הסבר פופולארי על הריבוזומים והרקע לבחירת חלוצי התחום ובהם פרופ' עדה יונת ממכון ויצמן
בתחילת המאה העשרים הבסיס הכימי של החיים היה בגדר תעלומה. כיום, לעומת זאת, אנו יודעים כיצד מתפקדים רבים מהתהליכים החשובים ביותר, עד לרמה האטומית. פרס הנובל לכימיה לשנת 2009 הוענק עבור המיפוי המפורט של הריבוזום – ה"מפעל" העצמאי של התא לייצור חלבוניו. הריבוזום מתרגם את המידע הסביל האצור בד.נ.א. למבנה ותפקוד.
התיאוריה הכללית של האבולוציה, אשר פורסמה ע"י צ'ארלס דארווין בשנת 1859, מבוססת על ההנחה כי תכונותיו של האורגניזם מורשות ועוברות מדור לדור, וכי מדי פעם בפעם מתרחשים שינויים אקראיים. שינויים "מוצלחים", אשר מגבירים את סיכויי ההישרדות של האורגניזם המסוים, הינם אלו המועברים לדורות הבאים.
מרגע שהקהילייה המדעית קיבלה את טיעוניו של דארווין הגיחו שאלות חדשות: מה בדיוק מועבר מדור לדור, היכן מתרחש השינוי האקראי, וכיצד שינויים אלו מתבטאים בסופו של דבר באורגניזם החי?
פרס הנובל לכימיה לשנת 2009 הינו השלישי בסדרה של פרסים המציגים כיצד התיאוריות של דארווין מתפקדות הלכה למעשה ברמת האטום. תמונות, המתקבלות באמצעות שיטות קרני-רנטגן שונות, מראות כיצד צופן הד.נ.א. הפשוט מסוגל לבטא את עצמו לא רק בשמיעה, ברגש או בטעם, או כשרירים, כעצמות וכעור, אלא גם כמחשבות וכשפה.
שלישיית הפרסים החלה באחד מפרסי הנובל המוכרים ביותר, זה של שנת 1962, כאשר ג'יימס ווטסון, פרנסיס קריק ומוריס ווילקינס זכו להכרה עולמית עבור תיאור המודל האטומי של פרודת הד.נ.א. הדו-גדילית. הפרס השני בשלישייה הוענק בשנת 2006 לרוג'ר קורנברג עבור מבני קרני-רנטגן המסבירים כיצד מידע מועתק לפרודת הר.נ.א. שליח.
הריבוזום מתרגם מידע גנטי לכדי תפקוד
שלושת חתני פרס נובל לכימיה לשנת 2009, ונקאטראמאן ראמקרישנן, תומס סטרייץ ועדה יונת, זכו בפרס עבור מיפוי הריבוזום – אחד ממנגנוני התא המורכבים ביותר ברמה האטומית. הריבוזום "קורא" את המידע האגור בר.נ.א.-שליח ועל-סמך מידע זה, בונה את החלבונים המתאימים. מדענים מתייחסים לתהליך זה כתרגום. במהלך תהליך תרגום זה הופכת שפת הד.נ.א./ר.נ.א. לשפת חלבונים, והחיים מגיעים למלוא מורכבותם.
הגוף מכיל עשרות אלפי חלבונים שונים השולטים בכל פעילויותיו בדיוק מופלא. דוגמאות לחלבונים אלו: המוגלובין (המעביר חמצן מהריאות לשאר חלקי הגוף), אינסולין (המבקר את רמות הסוכר בדם), נוגדנים (הלוכדים ומשמידים פולשים מזיקים לגוף) וקראטין (שהינו המרכיב המבני של שיער וציפורניים).
ריבוזומים קיימים בכל התאים של כל בעלי-החיים, החל בחיידקים ועד בני-האדם. מאחר ואף ייצור לא יכול להתקיים בלעדיהם, הם מהווים יעד מושלם לפעילותן של תרופות. רבים מחומרי האנטיביוטיקה דהיום תוקפים את הריבוזומים של החיידק, ללא פגיעה בריבוזומים של האדם. הידע שסיפקו זוכי הנובל של השנה הנוכחית יכול, כתוצאה מכך, להיות בעל ערך רב ביותר לפיתוחן של תרופות אנטיביוטיות חדישות.
חלבונים – "שרשרת של חרוזי חומצות אמינו"
בתחילת שנות הארבעים מיפוי התא התקדם עד כדי הרמה שבה מדענים הבינו כי תכונות התורשה מועברות ע"י הכרומוזומים. כרומוזומים מורכבים מחומצות גרעין (ד.נ.א.) וחלבונים. רוב קהיליית המדע האמין אז כי דווקא החלבונים הם נושאי התורשה מאחר והם היו מורכבים הרבה יותר מאשר הד.נ.א.
הקהילייה המדעית הוקסמה מהחלבונים. היה ידוע כי מספר חלבונים משמשים כאבני בניין. אחרים, כאנזימים, מתחילים ומבקרים תגובות כימיות. אולם, למרות שהם מבצעים תפקידים כה שונים בתא, כל החלבונים מורכבים מאותם אבני-הבניין, כלומר עשרים סוגים שונים של חומצות אמינו. כמו חרוזים בשרשרת, הם מחוברים יחדיו בשרשראות ארוכות. החיבור שביניהם, הידוע כקשר פפטידי, יציב ביותר. שרשרת חלבונית יכולה להכיל החל מעשר ועד עשרות אלפי חומצות אמינו. אינסולין, לדוגמא, קצר הרבה יותר מהמוגלובין המצוי בתאי הדם האדומים.
ד.נ.א. – נשא פשוט מידי עבור תכונות גנטיות
לעומת זאת, לפרודת הד.נ.א. הפנו המדענים תשומת לב מועטה בלבד בשנות הארבעים. בשנת 1871 הוא בודד מגרעין התא ע"י החוקר השוויצרי יוהאן פרידריך מישר. הוא כינה את החומר החדש גרעין.
בדומה לחלבונים, פרודת הד.נ.א. (הערך בוויקיפדיה) מורכבת משרשראות של חרוזים המהווים פרודות קטנות יותר. הד.נ.א., בשונה מחלבון, מכיל ארבעה מרכיבים בלבד, המכונים בסיסים (נוקליאוטידים). אלו נושאים עליהם ארבע קבוצות כימיות: אדנין (A), תימין (T), גואנין (G) וציטוזין (C). אולם, נראה כי ארבעה מרכיבים שונים בלבד הינם מספר מועט מידי מכדי לבצע תפקודים חשובים בגוף. משום כך, האמינו המדענים כי הד.נ.א. משמש בעיקר כשלד מבני של חלבוני הכרומוזום.
אולם, שנת 1944 הייתה שנת החזרה של הד.נ.א. במה שנודע כניסוי איוורי-מקלאוד-מקארתי, ד.נ.א. מחיידקים מתים הוחדר לתוככי חיידקים חיים והפך אותם מבלתי-פעילים (מחוללי מחלה) לפעילים. למרות הביקורת שהוטחה בניסוי, הד.נ.א. הפך למוקד חדש לתשומת ליבה של קהיליית המדע. ההבנה כיצד מסוגל הד.נ.א. לשאת תכונות תורשתיות הגיעה לראשונה עם הצגתו של המודל האטומי של מבנה הסליל הכפול.
הסליל הכפול האלגנטי
בעשרים ושמונה בפברואר 1953 ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק הרכיבו בהצלחה את פיסותיו של תצרף הד.נ.א. במשך מספר שנים הם ניסו להבין כיצד ארבעת בסיסי פרודת הד.נ.א. יכולים להשתלב למבנה תלת-מימדי.
תמונת התאבכות ברורה וחדה של קרני-רנטגן, שהופקה ע"י רוזלינד פרנקלין בלונדון, הראתה, בין יתר הדברים, כי הד.נ.א. יוצר מבנה לולייני, סלילי, המורכב משני גדילים. בחינה מדוקדקת יותר הראתה כי הד.נ.א., ללא קשר באם מקורו מחיידק, חרק או בע"ח, מכיל תמיד את אותה הכמות של צמד הבסיסים אדנין ותימין, והצמד גואנין וציטוזין. אולם, ווטסון וקריק עבדו עם נוסחה כימית שגויה של הבסיסים. תיקון שגיאה זו ע"י אחד מעמיתיהם הוביל להבנתם כי אדנין מתחבר תמיד לתימין וכי גואנין מתחבר לציטוזין. צמד הנוקליאוטידים, או צמד הבסיסים, כפי שהם מכונים בדרך כלל, הינם בעלי אותו הגודל ומשתלבים באופן מושלם בסליל הכפול. קהיליית המדע הבינה אז כי הקוד הגנטי טמון ברצף הבסיסים המצוי על כל אחד מהגדילים. לדוגמא, הרצף ATTGCCAT מייצג דבר שונה לחלוטין מהרצף GCGTATAG. בשלב הבא הבינו המדענים כי רצף הבסיסים שולט על רצף חומצות האמינו בחלבונים. אולם, נותרה עדיין השאלה: הכיצד?
על תשובה זו נענה בהמשך,
עוד בנושא באתר הידען:
- עבודתה של פרופ' יונת איפשרה להבין דרך פעולתם של חמש תרופות אנטיביוטיות
- עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009
- לראיון עם עדה יונת שפורסם בסיינטיפיק אמריקן לפני כשנה – דובי קוטב וריבוזומים שיכורים
- מפצחת הריבוזומים – ראיון למגזין מכון ויצמן
- מסתורי הקשר הפפטידי – מגזין מכון ויצמן
מהו הריבוזום
ר.נ.א. – קרוב משפחה של ד.נ.א.
בזמן שווטסון וקריק חשפו את תגליתם החשובה, קהיליית המדע החלה להתעניין יותר ויותר בחומצת גרעין נוספת, המצויה בעיקר בציטופלסמה (נוזל התא שמחוץ לגרעין). היה ידוע מזה זמן רב כי לד.נ.א. יש "קרוב משפחה" הקרוי ר.נ.א. שמכיל גם הוא ארבעה נוקליאוטידים שונים. אולם, במקום תימין, המצוי בד.נ.א., בר.נ.א. קיים הנוקליאוטיד אורציל (uracil, U). בתחילת שנות החמישים המדענים הבינו כי רוב כמות הר.נ.א. מצויה בגופיפים קטנים בציטופלסמה (איור 2).
וחשוב מכך, המדענים גילו כי זהו המיקום שבו מיוצרים החלבונים. בשנת 1958 הם כינו את הגופיף המייצר חלבונים בשם ריבוזום. הוא מכיל בתוכו חלבונים ופרודות ר.נ.א. (ר.נ.א. ריבוזומאלי, rRNA).
.
פענוח הצופן הגנטי
כך, מאה שנים לאחר הולדת תיאורית האבולוציה של דארווין, מדענים זיהו את הד.נ.א. כפרודה האוצרת בתוכה את תכונות התורשה. רצף הנוקליאוטידים שולט ברצף חומצות האמינו שבחלבונים, המיוצרים בריבוזומים המצויים בציטופלסמה. אולם, מהו הקשר שבין ד.נ.א. והריבוזומים? הם מצויים בצדדים שונים במעטפת הגרעין וחסרי כל קשר ישיר האחד עם השני.
התשובה לתהייה זו ניתנה בתחילת שנות השישים. מדענים הבינו כי המסר הגנטי מועתק לפרודת ר.נ.א. הם כינו פרודה זו ר.נ.א. שליח (messenger RNA, mRNA). פרודה זו יוצאת מחוץ לגרעין התא ומגיעה לריבוזום, שם היא משמשת כתבנית שכפול (כעין גלופה) לייצור חלבונים. כאשר ממצאים אלו נודעו, מדענים עד מהרה הצליחו להפעיל את הצופן הגנטי בסיוע של ר.נ.א. שליח מלאכותי וריבוזומים בניסויים שנערכו במבחנה. הריבוזום קורא את הנוקליאוטידים שבר.נ.א. שליח בשלשות, או כפי שהם מכונים "קודונים" (הערך בוויקיפדיה). הקודון הראשון שהתגלה למדענים היה UUU, המתורגם ע"י הריבוזום לחומצת האמינו פנילאלאנין. ישנם שישים וארבעה קודונים שונים המתאימים לעשרים חומצות אמינו שונות, כך שחלק מחומצות האמינו מקודדים ע"י יותר מקודון אחד.
הקריאה עצמה מבוצעת ע"י פרודת ר.נ.א. נוספת, המכונה "ר.נ.א. מעביר", tRNA (הערך בוויקיפדיה). בקצהו האחד של פרודה זו קיים אנטי-קודון הנקשר לקודון המתאים לו בפרודת הר.נ.א. שליח שבריבוזום. בקצהו השני מצויה חומצת האמינו המתאימה לקודון.
כך התבהרה לה תמונה של התהליך הבסיסי ביותר של החיים: המסלול שבו מידע זורם מד.נ.א. לר.נ.א. והופך לאנזימים ולחלבונים אחרים. יחד עם זאת, התמונה שהתקבלה הייתה עדיין כללית למדי. כפי שניסח זאת ווטסון בעצמו במאמר שפרסם בשנת 1964: "למרבה הצער, לא נוכל לתאר במדויק ברמה הכימית כיצד פרודה פועלת אלא אם כן נדע תחילה מהו המבנה שלה". יעבור זמן לא קצר, עד שנת ,2000 עד אשר מישהו יציג מבנה המראה כיצד האטומים ממוקמים בתוככי הריבוזום.
מחר – החלק השלישי – החיידק מים המלח – על מחקרה של פרופ' עדה יונת
עוד בנושא באתר הידען:
- עבודתה של פרופ' יונת איפשרה להבין דרך פעולתם של חמש תרופות אנטיביוטיות
- עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009
- לראיון עם עדה יונת שפורסם בסיינטיפיק אמריקן לפני כשנה – דובי קוטב וריבוזומים שיכורים
- מפצחת הריבוזומים – ראיון למגזין מכון ויצמן
- מסתורי הקשר הפפטידי – מגזין מכון ויצמן
עדה יונת: החלוצה העיקשת
לעיתים, תגלית פורצת-דרך מגיעה ממדען חלוצי אשר חוקר תחום חדש ובלתי-מוכר. במקרה זה, החלוצה הייתה עדה יונת. בשלהי שנות השבעים היא החליטה לנסות ולקבל מבני קריסטלוגרפיית קרני-רנטגן של הריבוזום. אולם, בנקודת הזמן ההיא, רוב המדענים העריכו כי המשימה בלתי אפשרית.
בקריסטלוגרפיית קרני-רנטגן (הערך בוויקיפדיה) המדענים מכוונים אלומת קרני רנטגן לעבר גביש, לדוגמא, חלבון. כאשר הקרניים פוגעות באטומי הגביש הן מפוזרות החוצה ממנו. בצידו השני של הגביש, המדענים רושמים את האופן שבו הקרניים מתפזרות. בעבר, הדבר נעשה ע"י השימוש בסרט צילום, אשר הושחר כתוצאה מפגיעת הקרניים. כיום משתמשים המדענים בגלאים מסוג CCD המצויים במצלמות דיגיטאליות (ואשר נמצאות במוקד פרס הנובל לפיסיקה לשנת 2009). באמצעות ניתוח תבניות הנקודות המתקבלות, מדענים מסוגלים לקבוע במדויק את מיקומם המרחבי של האטומים המרכיבים את החלבון הגבישי.
בכדי שמדידה זו תצלח, על הגביש להיות כמעט מושלם; הפרודה נדרשת ליצור תבנית מדויקת החוזרת על עצמה באופן מחזורי. עם מעט מזל, כאשר מאפשרים למי-מלח להתאדות באיטיות נוצרים גבישי מלח מרהיבים. אולם, אם ניתן לסיר המלא במי-מלח אלו להתחמם עד יובש, המלח ייצור רק שכבה בלתי-סדורה בתחתיתו. כלומר – תנאים שונים יביאו לתוצאות שונות ביעילות הגיבוש של חומרים. במידה מרובה, הדבר נכון גם עבור קריסטלוגרפיית קרני-רנטגן. קבלה של גבישים באיכות גבוהה מחלבון יכולה להיות משימה מאתגרת ביותר וככל שהחלבון מורכב יותר, כך המשימה קשה יותר.
משום כך, הרבה מהמדענים העוסקים בתחום היו ספקניים ביותר באשר לחזונה של עדה יונת. הריבוזום הינו אחד מתצמידי חלבון/ר.נ.א. המורכבים ביותר הקיימים. הוא מופרד לשני חלקים, "תת-היחידה הקטנה" ו "תת-היחידה הגדולה". תת-היחידה הקטנה בריבוזום האדם מורכבת מפרודת ר.נ.א. ארוכה ומכשלושים ושניים חלבונים. תת-היחידה הגדולה מורכבת משלוש פרודות ר.נ.א. ומכארבעים ושישה חלבונים. על-כן, כל אחת מתת-היחידות מכילה אלפי נוקליאוטידים ואלפי חומצות אמינו, כאשר כל אחד מרכיבים אלו מורכב בתורו מאלפי אטומים שונים. עדה יונת רצתה לקבוע את המיקום המדויק של כל אחד ואחד מאטומים אלו שבריבוזום.
מעיינות חמים וים המוות – מעז יצא מתוק
כאשר עדה יונת החליטה לגבש את הריבוזום, היא בחרה לעבוד עם חיידק החי בתנאים קשים וחריפים. החיידק, Geobacillus stearothermophilus, מסוגל לחיות במעיינות חמים ולשרוד בטמפרטורות של עד שבעים וחמישה מעלות צלסיוס. השערתה של עדה יונת הייתה כי בכדי לבצע זאת הריבוזום של החיידק חייב להיות יציב ביותר ועל-כן יוכל להביא ליצירת גבישים איכותיים יותר.
בשנת 1980 היא כבר הצליחה ליצור את הגבישים התלת-מימדיים הראשונים של תת-היחידה הגדולה של הריבוזום. היה זה הישג נכבד, למרות שהגבישים היו רחוקים מלהיות מושלמים.
למעשה, יידרשו עשרים שנים נוספות של עבודה קשה לפני שעדה יונת תצליח לקבל תמונה של הריבוזום שבה היא תוכל לקבוע את מיקומם המדויק של כל אחד מהאטומים. היא ניסתה במהלך הדרך אמצעים חדשים רבים. לדוגמא, היא ייצבה את הגבישים ע"י הקפאתם בחנקן נוזלי בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות צלסיוס. היא ניסתה לגבש ריבוזומים ממיקרואורגניזמים קשוחים נוספים. אחד מהם נמצא במקום קרוב – החיידק אוהב-המלח Haloarcula marismortui החי בים המלח.
צעד אחר צעד, בנחישות, עדה יונת התקרבה ליעד שלה. בסופו של דבר, הבינו המדענים כי אכן ניתן למפות את המבנה האטומי של הריבוזום ויותר ויותר חוקרים הצטרפו למרוץ. ביניהם היו שני החוקרים הנוספים, החולקים בפרס הנובל עם עדה יונת, ונקאטראמאן ראמקרישנן ותומס סטרייץ.
עוד בנושא באתר הידען:
- עבודתה של פרופ' יונת איפשרה להבין דרך פעולתם של חמש תרופות אנטיביוטיות
- עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009
- לראיון עם עדה יונת שפורסם בסיינטיפיק אמריקן לפני כשנה – דובי קוטב וריבוזומים שיכורים
- מפצחת הריבוזומים – ראיון למגזין מכון ויצמן
- מסתורי הקשר הפפטידי – מגזין מכון ויצמן
המשך התגליות של עדה יונת
דר. משה נחמני (חלק רביעי ואחרון – מאתר פרס נובל לכימיה 2009)
המשמעות של תבנית מיליוני נקודות שחורות וצפופות
בתחילת שנות התשעים לגבישים שהכינה עדה יונת הייתה איכות מספקת. התבנית של נקודות שחורות הייתה מפורטת דיה בכדי לקבוע את מיקומם המדויק של האטומים בגביש הריבוזום. אולם, עדיין נותרה מהמורה רצינית. זו הייתה "בעיית המופע" של קריסטלוגרפיית קרני-רנטגן (הערך בוויקיפדיה). בכדי להסיק את המבנה מתבנית הנקודות השחורות, המדענים צריכים לדעת מהי "זווית המופע" (phase angle) של כל אחת ואחת מהנקודות. מידע מתמטי זה קשור למיקום האטומים בגביש.
תחבולה, המשמשת תכופות את המדענים בבואם לקבוע את זוויות המופע, הינה לטבול את הגביש באטומים כבדים, כגון כספית. האטומים הכבדים נספחים לפני-שטח הריבוזומים הגבישיים. באמצעות השוואה של תבנית הנקודות מהגבישים עם האטומים הכבדים לזו המקורית, המדענים מסוגלים לקבוע את זווית המופע.
אולם, מאחר והריבוזומים כה גדולים, נספחים אליהם אטומים כבדים רבים וקשה לקבוע מיידית את זוויות המופע. על-כן, נדרש מידע נוסף בכדי לפתור את בעיית המופע.
בסופו של דבר, מי שפתר את הבעיה היה המדען תומס סטרייץ. הוא השתמש בתמונות של הריבוזום, שהתקבלו ע"י חוקר אחר (Joachim Frank) שהינו מומחה במיקרוסקופיה אלקטרונית. באמצעות הסיוע של תמונות אלו החוקר הצליח לקבוע כיצד מאורגנים הריבוזומים בגביש, אולם כושר ההפרדה לא הספיק בכדי "לראות" את האטומים הפרטניים. מידע זה, בשילוב עם המידע שהתקבל מהאטומים הכבדים, הוביל, בסופו של דבר, לקביעת זוויות המופע.
סיכום לאחר עשרים שנות מחקר
בשנת 1998, תומס סטרייץ פרסם את המבנה הגבישי הראשון של תת-היחידה הגדולה של הריבוזום. תמונת המבנה דמתה לכעין צילום עמום. בתמונה זו לא היה ניתן לראות את האטומים הפרטניים, אולם כן היה ניתן להבחין בפרודות הר.נ.א. הארוכות של הריבוזום. הייתה זו פריצת-דרך נחרצת.
עתה, משנפתרה סוף סוף בעיית המופע, כל שנותר היה לשפר את הגביש ולאגור מידע נוסף בכדי לשפר את חדות התמונה שהתקבלה. חתני וכלת הנובל לשנה זו הגיעו לקו הסיום כמעט בו-זמנית. בחודשים אוגוסט וספטמבר של שנת 2000 הם פרסמו את המבנים הגבישיים שהיו בעלי כושר-הפרדה שאפשר פענוח של מיקומי האטומים. תומס סטרייץ הצליח לקבל את המבנה של תת-היחידה הגדולה מהחיידק Haloarcula marismortui. עדה יונת וונקאטראמאן ראמקרישנן קיבלו את המבנה של תת-היחידה הקטנה של החיידק Thermus thermophilus. בעקבות כך, היה ניתן למפות את תפקודיות הריבוזום ברמה הבסיסית ביותר, הרמה האטומית.
מבנה ריבוזום של חיידק.
פרודות ה- rRNA צבועות בכתום, החלבונים של תת-היחידה הקטנה צבועים בכחול והחלבונים של תת-היחידה הגדולה צבועים בירוק. חומר אנטיביוטי (באדום) קשור לתת-היחידה הקטנה. מדענים בוחנים את המבנים הללו בכדי לתכנן ולפתח חומרים אנטיביוטיים חדישים ויעילים יותר.
עוד בנושא באתר הידען:
- עבודתה של פרופ' יונת איפשרה להבין דרך פעולתם של חמש תרופות אנטיביוטיות
- עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009
- לראיון עם עדה יונת שפורסם בסיינטיפיק אמריקן לפני כשנה – דובי קוטב וריבוזומים שיכורים
- מפצחת הריבוזומים – ראיון למגזין מכון ויצמן
- מסתורי הקשר הפפטידי – מגזין מכון ויצמן
הכתבה עודכנה באוקטובר 2026: ארבעת חלקי הכתבה, שפורסמו במקור בנפרד, אוחדו לכתבה אחת.
10 תגובות
מה שנכון נכון
1, אתה אידיוט
מצדד במרתק
תגובה ל-1
לעיתים קורה שאדם גאון בתחום אחד ומפגר בתחום אחר לפעמים התקשרות משבשת בצורה מחוכמת את דברי המצוטט.
אל תתרגש מכל מה שאתה קורא בעיתון.
מרתק! תודה רבה.
לכבוד הנהלת האתר
אני רוצה להגיב לא על המאמר הדן בתגליתה של פרופ' יונת אלא במה שהיא אמרה שהמחבלים אינם פושעים אלא "רק" מחבלים. כיוון שלהצהרתה אין שום קשר לעבודתה ולתגליותיה המדעיות גם לתגובתי אין שום קשר לנושאים הללו. הייתי מאוד מעוניין בתשובה לשאלה האם סבורה פרופ' יונת שצריך לשחרר, את עמי פופר, שהרג 6 ערבים תמימים, מחפשי עבודה, ונידון על כך למאסר עולם?
בכבוד רב
יוסי גדור
ת.ז. 47767934.
טל: 097452919