הרבה לפני הופעת כלי החרס ולפני המעבר לחקלאות, תושבי היישובים הראשונים בלבנט כבר עבדו עם חימר בידיים. הם עיצבו, ליטשו ולעיתים גם שיחקו בחימר. כעת מתברר שחלק מהעבודה הזו נעשתה גם על-ידי ילדים.
צוות מחקר בינלאומי בראשות ד״ר לורן דאבין, חוקר פוסט־דוקטורט במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחיית פרופ׳ ליאור גרוסמן, ראשת המעבדה לארכאולוגיה חישובית באוניברסיטה העברית, זיהה את אוסף תכשיטי החימר הקדום ביותר הידוע עד כה בדרום־מערב אסיה. הממצאים פורסמו השבוע בכתב העת Science Advances ומצביעים על כך שחימר שימש באזור זה לביטוי עצמי, וסיפר סיפור של זהות ושייכות כבר לפני כ־15 אלף שנה.
האוסף כולל 142 חרוזים ותליונים – שיוצרו בידי ציידים־לקטים מהתרבות הנאטופית, שחיו באזור ישראל והלבנט של ימינו. הם היו מהקהילות הראשונות בעולם שחיו ביישובי קבע במשך דורות, אלפי שנים לפני המעבר לחקלאות. עד היום כמעט שלא היו עדויות לשימוש בחימר לתכשיטים בתקופה הזו: בעולם כולו היו מוכרים רק חמישה חרוזי חימר מהתקופה הנאטופית.
״הגילוי הזה משנה את ההבנה שלנו לגבי הקשר בין חימר, סמליות והופעת חיים ביישובי קבע,״ אומר ד״ר דאבין.
אזור המחקר
הפריטים נמצאו בארבעה אתרים נאטופיים: אל־ואד, נחל אורן, היונים ועיינן־מלאחה, המתוארכים לאורך יותר מ־3,000 שנות פעילות יישובית. החרוזים זעירים במיוחד, ועוצבו מחימר לא אפוי לצורות של גלילים, דיסקים ואליפסות.
רבים מהפריטים כוסו באוכרה אדומה באמצעות טכניקת אנגובה – שכבה דקה של חימר נוזלי שנמרחה על פני השטח. לפי החוקרים, זהו המופע הקדום ביותר הידוע של טכניקה זו.
המספר הגדול, המגוון והפיזור בין אתרים וזמנים מראים שלא מדובר בניסיון חד־פעמי, אלא במסורת יציבה שחזרה על עצמה ונמשכה למשך דורות.
הממצאים
החוקרים זיהו 19 סוגים שונים של חרוזים. רבים מהם מזכירים בצורתם צמחים שהיו מרכזיים בחיי היומיום של הנאטופים – כגון שעורת בר, חיטת איינקורן, עדשים ואפונה – אותם צמחים שנאספו ועובדו אז, והפכו לימים לבסיס החקלאות.
על חלק מהחרוזים השתמרו עקבות של סיבי צמחים, שמספקים רמז נדיר לאופן ההשחלה והענידה, ולחומרים אורגניים שבדרך כלל אינם שורדים ברשומה הארכיאולוגית.
אחת התגליות הבולטות במחקר מגיעה דווקא מפני השטח של הפריטים. על החרוזים השתמרו 50 טביעות אצבע,שאפשרו לחוקרים לזהות כי את התכשיטים יצרו אנשים בגילאים שונים – ילדים, מתבגרים ומבוגרים. לפי המחקר, זו הפעם הראשונה שניתן לזהות באופן ישיר את יוצרי התכשיטים מתקופה פלאוליתית, וזהו גם מקבץ טביעות האצבע הגדול ביותר מסוגו מהתקופה.
בין הממצאים גם פריט שנראה כמיועד לילדים: טבעת חימר זעירה בקוטר של כ־10 מ״מ.
התמונה הכוללת מצביעה על כך שייצור תכשיטים היה פעילות יומיומית משותפת, חלק מתהליך של למידה, חיקוי והעברת מנהגים וערכים בקהילה.
הקשר היסטורי
במשך שנים רבות הנטייה הייתה לקשור שימושים סמליים בחימר לתקופה הנאוליתית – כלומר לעולם של חקלאות וכלי חרס. המחקר הנוכחי, יחד עם גילוי נוסף של פסלון חימר באתר נחל עין גב II , מציעים תמונה מוקדמת יותר: כבר בשלבי ההתיישבות הראשונים, כשהקהילות עדיין התבססו על ציד ולקט, החימר שימש ליצירה אישית ולתקשורת חזותית בתוך הקהילה.
פרופ׳ ליאור גרוסמן מסכמת: ״הממצאים מצביעים על כך שתהליכים חברתיים וסמליים, שנקשרו עד היום לתקופה הנאוליתית, החלו כבר בשלב מוקדם יותר של ההתיישבות הקבועה.”
מאמר המחקר שכותרתו: “Modelling identities among the first-sedentary communities: emergence of clay personal ornaments in Epipaleolithic Southwest Asia”
https://doi.org/10.1126/sciadv.aea2158
עוד בנושא באתר הידען:
