מובל השלום – מלחמה על הסביבה (עדכון ופירוט)

ישראל, ירדן והפלשתינים חתמו על הסכם לבניית תעלה ממפרץ אילת לים המלח שתעבור כולה בשטח הירדני כדי להתחמק מביקורת הגופים הירוקים. הנזקים מהנחת צינור דק יהיו זהים לאלה של צינור גדול, ואיזה פיילוט זה בדיוק?

על־פי הידיעות בתקשורת: “חזרה בה ירדן מהסרוב להשתתפות כספית משמעותית במיזם הובלת מים ממפרץ אילת לים המלח, (משום מה אף אחד מהמתייחסים אינו יודע את ההבדל בין מפרץ אילת לים סוף?), ובאו”ם היתה חתימת “חוזה” לביצוע “פילוט” בהשתתפות השר סילבן שלום ונציגים ירדנים ופלשתינים.

על־פי ידיעות נוספות, הכוונה כעת היא להקים מתקן התפלה בעקבה ולהזרים את התמלחות לים המלח. מאחר שההזרמה תהיה “פילוט בצינור דק” נשאלת השאלה מה הואילו “חכמים” בתקנתם? שכן ברור שעלות הנחת “הצינור הדק” גבוהה להחריד. הנזקים לשטח ולנוף יהיו כמו הנחת צינור עבה. ה”פילוט” יגרום לשינוי הרכב המים מחד ולא ישנה את המצב בו ים המלח נעלם. חבל להוסיף מילים שכן הכל כבר נכתב.

לא ברור מה מניע “פוליטרוקים” ומגלומנים אחרים לגשת לביצוע מיזם יקר שתועלתו שלילית. והנזקים הגדולים שיגרום ידועים וברורים, במקום לבדוק אפשרויות זולות ופחות מזיקות. לא ברור מדוע אין שומעים את קולן של שתי המועצות האזוריות שהמיזם ישפיע עליהן?
הגופים הירוקים בארץ נכנסו לתמונה באיחור ובפיגור רב שחלקו נובע מחוסר מידע. כנראה שנצטרך להתרגל לעובדה שמניעת נזקים סביבתיים אינם הנושא שעומד בראש מעיניהם של שרים, פוליטוקאים (?), ומגלומנים אחרים. חבל.

“בשעה טובה” נחתם הסכם להקמת “פילוט” להובלת מי מפרץ אילת לים המלח. הירדנים “הסכימו” לקבל מהבנק העולמי עזרה במימון להקמת מתקן להתפלת מים בעקבה ואת התימלחות בכמות של 100 מליון מ”ק בשנה להזרים לים המלח.

על פי התקשורת לאורך הצינור יוקמו תחנות הידרו-אלקטריות שיספקו חשמל להתפלת מים עבור תושבי הערבה בשני צידי הגבול.

אחרי ש”נרגעתי” ואחרי שניסיתי (ללא הצלחה) לקבל נתונים ופרטים מהגורמים השונים, ברצוני להגיב שוב כאשר המידע שבידי בא רק מהתקשורת. על ה”חכמה” שמיזם המגלומני ועל כך שלא נבדקו חלופות כבר כתבתי רבות (ראו קישורים בתחתית הידיעה). לכן ההתיחסות היא רק ל”פילוט” על פי הידיעות ולפי סדר גיאוגרפי:

השפעה שלילית על הסביבה הימית

‫”‬הבנק העולמי יתמוך במימון הקמת מפעל התפלת מי-ים בעקבה”. באילת עובד מפעל להתפלת מים. כשליש מהמים מהים ושני שליש מים מליחים מבארות בערבה, מכלל הכמות הנשאבת מקבלים כ-70% מים מותפלים. מאחר והמפעל המתוכנן בעקבה אמור להתפיל מי-ים ברור כי אחוז המים המותפלים שיתקבלו יהיה נמוך. גם אם נניח שהמפעל יהיה יעיל יותר מזה של אילת הרי שכדי לייצר 100 מיליון מ”ק תמלחות יהיה צורך לשאוב לפחות 400 מיליון מ”ק מים (כל שנה), למרות שיש התניה כי המים יישאבו מעומק של 120 מטר ברור שתהיה השפעה שלילית חריפה על הסביבה הימית,

נשאלת שאלת תם מדוע להתפיל מי-ים?
כיום מקבלת עקבה מים מבארות מקומיות ומוואדי ראם, בוואדי ראם שתי אקוות, אחת רדודה ובה מים מתוקים ושניה עמוקה ובה מים מאובנים (פוסילים) מליחים. האם לא נכון וזול יותר להתפיל מים מליחים ?

ידיעה אחרת מדברת על כך ש”יונח צינור פילוט שיוביל את התמלחות צפונה”. כדי למתן את התנגדות הירוקים הצינור יונח בצד הירדני. האם בערבה הירדנית אין ערכי טבע וסביבה שיפגעו ?

כדי להניח את הצינור (הדק) יפרצו דרכים, יוקמו מחנות עבודה שיזהמו את סביבתם, ישוטחו דיונות, יהרסו מליחות, יסתמו וואדיות. בדרום הערבה (בצד הירדני) יפגעו זרימות בוואדיות ומעינות שנובעים … אבל זה בצד הירדני … בצד הישראלי מתקיימת הסכנה של המלחת מאגרי המים (הפתוחים) שבערבה הצפונית כמו גם פגיעה באקוות שמספקות מים לישובים ואם כבר הורסים ומחרבים מדוע לא להוביל את מירב כמות המים שעל פי הבנק העולמי “לא תגרום נזק לים המלח” ?

ידיעה נוספת מוסרת כי “מי התמלחות ישמשו ליצירת חשמל בתחנות הידרו-אלקטריות”.
ראוי לדעת כי בין עקבה לים המלח יש פרשת מים בגובה של כ-200 מטרים. ניסיתי (ללא הצלחה) לבדוק בכמה חשמל יש צורך כדי להעלות את המים, וכמה חשמל יהיה ניתן להפיק אבל גם ללא נתונים מקצועיים ברור כי אם דוחפים מים לגובה של 200 מטר
לאורך 100 ק”מ ואחר כך מפילים אותם לעומק 600 מטר לאורך 100 ק”מ הרי שהמירב שיהיה ניתן להפיק יהיה פי שלש מהעלות, זאת ללא חישובי ההקמה. אני הקטן (והבור) חושב כי הקמת שדה קולטי שמש על המישור החוורי שליד עידן יהיה פשוט זול וכדאי יותר, ללא המפגעים הסביבתיים.

ידיעה אחרת מדברת על כך ש “החשמל ישמש להתפלת מים עבור ישובי הערבה” לידיעת היזמים: בערבה הצפונית יש מים מתוקים, או אולי הכוונה להוביל את החשמל המיוצר דרומה כדי לתפעל את מתקן ההתפלה בעקבה? ליזמים “חכמים” הפתרונים.

הידיעה – “על פי בדיקת הבנק העולמי הזרמה של עד 400 מליון מ”ק לא תפגע בהרכב הייחודי של מי ים המלח”. ברור שזו קביעה שאינה מבוססת ושמאחוריה עומדים לחצים פוליטיים אבל נניח לרגע שאכן כך הוא, אז יעלו “חכמי הדור” ויסבירו לבורים כמוני מדוע לא (בכמעט אותן ההוצאות) להזרים 400 מיליון מ”ק? כדי לייצב את מפלס ים המלח (הצפוני) יש צורך ב כ 900מיליון מ”ק מים כל שנה, כלומר 100 מיליון מ”ק (או אפילו 400) לא יעלו ולא יוסיפו דבר למעט הסיכון בשינוי הרכב המים, מה עוד שככל שהמפלס יורד יש פחות מים ואז כמות קטנה יותר של תמלחות יצרו שינויים שליליים.

ולבסוף נזכיר כי למרות שקיימות הצעות חילופיות, אף אחת לא נבדקה. שכבר נאמר כי מה ששוטה אחד מקלקל חכמים רבים לא יתקנו, והפעם מדובר ב”חכמים” רבים ולכן לא נותר לנו אלא לחכות לבכיה לדורות.

חבל

כתבתי המון על תעלת הימים ועל מצבו של ים המלח לאורך העשור האחרון, אתם מוזמנים לקרוא ולהבין כי היו התראות אך הן נפלו על אוזניים ערלות

כתבות קודמות על הנושא באתר הידען:

• המשרד להגנת הסביבה: תעלת הימים של הבנק העולמי לא תשקם את ים המלח, אלא אף עלולה לסכן אותו
• “מפעלי ים המלח מעדיפים להשקיע ביחסי ציבור במקום בהצלת הים”
• ים המלח – הצעה לפתרון (חלקי)
• תגובת ד”ר אסף רוזנטל לדו”ח מבקר המדינה מ-2006
• פארק ים-המלח – להתיידד עם הסרטן?
• פשעי מפעלי ים המלח וחטאי ההתיישבות בדרומו
• תעלת הימים -דחיה?
• קציר המלח