ארכיאולוגיה / השימוש בקקאו החל 1,000 שנה מוקדם יותר מכפי שסברו עד כה
ינאי עופרן
קומקום החרס שבו המאיה הקציפו קקאו. טעם שונה לחלוטין. תצלום: אקונומיסט
היחסים בין האדם לשוקולד החלו 1,000 שנה מוקדם יותר מכפי שהיה מקובל לחשוב עד היום, כך מגלה מחקר שפורסם השבוע.
השוקולד הגיע לאירופה רק במאה ה-,16 אחרי שהקונקיסטדורים למדו מהאצטקים ומהמאיה איך להכין שוקו. מעט מאוד ידוע על ההיסטוריה הפרה-קלאסית (קודם לשנת250 לספירה) של השבטים האינדיאניים, ועוד פחות ידוע על ההיסטוריה הקולינרית שלהם. לכן קשה מאוד לקבוע מתי בדיוק גילה האדם את השוקולד. הספרדים כתבו על אהבת השוקולד של המאיה, שנהגו לערבב קקאו כמעט עם כל דבר – מתירס ודבש ועד צ'ילי. גולת הכותרת של תעשיית השוקולד האינדיאנית היתה משקה השוקו. עדויות של הכובשים הספרדים מספרות על משקה שוקו מוקצף שהמאיה אוהבים במיוחד. אבל כל העדויות האלה הן כמובן מאוחרות.
לפני כ-20 שנה גילו ארכיאולוגים שאריות של שוקולד בכלים שתוארכו למאה החמישית. זו היתה העדות הקדומה ביותר לשימוש בצמח הקקאו לייצור מזון, וכך נקבע שראשית ההיסטוריה של השוקולד היא לכל המאוחר בסביבות שנת. 400 חוץ ממאמרים שנכתבים על ידי חוקרים באקדמיה, כתב העת “”Nature מפרסם לפעמים גם מאמרים של חוקרים מהתעשייה. בדרך כלל אלה בכירי מחלקות המחקר והפיתוח של חברות התרופות או האלקטרוניקה, שמדווחים על ממצאים מהפכניים שיכולים להוביל למוצרים חדשים. אבל השבוע מפרסם כתב העת הבריטי היוקרתי את ממצאיו של חוקר מענק השוקולד האמריקאי “הרשי” דווקא.
ג'פרי הרסט, מהמרכז הטכני של הרשי, מדווח על שימוש בשיטות חדשות כדי לנסות לאתר שוקולד בכלים עתיקים יותר. הוא נעזר בקומקום חרס בן 2,600 שנה שנמצא באתר קבורה של אצילי המאיה באזור בליז. על פי בקשתו, שלחו לו הארכיאולוגים חצי גרם של העיסה האפרפרה שכיסתה את פנים הקומקום. הארסט ניסה לקבוע אם בדגימה הזאת מצויים גם שרידים של צמח הקקאו. הוא השתמש בשילוב של שיטות כימיות חדשניות כדי לזהות את מרכיביו הכימיים הייחודיים של הקקאו. כל המרכיבים האלה נמצאו בעיסה המאובקת שגורדה מדפנות הכלי העתיק.
למה שימש הקומקום הזה? הרסט משער שבעזרת קומקומים כאלה ייצרו המאיה את השוקו המוקצף. השוקו ניצוק מקומקום אחד לאחר ובחזרה, שוב ושוב, עד שהתקבל קצף.
האם הרשי עמלה בחשאי על מחקר שיפענח את מתכוני השוקולד האינדיאניים?
הארסט מכחיש בתוקף. עשינו את זה בשביל הכיף, הוא אמר לבי-בי-סי. המתכונים האינדיאניים, הוא טוען, רחוקים מאוד מ”הטעם שעליו התקבענו היום”. מאז שהספרדים הביאו את הקקאו לאירופה, המתכונים הותאמו לחיך המערבי. מה שמטריד את הרשי הוא כמובן איך לגרום לאמריקאים בני ימינו לצרוך יותר שוקולד ולא מה אהבו הילידים לפני שלושת אלפים שנה. צריכת השוקולד לנפש באמריקה (5 ק”ג בשנה) לא גבוהה במיוחד אם משווים אותה ל-10 ק”ג שמחסל השווייצי, אף שהיא בכל זאת מרשימה יותר משלושת הקילוגרמים הישראליים. נראה שהמאיה, כמו שכניהם הדרומיים האצטקים, לא התעקשו על מתיקות השוקולד. גם אין עדויות לערבוב הקקאו עם חלב. “אם אתה רוצה לקבל מושג על הטעם של מתכוני המאיה, קח בלנדר וערבב בו קקאו, מים ותבלינים. זה לא משהו שממש בא לי לטעום”, מסכם הרסט.
