חמישה דברים שהמדע יודע בוודאות שהם נכונים

ואולם, גם אם מדענים אינם יודעים הכול, הם יודעים הרבה מאוד. משום כך, ובייחוד באווירה הפוליטית העכשווית, מדכא להיווכח מה רב מספרם של האנשים, ובהם פוליטיקאים, הדוחים על הסף ללא כל סיבה מוצדקת כמה מאמיתות היסוד, המבוססות על ראיות מוצקות, שעליהן מושתת המדע המודרני.

בדרך כלל, אנחנו מדווחים כאן על ההתפתחויות האחרונות במחקר המדעי והטכנולוגי, אך חשבנו שיהיה זה ראוי לקחת צעד אחד אחורה ולדון בכמה מן העובדות המדעיות המבוססות היטב. למעשה, בקהילה המדעית אין עוררין על עובדות אלה, המבוססות על ראיות ניתנות לאימות ומקובלות כאמיתות מדעיות זה עשרות שנים, ושזוכות שוב ושוב לאישוש ככל שמצטברות עוד ועוד ראיות חדשות התומכות בהן.

המחקר הפסיכולוגי מלמד אותנו שהצטברות כזאת של ראיות עלולה אך להקשיח את עמדתם של מכחישי האמת, ואין לנו כל יומרה שסדרת הכתבות המובאות כאן תפתור את הבעיה. עם זאת, אנחנו סבורים שמחובתנו להפנות את תשומת הלב לכך שגם בעולם המדע המתפתח ומתקדם ללא הרף קיימות כמה עובדות יסוד שאמיתותן אינה מוטלת בספק.

האבולוציה היא ההסבר ההגיוני היחיד למגוון צורות החיים על פני כדור הארץ

מאת מייקל שרמר

ב-14 בינואר 1844 כתב צ’ארלס דרווין מכתב לידידו הבוטניקאי ג’וזף הוקר ובו העלה זיכרונות ממסע החקר שערך מסביב לעולם על סיפונה של ספינת הצי הבריטי “ביגל“. לאחר שבילה חמש שנים בהפלגה בים ואת שבע השנים הבאות הקדיש לעיון בשאלת מוצא המינים, הגיע דרווין למסקנה זו: “סוף סוף הייתה לי הארה, וכמעט אין לי ספק (בניגוד למה שחשבתי תחילה) שהמינים אינם (ומה שאני עומד לומר כמוהו כהודאה ברצח) בלתי ניתנים לשינוי.”

“כהודאה ברצח.” אכן מילים דרמטיות. ולא בכדי הן נאמרו. אין צורך להיות מהנדס טילים, או נטורליסט אנגלי, כדי להבין מדוע תיאוריה שמסבירה את “מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי” תהיה כה שנויה במחלוקת. אם מינים חדשים נוצרים באופן טבעי, ולא בדרך על־טבעית, מה מקומו של אלוהים בתמונה? אין פלא שגם כיום, לאחר מאה וחמישים שנה, התיאוריה עדיין מאיימת כל כך על המחזיקים באמונה דתית כלשהי. אלא שבמהלך השנים שחלפו מאז, מצאו מדענים ראיות רבות כל כך התומכות בתיאוריה, עד שיהיה זה מפתיע עד מאוד אם יתברר שהיא אינה נכונה – מדהים לא פחות מאשר אם תופרך התיאוריה שלפיה חיידקים גורמים למחלות או אם האסטרופיזיקאים יאלצו לנטוש את מודל המפץ הגדול להיווצרות היקום. מדוע? מפני שהראיות המצטברות בתחומי מחקר שונים ובשיטות מחקר שונות מתכנסות למסקנה שאינה משאירה מקום לספק.

לשם דוגמה, על סמך השוואת ממצאי מחקרים שנערכו בתחומי הגנטיקה של אוכלוסיות, הגאוגרפיה, האקולוגיה, הארכיאולוגיה, האנתרופולוגיה הפיזית והבלשנות, גילו מדענים שמבחינה גנטית, האבוריג’ינים באוסטרליה קרובים הרבה יותר לילידי דרום־אסיה מאשר לשחורים באפריקה – והדבר הגיוני גם מנקודת המבט האבולוציונית, שכן נתיבי ההגירה הקדומים של אוכלוסיות אנושיות אל מחוץ לאפריקה הובילו לאסיה ומשם, לאוסטרליה.

גם שיטות התיארוך השונות, המניבות בעקביות תוצאות דומות, תומכות בנכונות התיאוריה. תיארוך אורניום–עופרת, תיארוך רובידיום-סטרונציום ותיארוך אשלגן-ארגון, למשל, המשמשים לקביעת גילם של סלעים ומאובנים, נותנים כולם אותו ערך פחות או יותר. בשיטות האלה נקבע גיל הסלעים והמאובנים כאומדן, אך מרווח הטעות אינו גדול מאחוז אחד. וכך, לא ייתכן שמדען אחד יתארך מאובן מסוים של הומינין כבן 1.2 מיליון שנים ואילו מדען אחר יקבע שהוא בן 10,000 שנים בלבד.

לא רק התיארוך העקבי של מאובנים מעיד על נכונות התיאוריה. כשבוחנים מאובנים, אפשר להבחין בשלבי ביניים בהתפתחותם של מינים שונים, ראיות שהמתנגדים לתורת האבולוציה עדיין אינם מוכנים לקבל. כיום, בעקבות גילוי שורה של מאובני מעבר, ידוע על לפחות שישה שלבי ביניים בהתפתחותם של לווייתנים, למשל. זאת ועוד, עד עתה התגלו יותר מתריסר מאובנים של הומינינים, מן התקופה שלאחר התפצלותם מן השימפנזים לפני שישה מיליון שנים, שכמה מהם היו קרוב לוודאי מאובני מעבר בין ההומינינים לאדם בן ימינו. והממצאים המתקבלים בשכבות גאולוגיות שונות מורים שוב ושוב על אותו רצף מאובנים. בין הטרילוביטים ליונקים מפרידות מיליוני שנים, כך שגילוי מאובן של סוס ומאובן של טרילוביט באותה שכבה גאולוגית, או, אם ניקח דוגמה קיצונית אף יותר, מאובן של הומינין ומאובן של דינוזאור באותה שכבה, היה עלול להיות בעייתי מבחינת תורת האבולוציה, אך הדבר מעולם לא קרה.

ולבסוף, איברים שְׂרידיים מנוונים הם עדות להיסטוריה האבולוציונית. לנחש הקדום מסוג Pachyrhachis problematicus בן תור הקרטיקון היו גפיים אחוריות קטנות המופיעות בצורתן המנוונת במרבית הנחשים בני ימינו. בלווייתנים של תקופתנו השתמר אגן ירכיים זעיר שבמקורו חיבר בין עמוד השדרה לגפיים האחוריות של אבות אבותיהם הקדמונים, היונקים היבשתיים. באופן דומה, לציפורים שאינן עפות יש כנפיים. וכמובן, בגוף האדם נותרו איברים מנוונים רבים שאין בהם כל תועלת, עדות ברורה למוצאנו האבולוציוני, כגון שיני בינה, פטמות בגברים, שיער גוף, התוספתן ועצם העוקץ [המוכרת בכינוי עצם הזנב].

וכפי שציין הגנטיקאי והביולוג האבולוציוני הנודע תאודוסיוס דובז’נסקי [במאמרו המפורסם מ- 1973], “אין בביולוגיה דבר הגיוני אלא לאור תורת האבולוציה”.

המחבר –  מייקל שרמר הוא המוציא לאור של כתב העת Skeptic, בעל הטור קולו של הספקן בסיינטיפיק אמריקן וזוכה מלגת הנשיא באוניברסיטת צ’פמן שבקליפורניה. ספרו האחרון, שראה אור בינואר 2015 הוא The Moral Arc. עקבו אחריו בטוויטר: michaelshermer@.

להומאופתיה אין כל בסיס מדעי

מאת הארייט הול

הומאופתיה היא גישה רפואית המתיימרת לטפל במחלות באמצעות מינונים זעירים של חומרים שבמינון גבוה היו גורמים להופעת תסמיני המחלה באדם בריא. גישה זו מבוססת על הרעיון המוטעה והלא מדעי שהגה אדם אחד, רופא גרמני ששמו סמואל האנמן, שהניח את היסודות להומאופתיה בראשית המאה ה-19.

הומאופתיה אינה יעילה כטיפול רפואי ובשום אופן אינה יכולה להיות יעילה. עקרונותיה אינם מתיישבים עם העקרונות הבסיסיים הידועים לנו מתחומי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה. הרופא והסופר האמריקני בן המאה ה-19, אוליבר ונדל הולמס, חשף את האיוולת שבהומאופתיה כבר ב-1842 במאמרו “הומאופתיה והזיות דומות“. הוא היה נחרד לגלות שמישהו עדיין מאמין בה כיום ב-2016.

רק מעטים מבין צרכני ההומאופתיה טרחו אי פעם לחקור מהו טיב התכשירים ההומאופתיים שהם נוטלים או מה הם הרעיונות המוזרים המסתתרים מאחוריהם. הדרך הפשוטה ביותר להסביר את השיטה ההומאופתית היא באמצעות הדוגמה הזאת: אם קפה מעורר אתכם, קפה מדולל ירדים אתכם, וככל שהקפה יהיה מדולל יותר, כן תגבר השפעתו. (המים יְשַׁמְּרוּ בדרך כלשהי את זֵכֶר הקפה שכבר אינו מומס בהם.) אם תזליפו את המים נטולי הקפה על גלולת סוכר ותניחו להם להתאדות, זֵכֶר הקפה יועבר לגלולת הסוכר והגלולה תביא להקלה בנדודי שינה.

אם משהו בדברים האלה נראה לכם הגיוני, כדאי שתתחילו להיות מודאגים.

הרי לא יעלה על הדעת שמישהו יקנה תרופה שאין בה כל מרכיב פעיל, אך מתברר שיש ביקוש לתרופות כאלה. תכשיר ששמו אוסילוקוקסינום, המיועד לטיפול ולהקלה בתסמיני שפעת והצטננות, נמכר במרבית בתי המרקחת בארה”ב; היקף המכירות השנתי שלו נאמד בכ-15 מיליון דולר. התכשיר נקרא על שם חיידק שרופא הצרפתי ז’וזף רואה מצא בדמיונו בבדיקות דם של חולי שפעת וכן בכבד ברווז; איש מלבדו לא ראה מעולם חיידקים כאלה. על אריזת התכשיר רשום שהמרכיב הפעיל בו הוא Anas barbariae 200 CK HPUS – ובמילים פשוטות, תמצית (הלב והכבד) של ברווז ממין בַּרְבּוּרִית, מדוללת ביחס דילול של 1 ל-100, כשלשם הכנת התכשיר חזרו על תהליך דילול התמצית 200 פעמים ולאחר כל דילול עברה התמצית “טלטול” (לא ערבוב, אלא ניעור נמרץ). כל תלמיד כימיה יכול לחשב ולמצוא, בעזרת מספר אבוגדרו, שלאחר הדילול ה-13 במספר, הסיכוי שהתכשיר יכיל מולקולה יחידה מתמצית הברווז הוא 50%. לאחר 200 דילולים, לא ייוותר כל זכר לברווז. ומה שנקבל יהיה תרופת אליל חסרת ערך.

לא ייאמן עד כמה מטופשות השיטות שלפיהן העוסקים בהומאופתיה רושמים מרשמים. הם מציגים למטופליהם סדרה ארוכה של שאלות לא רלוונטיות (מה צבע העיניים שלך? אילו מאכלים אינם אהובים עליך? מה מפחיד אותך?). והם מסתמכים על שני מקורות מידע. האחד הוא ה-Repertory ובו פירוט התכשירים המוצעים כמַרְפֵּא לכל תסמין אפשרי – לדוגמה, תפיסה על־חושית (כן, גם זה נחשב לתסמין), עַשֶּׁשֶׁת ו”מזיל דמעות” (כך במקור). מקור המידע האחר הוא Materia Medica, ובו לצד כל תכשיר הומאופתי מופיעה רשימת התסמינים המשויכים אליו. כך, כמרפא לפחדים, המכונים “חלומות על אודות שודדים”, מציע הספר להשתמש במלח בישול! כן, אין זה טעות, כל מה שיש לעשות הוא לדלל מלח שולחני, ואם כך, כמעט כל דבר שתעלו בדעתכם יוכל לשמש כתרופה. כמה מן התכשירים החביבים עלי הם: אבקה מאבני חומת ברלין, אור הירח בעת ליקוי לבנה, שעוות אוזני כלב והקוטב הדרומי של מגנט. התופעה אבסורדית, אך לפי ההערכה, כחמישה מיליון מבוגרים וכמיליון ילדים משתמשים בתרופות הומאופתיות מדי שנה בארה”ב לבדה, ובמרבית המקרים התרופות נרכשות בבית המרקחת באופן עצמאי, ללא מרשם.

אמנם, יש מחקרים שפורסמו בנושא הטוענים שההומאופתיה פועלת, ותוכלו למצוא מחקרים שתומכים בכל טענה כמעט, אך הבדיקות המדעיות המעמיקות של כלל הידע המחקרי בתחום הזה מראות כולן שאין כל ממש בהומאופתיה ושאין בה תועלת רפואית כלשהי מעבר לזו של טיפול בתרופות דֶּמֶה (פלצבו). וכך כתבו אדזארד ארנסט, פרופסור בדימוס לרפואה משלימה באוניברסיטת אקסטר שבאנגליה והסופר סיימון סינג בספרם ריפוי או פיתוי: “הראיות מורות שמדובר בתעשיית שקר וכזב המציעה למטופלים אשליה ותו לא”.

מִנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) מתיר מכירה של תכשירים הומאופתיים מתוקף סעיף כיבוד חזקה, המוציא תכשירים אלה מכלל התכשירים המחייבים הוכחת יעילות, אך בימים אלה ה- FDA שוקל שינויים בתקנות. הייתי רוצה שה-FDA יחייב הצמדת תווית לכל תכשיר הומאופתי ועליה המילים: “לא מכיל מרכיב פעיל כלשהו. למטרות בידור בלבד”. העובדה שההומאופתיה עדיין קיימת ומשגשגת מעידה על כך שהציבור הרחב חסר יכולת חשיבה ביקורתית. לא אחת אנשים משתמשים בתכשירים הומאופתיים למיניהם במקום בתרופות יעילות, בחיסונים או בטיפולים מונעי מלריה, והתוצאות הרות אסון ולעתים אף קטלניות.

ההומאופתיה הייתה מִקסם שווא כבר ב-1842, וגם כיום אין בה כל ממש, אלא שכיום אנחנו כבר חייבים להבין זאת טוב יותר.

הערת העורכים: בנובמבר 2016, לאחר כתיבת הכתבה, הודיעה ועדת המסחר הפדרלית האמריקנית שהכיתוב על אריזותיהם של מוצרים הומאופתים הנמכרים ללא מרשם חייב להבהיר לקונים שיעילותם כתרופות אינה מוכחת מבחינה מדעית.

המחברת הארייט הול היא רופאת משפחה בגמלאות שכותבת על רפואה, רפואה אלטרנטיבית, רפואת אלילים ושרלטנות, מדע, וחשיבה ביקורתית. היא נמנית עם מקימי הבלוג רפואה מבוססת מדע וחברה בצוות העורכים שלו, עמיתה בוועדה לחקר ספקניוחברה בהנהלת האגודה למען רפואה מבוססת מדע.

קונספירציית ההתחממות הגלובלית – תיאוריית קשר הזויה

מאת ריי פיירהאמברט

אני תמיד נדהם מחדש לגלות שיש אנשים ששכנעו את עצמם שהקונצנזוס המדעי בדבר ההתחממות הגלובלית האנתרופוגנית, כלומר נגרמה בידי בני האדם, אינו אלא מזימה מאורגנת רחבת היקף שנועדה לחתור תחת אושיות אורח החיים האמריקני, לכפות סוציאליזם על ההמונים התמימים או … אתם מוזמנים להוסיף כאן כל רעיון הזוי שיעלה במוחכם.

אם זו אכן קונספירציה, מדובר בקונספירציה מרשימה ביותר, בת קרוב למאתיים שנה, שמעורבות בה הקהילות המדעיות של עשרות מדינות ברחבי העולם. את היסודות לכל הידוע לנו כיום בנושא הטמפרטורה של כוכבי הלכת הניח הפיזיקאי הצרפתי ז’וזף פורייה בשנות ה-20 של המאה ה-19. במחקריו הוכיח פורייה שהטמפרטורה של כוכב לכת תלויה במאזן בין האנרגיה שהכוכב מקבל מן השמש ובין האנרגיה שהוא פולט חזרה לחלל בקרינה אינפרה-אדומה. הרעיון הבסיסי שהגה פורייה זכה לביטוי כמותי במחצית המאה ה-19, בתיאוריה של קרינת גוף שחורשפיתחו הפיזיקאי האוסטרי לודוויג בולצמן ובן דורו הפיזיקאי הגרמני גוסטב קירכהוף. הפיזיקאי יליד אירלנד ג’ון טינדלהוסיף למשוואה את הפחמן הדו-חמצני בשלהי המאה ה-19, כשהראה שהוא לוכד קרינה אינפרה-אדומה, וזמן לא רב לאחר מכן, השלים הכימאי השוודי סוונטה ארהניוס את הרכבת כל חלקי הפאזל לכלל תמונה אחת שלמה.

במהלך המאה ה-20 הוסיף והתפתח הידע המדעי בנושאים האלה. תיאוריה מקיפה המביאה בחשבון את הגורמים הרלוונטיים השונים, לרבות הפחמן הדו-חמצני ותרומת אדי המים לאפקט החממה, הגה סיוקורו מאנאבה כשעבד בשנות ה-60 וה-70 במעבדה הגאופיזית לחקר דינמיקת נוזלים של השירות המטאורולוגי האמריקני (NOAA). מאז למדנו עוד הרבה בתחום זה, אך מאנאבה היטיב לנסח את עקרונות היסוד שלו. העקרונות המאפשרים לנו להבין את הקשר שבין גזי החממה ובין ההתחממות הגלובלית הם אותם עקרונות שאפשרו לנו לפתח גם טילים מונחי חום, לוויינים מטאורולוגיים ושלטי רחק הפועלים בתחום האינפרה-אדום. דמיינו איזו קונספירציה דרושה כדי לזייף את כל זה.

מזימה נרחבת ומתוחכמת עוד יותר הייתה נדרשת כדי לזייף את כל השינויים באקלים כדור הארץ שהתיאוריה חזתה ושמדענים צופים בהם בפועל: עלייה בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת, עלייה במפלס פני הים, הצטמקות שכבת הקרח בקטבים, הפשרת קרחונים, התגברות גלי חום והתארכותם ועוד. ואם לא די בכך, קושרי הקשר היו נדרשים לבדות מלִבּם גם את כל הנתונים האקלימיים ההיסטוריים המלמדים אותנו שאין מנגנון קסם כלשהו (העננים, למשל, או כל תופעה אחרת) שבכוחו להציל אותנו מהשפעתו המחממת של הפחמן הדו־חמצני הנפלט לאטמוספרה בשילוב אדי המים המצויים בה – תהליך הנתמך בראיות מוצקות. זאת ועוד, על חורשי המזימות היה “לפברק” את התצפיות המורות על התחממות מי העומק באוקיינוסים – המספקות ראיה לכך שמקור האנרגיה המחממת את פני כדור הארץ אינו באוקיינוסים. (לפי חוק שימור האנרגיה, אילו האוקיינוסים היו גורמים להתחממות פני כדור הארץ, הם היו מתקררים בתגובה. וזו אינה תכונה ייחודית, אלא אחד מחוקי השימור הבסיסיים של הפיזיקה!) הדבר נכון גם לנתונים שבידינו לגבי תפוצת האיזוטופים של פחמן ותקציב הפחמן, המוכיחים שמקורו של הפחמן הדו־חמצני המצטבר באטמוספרה הוא אכן בבירוא יערות ובשרֵפת דלקים מחצביים. ועדיין לא דיברנו על הקשר הנצפה שבין התקררות הסטרטוספרה ובין התחממות הטרופוספרה, האופייניות לאפקט שיש לפחמן הדו־חמצני ולגזי חממה ארוכי חיים אחרים על האטמוספרה.

נוכל להמשיך כך עוד ועוד. מדובר בגוף עצום של ידע ונתונים שהיה צורך לזייף אילו אכן הייתה זו קונספירציה – ובמקרה זה, זיוף נחיתה על הירח היה מחוויר על ידה.

המדע מתגמל את מי שהופכים על פיהן תיאוריות מקובלות (חִשבו על תורת הקוונטים לעומת המכניקה הקלאסית), כך שהעובדה שהתיאוריה הבסיסית המסבירה את ההתחממות הגלובלית האנתרופוגנית עמדה ועדיין עומדת במבחן, על אף כל הטענות שהועלו נגדה מאז הוצעה לראשונה בגרסתה המודרנית בשנות ה-60, אומרת הרבה מאוד. ההתחממות הגלובלית היא בעיה, ואנחנו, בני האדם, גרמנו לה. הדבר נכון גם אם דונלד טראמפ חושב חשיבה אחרת. להטלת ספק בעצם קיומה של הבעיה אין כל מקום בשיח הגיוני ושקול.

המחבר ריי פיירהאמברט הוא פרופסור בקתדרה לפיזיקה על שם האלי באוניברסיטת אוקספורד.

חיסונים אינם גורמים לאוטיזם

מאת פול אופיט

עברו כבר כמעט 20 שנים מאז שמאמר שהתפרסם בכתב העת הרפואי The Lancet הוליד את הרעיון שחיסונים גורמים לאוטיזם. בשנים שחלפו מאז, יותר מ-20 מחקרים הפריכו את הטענה, והמאמר נמחק מן הארכיון של כתב העת.

בסופו של דבר, הזמן והכסף שהושקעו בחקר ההשערה בדבר הקשר שבין חיסונים לאוטיזם לא היו לשווא. ראשית, ערוצי התקשורת שוב אינם מפיצים את הסיפור באִצטלה הכוזבת של איזון ושוב אינם חוזרים להצדקתם על המנטרה ששני הצדדים ראויים לייצוג – כשרק אחד מהם נתמך בראיות מדעיות. כיום ברור שמדובר בטענה מופרכת שהעלה רופא מפוקפק ששמו הוכתם בשל כך לעד. שנית, רוב ההורים אינם סבורים עוד שחיסונים גורמים לאוטיזם. לפי מחקר שנערך לאחרונה, 85% מן ההורים לילדים עם אוטיזם אינם חושבים שחיסונים הם שגרמו לכך.

למרבה הצער, על אף הררי הראיות המפריכות כל קשר בין חיסונים לאוטיזם, עדיין יש הורים, אם כי מספרם מועט, המאמינים שחיסונים עלולים לגרום לאוטיזם. הימנעותם מחיסון ילדיהם לא רק מסכנת את הילדים, אלא אף מחלישה את “חסינות העדר“, הבולמת התפשטות של מחלות באוכלוסייה. יש כמה סיבות אפשריות המסבירות את עמדתם.

אחת מאלה היא שהגורם או הגורמים לאוטיזם עדיין אינם ידועים – מצב דומה שרר לגבי מחלת הסוכרת במאה ה-19, כשאיש לא ידע מהו הגורם לה או איך אפשר לטפל בה. באותה תקופה הועלו השערות שונות ומשונות באשר לגורמים לסוכרת והוצעו הצעות מרחיקות לכת לריפויה, אף במחיר סיכון חיי החולים. המפנה אירע כשפרדריק בנטינג וצ’ארלס בסט גילו את האינסולין ב-1921, וכל הרעיונות המוזרים והכוזבים הללו נעלמו כלא היו. עד שיתברר מהו הגורם לאוטיזם ויימצא לו מרפא יהיה קשה לעקור מן השורש את הטענה שחיסונים גורמים לאוטיזם.

סיבה אפשרית אחרת היא שקל יותר לקבל את הרעיון שחיסונים גורמים לאוטיזם – בוודאי קל הרבה יותר מאשר להתמודד עם ממצאי מחקרים המורים על בסיס גנטי לאוטיזם. אם אוטיזם נגרם על ידי אירועים המתרחשים מחוץ לרחם, ההורים יכולים לשלוט במצב במידה מסוימת. אם מדובר בהפרעה גנטית, היא מצויה מחוץ לשליטתם.

ואנשים מחפשים תמיד שעיר לעזאזל. ומה פשוט ונוח יותר מלהפנות אצבע מאשימה לעבר כוחות השחור הגורמים לאוטיזם, בעיקר אם אלה חברות התרופות הגדולות ורבות ההשפעה או ממשלות כל־יכולות. לפי תיאוריות הקונספירציה, ממצאי המחקרים המראים שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם הם פרי מזימה בין־לאומית שמטרתה להסתיר את האמת. ואם כי דעה זו רווחת רק בקרב קבוצה קטנה של הורים, עמדתם הקולנית זוכה לייצוג עודף באינטרנט.

ולבסוף, לעתים קרובות הורים לילדים עם אוטיזם אינם מבחינים בכל בעיה בהתפתחות הילדים במהלך 12 החודשים הראשונים לחייהם. ואז, לאחר סדרה של חיסונים בגיל שנה לערך, מתברר להם שילדם אינו מתפתח בהתאם לשלבי התפתחות הדיבור, השפה, ההתנהגות והתקשורת האופייניים לשנת החיים השנייה. למעשה, מחקרים שבחנו סרטוני וידאו המתעדים את הילדים בשנת חייהם הראשונה מראים שגם במהלכה התפתחותם לא הייתה תקינה. אך ככל שהדבר נוגע להורים, הכול היה תקין.

מכל מקום, למחלוקת בנושא הקשר שבין חיסונים לאוטיזם יש גם היבט מעודד והוא התגייסותם של אנשי אקדמיה ורפואה, נושאי משרות בתחום בריאות הציבור והורים להצגת האמת המדעית המזכה את החיסונים מכל אשם ולהפצתה בכל אמצעי התקשורת, באמצעות האינטרנט, דרך גלי האתר ובדפוס. בזכות מאמציהם התהפכה המגמה, וכיום נשמע יותר ויותר קולם של הורים הזועמים על אלה מחבריהם שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם ובכך מסכנים את אוכלוסיית הילדים כולה.

הזעקה הציבורית בזכות החיסונים קיבלה משנה תוקף בעקבות התפרצות מגפת החצבת בארה”ב ב-2015. תחילתה בפארק השעשועים של דיסני בדרום קליפורניה ומשם התפשטה והדביקה 189 אנשים, רובם ילדים, ב-24 מדינות בארה”ב ובעיר וושינגטון. לרוע המזל, הנגיף היטיב להעביר את המסר יותר מכול. ותמיד, הילדים הם שמשלמים בעל כורחם את מחיר הבורות שלנו, המבוגרים.

המחבר פול אופיט הוא פרופסור לרפואת ילדים במחלקה למחלות מידבקות וראש המרכז לחינוך בנושא החיסונים בבית החולים לילדים של פילדלפיה.

אין ראיות מהימנות כלשהן לביקורים של חייזרים בכדור הארץ

מאת סת’ שוסטק

מיליוני אנשים בארה”ב טוענים שהם נחטפו על ידי חייזרים. כך דיווח הוושינגטון פוסט בכתבה מ-2013. זה ללא ספק הישג מרשים לחייזרים. ואף על פי כן, עד עתה הייתה תגובת הממשל האמריקני פושרת למדי. ומכאן עלינו להסיק שאחת מן השתיים: או שהממשל הפדרלי אינו מאמין שאירועים מסוג זה מתרחשים או שיש לו יד בדבר.

אנשים רבים מאמינים שהאפשרות השנייה נכונה. לטענתם, הממשל יודע שחייזרים נחתו על כדור הארץ, אך הוא מסתיר את הראיות לכך תחת מעטה חשאיות כבד באזור 51 או באתר סודי ביותר אחר כלשהו.

אבל חכו רגע.

אלא אם החוּצָנים מעדיפים אמריקנים (ואם נשים רגע בצד את הרגשות הלאומיים, אז מדוע שהם ינהגו כך?), אז שיעור החטיפות ברחבי העולם צריך להיות דומה למדי לשיעורו בארה”ב. אם נניח שמדובר בחייזרים ללא גבולות, אז עשרות מיליוני בני אדם ברחבי העולם היו אמורים להיחטף בידי אפורי העור. הייתם מצפים שהאו”ם היה מבחין בכך. אני סבור שגם אתם הייתם מבחינים בכך.

חטיפות הן, כמובן, רק מרכיב אחד במה שנקרא תופעת העב”מים. הראיות מבוססות רובן על תצפיות – דיווחים של עדי ראייה, תצלומים וסרטוני וידאו. את רובן אפשר להסביר בכך שהן מתעדות מטוסים, טילים, כדורים פורחים, כוכבים בהירים או, לעתים, מעשי קונדס. אחדות מהן נותרו ללא הסבר עד היום, אך משמעות הדבר היא, פשוט, שאין להן הסבר, לא שמדובר בצלחות מעופפות, גם אם עדי הראייה שדיווחו עליהן משוכנעים בכך מעבר לכל ספק. אין בידינו כל ראיות מבוססות מבחינה מדעית לביקורים של חוּצָנים בכוכב הלכת שלנו, אם לאחרונה ואם בעבר הרחוק. הפירמידות, קווי נסקה בפרו וכל העקבות האחרים שהשאירו אחריהם בני האדם לאורך הדורות ושיוחסו לאסטרונאוטים קדומים שהגיעו אלינו מן החלל החיצון ניתנים לייחוס במידה לא פחותה של ודאות וסבירות לפעילות אנושית.

למעשה, רק מספר מועט של מדענים או אוצרים של מוזיאונים למדע סבורים שהטענה שחייזרים קופצים אלינו לביקור מדי פעם מתקבלת על הדעת. גם אם נתעלם לרגע מן האתגרים הטכניים האדירים הכרוכים במסע בין כוכבים, נשאלת השאלה: מה הם מחפשים כאן דווקא עכשיו? המין האנושי החל לשדר לחלל אותות המעידים על קיומו רק מאז פיתוח הטלוויזיה והמכ”ם. אלא אם החייזרים מגיעים ממערכת כוכבים קרובה מאוד לכדור הארץ, ספק אם הייתה להם הזדמנות ללמוד על קיומנו ואם היו מספיקים להגיע עד אלינו בפרק זמן כ קצר כל כך. ואף אילו יצורים חוץ־ארציים כאלה היו יכולים לטוס במהירות האור (אין מצב), המרחק של כוכב הבית שלהם מכדור הארץ לא היה יכול להיות גדול מ-35 שנות אור, פחות או יותר – ואין יותר מדי כוכבים שקרובים אלינו עד כדי כך. מעבר לכך, טיסה בחלל במהירויות שיא כאלה צורכת כמויות עצומות של אנרגיה. האם הייתם מוכנים להוציא הון עתק רק כדי להשתעשע קצת בדֵּיג הומינינים ספורטיבי בשיטת “תפוס ושחרר“?

מכל מקום, סקרי דעת קהל מראים בעקביות, זה עשרות שנים, ששליש בערך מן האוכלוסייה מאמין שעולמנו מארח תיירים מן החלל החיצון. ואם על אף היעדר ראיות מהימנות גם אתם מתעקשים להאמין בכך, עליכם להודות לפחות שמדובר באורחים למופת. הם אינם הורגים אותנו, הם אינם מחוללים מהומות ברחובותינו והם אינם נעלמים עם המגבות… תקרית רוזוול אירעה לפני 70 שנה כמעט. אם חייזרים ביקרו כאן מאז, הם ראויים ללא ספק למדליה על התנהגות טובה.

המחבר סת’ שוסטק הוא אסטרונום בכיר במכון SETI, ארגון שלא למטרות רווח העוסק בחקר מהות החיים שמחוץ לכדור הארץ. הוא משמש גם כמגיש-שותף של תכנית הרדיו השבועית Big Picture Science.