוריות. הן דומות לרצועות אדמה חרושה הנראות בתצלומי אוויר. מייקל קאר, איש הצוות שחקר את תצלומיה של החללית אמר כי קשה להאמין שהן נוצרו על־ידי הטבע כיוון שהן ישרות ומקבילות. הוא ציין כי הועלו הסברים רבים ובין היתר הועלתה סברה שהרצועות נוצרו בידי אדם.
18 באוגוסט- קיימת אפשרות לבצע את הנחיתה ב־3 בספטמבר, יום לפני המתוכנן. החלטה על כך חייבת להתקבל עד 20 באוגוסט. אם הנחיתה מתבצעת בתאריך זה אפשר לבטל את התמרון הקשור לנחיתה ב־4 בספטמבר.
19 באוגוסט – ויקינג B תנחת כנראה ב־3 בספטמבר ב”מישור אוטופיה”.
22 באוגוסט – הוחלט שהנחיתה תתבצע באוטופיה. השיקולים שהכריעו את הכף היו הטופוגרפיה של המקום, נחיתה בטוחה יותר ונוכחות גדולה יותר של מים, אם כי בפאזה מוצקה. אתר הנחיתה נמצא 1,600 ק”מ צפון־מזרח לאתר הנחיתה של ויקינג A.
23 באוגוסט – נשלחו הוראות לקראת הנחיתה.
24 באוגוסט – נשלחו הוראות אחרונות לקראת הנחיתה.
25 באוגוסט – החללית קיבלה הוראה לבצע יותר צילומים של אוטופיה.
29 באוגוסט- החללית החלה בסדרה חדשה של צילומים של אוטופיה. המטרה למצוא מקומות נוחים לנחיתה. בחבל ארץ זה מפוזרים סלעים געשיים. הגאולוגים סברו שסלעים אלה כוסו במרוצת הזמן בעפר ועל כן הנחיתה כאן אפשרית. הלחות במקום גבוהה פי חמישה מאשר במקום הנחיתה של ויקינג A.
30 באוגוסט- החללית המשיכה לצלם את אוטופיה. נראה שזהו אזור מדברי מכוסה בחול ובו דיונות חול בגובה 18 מטר.
31 באוגוסט – נקבע סופית מועד הנחיתה.
2 בספטמבר – במשך חמש שעות נבדקו מערכותיה העיקריות של הנחתת והן נמצאו תקינות. מצלמות המקפת ומכשירי החום בדקו כל הזמן האם במקום הנחיתה לא נושבות רוחות חזקות.
3 בספטמבר – שלוש שעות לפני הנחיה נותקה הנחתת מהמקפת והחלה בדרכה לקראת נחיתה באוטופיה. שניות ספורות לאחר מכן חלה ירידה באספקת הכוח לג’ירוסקופים. בעקבות זאת אבד הקשר עם המקפת ולא היה ברור אם הוצת מנוע הנחתת. התברר שהמקפת איבדה את מגעה האופטי עם כוכב הייחוס שלה – וגה. המקפת שינתה את גובהה המקורי מקרקע המאדים. האנטנה רבת העוצמה לא הייתה מכוונת יותר לעבר כדור הארץ. הקשר עם הארץ נעשה דרך אנטנה חלשת עוצמה וזאת שידרה רק פעימות (bits) פשוטות של אינפורמציה.
4 בספטמבר – ויקינג B נחתה (לפי שעון פסדינה, מרכז הבקרה הנחיתה הייתה ב־3 בספטמבר) אך התקלה טרם תוקנה. לפי האותות החלשים שהתקבלו היה ברור שהנחתת אכן נחתה. אינפורמציה ראשונה ששודרה ארצה הראתה שיש במקום ריכוז גדול של אדי מים. החוקרים התנחמו בכך ששני התצלומים הראשונים, הראשון של אחת מרגלי הנחתת והשני פנורמי, שודרו למקפת ונשמרו שם. התקווה הייתה שהתקלה תתוקן והתצלומים ישודרו ארצה. היה איחור של 32 שניות בנחיתה.
שש שעות לאחר הנחיתה החלה המקפת לחפש את הכוכב וגה. הכוונה הייתה לאפשר לאנטנה רבת העוצמה להתכוונן בחזרה לעבר כדור הארץ ולחדש את הקשר עם החללית. חיפוש זה נמשך שלוש שעות ועם סיומו התמונות שודרו ארצה באיחור של 12 שעות מהזמן המיועד לכך. אם כיוונה המחודש של האנטנה לא היה מצליח, ניתן היה לחדש את הקשר עם הנחתת בעזרת המקפת ויקינג A.
ויקינג B נחתה על מדרון של מכתש. כך זה לפחות נראה בתצלומים. אם אין זה מכתש, הרי זה לפחות חור בקרקע. כיוונה היה 5 – 10 מעלות מערבה. בניגוד לתחזית שאתר הנחיתה יהיה מכוסה בדיונות חול, התברר שהוא סלעי. מצויה בו תפזורת גדולה של סלעים. החוקרים סמכו על כך שהחול הרך ירכך את הנחיתה. קו האופק הבלתי־ישר בתצלום השני מזכיר מאוד את השטח מסביב לאתר הנחיתה של ויקינג A. מקום הנחיתה נראה כשטח מדברי כנראה חולי עם סלעים בצורות שונות והוא שטוח יחסית.
הסלעים הם פחות או יותר באותו גודל. גובהם מגיע עד מטר אחד. חלק מהסלעים מעוגלים, חלק מזוותים ואחרים שטוחים. לדבריו של קארל סייגן הסלעים הפזורים במקום הנחיתה עושים רושם שמקורם מהר געש. “ייתכן שאנו נמצאים על מישור פליטה של הר געש גדול”. עוד אמר, “שסלעים ובהם חורים הם שרידי לבה.”
התברר שהחללית נחתה ב־N 0 47.97 – W 0 225.67 ומהירות הרוח נעה בין 15.5 ל־ 25.6 קמ”ש. הטמפרטורה המינימלית ב־04:00 לפנות בוקר 81 מעלות מתחת לאפס והמקסימלית ב־16:00 אחר הצהריים 30.5 מעלות מתחת לאפס. הלחץ הברומטרי גבוה מהמצופה 7.72 מיליבר.
5 בספטמבר – בתצלומים החדשים שהגיעו התעורר חשש לגורל האנטנה. היה רושם שהיא נסדקה אם כי באופן קל למדי. בדיקה מדוקדקת של התצלומים הראתה שמה שנראה כסדק אינו אלא פֵרור קל של קרקע שנדבק לאנטנה. מה שקרה הוא שאחת מרגלי הנחיתה העיפה חול באוויר בזמן הנחיתה וגרגר אחד נדבק לאנטנה שנפרסה עם הנחיתה.
החוקרים היו בטוחים בכך שאחת מרגלי הנחתת עומדת על סלע במקום על הקרקע. זה יכול להסביר את הנטייה הקטנה של הקרקע בתצלומים. הנחתת עומדת בזווית של 10 מעלות ביחס לקרקע. תצלום צבעוני ראשון שנעשה מראה שצבע הקרקע אדום. הסייסמומטר החל לשדר ארצה נתונים ונראה שקיימת פעילות סייסמית במאדים. הסלעים במקום הנחיתה נחקרו כדי למצוא סימנים לרעידות אדמה.
התברר שכל המערכות פועלות כשורה בניגוד לחשש שהתעורר לגורלן. היה חשש שהחללית נפגעה בנחיתה וכאמור לא היה אז קשר אִתה.
6 בספטמבר- הנחתת המשיכה לשדר תצלומים. באחד מהם רואים סימנים המעידים כי במרחק תשעה מטרים בלבד מהחללית זרם בעבר נחל והוא התייבש. על־פני הקרקע נראים סימני מלח ומשקעים אחרים שנותרו אחרי התייבשות הנחל. בהמשך-היום נעשו מחקרים גאולוגיים. המטרה הייתה לבדוק אם הפעילות הגעשית נמשכת בהווה או שהייתה חלק מהפעילות הגאולוגית בעבר ונפסקה.
8 בספטמבר – הובטח שהתקלה שאירעה לזרוע של ויקינג A לא תישנה מאחר שהלקח המתאים נלמד ונעשו שיפורים בזרוע של ויקינג B.
11 בספטמבר – אמורה הייתה הנחתת לאסוף דגימות קרקע ולא הצליחה בכך מכיוון שהזרוע נתקעה מבלי יכולת לזוז.
13 בספטמבר – המקפת החלה במסע שלה סביב המאדים. זווית הנטייה 75 מעלות.
15 בספטמבר – החוקרים הצליחו להתגבר על התקלה שבזרוע והפעילו אותה מחדש. מהתצלומים ששודרו לאחר תיקונה התברר שתקלה חשמלית היא שגרמה ל”הקפאת” הזרוע.
16 בספטמבר – הזרוע אספה דגימת קרקע והכניסה אותה למעבדה.
17 בספטמבר – תוצאות הניסויים הביולוגיים הראו סימנים מעודדים להימצאות חיים על המאדים התוצאות דומות לאלה של ויקינג A והם מורים כי ישנם במאדים חומרים המאפשרים חיים. אילו נערכו ניסויים כאלה על כדור הארץ הם היו מלמדים על קיומם של חיים.
18 בספטמבר – הזרוע נתקעה שוב ותוקנה. הוראה לאסוף דגימה נוספת נדחתה כדי למצוא מקום חפירה חדש.
19 בספטמבר – דגימת קרקע קודמת נבדקה בקרני X ויותר מאוחר נשלח אות חדש למעבדה לחפור דגימה נוספת. הזרוע אספה את הדגימה מנקודה הנמצא 2.1 מטר מהנחתת ולצורך זה נחפרה תעלה שאורכה 17 ס”מ. זוהי קרקע דמוית סחף. כדי להגביר את קצב החיפושים ולהבהיר מידע בלתי ברור אשר סופק על־ידי ויקינג A נערכו שינויים בניסויים של ויקינג B . הוחלט לבצע ניסוי פוטוסינתטי שלא כמקובל דווקא בלילה, זאת מתוך מגמה להפריך את הסברה שהמינרלים והכימיקלים באדמת המאדים עוברים שינויים חריפים באור לדרך בה צורות החיים קולטות את אור השמש ופולטות גזים כמו חמצן ו־2 CO.
אם קיימים חיים מיקרוסקופיים על המאדים עליהם לפלוט גז הן בחשכה הן באור. זאת משום שאין כל חשיבות לגודל, לצורת החיים ולתלותם באור השמש מכיוון שהם ממשיכים לתפקד ביום ובלילה מכיוון שוויקינג A לא מצאה סימנים לנוכחות מאובנים הוחלט לבצע את החפירות של ויקינג B בצורה שונה, להעמיק את החפירות ולערוך אנליזות כדי לגלות סימנים אלה.
21 בספטמבר – החוקרים התלבטו בבעיה כיצד להזיז סלע הנמצא במרחק שני מטרים מהמעבדה. הועלתה השערה שהקרינה האולטרה סגולית של השמש לא הגיעה לקרקע שמתחת לסלע ולכן קיימת סבירות גבוהה למצוא כאן מולקולות מורכבות של פחמן או תרכובות אורגניות. ייתכן מאוד ואפשר יהיה להזיז את הסלע בזכות כוח המשיכה של המאדים.
23 בספטמבר – ממדידותיה של המקפת של ויקינג B התברר שההנחה שקוטבי המאדים מכוסים בקרח יבש אינה נכונה. מדידות אלה הראו שכיפת השלג בקוטב הצפוני היא ברובה הגדול מים קפואים וכמות קטנה של 2 CO. כמויות המים המכסות את המאדים הן אדירות ובעבר הם זרמו בנחלים ובנהרות. נמצא גם כי האטמוספירה בקוטב מכילה כמות גדולה של אדי מים והטמפרטורה של כיפת הקרח היא 73 מעלות מתחת לאפס, טמפרטורה הגבוהה מנקודת הקיפאון של 2 CO.
מדידות אחרות של המקפת הראו נוכחות של גזים כבדים באטמוספירה כמו קריפטון וכסנון המוכיחים כי בעבר זרמו על־פני המאדים כמויות אדירות של מים. גזים אלה התגלו גם מתצפיות טלסקופיות מכדור הארץ של האסטרונום אוון טוביאס מ־University State של ניו יורק. הוא מצא גם ארגון ולפי דבריו, צפיפות האטמוספירה בעבר הייתה גבוהה פי עשרה מאשר כיום.
האחראי על צוות מיפוי המים של המאדים בתכנית ויקינג אמר כי הוא מאמין שכמות המים של המאדים קטנה פי עשרה מזו של כדור הארץ. מאחר שהמאדים קטן יחסית, הרי יחסית לו למאדים אותה כמות מים. תגלית זו היא הוכחה נוספת שלפחות בעבר היו תנאים נוחים להיווצרות חיים ואם היו לפחות צורות חיים פרימיטיביות, הן קבורות מתחת לכיפת הקרח בקוטב הצפוני.
26 בספטמבר – זרוע המחפר חפרה דגימה נוספת והכניסה אותה למעבדה. מהנתונים שנאספו עד כה משתי החלליות התברר שיש צורה כלשהי של חיים על־פני המאדים.
30 בספטמבר – נמסר כי בעקבות הצלחתה של תכנית ויקינג נאס”א מתכננת טיסות נוספות למאדים.
1 באוקטובר – נמסר כי הניסוי ב־GCMS נכשל בגלל מולקולות אורגניות בקרקע.
6 באוקטובר – מתצלומים ששודרו ארצה התברר כי גם הניסיון השני להזיז את הסלע לא הצליח והוא הוגדר סלע עיקש.
17 באוקטובר – מסלול המקפת יוצב מחדש מעל אתר הנחיתה של הנחתת שלה ויאפשר סיור חדש של מקפת A.
20 באוקטובר – התמעטו הסיכויים למצוא חיים על המאדים. בדגימת קרקע שנלקחה מתחת לסלעים לא נמצאו מולקולות אורגניות.
21 ו־22 באוקטובר – נעשו ארבעה ניסיונות לאסוף גרגרי חצץ בגודל 0.5 ס”מ ולבדוק אותם במתקן קרני ה־X וכולם נכשלו. מתוך הכישלון הסיקו שהרוח העיפה גרגרים אלה מזרוע החפירה.
25 באוקטובר – זרוע הנחתת נטלה דגימת קרקע מתחת לסלע קטן על־ידי הזזתו של זה האחרון. הדגימה הוכנסה לתאים הביולוגיים והוחל בבדיקתה.
7 בנובמבר – הופסקה פעילות החללית לקראת חסימת הקשר שמתחילה ב־10 בנובמבר כאשר השמש היא בין כדור הארץ לבין המאדים. חסימת הקשר מסתיימת באמצע דצמבר והניסויים מתחדשים בתחילת ינואר 1977.
ויקינג שלב ב’
באוקטובר מסרה נאס”א כי נראה ששתי החלליות תפעלנה עוד שנה וכי הם שוקדים על תכנית נוספת שתימשך עד אוקטובר 1977. תיחקר נפיצות הרוחות על־פני המאדים וגם הדרך שבה הרוחות מעבירות חומרים בהירים וחומרים כהים מצד אחד של המאדים לצד השני, תופעה שאחראית כנראה ל”גלי ההחשכה” (wave of darkening) שנראו אז מכדור הארץ. באשר למקפות, הן תפעלנה שנתיים. הווה אומר שנה מאדימית אחת תאפשר חקירה יסודית של עונות השנה. שלב ב’ החל ב־13 בדצמבר כאשר חודש הקשר עם החלליות.
ויקינג A
25 במאי 1978 – הנחתת הוכנסה לפעילות אוטומטית.
25 ביולי – המקפת מתחילה לשמש תחנת ממסר לשתי המקפות עד שתסיימנה את תפקידן בנובמבר 1978.
ויקינג B
7 בפברואר 1978- התגלתה דליפה במנועי בקרת הייחוס של המקפת כדי לחסוך בדלק ולשמור על זמן מגע מקסימלי של מדפי השמש לאור השמש. הואט קצב הגלגול של המקפת.
15 ביולי – הנחתת הוכנסה לפעילות אוטומטית.
17 ביולי – בעזרת כמות הדלק האחרונה שנשארה במיכלי המקפת היא יוצבה במסלולה והחלה בתצפית אחרונה לעבר המאדים.
25 ביולי – לאחר 706 הקפות הופסקה פעילותה של המקפת ובכך הסתיים תפקידה. המקפת של ויקינג A תשמש תחנת ממסר לשתי הנחתות עד שתסיימנה את תפקידן בנובמבר 1978.
