אי אפשר היה לזייף את הנחיתה על הירח – מומחה לקולנוע מסביר מדוע

הדגל לא באמת זז, סטנלי קובריק לא צילם, גם באיכות הגרועה ביותר מניפולציה של קטעי וידאו היתה מאוד מסובכת באותה התקופה

מאת: הווארד ברי, ראש לימודי הפוסט-פרודקשן ומוביל המסלול ללתואר שני בקולנוע באוניברסיטת הרטפורדשייר, בריטניה

באז אלדרין מצדיע לדגל ארה"ב על הירח, על רקע ה-EAGLE. צילום: ניל ארמסטרונג
ג'יימס אירווין מצדיע לדגל ארה"ב על הירח, במבצע אפולו 15. צילום: נאס"א

חצי מאה עברה מאז הנחיתה המופלאה של אפולו 11 על הירח, אך אנשים רבים עדיין לא מאמינים כי היא באמת התרחשה. תיאוריות קשר על על אודות האירוע שנפוצו החל משנות השבעים פופולאריות היום יותר מתמיד. תיאוריה נפוצה היא שהבמאי הנודע סטנלי קובריק, עזר לנאס"א לזייף את הסרט ההיסטורי של שש טיסות הירח המוצלחות שלה.

האם באמת היה אפשרי לבצע את הזיוף בטכנולוגיה שהיתה זמינה אז? אני לא מומחה לחלל, מהנדס או מדען. אני קולנוען ומרצה בפוסט-פרודקשן, וגם אם אני לא יכול להגיד כיצד נחתנו על הירח ב-1969, אני יכול לומר בוודאות שצילום כזה אי אפשר לזייף.

הנה כמה מן האמונות והשאלות הנפוצות ביותר – ולמה הן אינן סבירות.

"הנחיתה על הירח צולמה באולפן טלוויזיה".

ישנן שתי דרכים שונות ללכידת תמונות נעות. האחת הוא סרט, רצועות של חומר צילום שעליו נחשפות סדרות של תמונות. והדרך השנייה היא באמצעות וידאו – שיטה אלקטרונית של הקלטה על מדיומים שונים, כגון סרט מגנטי. וידאו מאפשר לשדר בטלוויזיה. בסרט קולנוע סטנדרטי קצב הצילום הוא 24 פריימים לשניה, בעוד שידור טלוויזיה (בטכנולוגיה האנלוגית של אותם ימים א.ב.) דורשת 25 או 30 פריימים לשניה, תלוי בשיטת השידור המשתנה מאיזור לאיזור..

אם אנחנו מקבלים את הרעיון שהנחיתות הוקלטו באולפן טלוויזיה, היינו מצפים שיהיו בקצב של 30 פריימים לשניה בוידאו, התקן באותה עת בארה"ב. עם זאת, אנו יודעים כי צילומי הוידאו של הנחיתה צולמו בקצב של 10 פריימים לשניה בשיטת SSTV (סריקה איטית בטלוויזיה) באמצעות מצלמה מיוחדת.

"הם השתמשו במצלמה המיוחדת של אפולו באולפן ואז האטו את הסרט כדי שייראה כאילו יש פחות כוח משיכה".

אנשים עשויים לטעון כי כאשר מסתכלים על אנשים נעים בתנועה איטית, הם נראים כאילו הם נמצאים בסביבה שבה הכבידה נמוכה. האטת הסרט דורשת יותר מסגרות מהרגיל, אז צריך קודם כול מצלמה המסוגלת ללכוד יותר פריימים בשניה מאשר מצלמה נורמלית. הדבר מכונה overcranking. כאשר מנגנים את הסרט בקצב הרגיל הוא נראה כנמשך זמן רב יותר. אם המצלמה שלך לא מאפשרת לך לעשות זאת אתה יכול להקליט בקצב פריימים רגיל, ובאופן מלאכותי להאט את הסרט, אבל אז צריך למצוא דרך לאחסן את המסגרות וליצור מסגרות חדשות כדי להאט אותו.

בזמן השידור, דיסקים מגנטיים המסוגלים לאחסן מדיה בהילוך איטי יכול ללכוד בסך הכול סרט באורך שלושים שניות כדי להפוך אותו לתשעים שניות של הילוך איתי. כדי לצלם 143 בהילוך איטי צריך להקליט ולאחסן 47 דקות של פעולות חיות, דבר שלא היה אפשרי.

"היו להם אמצעים מתקדמים יותר שיכלו להקליט ולאחסן מדיות תנועה איטית. כולם יודעים שנאס"א מקבלת את הטכנולוגיה לפני הציבור ".

ובכן, אולי היו להם מכשירי וידאו בעלי יכולת איחסון סודית נוספת, אך כשמדובר על מערכת גדולה פי 3,000 הדבר מוטל בספק.

"הם צילמו את הסרט בפילם והאטו אותו במקום. אפשר לצלם כך כמה סרטים שרוצים ואז הם הפכו את הסרט לתוכנית טלוויזיה."

הנה טיעון קצת הגיוני סוף סוף, אבל הצילום ידרוש אלפי מטרים של הסרט. סליל אופייני של סרט 35 מ"מ מאותה התקופה המצולם בקצב של 24 מסגרות לשנייה נמשך 11 דקות ואורכו 1,000 רגל (כ-300 מטר א.ב.). אם נוריד את הדרישה ל – 12 מסגרות לשנייה כדי לצלם את 143 הדקות במצע אפולו 11, היה צורך בשישה וחצי סלילים. היה צורך לחבר אותם, לפתח את התשליל ולהדפיס, והיינו רואים מיידית כתמי אבק, שערות או שריטות. אף אחד מהסלילים הללו אינו קיים, מה שאומר שזה לא צולם בפילם. כאשר מביאים בחשבון שהנחיתות האחרות צולמו בקצב של 30 פריימים לשניה, ואז קשה לזייף אותם פי שלושה, משימת אפולו 11 היתה קלה לזיוף יחסית.

"אבל הדגל מתנפח ברוח, ואין רוח על הירח. מקורה של הרוח בבירור הוא ממאוורר קירור בתוך האולפן. או שזה צולם במדבר ".

זה לא מה שקרה בפועל, לאחר שהאסטרונאוטים הרפו מהדגל הוא התייצב והפסיק לזוז בדקות שנותרו לצילום זה. כמו כן, כמה רוח נושבת בתוך אולפן טלוויזיה? יש רוח במדבר, אני אקבל את זה. אבל בחודש יולי, המדבר חם גם הוא, ואפשר לראות את השפעות החום בסרטים שמצולמים במקומות חמים.  אין השפעה כזו על הסרטים של אפולו 11, וכך זה לא צולם במדבר, וחוץ מזה, הדגל לא זז ממילא."

"התאורה נראית בבירור כמו זרקור. הצללים נראים משונים."

כן, זה זרקור – זרקור במרחק 150 מיליון קילומטרים. הוא נקרא השמש. אם תתבוננו בצללים בסרטי אפולו 11, אם מקור האור היה זרקור סמוך, הצללים היו נראים כאילו יצאו מנקודה מרכזית. אבל כי המקור כל כך רחוק, הצללים מקבילים ברוב המקומות. עם זאת, אור השמש הישיר אינו המקור היחיד לתאורה – האור משתקף גם מקרקע הירח, זה יגרום לחלק מהצללים לא להיות מקבילים, אבל מצד שני אנו גם יכולים לראות חפצים שנמצאים במקום מוצל.

"ובכן, כולנו יודעים שסטנלי קובריק צילם את זה"

סטנלי קובריק יכול היה להתבקש לזייף את הנחיתה על הירח. אבל הוא היה כזה פרפקציוניסט, והוא היה מתעקש לצלם אותו במקום האוטנטי ביותר. חוץ מזה, הוא לא אהב לטוס.

"אפשר לשחזר את הדינוזאורים מהיתושים כמו שהם עשו בפארק היורה, אבל הממשלה שומרת את זה בסוד".

אני מוותר.

למאמר המקורי באתר THE CONVERSATION

עוד בנושא באתר הידען:

הקץ לתיאוריות הקונספירציה: סמארט-1 צילמה אתרי נחיתה של חלליות אפולו
חמישה דברים שהמדע יודע בוודאות שהם נכונים
פסאודו-מדע ותיאוריות קונספירציה אינם פשעים חסרי קורבן נגד המדע
מדוע נעשו הרשתות החברתיות מדגרה מושלמת לתרמיות ולמידע שגוי
תרמית הירח דירבנה מסע צלב כנגד האנטי-אסטרונומיה

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

27 תגובות

  1. כן… הרבה מונחים מקצועיים שלא אומרים או מוכיחים כלום.
    תער אוקם מפשט את העניין.
    הרבה יותר קל וזול לצלם עשרות מטרים של סרט באמצעים טכנולוגיים סופר יקרים מאשר להגיע לירח.
    אבל לא סטנלי קובריק עשה את זה עובדה שהוא עדיין חי. הבמאי האמיתי כבר מזמן מריח את הפרחים מלמטה

  2. שלימל'ה, אתה אולי לא יכול לנגוע בלבנה, אבל 12 אמריקאים לא רק טיילו עליה, אלא גם הביאו סובינירים, ואפילו הצליחו להוכיח שהיא לא עשויה מגבינה צהובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן