חוקרים במקסיקו איתרו בג’ונגלים של צ’יאפס אתר שעשוי להיות סאק־בלאם, “ארץ היגואר הלבן”, המעוז האחרון של בני לקנדון־צ’ול שהתנגדו לשלטון הספרדי
ארכיאולוגים במקסיקו סבורים כי איתרו את שרידיה של סאק־בלאם, עיר מאיה אבודה שנחשבה במשך דורות לאחד האתרים החמקמקים ביותר בארכיאולוגיה של מסו־אמריקה. העיר, ששמה מתורגם לעיתים כ“ארץ היגואר הלבן”, הייתה לפי המקורות מעוזם האחרון של בני לקנדון־צ’ול, קבוצת מאיה שהתנגדה לשלטון הספרדי במשך כ־110 שנים לאחר נפילת בירתה הקודמת, לקאם־טון, בשנת 1586. הממצא דווח על ידי המכון הלאומי לאנתרופולוגיה ולהיסטוריה של מקסיקו, INAH, אך החוקרים עצמם עדיין מציגים את הזיהוי בזהירות: האתר נרשם כ“כנראה סאק־בלאם”, ולא כזיהוי סופי. (inah.gob.mx)
סאק־בלאם תופסת מקום מיוחד בהיסטוריה של הכיבוש הספרדי, משום שהיא אינה עוד עיר מאיה קלאסית מן התקופה שלפני בוא האירופים, אלא יישוב של התנגדות מאוחרת. לאחר שהספרדים השתלטו על לקאם־טון, נסוגו בני לקנדון־צ’ול עמוק יותר לתוך יערות צ’יאפס, שם הקימו מרכז חדש שאיפשר להם לשמור על עצמאותם במשך יותר ממאה שנה. הספרדים הצליחו להגיע אל המקום רק בשנת 1695, ולאחר מכן שינו את שמו לנואסטרה סניורה דה לוס דולורס. בשנת 1721 ננטש היישוב, והג’ונגל כיסה אותו מחדש.
החיפוש אחר העיר התבסס על שילוב בין מקורות היסטוריים לבין כלים גיאוגרפיים מודרניים. חוסואה לוסדה טולדו, חוקר במרכז INAH בצ’יאפס, בנה מודל חיזוי באמצעות מערכות מידע גיאוגרפיות. הוא הסתמך בין היתר על מכתב ועדויות מן המאה ה־17 של הנזיר הספרדי דייגו דה ריבאס, שתיאר מסע בן ארבעה ימי הליכה מן העיר אל נהר לקנטון, ולאחריו שיט בן יומיים בקאנו עד מקום מפגש נהרות. לוסדה שילב במודל את תנאי השטח, הצמחייה, מקורות המים והיכולת המעשית של אנשים לנוע בג’ונגל עם מטען.
המודל הוביל את החוקרים אל שמורת הביוספרה מונטס אסולס שבדרום־מזרח מקסיקו, באזור הקרוב לנהרות חטטה ואיסקן ולגבול גואטמלה. שם נמצאו עדויות ארכיאולוגיות התואמות את התיאור ההיסטורי, ובהן מבני אבן, כלי אובסידיאן, כלי חרס ושרידים של כנסייה קטנה מן התקופה הספרדית. לפי הדיווחים, צוות המחקר כבר ביצע שתי עונות שדה ראשונות, שכללו מיפוי של האתר, חפירות בדיקה וניסיון לקבוע את תקופת האכלוס שלו. (Smithsonian Magazine)
חשיבות הממצא אינה רק בעצם איתור עיר אבודה. אם הזיהוי יאושר, סאק־בלאם תספק חלון נדיר אל פרק מאוחר יחסית של ההיסטוריה המאיה: תקופה שבה קהילות ילידיות לא “נעלמו” לאחר בוא הספרדים, אלא המשיכו להתארגן, להתנגד, לסחור, להסתתר ולהתאים את עצמן למציאות הקולוניאלית. במקרה של לקנדון־צ’ול, מדובר בקהילה שבחרה בג’ונגל כמקלט וכמרחב פעולה, והצליחה להישאר מחוץ לשליטה ספרדית ישירה במשך זמן רב מאוד.
הממצא גם מזכיר כי הכיבוש הספרדי באמריקה לא היה תהליך אחיד ומהיר. נפילת האימפריה האצטקית ב־1521 נתפסת לעיתים כסמל להשתלטות ספרדית על מקסיקו, אך אזורי המאיה היו מפוצלים, מורכבים וקשים לשליטה. בחלקים מדרום מקסיקו וגואטמלה נמשכה ההתנגדות במשך דורות. מקורות מן התקופה אף תיארו את אזור לקנדון כ“ארץ מלחמה”, ביטוי המלמד עד כמה מוגבלת הייתה השליטה הספרדית בג’ונגלים אלה. (The Art Newspaper)
עם זאת, יש להיזהר מניסוח נחרץ מדי. העובדה שהאתר מתאים למודל ההיסטורי והגיאוגרפי, ושנמצאו בו שרידים מתאימים, עדיין אינה מספיקה לבדה כדי לסגור את הדיון. החוקרים יצטרכו להשלים תיארוך מדויק יותר, להרחיב את החפירות, למפות את המבנים ולבדוק אם ניתן לקשור את הממצאים באופן מובהק לשלב המאוחר של יישוב לקנדון־צ’ול ולכיבוש הספרדי. לפי הדיווחים, המחקר צפוי להתפרסם בכתב העת Chicomoztoc, וצפויות עבודות המשך באתר.
לכן, התשובה לשאלה אם נמצאה סאק־בלאם היא בשלב זה: כנראה, אך עדיין לא סופית. דווקא הזהירות הזו מחזקת את חשיבות התגלית. היא אינה רק סיפור הרפתקאות על עיר שנבלעה בג’ונגל, אלא דוגמה לאופן שבו ארכיאולוגיה מודרנית משלבת קריאה מחודשת של מקורות קולוניאליים, מודלים גיאוגרפיים ועבודת שטח קשה כדי לשחזר את סיפורן של קהילות שנדחקו לשולי ההיסטוריה הרשמית.
עוד בנושא באתר הידען:
