מובל השלום – מלחמה על הסביבה (עדכון ופירוט)

ישראל, ירדן והפלשתינים חתמו על הסכם לבניית תעלה ממפרץ אילת לים המלח שתעבור כולה בשטח הירדני כדי להתחמק מביקורת הגופים הירוקים. הנזקים מהנחת צינור דק יהיו זהים לאלה של צינור גדול, ואיזה פיילוט זה בדיוק?

חלופות לתעלת הימים. מתוך אתר משרד החוץ הישראלי
חלופות לתעלת הימים. מתוך אתר משרד החוץ הישראלי

על־פי הידיעות בתקשורת: "חזרה בה ירדן מהסרוב להשתתפות כספית משמעותית במיזם הובלת מים ממפרץ אילת לים המלח, (משום מה אף אחד מהמתייחסים אינו יודע את ההבדל בין מפרץ אילת לים סוף?), ובאו"ם היתה חתימת "חוזה" לביצוע "פילוט" בהשתתפות השר סילבן שלום ונציגים ירדנים ופלשתינים.

על־פי ידיעות נוספות, הכוונה כעת היא להקים מתקן התפלה בעקבה ולהזרים את התמלחות לים המלח. מאחר שההזרמה תהיה "פילוט בצינור דק" נשאלת השאלה מה הואילו "חכמים" בתקנתם? שכן ברור שעלות הנחת "הצינור הדק" גבוהה להחריד. הנזקים לשטח ולנוף יהיו כמו הנחת צינור עבה. ה"פילוט" יגרום לשינוי הרכב המים מחד ולא ישנה את המצב בו ים המלח נעלם. חבל להוסיף מילים שכן הכל כבר נכתב.

לא ברור מה מניע "פוליטרוקים" ומגלומנים אחרים לגשת לביצוע מיזם יקר שתועלתו שלילית. והנזקים הגדולים שיגרום ידועים וברורים, במקום לבדוק אפשרויות זולות ופחות מזיקות. לא ברור מדוע אין שומעים את קולן של שתי המועצות האזוריות שהמיזם ישפיע עליהן?
הגופים הירוקים בארץ נכנסו לתמונה באיחור ובפיגור רב שחלקו נובע מחוסר מידע. כנראה שנצטרך להתרגל לעובדה שמניעת נזקים סביבתיים אינם הנושא שעומד בראש מעיניהם של שרים, פוליטוקאים (?), ומגלומנים אחרים. חבל.

"בשעה טובה" נחתם הסכם להקמת "פילוט" להובלת מי מפרץ אילת לים המלח. הירדנים "הסכימו" לקבל מהבנק העולמי עזרה במימון להקמת מתקן להתפלת מים בעקבה ואת התימלחות בכמות של 100 מליון מ"ק בשנה להזרים לים המלח.

על פי התקשורת לאורך הצינור יוקמו תחנות הידרו-אלקטריות שיספקו חשמל להתפלת מים עבור תושבי הערבה בשני צידי הגבול.

אחרי ש"נרגעתי" ואחרי שניסיתי (ללא הצלחה) לקבל נתונים ופרטים מהגורמים השונים, ברצוני להגיב שוב כאשר המידע שבידי בא רק מהתקשורת. על ה"חכמה" שמיזם המגלומני ועל כך שלא נבדקו חלופות כבר כתבתי רבות (ראו קישורים בתחתית הידיעה). לכן ההתיחסות היא רק ל"פילוט" על פי הידיעות ולפי סדר גיאוגרפי:

השפעה שלילית על הסביבה הימית

‫"‬הבנק העולמי יתמוך במימון הקמת מפעל התפלת מי-ים בעקבה". באילת עובד מפעל להתפלת מים. כשליש מהמים מהים ושני שליש מים מליחים מבארות בערבה, מכלל הכמות הנשאבת מקבלים כ-70% מים מותפלים. מאחר והמפעל המתוכנן בעקבה אמור להתפיל מי-ים ברור כי אחוז המים המותפלים שיתקבלו יהיה נמוך. גם אם נניח שהמפעל יהיה יעיל יותר מזה של אילת הרי שכדי לייצר 100 מיליון מ"ק תמלחות יהיה צורך לשאוב לפחות 400 מיליון מ"ק מים (כל שנה), למרות שיש התניה כי המים יישאבו מעומק של 120 מטר ברור שתהיה השפעה שלילית חריפה על הסביבה הימית,

נשאלת שאלת תם מדוע להתפיל מי-ים?
כיום מקבלת עקבה מים מבארות מקומיות ומוואדי ראם, בוואדי ראם שתי אקוות, אחת רדודה ובה מים מתוקים ושניה עמוקה ובה מים מאובנים (פוסילים) מליחים. האם לא נכון וזול יותר להתפיל מים מליחים ?

ידיעה אחרת מדברת על כך ש"יונח צינור פילוט שיוביל את התמלחות צפונה". כדי למתן את התנגדות הירוקים הצינור יונח בצד הירדני. האם בערבה הירדנית אין ערכי טבע וסביבה שיפגעו ?

כדי להניח את הצינור (הדק) יפרצו דרכים, יוקמו מחנות עבודה שיזהמו את סביבתם, ישוטחו דיונות, יהרסו מליחות, יסתמו וואדיות. בדרום הערבה (בצד הירדני) יפגעו זרימות בוואדיות ומעינות שנובעים … אבל זה בצד הירדני … בצד הישראלי מתקיימת הסכנה של המלחת מאגרי המים (הפתוחים) שבערבה הצפונית כמו גם פגיעה באקוות שמספקות מים לישובים ואם כבר הורסים ומחרבים מדוע לא להוביל את מירב כמות המים שעל פי הבנק העולמי "לא תגרום נזק לים המלח" ?

ידיעה נוספת מוסרת כי "מי התמלחות ישמשו ליצירת חשמל בתחנות הידרו-אלקטריות".
ראוי לדעת כי בין עקבה לים המלח יש פרשת מים בגובה של כ-200 מטרים. ניסיתי (ללא הצלחה) לבדוק בכמה חשמל יש צורך כדי להעלות את המים, וכמה חשמל יהיה ניתן להפיק אבל גם ללא נתונים מקצועיים ברור כי אם דוחפים מים לגובה של 200 מטר
לאורך 100 ק"מ ואחר כך מפילים אותם לעומק 600 מטר לאורך 100 ק"מ הרי שהמירב שיהיה ניתן להפיק יהיה פי שלש מהעלות, זאת ללא חישובי ההקמה. אני הקטן (והבור) חושב כי הקמת שדה קולטי שמש על המישור החוורי שליד עידן יהיה פשוט זול וכדאי יותר, ללא המפגעים הסביבתיים.

ידיעה אחרת מדברת על כך ש "החשמל ישמש להתפלת מים עבור ישובי הערבה" לידיעת היזמים: בערבה הצפונית יש מים מתוקים, או אולי הכוונה להוביל את החשמל המיוצר דרומה כדי לתפעל את מתקן ההתפלה בעקבה? ליזמים "חכמים" הפתרונים.

הידיעה – "על פי בדיקת הבנק העולמי הזרמה של עד 400 מליון מ"ק לא תפגע בהרכב הייחודי של מי ים המלח". ברור שזו קביעה שאינה מבוססת ושמאחוריה עומדים לחצים פוליטיים אבל נניח לרגע שאכן כך הוא, אז יעלו "חכמי הדור" ויסבירו לבורים כמוני מדוע לא (בכמעט אותן ההוצאות) להזרים 400 מיליון מ"ק? כדי לייצב את מפלס ים המלח (הצפוני) יש צורך ב כ 900מיליון מ"ק מים כל שנה, כלומר 100 מיליון מ"ק (או אפילו 400) לא יעלו ולא יוסיפו דבר למעט הסיכון בשינוי הרכב המים, מה עוד שככל שהמפלס יורד יש פחות מים ואז כמות קטנה יותר של תמלחות יצרו שינויים שליליים.

ולבסוף נזכיר כי למרות שקיימות הצעות חילופיות, אף אחת לא נבדקה. שכבר נאמר כי מה ששוטה אחד מקלקל חכמים רבים לא יתקנו, והפעם מדובר ב"חכמים" רבים ולכן לא נותר לנו אלא לחכות לבכיה לדורות.

חבל

כתבתי המון על תעלת הימים ועל מצבו של ים המלח לאורך העשור האחרון, אתם מוזמנים לקרוא ולהבין כי היו התראות אך הן נפלו על אוזניים ערלות

כתבות קודמות על הנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. חסרה ברשימה הערה/הארה אחת משמעותית :
    איך מצליחים יזמים לחבר בין הצורך במתקן התפלה למים בעקבה
    לצורך (ההזוי) להזרים תמלחות למרחק של 200 ק'מ ?
    על כך אמרו לפני "מה בין שמיטה לתשמישי מיטה"
    או "מה בין מחט לת…"

  2. ככל שהבנתי מגעת, אם אנו רוצים תחנת התפלה
    שלצורך תפעולה לא ישרף דלק מאובן ותוכל לפעול גם
    בשעות החשיכה (כולי תקווה שדר. רוזנטל מבין
    שהאפשרות האחרת היא תחנה גדולה בהרבה)
    הרי שהאפשרות הזאת היא הפחות גרועה מכל
    יתר האפשרויות.

  3. שמירה ע איכות הסביבה מכתיבה לנו את הצורך לבחור בין רע לגרוע.
    האנושות צורכת אנרגיה בקצב הולך וגובר, כשאנו שורפים דלקים מאובנים
    אנו מחממים את הפלנטה, כשאנו בוחרים באנרגיה גרעינית אנו מייצרים
    זיהום מסוכן, כשאנו מפעילים טורבינות רוח אנו הורגים ציפורים ועטלפים
    כשאנו בונים תחנות סולריות אנו מחריבים שטחי מדבר ענקיים לטובת
    ייצור מעט מדי חשמל (ובמשך היום בלבד), לעולם לא "נצא טוב" מהסיפור
    הזה ולכן דר. רוזנטל לא ממש שיכנע אותי אלא שאינו מעמיק לחשוב.

    צודק רוזנטל בכך שהוא רומז שעדיף להמתיק מים מליחים ע"פ מי ים,
    אלא שהוא שוכח שמדובר (לדבריו!) במים מאובנים ולא מאגר מתחדש, לשיטתו
    עדיף לירדנים להקים מתקן המתקה – לכלות את מאגר המים המאובנים
    שלהם ואחרי כל ההוצאה הזאת להישאר מול שוקת ריקה – תרתי משמע…
    (אם לא חמור מכך – בולענים בעקבות ריקון המאגר!)

  4. למר רוזנטל,אולי זהו לא אסון אלה שינוי?מאחר וים המלח היה ברמות שונות כולל יבוש מלא.או גם בקשר עם ים סוף.אולי ,הצמחיה והחי יתרבו לאחר השינוי?

  5. אריק

    אם לבסוף יכרו תעלה גדולה בשטח ירדן, יתכן שאפשר יהיה לבנות תחנת כוח הידראולית שמבוססת על הפרשי גובה בין ים סוף לבין ים המלח שנימצא 400 מטר מתחתיו. כזכור, המהנדס פינחס גוטנברג בנה את תחנת הכוח הישראלית הראשונה כתחנה הידראולית באיזור נהריים (ליד החולה או הכינרת אם איני טועה), שם הפרשי הגובה הם רק 70 מטר בערך. לא חושב שתחנת כוח ליד ים המלח תספק המון חשמל, אבל זה חשמל זול שיספיק לסביבה.

  6. אני לא יודע איך קישרת לנושא הירדני את עזה, צר לי שהדבר משפיע על מידת הרצינות בה אני תופס אותך.
    במשך עשרות שנים טרם חתימת הסכם השלום עם ירדן הזרימו הירדנים מים מהירמוך אל הכינרת במטרה ש"נשמור להם" על המים, והכנרת תשמש "בנק". המים אותם אנו שותים הם נכון מותפלים, אך איכותם לעיתים עולה על איכול המים המתוקים, (גם המים המתוקים עוברים טיהור של אי אילו חומרים כימים), בעוד שהמים אותם אנו שותים הם מותפלים, מים אפורים הם המים בהם אנו משתמשים בעיקר לחקלאות.

  7. למה שהירדנים ישתתפו במיזם אם אפשר חינם?

    כבר עשרים שנה שהירדנים מקבלים מאיתנו חמישים מיליון קו״ב מים טריים בשנה. כשאנו צרכים לשתות 30% מים טריים ושבעים אחוזים מטופלים עם טעם של חול.

    הישראלי משלם מיים לירדן, אבו מאזן ועזה + מיליארד שקל חוב חשמל מצטבר שעזה מסרבים לשלם. אבל אין דבר חברת חשמל תהיה חייבת לגבות את החוב העזתי איכשהו- רמז קל דרך הצרכן הישראלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן