המכשפה

כנף עיט, זנב פרה, שריונות צבים, פרוות, אגן של נמר וכף רגל של אדם נמצאו במערה בגליל, בקברה של השמאנית הקדומה ביותר שנתגלתה במזרח התיכון

השינוי ואי-הוודאות אשר כרוכים בתקופות מעבר מולידים תופעות חברתיות ואנושיות חדשות, ולעיתים קרובות – יוצאות דופן. הצורך להסתגל לתנאים חדשים ולסביבה חדשה מוביל ליצירת מבנים חברתיים מורכבים, להופעתן של תרבויות חדשות, ולצמיחתם של מנהיגים.

צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית, בראשות ד”ר ליאור גרוסמן, המבצעת כיום מחקר בתר-דוקטוריאלי במעבדתו של פרופ’ עוזי סמילנסקי, במחלקה לפיסיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע, מצא עדות לכך שתקופת המעבר ליישובי קבע – תקופה בעלת חשיבות רבה בהתפתחות החברה האנושית – הובילה גם להופעת המנהיג הרוחני הקדום, השמאן, או, ליתר דיוק, שמאנית. מחקר זה, בו השתתפה גם ד”ר נטלי מונרו מאוניברסיטת קונטיקט, התפרסם באחרונה בכתב העת “רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב” (PNAS), וחשף את העדות הקדומה ביותר באזורנו לשמאניזם – תופעה הנפוצה עד היום בחברות שונות ברחבי העולם.

ד”ר גרוסמן וצוות הארכיאולוגים עסקו בחפירות באתר קבורה בן כ-12,000 שנה השייך לתרבות הנטופית – חברה שהתקיימה בתקופה הפליאוליתית האחרונה (לפני 11,500 עד 15,000 שנה), שבסופה, בתקופה הניאוליתית, נמצאו עדויות ראשונות לאסטרטגיית קיום חדשה – חקלאות. באתר הקבורה, הממוקם במערת חילזון תחתית, דרומית לכרמיאל, נמצאו קרוב ל-30 שלדים קבורים בקברי אחים. אחד השלדים זכה לקבר ייחודי – שאינו דומה לאף קבר מהתקופה הנטופית או מהתקופות שקדמו לה. בור הקבר נחצב בסלע, וקירותיו ורצפתו כוסו בבוץ ובפלטות אבן. בתוכו נמצא שלד יחיד של אשה קטנת קומה, בעלת גוף מעוקם, שסבלה ככל הנראה מצליעה. על אף נכותה, הראו בדיקות פתולוגיות שביצעו פרופ’ אנה בלפר-כהן וד”ר גרוסמן כי האשה הגיעה לגיל 45 – גיל מופלג לאותה תקופה.

בבור הקבר נמצאה גם שורה ארוכה של מנחות קבורה, שהבולטת ביניהן היא 50 שריונות צב. מלבדם נמצאו חלקי בעלי חיים, כמו כנף עיט, זנב פרה, רגל חזיר בר, פרוות דלקים, עצמות אגן של נמר – חיה נדירה ביותר בתרבות הנטופית, וכן כף רגל של אדם ושבר קערה עשוי בזלת. החוקרים סבורים, כי מדובר בשרידים מטקס הקבורה, וכי שריונות הצב פורקו במיקום מסוים והונחו בקבר כחלק מהפעילות הפולחנית. חפצים דומים – כמו שריונות צבים, זנבות פרות, כנפי עיט ופרוות – משמשים עד היום בטקסים שמאניים באסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה.

“תפקיד השמאן הוא לתווך בין בני-האדם לבין יישויות רוחניות גבוהות, ולשמש כשליח, מרפא וקוסם. המעמד הגבוה שלהם בקהילה משתקף גם במנהגי הקבורה – המתעדים את הכוחות שהיו להם בחייהם”, אומרת ד”ר גרוסמן. “על אף ששמאניזם הוא תופעה חובקת עולם וחוצת תרבויות, רק ממצאים ארכיאולוגיים מעטים מאשרים את קיומה, ועד כה לא נמצא כל סימן להופעת שמאנים בתקופה זו בדרום-מערב אסיה. אין זה מפתיע שעדות לקיומם נמצאה דווקא בתקופה הנטופית, שכן השינויים החברתיים והכלכליים העמוקים הכרוכים במעבר לחקלאות גררו גם שינויים אידיאולוגיים משמעותיים”. המהפכה הכלכלית והחברתית שהתחוללה בתקופה הנטופית הובילה גם לפיתוח מנהגי קבורה ייחודיים – כמו הטמנת המתים בסמוך למקום היישוב, ואיתם מנחות קבורה, כפי שמדגים בית הקברות שבמערת חילזון.

העניין של ד”ר גרוסמן בתקופת המעבר שהובילה לראשית החקלאות, וניסיונותיה להכיר את התקופה, האנשים ומבנה החברה, עמדו גם במרכז עבודת הדוקטורט שלה.

מטרתה הייתה ליצור כלי שיתחקה אחר התהליך, ויבדוק את התיאוריות השונות המנסות להסביר את הגורמים למהפכה החקלאית: גידול האוכלוסייה, שינויים אקלימיים ושינויים תרבותיים. היא יצרה מודל ממוחשב המעבד נתונים מספריים שמתארים את גודל האוכלוסייה, האקלים, כמות המזון ועוד. המודל הראה, כי שינויים בגודל האוכלוסייה – ולא שינויי אקלים – הם שתרמו את התרומה המכרעת להתחוללותה של המהפכה החקלאית.

הרקע המתמטי של ד”ר גרוסמן הוביל אותה למחקר בתר-דוקטוריאלי במעבדתו של פרופ’ סמילנסקי במכון ויצמן למדע. כאן היא מתכננת להרחיב את היריעה ולרכוש כלים נוספים שיסייעו לה במחקר הארכיאולוגי. כאן היא משתמשת בשיטה שפיתח פרופ’ סמילנסקי – המאפשרת לסרוק ממצאים ארכיאולוגיים באמצעות מצלמה תלת-ממדית ולקבל נתונים מדויקים על מאפייניהם. “ארכיאולוגים המתמקדים בפרה-היסטוריה מנסים לפענח תצרף (פאזל) חסר, ומקורות המידע המרכזיים העומדים לרשותם הם כלי האבן, העץ והעצם. ממצאי הצור – כלים ששימשו את האדם במשך מיליוני שנים – מהווים מפתח להגדרת אתרים ותקופות”, אומרת ד”ר גרוסמן. במחקר משותף עם עודד סמיקט, מהמחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית במכון, שפורסם באחרונה בכתב העת Journal of Archeological Science, פיתחו המדענים אלגוריתם אשר קובע באופן אוטומטי את הדרך הטובה ביותר להצבת כלי צור לצורך מדידות, באופן שמאפשר קבלת נתונים מספריים סטנדרטיים, שאינם תלויים בעין המתבונן, ויצירת מאגר נתונים מקיף ומדויק. כדי לבדוק את יעילות האלגוריתם, בדקו המדענים באמצעותו אוסף של אבני יד.

אלה הם כלים דמויי טיפה ששימשו את בני האדם, מאפריקה עד סין, במשך יותר ממיליון שנים. השערות רבות הועלו באשר לשימוש שנעשה בכלים אלה: כלי ציד, שחיטה, ביתור פילים או אולי כריתת עצים – אך עדיין קיימת אי-ודאות גדולה. 90 אבני היד שנחקרו, נאספו משלושה אתרים ארכיאולוגיים (שגילם נע בין 400,000 למיליון שנה לערך): נחל ציחור, מערת אום-קטפה ומעין ברוך. סיווג הממצאים בשיטה הממוחשבת היה דומה לזה שקיבלו שלוש קבוצות מדענים שהשתמשו בשיטות ידניות, איטיות יותר, והחלוקה שהתקבלה הייתה חד-משמעית יותר.
מחקר נוסף של ד”ר גרוסמן, בשיתוף עם ד”ר גונן שרון מהאוניברסיטה העברית, נועד לפיתוח שיטה שתאפשר לארכיאולוגים לקבוע באופן חד-משמעי האם מקורם של ממצאים שונים הוא באתר בו נחפרו, או שהם “הוסעו” אליו ממקום אחר – למשל נסחפו בזרם של נחל. תהליך ההסעה גורם לשינויים – שחיקה, שברים וצלקות – שבהם ניתן להבחין באמצעות המצלמה התלת-ממדית. ד”ר גרוסמן משתמשת באבנים ובחלוקי נחל, מגלגלת אותם בחבית – כדי לדמות את תהליכי הבליה הטבעיים – ומשווה את תמונת האבן לפני התהליך ולאחריו, במטרה לתאר את ההבדלים באופן כמותי.

ד”ר גרוסמן ופרופ’ סמילנסקי אומרים, כי השימוש במצלמה התלת-ממדית מאפשר קבלת נתונים שאי-אפשר לקבל באמצעים אחרים, כמו נפח הכלים, מרכז הכובד שלהם, חתכים שונים ועוד. השוואת הנתונים הללו תאפשר למדענים לפתח דרך ליצירת “עץ פילוגנטי”, כלומר תרשים הממפה את רמת הקרבה בין ממצאים שונים. מטרה נוספת היא פיתוח שיטה אובייקטיבית וכמותית לתיאור תכונות הנחשבות סובייקטיביות, כמו צורה ומידת הסימטריה.