סוליוט 6 היא דור שני של מעבדות חלל, היא יכולה להיות בשימוש מבצעי לפחות חמש שנים והיא מוגדרת "מעבדת מחקר בחלל".
ב־30 בספטמבר 1977 שוגרה סוליוט 6. מסלולה של מעבדת החלל 219 – 275 ק"מ ,זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 89.1 דקות. תדרי השידור של המעבדה זהים לאלה סוליוט 4 ושונים מאלה של סוליוט 5. ב־7 באוקטובר שונה המסלול ל־336 – 352 ק"מ ,זווית הנטייה 51.58 מעלות ומשך הקפה 91.42 דקות. שבועיים לפני שיגורה של סויוז 26 שונה מסלול המעבדה. שבוע לאחר טיסתה של סויוז 25 כתב גיאורגי ברגבוי בעיתון "קומוניסט" כי מתוכננות טיסות ממושכות של כמה חודשים כדי להכשיר את הקרקע לטיסות בין־ כוכביות.
מבנה המעבדה
סוליוט 6 היא דור שני של מעבדות חלל, היא יכולה להיות בשימוש מבצעי לפחות חמש שנים והיא מוגדרת "מעבדת מחקר בחלל". משקלה 20 טון ויש בה ציוד מצרפת. למעבדה שני פתחי היצמדות, אחד רגיל והשני מאחור. תא ההיצמדות הנוסף מאפשר את איושה של המעבדה בשתי חלליות בו־זמנית, החלפת צוותים, מבצעי הצלה, אספקת מזון וציוד למעבדת החלל. פתח ההיצמדות האחורי זהה במקורו ובשיטת ההתחברות לפתח החזיתי. הוא ממוקם בין שני נחירי פליטה בִּמקום חלק מציוד הקשור למערכת ההנעה של סוליוט. ציוד זה הועבר למקום אחר.
מערכות חדשות שהותקנו במעבדה הן: מתקן למִחזור חומרים, מערכת לבדיקת הטמפרטורה במעבדה ומערכת לבדיקת הייחוס מטיפוס Kas Kad. המתקן למחזור החמצן מתבסס על אצות מסוג Corella Algae. מי השתייה, להוציא את אלה המובאים על־ידי חלליות אספקה, ממוחזרים באמצעות מערכת מִחזור הסופגת לחות מאטמוספירת החמצן והחנקן, מטהרת אותם בעזרת פחם פעיל ומזרימה אותם חזרה למעבדה.
מרחב התנועה במעבדה מכוסה על־ידי שלוש מצלמות טלוויזיה, שתיים שחור לבן ואחת צבעונית. על הדופן החיצוני של המעבדה נמצאות שלוש נקודות מתלה למצלמות טלוויזיה, לצילומים שנעשים מחוצה לה. המצלמות זהות לאלה שהיו בשימוש בטיסת החלל המשותפת עם האמריקנים.
באשר להיגיינה, אפשר להתקלח כמו בבית. יש במעבדה מיכל פלסטי (פוליאתן) מתקפל אשר לתוכו מוזרמים מים חמים ונשאבים החוצה לאחר השימוש בהם, במשאבה. השכלולים במכשור ובמערך הניווט נעשו באופן המקל על עומס העבודה של הצוות המאייש את המעבדה ומייעל את תהליך בקרת התנוחה והניווט בחלל, כאשר חללית סויוז אחת מצִדה האחד של המעבדה וחללית אספקה מצִדה השני, האורך הכולל של קומפלקס זה 36 מטר ומשקלו 39 טון.
תא השירותים והתדלוק
מעבדות החלל הקודמות יוצבו במסלול בעזרת שני סוגי דלק: Hydrogen Peroxide למנועי בקרת הייחוס וטורבינות אשר שאבו Nitric Acid ו־ Hydrazine למנועי המעבדה. השימוש בדלקים שונים סיבך שלא לצורך את מערכת ההנעה של מעבדת החלל. מתוך ידיעה שתדלוק מעבדות בעתיד יהיה מורכב יותר בשל הצורך לתדלק כל מערכת דלק בנפרד, הוחלט לפשט את מערכת ההנעה שלהן. ואמנם בסוליוט 6 שתוכננה להיות מתודלקת מדי פעם, מנועיה מופעלים ב־Nitrogen tetraoxide ו־UDMH בלבד (UDMH הם ראשי תיבות של Hydrozine Dimethyl Unsymetrical).
לסוליוט 6 שלושה מיכלי דלק ושלושה מיכלי מחמצנים המחוברים למערכת של הזנת חנקן. החנקן במערכת שלו, שרוי במיכלים בלחץ של 200 אטמוספירות, דרך וַסָת המצמצם את לחצו ל־20 אטמוספירות. הוא מוזרם לחלל שבין הדופן הפנימי של מיכלי הדלק ובין מעטפות גמישות הנמצאות בתוך המיכלים שבהן מאוחסנים הדלק והמחמצנים. חלליות פרוגרס מתדלקות רק ארבע מתוך ששת המיכלים. שני המיכלים הנותרים הם מיכלים רזרביים.
לקראת תדלוק המעבדה, מוקטן לחץ החנקן בהם מ־20 אטמוספירות לשלוש אטמוספירות כשיתרת החנקן מוחזרת לבקבוקיהם ובכך מתאפשרת זרימת הדלק מפרוגרס לסוליוט. הקטנת לחץ החנקן נעשית בכמה שלבים:
1. קונווקטור (convector) המעבדה מוטען במרווחי זמן על־ידי מדפי השמש של המעבדה.
2. בתום הטענתו, מזין הקונווקטור בכוח חשמלי מדחס הפועל בהספק קילוואט אחד.
3. המדחס מקטין את לחץ החנקן.
ההכנות לתדלוק המעבדה הן אם כן ארוכות. לחנקן שימוש נוסף והוא לנקות את שארית הנוזלים שנותרה בצינורות התדלוק כדי שלא יישפכו כאשר המעבדה וחללית האספקה ניתקות זו מזו.
מכשור
1. ארבעה מקלטי רדיו לתשדורות קוליות במעבדה עצמה.
2 טלטייפ נייד.
3. מערכת ניווט, בשם דלתא, לביצוע וחישוב נתונים מדויקים של מסלול המעבדה באופן אוטומטי. מכשיר זה משחרר את האסטרונאוטים ממעקבי ניווט ממושכים.
4. מכשיר טריות האטמוספירה – המכשיר מיינן את אוויר המעבדה ועושה אותו נוח ונעים יותר.
5. ציוד ביו־רפואי רב יותר לבדיקות אינטנסיביות יותר של שינויים פיזיולוגיים בגוף האסטרונאוטים.
6. מכשיר קרדו וסקולרי חדש.
7. מכשיר למדידת החום הנפלט מגוף האדם בתנאים של חוסר משקל.
8. מכשיר למדידת ריכוז החמצן ברקמות בתנאים של חוסר משקל.
9. מערכת "אואזיס" לגידול צמחים.
10. מדוזה – מכשיר המוצמד לדופן המעבדה החיצוני לבדיקת השפעתה של הקרינה על תרביות חיות. תא כזה נמצא גם בתוך המעבדה ותוצאות שני הניסויים מושווים עם החזרתם ארצה. לניסוי זה השלכות מעשיות באשר למסעות בחלל, לחקירת מקור החיים ולנדידת חיים ביקום.
11. כבשן שהביאה חללית האספקה פרוגרס הוצב בתא המעבר הקדמי של המעבדה ומשקלו 23 ק"ג. לכבשן שלושה תאים. אחד מחומם לטמפרטורה 1100 מעלות, השני מחומם לטמפרטורה 700-600 מעלות ובתא השלישי ביניהם, מתחוללים שינויי טמפרטורה ליניאריים בין התא הגבוה לתא הנמוך. מקומו של הכבשן בתא המעבר מאפשר את פתיחתו לאוויר המעבדה, טכניקה המקלה על תהליכי עיבוד החומרים ופיזור החום. הכבשן מבוקר בידי מחשב שכושר דיוקו 3.5 ± מעלות.
דגימות הניסויים ארוזות בקפסולות ובכל קפסולה שלוש אמפולות גבישים הניתכות כשהן מוכנסות לכבשן. כך מתאפשרת יצירה של מונוקריסטלים בתא הביניים וגיבוש תלת־ממדי בתאי הקצה. קומבינציות חומרים מותכים הן: אלומיניום-אנטימון, אלומיניום-וולפרם, מוליבדן-גליום, אינדיום-אנטימון ונחושת-אינדיום.
12. רדוגה – מכשיר צילום מטיפוס MKF-6M לתצפיות לעבר הארץ. למצלמה זו שש עדשות בשישה אורכי גל שונים והיא מסוגלת לצלם שטח בן 165 – 220 ק"מ על־ידי שש העדשות בו־זמנית. במעבדה ישנן כמה אריזות עם סרטי צילום ובכל אריזה מספיק סרט לכיסוי שטח של 10 מיליון קמ"ר ב־275 תמונות. לתצלומים חשיבות גֵאולוגית, גֵאופיזית, חקלאית ולמדעי הסביבה. תכנית זו מקבילה לתכנית המחקר של סויוז 22.
13. מונים לספירת מיקרו־מטאורידים הפוגעים במעבדה.
14. טלסקופ אינפרה אדום בעל עדשה בקוטר 1.5 לחקירתם של ערפילית אוריון, ענני מימן בין־כוכביים ועצמים הזדמנותיים (גופים שנקרו במקרה לשדה התצפית). הטלסקופ מקורר בהליום בטמפרטורה של 269 מעלות מתחת לאפס והוא מכויל על־ידי טלסקופ אופטי קטן. ההליום מוזרם למערכת הטלסקופ באמצעות מערכת הזרמה הדוחסת אותו למצב נוזלי בעזרת מדחסים, מקררים ומחליפי חום.
15. טלסקופ אולטרה סגול לתצפיות לעבר כוכבים ולאטמוספירה.
פרוגרס – חללית אספקה
החללית פרוגרס היא חללית משא המוגדרת כ"אח" לסויוז ומתפקידה להעביר אספקה לסוגֶיה למעבדות חלל: דלק, מזון, ציוד מדעי ועוד. היא מתכוננת לשימוש חד־פעמי. עם ריקונה מהציוד היא ניתקת מהמעבדה ומועברת למסלול השרֵפות באטמוספירה. כל הפעולות הקשורות בטיסתה ובהיצמדותה למעבדת החלל – ניווט, גישה והיצמדות מבוצעות על־ידי מתקני רדיו ומחשבים שבחללית ועם בקרה מהקרקע.
קונסטנטין פיוקוסטיקוב, אחד מהמתכננים הראשיים של סוליוט, סיפר כי על חללית המשא החלו לעבוד בו־זמנית לתכנונה של מעבדת החלל. לדבריו: "הנחנו כי חלק מהציוד לא ניתן לאחסן לאורך זמן בחלל כמו סרטי צילום. ניסויים ביולוגיים, מיכלי גז לאטמוספירת המעבדה, סופגי CO2, מסננים ומצרכים יומיומיים כמו מים לרחצה ובגדים נקיים. הגענו למסקנה שכל אסטרונאוט צורך 30 ק"ג מפריטים אלה ליום.
מבנה החללית
החללית במבנה הבסיסי שלה היא חללית סויוז. אורכה 8 מטרים ומשקלה 7 טון. המטען מכיל 2.5 טון מזה טון אחד דלק וחמצן.
מבנה החללית הוא:
1. מערכת ההיצמדות – מספר החיבורים ההידראוליים והאחרים לעומת אלה של סויוז הוגדל כדי להבטיח את חיבורם של צינורות התדלוק והמים של המעבדה ושל החללית במהלך ההיצמדות, ולאפשר בכך תדלוק מבוקר של המעבדה.
2. תא המטען – זהו התא המסלולי. בחלליות פרוגרס תא זה ארוך יותר לעומת התא בסויוז והוא מיועד לנשיאת מטען יבש. המטען ממוקם בתוך מסגרת התופסת חלק מנפח התא. פריטים קטנים מאוחסנים יחד במיכלים. מטענים גדולים מחוברים ישירות למסגרת ולהם בריחי שחרור מהירים. את הבריחים משחררים ידנית או על־ידי רבע סיבוב במברג. נפחו של התא 6.6 מ"ק והוא מסוגל לשאת מטען של 1.3 טון – מזון, מים, ביגוד, מצלמות, פילטרים וציוד נוסף החיוני לעבודה המתבצעת במעבדה.
הטענת התא בפסולת המעבדה מחייבת את סידורה כך שיישמר מרכז הכובד הנכון, זאת כדי להבטיח ניתוק נכון מהמעבדה בבוא העת. תא המטען חתום הרמטית כך שניתן להיכנס אליו מיד לאחר ההיצמדות.
3. מיכלי הדלק – חלק זה של החללית מחליף את תא הפיקוד בסויוז ונפחו 3.4 מ"ק. לפרוגרס ארבעה מיכלים, שניים לדלק ושניים לחומרים מחמצנים ומיכלים נוספים ובהם אוויר דחוס וחנקן לדיחוס מיכליה של המעבדה. צינורות התדלוק עוברים דרך פתח ההיצמדות. בתום התדלוק מופעל מכשיר מיוחד המנתק את המגע בין שתי מערכות התדלוק ו"מקפל" את צינורותיה של סוליוט. התדלוק עצמו יכול להיעשות מהקרקע או על־ידי צוות המעבדה.
4. תא השירותים – זהה לתא השירותים של סויוז, אלא שהוא הוארך במטר אחד. תא נוסף מאחור הוא תא מכשירים ובו המכשור הדרוש לביצוע המשימה הבלתי־מאוישת. מערכות פיקוח הייחוס האוטומטיות ובקרת החום שונים מאלה סויוז.
לפרוגרס עזרים מיוחדים להקלת ההיצמדות עם סוליוט: שלושה פנסי תאורה, ושתי מצלמות טלוויזיה המותקנים על הדופן החיצוני. מצלמה אחת מאירה לאורך ציר האורך של החללית והשנייה מצלמת בניצב למצלמה הראשונה. לפרוגרס אין מגן חום, מערכת קיום חיים ומדפי שמש. מצברים מחליפים את תאי השמש.
מאחר שסדר התאים והמעגלים החשמליים שונו, עברה החללית בטרם שיגורה מבחני חוזק תנודות ועוד. המידע על הפגישה וההיצמדות משודר ישירות לסוליוט ולקרקע. האסטרונאוטים יכולים לקחת חלק בביצוע תמרוניה של סוליוט.
התחברות משולשת בחלל
מעבדת החלל סוליוט 6 היתה הראשונה שזכתה לביקור חלליות המטען פרוגרס
סויוז 25
ב־9 באוקטובר 1977 שוגרה סויוז 25 ובה האסטרונאוטים ולדימיר קובלנוק מפקד הטיסה וואלרי ריומין מהנדס הטיסה (הוא עסק בעבר בתכנון ובבדיקת מכשור חללי). על צוות החללית היה להתחבר לסוליוט 6 ולשהות בה תקופה ממושכת ולבצע ניסויים משותפים עִמה. בריאיון שלפני הטיסה ציין קובלנוק כי טיסה זו חונכת את העשור השלישי לחקר החלל. לדבריו זה יהיה עשור של עבודה ואכן צפויה בו עבודה רבה.
טיסה זו נועדה לבדוק את כוח הסיבולת של גוף האדם בחלל ואת בעיות שיווי המשקל בטיסה. לחללית אין מדפים סולריים. פרשנים סובייטיים הגדירו טיסה זו חשובה מבחינה היסטורית. ואמנם הידיעה על שיגורה של סויוז 25 זכתה להד גדול והובלטה במידה רבה באמצעי התקשורת בברית־המועצות. האסטרונאוטים נשאו עִמם לחלל עותק של החוקה החדשה של ברית־המועצות שניסוחה הושלם כמה ימים לפני הטיסה. חלק ניכר מזמנם של האסטרונאוטים לאחר השיגור הוקדש לשינה.
10 באוקטובר – כ־24 שעות לאחר השיגור, החלו האסטרונאוטים בתמרונים לקראת ההיצמדות עם סוליוט 6. 120 מטרים ממעבדת החלל חלו "סטיות מתכנית ההיצמדות" והאסטרונאוטים קיבלו הוראות לבטל את ההיצמדות ולהכין את עצמם לקראת נחיתה. סויוז 25 ניסתה להיצמד לפתח ההיצמדות החזיתי.
11 באוקטובר – לאחר שהייה של 48 שעות ו־46 דקות בחלל נחתה סויוז 25 בשלום 185 ק"מ צפון־מערב לצלינוגרד. ספינות הצלה רוסיות היו מוכנות למקרה של נחיתת חירום ימית.
סויוז 26 – סויוז 28
ב־10 בדצמבר 1977 שוגרה סויוז 26 ובה האסטרונאוטים יורי רומננקו מפקד הטיסה וגיאורגי גרצ'קו מהנדס הטיסה. מסלול הטיסה היה 267- 329 ק"מ ומשך הקפה 90.2 דקות. האסטרונאוטים היו אמורים להיצמד לסוליוט 6 ולבצע אִתה סדרה של ניסויים משותפים:
1. לחקור תהליכים פיזיקליים ותופעות בחלל החיצון.
2. לערוך תצפיות לעבר כדור הארץ ועל האטמוספירה. תצפיות אלה חשובות לפיתוח הכלכלי של המדינה.
3. לערוך מחקרים ביולוגיים ורפואיים לבדיקת הסתגלות האסטרונאוטים לתנאי החלל.
4. לעשות ניסויים טכניים.
5. לבחון את מערכותיה של מעבדת החלל כולל פתח היצמדות האחורי.
6. ניסויים חקלאיים – גידול Algae שישמש מזון אפשרי בעתיד לטייסי חלל.
לאסטרונאוטים חליפות לחץ חדישות. אלה חליפות קשוחות למחצה העשויות מִקשה אחת עם פתח כניסה בגב החליפה. פתח זה נמשך מהכתפיים עד למותניים. פתח זה מפשט את לבישתה והסרתה של החליפה. החליפה בנויה בגודל סטנדרטי וניתן ללבוש אותה ללא עזרה בתוך חמש דקות.
לקראת השנה החדשה גידלו האסטרונאוטים במעבדה עץ אשוח קטן. כחלק מאימוניהם לקראת הטיסה, בדקו את רומננקו וגרצ'קו אם נֵחנו ביציבות הנפשית הדרושה לעמידה בפני ההשפעות השליליות של תנאי בידוד ממושכים בחלל. זו פעם ראשונה שלוח הזמנים של צוות מעבדת חלל תואם את שעון מוסקווה ואינו מוכתב על־ידי מגבלות תקשורת כפי שהיה בפעמים קודמות. צוות מדענים מהארץ עבד עם האסטרונאוטים והדריך אותם בעבודתם.
שבוע ראשון, מ־10 עד 16 בדצמבר
10 בדצמבר – שיגורה של סויוז 26 ומנוחה במרבית שעות היום.
11 בדצמבר – 27 שעות לאחר ששוגרה סויוז 26 היא נצמדה לסוליוט 6. רומננקו וגרצ'קו נשארו בחלליתם שלוש שעות, הם בדקו את המעבדה והפעילו את מערכותיה. רק בתום הבדיקות הם קיבלו היתר לפתוח את פתח הכניסה של המעבדה ולהיכנס לתוכה. בכניסתם למעבדה הם אטמו את דלתותיה של סויוז והחלו בתכנית המחקר שלהם. סויוז 26 נצמדה לפתח ההיצמדות האחורי של סוליוט בשל חשש לאי תקינותו של פתח ההיצמדות הקדמי. בדיקות רפואיות הראו שהם חשים בטוב.
12 בדצמבר –עבודות שגרתיות נעשו ונבדקו מערכות החללית ומעבדת החלל. הבדיקות הרפואיות הראו שהאסטרונאוטים חשים בטוב.
13 בדצמבר – לאחר שני ימי עבודה מאומצים האסטרונאוטים קיבלו יום מנוחה, הליך המאפשר להם גם להסתגל לכוח משיכה אפס.
14 בדצמבר – המכשירים הופעלו ונערכו ניסויים.
שבוע שני, מ־17 עד 23 בדצמבר
17 בדצמבר – הבדיקות הרפואיות מראות כי האסטרונאוטים חשים בטוב. חלק ניכר מהשבוע הראשון במעבדה הוקדש לבדיקות רפואיות בעיקר בדיקות אלקטרו־קרדיולוגיות וקבוצות השרירים. הפעילויות שהתבצעו שבוע זה היו "ארוזות" היטב.
20 בדצמבר – הפעולה הראשונה שנעשתה ביום זה הייתה בדיקת פתח ההיצמדות החזיתי של המעבדה. המשימה הוטלה על גרצ'קו. לשם כך לבשו שני האסטרונאוטים את חליפות הלחץ החדשות שכללו מיכלי חמצן, אטמו את המעבדה עצמה ורוקנו את האוויר מפרוזדור המעבדה. גרצ'קו הצטייד במכשירי עבודה, בפנסים ובמצלמת טלוויזיה צבעונית ויצא החוצה. גרצ'קו שהה מחוץ למעבדה 20 דקות ומצא כי פתח ההיצמדות תקין. באותו הזמן רומננקו היה בפרוזדור המעבדה ופיקח על פעולותיו של גרצ'קו תוך כדי שידור פעולותיו אלה בטלוויזיה. ממצלמה זו שודרו גם תמונות של המעבדה וכדור הארץ.
פעילותו החוץ־רכבית של גרצ'קו נעשתה כאשר סוליוט 6 חלפה מעל אדמת ברית־המועצות. זאת מתוך מגמה לאפשר לאסטרונאוטים קשר ישיר עם מרכז הבקרה. ואמנם שידורי הטלוויזיה אִפשרו מיד בדיקה של מנגנון ההיצמדות גם מהקרקע. פרוזדור המעבדה נשאר מרוקן מאוויר 88 דקות אף שגרצ'קו שהה בחלל 20 דקות בלבד. גרצ'קו היה מחובר למעבדה בכבל ביטחון.
בתום הבדיקות גרצ'קו חזר לפרוזדור המעבדה ובזמן ששהה בחלק זה של המעבדה, דו"ח טלמטרי הראה שאחד מפתחי האוויר נתקע בפתח היציאה. אם זו אכן הייתה התקלה, גרצ'קו לא יכול היה להצטרף לרומננקו שהיה בתא מדוחס באוויר. ממרכז הבקרה הורו לרומננקו להזרים אוויר לפרוזדור המעבדה כדי לבדוק את הדו"ח הטלמטרי. התברר שקו החשמל המוביל לשסתום האוויר מקולקל וכי השסתום עצמו תקין. לאחר הבדיקה סגרו האסטרונאוטים את פתח היציאה ושבו לפעילותם השגרתית. התקלה נבעה כנראה מקצר חשמלי והאסטרונאוטים חיפשו לשווא מים במערכת. מסלול המעבדה היה 340 -356 ק"מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 91.35 דקות.
שבוע שלישי, מ־24 עד 30 בדצמבר
29.12 – בעזרת מנועיה של סויוז 26 שונה המסלול של התשלובת סוליוט וסויוז 26.
שבוע רביעי, מ־31 בדצמבר עד 6 בינואר
2 בינואר – בדיקות רפואיות ובדיקות מורכבות של מחזור הדם. האסטרונאוטים חשו בטוב.
6 בינואר – היום הסתיימה שהייה של חודש בחלל. האסטרונאוטים חשו בטוב. ביצעו מה שהוגדר "מקלחת בחלל" בתוך מיכל פלסטי. השבוע המשיכו בניסויים טכניים ומדעיים. בשבועות הראשונים לטיסה אחד ממקלטי הרדיו שבמעבדה התקלקל ובמקומו הופעל מקלט רזרבי ידני.
שבוע חמישי, מ־7 עד 13 בינואר
10 בינואר – סויוז 27 שוגרה ובה האסטרונאוטים ולדימיר ג'אבניקוב מפקד הטיסה ואולג מקרוב מהנדס הטיסה. על סויוז 27 להיצמד לפתח ההיצמדות החזיתי של סוליוט 6 ולהצטרף לרומננקו ולגרצ'קו. סוכנות טא"ס מסרה כי היצמדות כפולה זו תהפוך את מעבדות החלל לכלכליות יותר מאחר שהיא מאפשרת החלפת צוותים, מזון וציוד מדעי, פעולות המאריכות את זמן ניצולה של המעבדה.
על טייסי סויוז 27 לשהות במעבדה חמישה ימים ולחזור בסויוז 26. הם הביאו לעמיתיהם מזון, ספרים, עיתונים ומכתבים מקרוביהם והחזירו ארצה חומר מדעי ותוצאות מהניסויים המשותפים ועם עמיתיהם ושל אלה שביצעו עד כה. סויוז 27 שוגרה למסלול של 202 – 223 ק"מ וזווית נטייה של 51.7 מעלות, שעה שמסלולה של סוליוט היה 343-338 וזווית הנטייה 51.6 מעלות. בהקפה החמישית מסלולה של סויוז 27 היה 247- 296 ק"מ.
11 בינואר – לקראת ההיצמדות ביצע גרצ'קו ניסוי תהודה resonance)) בתשלובת סוליוט 6 וסויוז 26 כדי להבטיח שהזעזוע המכני שייגרם מסויוז 27 במהלך ההיצמדות לא יגרום שום נזק. סמוך להיצמדות רומננקו וגרצ'קו נכנסו לחללית שלהם סויוז 26, הם אטמו את דלתותיה וניתקו את מערכת האוויר של החללית מזו של המעבדה כדי לאפשר לעצמם ולחללית הגנה בטוחה כנגד תאונה וירידת לחץ במהלך ההיצמדות ולמקרה שיהיה צורך לנתק מיד את החללית מהמעבדה ולחזור ארצה. 24 שעות ו־30 דקות לאחר שיגורה סויוז 27 נצמדה לסוליוט 6. זה היה בהקפה ה־17 של סויוז. בעקבות ההיצמדות בוצעו תרגילי בטיחות שונים לקראת כניסתם של האסטרונאוטים למעבדה.
במהלך הפעלתם של אמצעי הבטיחות שנמשכו שלוש שעות נעשו פעולות לפי הסדר הבא:
1. התאמת המערכות החשמליות וההידראוליות של התשלובת סויוז 26, סוליוט 6 וסויוז 27.
2. השוואת לחצים משני צדדיו של פתח ההיצמדות.
3. מעבר הדרגתי של האסטרונאוטים למעבדה כשהם פותחים כל דלת בנפרד וחוזרים וסוגרים אותה מאחוריהם.
בתום שלוש שעות, האסטרונאוטים שבשתי החלליות קיבלו רשות להיכנס למעבדה משני צדדיה ולקיים פגישה נרגשת בתוך "בית המלאכה" של סוליוט 6. ואמנם בכניסתם למעבדה חגגו ארבעת האסטרונאוטים את האירוע כשהם מתחבקים, מחייכים ומחליפים טוסטים ממולאים בדובדבנים. ההיצמדות נעשתה בגובה 320 ק"מ.
12 בינואר – ארבעת האסטרונאוטים החלו בסדרה אינטנסיבית של ניסויים טכניים, רפואיים, ביולוגיים ומדעיים.
13 בינואר – נעשו ניסויים רפואיים כשהדגש היה על אבדן משקל בחלל. כן עסקו בהחלפת ציוד בין סויוז 26 לסויוז 27. מסלול המעבדה היה 337- 370 ק"מ ומשך הקפה 91.31 דקות.
שבוע שישי, מ־14 עד 20 בינואר
15 בינואר – היום הסתיימו הניסויים של שני הצוותים. הניסוי העיקרי והאחרון שנעשה היה ניסוי Cytos. ניסוי משותף עם מדענים צרפתיים למדידת השפעת תנאי החלל על התחלקות תאים במיקרו אורגניזמים. כן הושלם היום בניווט וייצוב התשלובת סויוז 26, סוליוט 6 וסויוז 27 מטרת הניסוי הייתה לשפר שיטות בקרה.
אחד הניסויים החשובים ביותר של ארבעת האסטרונאוטים היה בדיקת שינויי תהודה (resonance) של המעבדה. ארבעתם קפצו במרווחי זמן קצובים על המסילה הנעה. התוצאות שנמדדו נועדו ליישום בתכנון תחנות חלל עתידיות. בתום הניסויים החלו האסטרונאוטים בהכנות לקראת חזרתם של ג'אבניקוב ומקרוב ארצה. במהלך הניסויים ביצעו שני הצוותים ניסויי היצמדות אוטומטיים, ניסויים ביציאה ובכניסה מהירה למעבדה למקרה של החלפת צוותים, מבצעי הצלה ותיקונים בחלל של חלליות פגועות. הוכח כי ברית־המועצות מסוגלת לבצע הצלות בחלל.
16 בינואר – הכנות אחרונות לקראת נחיתתם של ג'אבניקוב ומקרוב כולל החלפת המושבים בין שתי החלליות כדי לאפשר להם הסתגלות לכבידת הארץ במושבים התפורים למידות שלהם. עם הניתוק, הקיפה סויוז 26 את כדור הארץ שלוש פעמים ולאחר מכן באה הנחיתה. סויוז 26 נחתה 310 ק"מ ממערב לצלינוגרד, קזחסטן. האסטרונאוטים הביאו עִמם סרטי צילום, מסמכים וניסויים ביולוגיים. סך הכול הם שהו בחלל שישה ימים. בדיקה רפואית לאחר הטיסה הראתה שהם חשו בטוב. מדעני החלל הרוסיים התייחסו לטיסתה של סויוז 27 כאל פריצת דרך חשובה והחלו לחפש דרך כדי לאייש את סוליוט 6 עד שתצא מכלל פעולה.
20 בינואר – היום שוגרה חללית האספקה פרוגרס 1. על החללית היה להעביר לרומננקו ולגרצ'קו דלק, חמצן (במקום זה שאבד שעה שגרצ'קו עבד מחוץ למעבדה), מזון, מים ביגוד, חליפות חלל, רכיבי בקרת סביבה – פילטרים ומטהרי אוויר, מערכת חדשה לבקרת הייחוס, כבשן ששמו Splav – 01 וציוד מדעי אחר. לפרוגרס הועברו לאחר פריקת מטענה, ציוד וחלקי ציוד מיותרים ופסולת שהיו בסוליוט 6. לאחר מכן נותקה פרוגרס 1 ונשרפה באטמוספירה. משקל הדלק שהיא הביאה היה 1,300 ק"ג. מסלול החללית לאחר שיגורה היה 194- 262 ק"ג ומשך הקפה 88.8 דקות בהקפה הרביעית נערך שינוי ראשון במסלולה.
שבוע שביעי, מ־21 עד 27
21 בינואר – בהקפה ה־17 שינוי מסלול שני במסלול החללית.
22 בינואר – בהקפה ה־31 שינוי שלישי במסלול, ובהקפה ה־33 פרוגרס 1 נצמדה לסוליוט 6. היצמדות זו היוותה שלב נוסף בתכנית החלל הרוסית. רומננקו וגרצ'קן צפו בתמרוניה של פרוגרס 1 עד להיצמדותה לסוליוט 6. הם היו מוכנים להסיט את המעבדה ממסלול במקרה שתתרחש איזושהי תקלה. מיד עם ההיצמדות, האסטרונאוטים החלו להעביר את הציוד שבתאיה למעבדה. ההיצמדות הועברה בשידור חי לכדור הארץ. סוכנות טא"ס מסרה כי צפויות טיסות נוספות לסוליוט 6 של חלליות סויוז מאוישות ושל חלליות אספקה בלתי־ מאוישות – פרוגרס.
25 בינואר – האסטרונאוטים בדקו את הציוד שהועבר מפרוגרס 1.
שבוע שמיני, מ־28 בינואר עד 3 בפברואר
2 בפברואר – המעבדה תודלקה. האסטרונאוטים שאבו את הדלק מפרוגרס אל מיכלי הדלק של סוליוט. לקראת התדלוק, בדקו רומננקו וגרצ'קו באופן יסודי את מערכת התדלוק. הבדיקה כללה גם ניקוי של צינורות הדלק כדי למנוע את זיהום המעבדה. במיכלים היה אותה שעה עודף חנקן והוא נשאב חזרה לבקבוקי האספקה שלו. הלחץ שהיה באותה שעה במיכלי הדלק ובמיכלי המחמצנים 20 אטמוספירות צומצם ל־3 אטמוספירות.
שבוע תשיעי,מ־4 עד 10 בפברואר
4 בפברואר – היום הסתיימה סדרה נוספת של ניסויי תהודה, מקבילה לזו שביצעו ג'אבניקוב ומקרוב. זוהי סדרה בת חמישה ניסויים שנערכה כאשר סויוז 27 ופרוגרס 1 היו צמודות לסוליוט 6.
5 בפברואר – מנועיה של פרוגרס 1 הופעלו לביצוע שני תיקוני מסלול.
6 בפברואר – האסטרונאוטים ניתקו את פרוגרס 1 מהמעבדה. לאחר הקפה אחת סביב כדור הארץ נמצאה פרוגרס 1 במרחק של 12 – 15 ק"מ מהמעבדה. מנוע המשנה שלה הופעל והיא הועברה למסלול הישרפות באטמוספירה.
8 בפברואר – המנוע של פרוגרס הופעל שוב, החללית חדרה לאטמוספירה ונשרפה. בכך הושלם "ניסוי מיוחד". החללית נשרפה מעל האוקיינוס השקט.
שבוע עשירי, מ־11 עד 17 בפברואר
12 בפברואר – סוכנות טא"ס מסרה שהאסטרונאוטים עורכים באופן סדיר תצפיות לעבר אסונות טבע- נתיבי סערות, שרפות יערות והתפרצויות געשיות.
15 בפברואר – ניסויים מטלורגיים. קפסולות של אינדיום – נחושת ואינדיום – אנטימון הוכנסו לכבשן כדי להקל על תהליכי הגיבוש.
17 בפברואר – המשך הניסויים המטלורגיים. הפעם עם אמפולות של חצאי המוליכים אלומיניום – וולפרם ומוליבדן – גליום . לאחר השיבה ארצה נותחו תוצאות הניסויים.
שבוע אחד־עשרה, מ־18 עד 24 בפברואר
20 בפברואר – נערכו תצפיות לעבר כדור הארץ ולעבר חלקים נבחרים של האוקיינוסים. לאחר התצפיות עסקו האסטרונאוטים במה שהוגדר "עבודות משק בית" ועבודות תחזוקה של המעבדה.
שבוע שניים־עשר, מ־25 בפברואר עד 3 במארס
2 במארס – היום שוגרה סויוז 28 ובה האסטרונאוטים ולדימיר רמק, אסטרונאוט צ'כי והורסי אלכסיי גוברב. על האסטרונאוטים להיצמד למעבדת החלל ולבצע ניסויים משותפים עם רומננקו וגרצ'קו. רמק הוגדר "אסטרונאוט חוקר". זו פעם ראשונה שבטיסת חלל רוסית השתתף טייס חלל ממדינה אחרת. רמק נמנה עם קבוצה של אזרחי מדינות מזרח אירופה שעברו הכשרה של שנה לקראת טיסות חלל בין־לאומיות במסגרת רוסית. יותר מאוחר בשנה זו שוגרו אסטרונאוטים מפולין וממזרח גרמניה. לדברי סוכנות טא"ס בעתיד ישתתפו בטיסות גם אסטרונאוטים ממדינות קומוניסטיות אחרות רמק וגוברב שהו במעבדה כמה ימים והביאו לעמיתיהם מזון.
3 במארס – סויוז 28 נצמדה לסוליוט 6. ההיצמדות הייתה בפתח ההיצמדות האחורי.
בריאיון שפִרסמה בשבוע זה סוכנות טא"ס, מרכז ההדרכה של האסטרונאוטים, הגנרל גיאורגי ברגבוי סיפר שפסיכולוגים חיפשו שיטות שבהן ניתן לסייע לטייסי חלל להתגבר על תחושת הניתוק שלהם. רומננקו וגרצ'קו ישנו בזמן שהוקצב להם לצורך זה. מעבר לשעות אלה לא יכלו לנוח. אחת השיטות שנוסו בטיסות קודמות להפגת המתח הייתה שידור חדשות כמה פעמים ביום. ואמנם לפי דברי ברגבוי: "שידורים אלה מפיגים את תחושת הניתוק מהבית". בנוסף לכך, אחת לשבוע, בני המשפחה של טייסי החלל היו באים למרכז הבקרה כדי להתקשר אִתם. לאחר ששמעו מבני ביתם, "מה נשמע בבית, ולאחר שנזפו קלות בילדים על ציונים נמוכים שקיבלו בבית הספר או ששִבחו אותם על הצלחה בסקי, השתפר מצב רוחם."
שבוע שלוש־עשרה,מ־4 עד 10 במארס
4 במארס – ארבעת האסטרונאוטים חגגו את שבירת שיא השהייה בחלל עד כה. השיא שנשבר הוא 84 יום של טייסי צוות סקילאב 4 האמריקני. צוות זה שלח היום לרומננקו ולגרצ'קו את איחוליו. היום שני הצוותים החלו בניסויים משותפים. נמסר שכל ארבעת האסטרונאוטים הם במצב רוח מרומם.
5 במארס – נעשו ניסויים משותפים בהשפעת חוסר המשקל על גוף האדם באמצעות ציוד מחקר צ'כי.
6 במארס – שני הצוותים עבדו בלחץ של 15 שעות עבודה ליום. האסטרונאוטים ביצעו ניסויים פיזיקליים שגרתיים וביצעו ניסויים צ'כיים־רוסיים: בדיקה של השתנות זוהר הכוכבים כאשר המעבדה נמצאת בצד החשוך של כדור הארץ וניסוי ביולוגי. הם גם שידרו דיווחים טלוויזיוניים לצופים על כדור הארץ. רמק וגוברב אמורים לחזור לכדור הארץ ב־10 במארס.
9 במארס – רמק וגוברב בדקו את מנועיה של סויוז 28 לקראת השיבה ארצה. ניסויים נוספים שארבעת האסטרונאוטים עשו יחד במהלך טיסתם המשותפת כללו סדרת ניסויים בעיבוד חומרים בעזרת הכבשן שבמעבדה, תצפיות אסטרונומיות וסדרת צילומים המכסים את כל כדור הארץ לסיקור משאבים. הדגימות המטלורגיות שרמק וגוברב הביאו ארצה היו קפסולות של כסף כלורידי, נחושת ועופרת כלורידית.
10 במארס – גוברב ורמק ארזו ציוד והעבירו אותו לחלליתם וכעבור כמה שעות נחתו. הנחיתה הייתה 340 ק"מ ממערב לצלינוגרד, קזחסטן. נמסר שרומננקו וגרצ'קו ישהו שבועיים נוספים במעבדה אך בפועל הם נשארו בסוליוט 6 שבוע נוסף בלבד.
שבוע ארבע־עשרה,מ־11 עד 17 במארס
בשבוע זה ביצעו האסטרונאוטים סדרה מורחבת ומאומצת של תרגילי התעמלות כדי להסתגל לכוח המשיכה של כדור הארץ במהלך הכניסה לכדור הארץ, ותרגילים שביצעו כשהם לבושים בחליפות מיוחדות המוסיפות לחץ שלילי על הרגליים ותוך דחיפת הדם מהחלק העליון של הגוף לחלק התחתון ובכך העמיסו עבודה על המערכת הקרדיו־ וסקולרית.
15 במארס – רומננקו וגרצ'קו החלו לקראת השיבה ארצה ב־16 במארס.
16 במארס – רומננקו וגרצ'קו נחתו. הם נחתו כשהם בסויוז 27. הנחיתה הייתה 265 ק"מ ממערב לצלינוגרד, קזחסטן. מרגע הניתוק מהמעבדה ועד לנגיעת החללית בקרקע עברו שלוש שעות ו־19 דקות. סך הכול הם שהו בחלל 96 ימים ו־10 שעות. מבדיקות שנעשו מיד לאחר הנחיתה נראה כי בריאותם של האסטרונאוטים תקינה.
מסקנות רפואיות מהטיסה
החוקר הרפורי אולג גוזנקו והאסטרונאוט גיאורגי גרצ'קו סיפרו כי תוצאותיהם של מבנה מערכות קיום החיים ותרגילי ההתעמלות השגרתיים שהאסטרונאוטים עשו, באו לידי ביטוי בדרך שבה הם ביצעו את עבודתם במהלך הטיסה. בדיקות שנעשו לאחר הטיסה הראו שאין שום הבדל בהשפעה של חוסר המשקל בין טייסי סוליוט 6 לאסטרונאוטים ששהו זמן קצר בחלל. כל אחד מהצוות איבד חמישה ק"ג ממשקלו במהלך הטיסה. הם הרגישו עצמם כבדים יותר ועמידה זקופה דרשה מהם מאמץ. תנועותיהם לא היו מדויקות והם נאלצו ללבוש חליפות מיוחדות להליכה במשך כמה ימים, עד שהתרגלו לכוח המשיכה של כדור הארץ, אם כי הסתגלותו של גרצ'קו הייתה מהירה יותר בהשוואה לטיסתו הקודמת בסויוז 17. בשובו ארצה מטיסתו הקודמת חש גרצ'קו כאבים בחזהו. עתה לא חש בהם כלל.
היקף רגליהם של האסטרונאוטים בטיסה זו קטן ב־1.5 – 2 ס"מ בשל אי פעילותם של השרירים בחלל. נפח הלב גם הוא הצטמצם. הממצאים לגבי הרגליים והלב זהים לאלה של טייסי סקיילאב האמריקנים. מבחינה נפשית האסטרונאוטים היו בכושר עבודה מצוין וגילו רצון ויוזמה בעבודתם. אחת המסקנות הייתה שהאדם יכול לשהות לפחות שלושה חודשים בחלל בלי להינזק. 10 – 12 שעות ביום עבדו האסטרונאוטים כשהם לבושים בחליפה היוצרת לחץ דם נמוך (Lower Body Negative Pressure Suit), המאלצת את המערכת הקרדיו־ וסקולרית למאמץ יתר וגורמת לזרימת דם לחלק התחתון של הגוף. שעה עד שלוש שעות ביום הוקדשו לתרגילי התעמלות.
ממצאים מטלורגיים
גרצ'קו סיפר לאחר הנחיתה כי בחלק מהניסויים המטלורגיים הורגשה כבידה בעוצמה חלשה.
ייצוג למדינות הגוש הקומוניסטי
עדכונים מאפריל 1978
ב־18 באפריל מסר ולדימיר שטאלוב, מנהל מחלקת האימונים, כי אסטרונאוט פולני ישתתף השנה בשלב ב' של סוליוט 6. אימונו של האסטרונאוט וההכנות לשלב זה הסתיימו זמן קצר לפני מסירתה של הודעה זו לעיתונות. התכנית היא לשגר צוות רוסי למעבדה ובעקבותיו צוות מעורב רוסי־פולני. בוריס פטרוב אישר במסיבת עיתונאים כי גם אסטרונאוט מזרח גרמני ישתתף בטיסת חלל בשנה זו.
סויוז 29 – סויוז 31
ב־16 ביוני 1978 שוגרה סויוז 29 ובה האסטרונאוטים ולדימיר קובלנוק מפקד הטיסה ואלכסנדר איבצ'נקו מהנדס הטיסה. היה עליהם להתחבר לסוליוט 6 ולהמשיך בניסויים שביצעו טייסי סויוז 26, סויוז 27 וסויוז 28.
תכנית העבודה כללה:
1. תצפיות לעבר כדור הארץ
2. תצפיות לעבר האטמוספירה
3. תצפיות לעבר השמש
4. תצפיות אסטרונומיות
5. בדיקות ביו־רפואיות כולל סבילותם של האסטרונאוטים לתנאי החלל
6. מחקרים ביולוגיים
6. בדיקת מערכותיה של המעבדה
7. ניסויים מטלורגיים
האסטרונאוטים צוידו במזון טוב יותר מזה של עמיתיהם בטיסות הקודמות. הבשר היה אטום במיכלים ושאר דברי המזון נארזו באריזות פלסטיות. כמות האוכל שקיבלו ליום הייתה 3,200 קלוריות, בניגוד למנה הסטנדרטית של 2,900 קלוריות ליום בטיסות הקודמות. הניסיון שהצטבר אצל רומננ'ו וגרצ'קו עודד את הצוות הנוכחי להשתמש במידה רבה בחליפות מפעילות עומס, כדי להתגבר על בעיות של איבוד מתח בשרירים ובמערכת כלי הדם. לוח הזמנים לעבודה ולמנוחה שונה באורח משמעותי.
שבוע ראשון, מ־6 עד 22 ביוני
16 ביוני – שיגור
17 ביוני – 26 שעות לאחר שיגורה, נצמדה סויוז 29 לסוליוט 6. מסלולה של התשלובת סוליוט 6 וסויוז 29 היה 339 – 353 ק"מ וזווית הנטייה 51.6 מעלות. האסטרונאוטים נכנסו למעבדה והפעילו את מערכותיה. בדיקות רפואיות הראו שהם חשים בטוב. ההיצמדות הייתה לפתח החזיתי.
18 ביוני – מאוורר שהתקלקל הוחלף במתקן לניסויים מטלורגיים -Splav-01 והאסטרונאוטים התחילו בניסוייהם.
19 ביוני – נמסר כי האסטרונאוטים עובדים בקצב של 15 שעות ליום והחלו בהכנות לקראת שהייתם במעבדה.
שבוע שני, מ־23 עד 29 ביוני
24 ביוני –התגובות הקרדיו־וסקולריות נבדקו בעזרת חליפת לחץ מיוחדת מטיפוס Chibis. בתום הבדיקות האסטרונאוטים פתחו בסדרת ניסויים מטלורגיים של שלושה ימים במתקן ה־ Splav-01. ניסויים אלה חייבו ייצוב של המעבדה בדרגה גבוהה. הייצוב נעשה בעזרת מערכת בקרת הייחוס.
25 ביוני – הניסויים המטלורגיים נמשכו.
26 ביוני – סדרת הניסויים המטלורגיים הסתיימה.
27 ביוני – סויוז 30 יצאה לדרכה ובה האסטרונאוטים פיוטר קלמוק מפקד הטיבה ומירוסלב גרמשבסקי אסטרונאוט פולני. היה עליהם להתחבר לסוליוט 6, לבצע תכנית עבודה משלהם ולערוך ניסויים משותפים עם קובלנוק ואיבצ'נקו. זמן השהייה המתוכנן בסוליוט הוא שישה ימים.
28 ביוני – 26 שעות לאחר השיגור, נצמדה סויוז 30 לסוליוט 6. טייסיה הביאו לקובלנוק ולאיבצ'נקו מברקים, עיתונים, מכתבים מבני משפחותיהם ומתנות. ההיצמדות היא לפתח האחורי של המעבדה. היום בוצע הניסוי המטלורגי Sirena. המטרה לייצר מוליך למחצה מקדמיום, טאלריום וכספית בתנאים של חוסר משקל.
שבוע שלישי, מ־30 ביוני עד 6 ביולי
3 ביולי – שני הצוותים ביצעו ניסויים מטלורגיים במכשיר ה – Splav-01 .
4 ביולי – קלמוק וגרמשבקי סיימו היום את ניסוייהם האחרונים והחלו להתכונן לחזרה ארצה. הם החזירו ניסויים מטלורגיים שבוצעו ב־3 ביולי, סרטי צילום, תכתובות ודגימות ביו־ רפואיות. העבודה המשותפת כללה ניסויים ביולוגיים ורפואיים אינטנסיביים, תצפיות אסטרונומיות באינפרה אדום ותצפיות לעבר כדור הארץ במטרה לחפש מחצבים בפולין. בד בבד נעשו תצפיות זהות מהקרקע וממטוסים ונערך סקר טכני מקיף של תפקוד מעבדת החלל.
5 ביולי – קלמוק וגרמשבסקי נחתו. מקום הנחיתה 300 ק"מ מערבית לצלינוגרד, קזחסטן. בנוסף לחומר המדעי הם הביאו עִמם גם מכתבים מעמיתיהם, שנשארו במעבדה כדי לסיים את משימתם. נמסר כי קלמוק וגרמשבסקי השלימו את תכניתם בהצלחה וחשו בטוב. קלמוק וגרמשבסקי שהו במעבדה שישה ימים ו־17 שעות.
שבוע רביעי, מ־7 עד 13 ביולי
7 ביולי – שוגרה פרוגרס 2. היה עליה להיצמד לסוליוט 6 ולהביא לטייסיה דלק, חמצן, מזון, מים, ביגוד ומכשירי מחקר במשקל כולל של יותר מטון. משקל הדלק 600 ק"ג. אחד ממכשירי המחקר הוא ה־Kristall ליצירת זכוכית. המכשיר הוצב בתא הקדמי של המעבדה.
9 ביולי – 49 שעות ו־33 דקות לאחר שיגור פרוגרס 2 לסוליוט, נעשתה ההיצמדות לפתח האחורי.
שבוע חמישי, מ־14 עד 20 ביולי
14 ביולי – היום נערכו בדיקות קרדיו־וסקולריות. רוב הציוד מפרוגרס 2 כבר הועבר לסוליוט. במשך כל השבוע נערכו ניסויים במכשיר Kristall ויצרו גביש מונוכרומטי טהור של גליום – ארסניד, תרכובת חשובה ליצירת תאים סולריים באיכות גבוהה.
שבוע שישי, מ־21 עד 27 ביולי
21 ביולי – תדלוק המעבדה הושלם. התדלוק נעשה אוטומטית בפיקוח מהקרקע , כך שהאסטרונאוטים התפנו להמשך עבודתם השוטפת.
שבוע שביעי, מ־28 ביולי עד 3 באוגוסט
29 ביולי – אלכסנדר איבצ'נקו וולדימיר קובלנוק יצאו היום מהמעבדה ושהו מחוצה לה שעתיים ו־5 דקות. במהלך עבודתם הם הסירו מהדפנות החיצוניים של המעבדה קסטות הנושאות חומר ביו־פולימרי: מוני קרינה, גלאי מיקרו מטאורידים וחומרים אופטיים ומתכתיים שהוחזרו ארצה לאחר הטיסה. חלוקת העבודה הייתה כזו שאיבצ'נקו ביצע את מלאכת ההסרה וקובלנוק היה עזר כנגדו. איבצ'נקו בדק את התקני הווים בחלקים שונים של המעבדה כדי שאפשר יהיה לעבוד בהם. כן נבחנו חליפות החלל שלהם הדומות לאלה שהיו בשימושם של טייסי סויוז 26. מכשירי מחקר חדשים הוצבו במקום אלה שהוסרו.
קובלנוק צילם את עמיתו במהלך עבודתו במצלמת טלוויזיה צבעונית. לביצוע הצילומים קובלנוק מיקם את עצמו בחלק הקדמי של המעבדה. הצילומים שודרו מאוחר יותר בטלוויזיה. זרקורים חיצוניים האירו את שטח עבודתם של האסטרונאוטים כאשר מעבדת החלל נכנסה לתחום הצל של כדור הארץ. הם השלימו את עבודתם לפני הזמן ודחו הוראה של מרכז הבקרה לחזור למעבדה. בתום עבודתם. הנחייה זו נבעה מכך שזאת פעם ראשונה מאז שיגורם שהם היו מחוצה לה. הם נכנסו למעבדה כאשר זו נכנסה לתחום הצל של כדור הארץ מעל האוקיינוס השקט.
2 באוגוסט – פרוגרס 2 נותקה מהמעבדה. עד שנשרפה באטמוספירה נעשו בה ניסויים טכניים.
שבוע שמיני, מ־4 עד 10 באוגוסט
4 באוגוסט – בתום הניסויים במכשיר ה־Kristall שונה המסלול של התשלובת סוליוט 6 וסויוז 29.
5 באוגוסט – פרוגרס 2 נכנסה לאטמוספירה ונשרפה מעל האוקיינוס השקט.
8 באוגוסט – שוגרה פרוגרס 3 ובה אספקה ל־50 יום במשקל כולל של למעלה מטון שכלל 280 ק"ג מזון, 190 ק"ג מים, 450 ק"ג חמצן דחוס ומכשירים להזרמתו. יתרת האספקה כללה ניסויים, מחקרים חדשים, דואר וגיטרה שנשלחה לבקשתו של איבצ'נקן כדי שיוכל להפיג את השעמום. מִטענה של החללית זהה פחות או יותר לזה של פרוגרס 2. הניסויים והמחקרים החדשים כללו קסטות ובהם חומר לניסויים מטלורגיים (ייצור סגסוגת ומוליכים למחצה), ציוד לצילומי חלל וחומרים רפואיים וביולוגיים.
10 באוגוסט – פרוגרס 3 נצמדה לפתח האחורי של המעבדה.
פיקוסטיקוב סיפר בריאיון עיתונאי, ששני אסטרונאוטים המאיישים את המעבדה זקוקים למנה של 20 – 30 ק"ג אספקה ליום (מזון, מים וחמצן) ושהייה של שנה מחייבת אספקה של 10 טון מצרכים אלה.
שבוע תשיעי, מ־11 עד 17 באוגוסט
13 באוגוסט – האסטרונאוטים שמרו על המורל בדרכים שונות: הם צפו בתכניות טלוויזיה בעזרת מכשיר וידאו שהיה במעבדה ושמעו כמה מהדורות חדשות ביום. אולם לטווח הארוך דיכאון מתמשך עלול להיות בעיה חמורה בשהייה ממושכת בחלל. במאמר של סגן שר הבריאות הרוסי אוואדלין והאסטרונאוט לשעבר אלכסיי ייליסאייב שפורסם בפרבדה נאמר: "מתברר כי שהייה ממושכת במקום מגורים צר וסגור וכן הינתקות ממושכת מסביבה קרקעית יכולות לגרום לשינויים בנפשו של האדם. מצב רוח רע ואדישות כלפי משימות המוטלות על האסטרונאוטים בחלל הם תוצאה ישירה של השהייה בבידוד. מצב זה עלול להיות אסון לאסטרונאוטים ולמבצע כולו". לפיכך מדעני החלל נתנו עדיפות ראשונה למחקרים בתחום "הפסיכולוגיה של הקוסמוס" והחלו ליישם חלק מתוצאות המחקרים כדי לשפר את מצב רוחם של קובלנוק ואבצ'נקו. אחת השיטות הייתה להתאים את כל מה שמצוי במעבדה: מזון, משקאות, מוזיקה וסרטים לטעם האישי של האסטרונאוטים וכן תרגילי התעמלות ואימונים גופניים הותאמו לאישיות של כל אחד. לרשות האסטרונאוטים עמדה גם ספרייה עשירה.
16 באוגוסט – את החודש השלישי לשהייתם בחלל החלו האסטרונאוטים בבדיקות רפואיות – התכווצות שריר הלב ומחזור הדם.
17באוגוסט – מנועיה של פרוגרס 3 הופעלו ומסלולה של התשלובת סויוז 29 ,סוליוט 6 ופרוגרס 3 הועלה ל־343 – 359 ק"מ.
שבוע עשירי, מ־18 עד 24 באוגוסט
22 באוגוסט – פרוגרס 3 נותקה מהמעבדה. בטרם ניתוקה הוטענה בפסולת של המעבדה.
24 באוגוסט – פרוגרס 3 נשרפה באטמוספירה מעל האוקיינוס האטלנטי.
שבוע אחד־עשר,מ־25 עד 31 באוגוסט
26 באוגוסט – סויוז 31 שוגרה ובה האסטרונאוטים ואלרי ביקובסקי והאסטרונאוט המזרח גרמני זיגמונד ין. טייסיה הביאו לאיבצ'נקו וקובלנוק עיתונים, ספרים, מתנות (כולל גור דובים מפוחלץ). הציוד המדעי כלל מצלמה מיוחדת לצילום כדור הארץ שפיתחו במשותף ברית־המועצות ומזרח גרמניה. תכנית עבודתם של ביקובסקי וין כללה תצפיות לעבר כדור הארץ ובדיקות רפואיות. תכנית העבודה שלהם במעבדה היה שבוע אחד.
27 באוגוסט – סויוז 31 נצמדה לפתח האחורי של סוליוט.
28 באוגוסט – ביקובסקי וין התחילו היום בעבודתם צילמו וערכו ניסויים רפואיים.
29 באוגוסט – מאחר שעל ביקובסקי וין לחזור בחללית סויוז 29, בוצעו חילופי מערכות בין סויוז 29 לבין סויוז 31. הכיסאות של החלליות הוחלפו אלה כנגד אלה.
31 באוגוסט – ארבעת האסטרונאוטים בדקו אחד לשני את חוש הטעם כדי ללמוד מהי השפעת החיים בחלל על חושי האדם. נערכו תצפיות לעבר כדור הארץ במצלמה MKF-6M .
שבוע שניים־עשר, מ־1 עד 7 בספטמבר
3 בספטמבר – גרמשבסקי וין נחתו בחללית סויוז 29. הנחיתה הייתה 140 ק"מ דרומית מזרחית לדז'אזקאזאן. לאחר הנחיתה נמסר שהאסטרונאוטים חשים בטוב והשלימו את משימותיהם. משימותיו של צוות זה כללו צילומים, ניסויים רפואיים, לימוד מאפיינים גיאולוגיים של הקוטב הדרומי, ניסויים במיקרו אורגניזמים ולימוד תכונותיהם של פולימרים אורגניים (שני ניסויים אלה קיבלו עדיפות גבוהה), לימוד תהליכים ביולוגיים בתא החי, גידול גבישים מוליכים למחצה בתנאי חוסר משקל והתכת סגסוגות. התצפיות לעבר כדור הארץ כללו צילום רב־ספקטרלי של אירופה ובחלק מהניסויים הרפואיים לאיבצ'נקו וקובלנוק נעשו בדיקות קרדיו־וסקולריות.
4 בספטמבר – יום מנוחה לאיבצ'נקו וקובלנוק.
שבוע שלושה־עשר, מ־5 עד 14 בספטמבר
8 בספטמבר – בתמרון מסובך שנמשך שעה נותקה סויוז 31 מהמעבדה והוצמדה לפתח ההיצמדות החזיתי. כך שוחרר פתח ההיצמדות האחורי לחלליות אספקה. בתום ההיצמדות הם בדקו את מנגנון ההיצמדות וחזרו למעבדה להמשך פעילותם. עם ניתוקה של החללית מהמעבדה התרחקו האסטרונאוטים ממנה והמשיכו לנוע במסלול צמוד לסוליוט כשמרחקם ממנה נע בין 100 ל־200 מטר. לאחר מכן ביצעו תמרון עלרוד, כך שהפתח הקדמי של המעבדה היה מכוון כלפי סויוז 31. עם השגת האוריינטציה היחסית הנכונה, מרכז הבקרה על כדור הארץ הפעיל את מערך הבקרה האוטומטי של סויוז והדריך אותה לקראת ההיצמדות לפתח הקדמי של המעבדה.
שבוע ארבעה־עשר,מ-15 עד 21 בספטמבר
19 בספטמבר – נמסר שהאסטרונאוטים חשים מצוין פיזית ונפשית למרות שהייתם הממושכת בחלל.
20 בספטמבר – נערכו ניסויים רפואיים בארגומטר לבדיקת הפעילות של הלב, מחזור הדם והשרירים. עד היום האסטרונאוטים השלימו מספר ניכר של חקירות מדעיות לטובת הכלכלה הלאומית. בוצעו תצפיות לעבר כדור הארץ, האוקיינוסים, ונערכו ניסויים בטכנולוגית חלל, אסטרופיזיקה ורפואה.
שבוע חמישה־עשר, מ-22 עד 28 בספטמבר
24 בספטמבר – זהו היום ה־101 לשהייתם בחלל והם חשים בטוב. הרופא המפקח עליהם דיווח כי ההכנות לפני הטיסה והפיקוח התמידי על ערנותם של האסטרונאוטים מילאו תפקיד חשוב בבריאותם. ששת השבועות הראשונים היו קשים ואחרי כן בריאותם התייצבה. מערכת העזרה הראשונה שימשה אותם מעט מאוד.
28 בספטמבר – אלכסנדר איבצ'נקו חגג את יום הולדתו ה־38.
שבוע שישה־עשר, מ־29 בספטמבר עד 5 באוקטובר
5 באוקטובר – פרוגרס 4 שוגרה ובה 2.5 טון של דלק, מים, מזון, ציוד מדעי, דואר וחלפים במקום אלה שהתבלו.
שבוע שבעה־עשר, מ־6 עד 12 באוקטובר
6 באוקטובר – 28 שעות לאחר שיגורה פרוגרס 4 היא נצמדה למעבדת החלל. תדלוק המעבדה והטענתה נמשכו 10 ימים. לאחר מכן הם סיימו את ניסוייהם ואוחסנו במעבדה במסגרת ההכנות לקראת שובם ארצה.
9 באוקטובר– נמסר שמצבם של האסטרונאוטים תקין.
שבוע שמונה־עשר, מ־13 עד 19 בספטמבר
16 באוקטובר – נמסר שהאסטרונאוטים חשים בטוב ומבצעים את משימותיהם הרגילות: צילום, ניסויים רפואיים ותרגילי התעמלות.
שבוע תשעה־עשר, מ־20 עד 28 באוקטובר
24 באוקטובר – מנועיה של פרוגרס 4 הופעלו והמסלול של התשלובת פרוגרס 4, סוליוט 6 וסויוז 31 הועלה. בתום התמרון פרוגרס 4 נותקה מסוליוט. נמסר כי טיסתם של קובלנוק ואיבצ'נקו מגיעה לסיומה והם מתכוננים לחזור ארצה.
26 באוקטובר – פרוגרס 4 נשרפה באטמוספירה.
שבוע עשרים, מ־27 באוקטובר עד 2 בנובמבר
29 באוקטובר – האסטרונאוטים המשיכו בהכנות לקראת השיבה ארצה ובמסגרת הכנות אלה בדקו את מנועיה של סויוז 31.
30 באוקטובר – האסטרונאוטים העבירו ציוד ממעבדת החלל לסויוז 31 וביצעו בדיקות רפואיות אחרונות לפני השיבה ארצה.
1 בנובמבר – נמסר שהאסטרונאוטים ינחתו ב־2 בנובמבר. הם חשו בטוב ומצבם הפיזיולוגי מצוין. מועד הנחיתה תואם את תכנית הטיסה.
2 בנובמבר – קובלנוק ואיבצ'נקו נחתו בקרבת דז'אזקאזאן, 200 ק"מ מזרחית למרכז החלל ביקונור. הם שהו בחלל 139 ימים, 14 שעות ו־12 דקות. בדיקה רפואית ראשונה לאחר הטיסה הראתה שהם חשים בטוב. אחת המשימות האחרונות שביצעו בטרם שבו ארצה הייתה החלפת ציוד שהתבלה בחלפים שהובאו על־ידי פרוגרס 4. בזמן שהייתם בחלל הם ביצעו מעל ל־60 ניסויים מטלורגיים ובניסוי מיוחד גילו כושר ראייה מדהים. במקרה אחר הבחינו מגובה 250 ק"מ בשקע בקרחון למרות העובדה שרוחבו של השקע לא עלה על 20 – 30 מטר. במקרה אחר הבחינו שקרחון אחד מרוחק ממקום מסוים ב־200 מטר. סטיית קביעתם הייתה במטרים ספורים בלבד. ניסויים אלה נועדו לבדוק את כושר הראייה הטבעי ללא עזרים אופטיים. ניסויים אחרים כללו ניסויי קיטוב – לבחון את האפשרות לנצל תנאים אטמוספריים ונקודות ציון על פני כדור הארץ לכיוונונם המדויק של מכשירים מדעיים כלפי מקומות מוגדרים, סקר משאבי כדור הארץ ובחינת מהירות התגובה האנושית בתנאי חלל, בפרט התגובה לרעשים ולגירויי שמיעה אחרים.
סיכום הממצאים הרפואיים של הטיסה
בשלושת השבועות הראשונים לטיסה האסטרונאוטים איבדו כמה קילוגרמים ממשקלם, אך כעבור זמן מה הם חזרו למשקלם הראשון. קובלנוק ואיבצ'נקו הסתגלו לכבידת הארץ ביתר קלות מקודמיהם. הבדיקות הראו כי השהות הממושכת בחלל לא גרמה לשינויים פתולוגיים כלשהם בגופם. הם איבדו קצת ממשקלם והתגובות המוטוריות שלהם נפגעו לימים מספר. סך הכול מצבם הבריאותי מניח את הדעת. כיוון שתקופת שהייתם בחלל ארוכה יותר מאשר אורך חייהם של תאי דם האדומים, קובלנוק ואיבצ'נקו חזרו כשבגופם תאי דם אדומים חדשים. בעיה שרופאי החלל הרוסיים נתקלו בה היא הסכנה שאי אלו חיידקים יהפכו בחלל לגורמי מחלות. התברר שסוגים מסוימים של חיידקים שעל פני הארץ אינם מזיקים לבריאות, נוטים להיהפך בתנאי חוסר משקל לנושאי מחלות. תופעה זו דורשת פתרון.
סויוז 32 – סויוז 34
ב־25 בפברואר 1979 שוגרה סויוז 32 ובה האסטרונאוטים ולדימיר ליאוחוב מפקד הטיסה וולארי ריומין מהנדס הטיסה.
ב־26 בפברואר 24 שעות ו־36 דקות לאחר השיגור, סויוז 32 נצמדה לסוליוט 6 והאסטרונאוטים נכנסו לתוכה.
ב־14 במארס שוגרה פרוגרס 5 והציוד כלל גם מקלט טלוויזיה.
ב־24 במארס הוחל בשידורי טלוויזיה למעבדה. השידורים באיכות מצוינת.
ב־10 באפריל שוגרה סויוז 33 ובה האסטרונאוטים ניקולאי רוקבישניקוב וגיאורגי איבנוב הבולגרי. זמן השהייה שלהם במעבדה היה שבוע אחד.
ב־11 באפריל בשל בעיות במנועי הניווט של סויוז 33 התבטלה ההיצמדות שלה לסוליוט.
ב־12 באפריל נחתה סויוז 33 בקזחסטן.
ב־13 במאי שוגרה פרוגרס 6 כהכנה לקראת שיגורה של סויוז 34 בסוף החודש ובה שני טון ציוד: דלק, מזון, מים, ציוד להזרמת חמצן, דואר, פרחי צבעוני וציוד מדעי. בעיתון "פרבדה" נמסר כי צמחי שומר ופטרוזיליה צומחים בגינת המעבדה ומשמשים חלק מהתפריט.
ב־15 במאי נצמדה פרוגרס 6 לסוליוט.
ב־2 ביוני נאלצו הרוסים לבטל את שיגורה של סויוז 34 בהשתתפות אסטרונאוט הונגרי בשל תקלה חמורה בסוליוט.
ב־6 ביוני שוגרה סויוז 34 ללא אסטרונאוטים.
ב־8 ביוני הצליחו האסטרונאוטים לנתק את פרוגרס 6 מסוליוט ושיגרו אותה לקראת הישרפות באטמוספירה. סויוז 34 נצמדה למעבדה בפיקוחם של האסטרונאוטים.
ב־10 ביוני נשרפה פרוגרס 6 באטמוספירה.
ב־14 ביוני נחתה סויוז 32 כשהיא בלתי מאוישת ובה תוצאות של מחקרים שונים.
ב־28 ביוני שוגרה פרוגרס 7 ובה שני טון וחצי ציוד: דלק (הדלק במיכלים של סוליוט כמעט אזל), מזון, ציוד מדעי ודואר. בטיסה זו נמשכו הבדיקות לקראת תכנון מחדש של הפרוגרס. בטרם נותקה מהמעבדה פרוגרס 7 העלתה את סוליוט לגובה של 411 ק"מ.
ב־13 באוגוסט נערכו בדיקות רפואיות אחרונות של האסטרונאוטים לקראת שובם ארצה למחרת. ההכנות לנחיתה נמשכו שבוע.
ב־18 באוגוסט נבדקה סויוז 34 לקראת הנחיתה למחרת.
ב־19 באוגוסט, לאחר 175 ימים, נחתו האסטרונאוטים 150 ק"מ דרומית לדז'אזקאזאן. בשלבי הטיסה האחרונים לבשו האסטרונאוטים חליפות ואקום מיוחדות שאִפשרו להם להתרגל בהדרגה לכוח המשיכה. לפי סוכנות טא"ס "תכנית המחקרים של סוליוט 6 וסויוז הסתיימה בהצלחה מלאה". על חייהם בחלל סיפרו האסטרונאוטים: "מובן שבמרוצת זמן כה ארוך נתגלו בינינו לפעמים חילוקי דעות ומריבות קטנות, אבל היינו מודעים לאחריותנו להצלחת המבצע ועל כן ניסינו למצוא נקודות מגע משותפות."
מצבם הרפואי של האסטרונאוטים לאחר הנחיתה
ליאוחוב וריומין גילו בימים הראשונים קשיי הסתגלות למשיכת הארץ. הם התקשו בהליכה ובאחזקת עצמים. ליאוחוב אמר על הלילה הראשון שלו על פני הארץ: "תחילה פחדתי שבשנתי אפול מהמיטה". עם זאת הרופאים קבעו שמעולם לא חזר צוות טייסים במצב בריאותי כה אידיאלי.
תכנית העבודה
תכנית העבודה בזמן שהייתם בחלל כללה:
1. בדיקות רפואיות יום יומיות שנערכו ממרכז הבקרה
2. תרגילי התעמלות
3. תצפיות לעבר כדור הארץ כולל עננים
4. תצפיות אסטרונומיות
5. בדיקת מערכות התקשורת עם הקרקע
6. ניסויים מטלורגיים:
א. ניסויים במכשירים שפותחו בצרפת לעיבוד מתכות בתנאים של חוסר משקל. לצורך זה הותכו בכבשן מתכות כמו אלומיניום ונחושת.
ב. ביצוע קידוחים במקדחים מיוחדים המבטלים את הפיתול- התנועה הסיבובית של המקדח, כדי שלא יהדוף את מפעילו אחורנית.
ג. ניסויים בכלים החיוניים לבניית פלטפורמות גדולת בחלל.
הכתבה עודכנה באוקטובר 2026: שלושת חלקי הכתבה, שפורסמו במקור בנפרד, אוחדו לכתבה אחת.
