סיקור מקיף

הכהונה כפי שלא הכרתם – כ"ו: המניפולציה של בן כוסבה – ב'

את הפרק הקודם סיימנו בשאלה: אז מה באמת היה הקשר בין מהלכיו של בן כוסבה לבין הכהונה. ועל כך אבקש להתייחס בפרק הנוכחי.

איסר ברונזה מהשנה הראשונה למרד בר כוכבא, עץ דקל והכתובת - אלעזר הכהן, יש מזהים אותו כאלעזר המודעי, דודו של בר-כוכבא
איסר ברונזה מהשנה הראשונה למרד בר כוכבא, עץ דקל והכתובת - אלעזר הכהן, יש מזהים אותו כאלעזר המודעי, דודו של בר-כוכבא
שאיפתו הדומיננטית של בן כוסבה היתה, כאמור, לפרוץ לירושלים ואולי אף לכונן את המקדש ולחדש את העבודה הפולחנית בו ולצורך זה הוא זקוק לכהונה. חוקרים חלוקים בדעתם האם הצליח בן כוסבה לפרוץ לירושלים, ויש הטוענים כי הכיתוב על גבי המטבעות שהנפיק, אף אם מדובר בהטבעה משנית, כגון "ש(נה) ב(') לחר(ות) ישראל", או "(שנ)ת תלת לחרות ירושלם", אינו אלא בחזקת עידוד ותיגבור המוטיבציה בקרב חייליו ובכלל היהודים לטובת הצלחת המרד, בחזקת צעד תעמולתי.

הבה נצא מנקודת הנחה (אם כי קלושה), כי אכן הצליחו כוחותיו לפרוץ לירושלים, ואולי-אולי לנסות ולקומם את המקדש מהריסותיו. ובל נשכח כי המניע הכלכלי הנעוץ בשיקום המקדש עמד, ללא ספק, נגד עיני מנהיג המרידה. המקדש, ששימש, כמו גם כל המקדשים הקדומים, מרכז אדיר לפעילות כלכלית ואף למעין בנק פרטי וגם ציבורי, ובן כוסבה שדמותו הנדל"ניסטית, כפי שעולה מאגרותיו שלו היתה מובנית בו, לא יוותר על פיתוי כה עסיסי.

בשאלה, בין אם מדובר (הפריצה לירושלים ושיקום המקדש) על משאלת לב או על כזו שניסו להגשימה, נוכל להסתייע מעט בספרות חז"ל. ספרות חז"ל משופעת בתקופה זו, באופן יחסי כמובן, בהתייחסות למקדש. הדבר בולט במיוחד במסכת זבחים ובמסכת מנחות.
מסופר על רבי עקיבא ועל רבי ישמעאל ממשפחת הכהונה הגדולה שיצאו לתור אחר שרידי משפחת בית אבטינס (מהכהונה הבכירה, המיתולוגית). הללו היו מומחים בתחום פיטום הקטורת, והשניים בקשו להחזירם למעמדם ולתפקידם הקדוש.

מאידך יודעת המשנה להשמיץ ולהתחשבן עם בני משפחות כהונה בכירות כגון: "ואלו לגנאי – שלבית גרמו (מכיוון ש)לא רצו ללמד על לחם הפנים (אפייתו ורדייתו); שלבית אבטינס (מכיוון ש)לא רצו ללמד על מעשה הקטורת (דרך פיטומה וסממנים להעלאת עשן שמיתמר ואינו נוטה לצדדים); הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר (סודות מוסיקליים מקדשיים) ולא רצה ללמד; בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב (כתיבה פלאית) …" (יומא ג' יא).

תופעה זו של שמירת סודות מקצועיים היתה ידועה בתקופה הקדומה במקומות שונים ומקובלת, אשר על כן מתמיהה היא עמדת המשנה הבאה לגנות את המשפחות הללו, למרות שעיסוקן, בשעה שהמקדש עמד על תילו ומכונו היה מקודש לחלוטין. אין זאת כי אם בשעה שנוצרה אווירה של שיקום המקדש וכינונו מחדש בקשו מאותן משפחות למסור את סודות המקצוע, וסירובן הביא להשמצתן.

במסכת שקלים דנים חכמים מפורסמים בפריטי המקדש כמו הפרוכת: אורכה, רוחבה, עוביה, משקלה ואף טבילתה על ידי שלוש מאות כוהנים על שום משקלה הכבד (שקלים ח' ח). ונזכרים עוד מיני מינים של נושאים מקדשיים שעולים דווקא בתקופה זו, כגון מניין התקיעות במקדש.

ונמשיך בענייננו: אי שם לקראת שנת 131 או 132 לספ', לאחר שהדריאנוס גוזר את גזירותיו לגבי המילה והמקדש, ונתעלם כרגע מן הבעייתיות של עצם הגזירות הללו – סיבתן, מועדן ומהותן – פורצת מתוך הקבוצות הקנאיות, הקיצוניות, המשיחיסטיות, דמות, השנויה מאוד במחלוקת, הלוא הוא בן כוסבה (כך הכיתוב באגרותיו שלו ובמטבעותיו) ומכריז מרד כנגד הרומאים.

אין ספק שלנגד עיניה של דמות זו עמדה דמות אחרת, מיתולוגית, הלוא הוא מתתיהו החשמונאי, מחולל המרד המקבי מול השלטון ההלניסטי הסלאוקי-סורי. מרד המקבים פרץ בעקבות גל הגזירות שהמיט המלך אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" על יהודה ועל היהודים, וזו גם היתה הסיבה לפרוץ המרד בהובלת בן כוסבה. גם מטבעותיו של בן כוסבה מזכירים לא במעט את המרד החשמונאי ומטבעותיו ואולי אף את החדירה לירושלים וכינון העבודה הפולחנית במקדש.

אך בעיקר ניתן למתוח קו מקשר בין מתתיהו לבן כוסבה, כששניהם מבקשים בראש ובראשונה לחולל מהפכת-חצר בהנהגה הירושלמית: מתתיהו ביקש לעקור מן השורש את הנהגת בית צדוק בכהונה ולהכתיר את משפחתו – יהויריב כיורשת הכהונה הגדולה, וכך, במידה מסויימת ביקש לנהוג בן כוסבה. אלא מאי? מכיוון שבן כוסבה לא נמנה בין משפחות הכהונה, אם כי יש הסוברים שהיה כוהן, ואולי שהתחתן עם משפחת כהונה. דאג בן כוסבה לכך, שמהלכו יתקשר היטב עם מעמד הכהונה. כיצד? מיד נראה בהמשך.

כוהן או לא כוהן בן כוסבה פונה לאפיק חלופי והוא הזיקה לבית דויד. הגישות במחקר חלוקות לגבי עצם השתייכותו של בן כוסבה לבית דויד, אלא שזה "לא-כל-כך-עניין" את בן כוסבה עצמו.

ומדוע הדבר היה חשוב כל כך לבן כוסבה? ראשית – הזיקה לבית דויד מעמידה אותו בקטגוריה של משיחיות, כפי שמעלה רבי עקיבא ואולי אף רבי שמעון בן יוחאי. שנית – הזיקה לבית דויד מכשירה את בן כוסבה להכתיר עצמו כנשיא, ובכך להשלים את המהפכה הפנימית מול בית הנשיאות המיתולוגי – בית גמליאל.

עם זאת ליהווי ידוע כי ההיצמדות לבית דויד מרחיקה את בן כוסבה מהשתייכות כלשהי למשפחה החשמונאית, ברמה המהותית בלבד.

נשמע מסובך? כלל וכלל לא: בן כוסבה ביקש לחולל מרד כפול (בדומה לזה החשמונאי) – בשלטון הרומי מחד ובבית גמליאל מאידך. הוא ניצל את תקופת האינטרגנום בין מות רבן גמליאל להתבגרות יורשו, רבן שמעון בן גמליאל הינוקא, את המאבקים בין מחנות חברי הסנהדרין וכמובן את הגזירות ואת ההתפרצויות הספורדיות של קבוצות קנאים כנגד הרומאים.

עם או בלי קשר להצלחות צבאיות בונה לו בן כוסבה את "מדינתו" (המרכאות על שום האנאכרוניזם) במרכז יהודה, כנראה בהיותו "מציק", היינו conductor (מועסק בתפקיד ניהולי-קרקעי על ידי הרומאים), ושם, כשהוא מתעסק, כאמור לעיל, בסוגיות של מכירת קרקע ואריסותה, הוא מגדיר עצמו כנשיא, כך בכתב ידו שלו, כגון "שמעון בן כוסבא נסיא (כך באות סמ"ך) ישראל" (חוזה חכירה של אלעזר בן השילוני מוואדי מורבע'ת – 133 לספ'), ועל אחד ממטבעותיו מופיע הכיתוב הבא: "שמעון בר כוסבא הנסי (כך בסמ"ך וללא אל"ף) על ישראל" מן השנה הראשונה למרד, היינו שנת 132 לספ'.

בסרך המלחמה הקומראני נזכר "נשיא כל העדה" כמי שעומד בראש תריסר השבטים, שהוא יחיד ועליון בסמכויותיו ובמשנת הוריות אנו קוראים: "ואיזהו נשיא? זה המלך שנאמר …" (הוריות ג' ג). נו ולאחר קריאת טקסט זה אנו נחשפים ללא ספק למגאלומניות של בן כוסבה.

בן כוסבה איפוא משתוקק פרוץ לירושלים ולכונן בה את המקדש ההרוס ולחדש את העבודה הפולחנית בו. האם ביצע זאת או לא אין לנו מושג ואף אין מידע מוצק לגבי עצם הפריצה לירושלים. בכל מקרה כוונה רבה היתה לו ואנו שואבים זאת לא רק מן הרקע והאטמוספירה של המרד והעומד בראשו, אלא ממהלכים מרומזים שהוא מבצע וראשית כל נפנה לתחום הנומיסמטי. מטבעותיו רוויים בסמלים הדומים לאלו שבמטבעות החשמונאיים וכן בשימוש בכתב האשורי (העברי הקדום), אך יותר חשוב הוא לציין כי במטבעותיו אנו מוצאים את הדביר וחזית בית המקדש וכמו כן נבל רחב וכינור (קיטארה), שהם מהכלים המוסיקליים המרכזים שליוו את עבודת הפולחן במקדש ובאחריותם של הלויים. בולט מכל הוא המטבע שבמרכזו צמד חצוצרות, שאין כמותו כדי לסמל את שאיפת התחייה המקדשית, שהרי החצוצרות היו כלי המוסיקה של הכוהנים ובלעדי התקיעות לא היתה מתקיימת העבודה הפולחנית במקדש, ורבות הן העדויות במשנה על סדרי התקיעה, מניינה, תיזמונה והעושים במלאכה. נזכיר כאן את התבליט שעל שער טיטוס בו מונצחות החצוצרות כמסמלות בין השאר את הפעילות במקדש.

זאת ועוד, במדרש תנחומא המאוחר מאוד למועד אירועי המרד מצוטט רבי חנינא סגן הכוהנים כמי שהיה "משמש בבית המקדש ומעשה ניסים היה במנורה" (מדרש תנחומא, תצוה, ג'), והיות שאין להניח כי מדובר בחנינא סגן הכוהנים, מי שהניף את נס המרד ברומאים בשנת 66 לספ' על ידי ביטול הקרבן לשלום הקיסר, אפשר אולי לשער כי מדובר על חבר סנהדרין שזכה לכהן במקדש שכונן בן כוסבה. אפשרות כזו הינה דחוקה על פניה, אך אין לשוללה כלל ועיקר. בכל מקרה הזיקה בין שני "חנינא סגן הכוהנים", זה בהקשר למרד הגדול וזה בהקשר למרד בן כוסבה היא בהחלט מעניינת.

באחד המטבעות של בן כוסבה מופיע כיתוב מעניין – "אלעזר הכוהן". מיהו אותו אלעזר? האם מדובר ברבי אלעזר המודעי (היינו ממודיעים, מוקד פרוץ מרד המקבים) שאחיינו לא היה אחר מאשר בן כוסבה או ברבי אלעזר בן עזריה, אין לדעת, אך מה שחשוב הוא, מעבר לשאיפת כינון המקדש, שבן כוסבה, ללא שיוך מוצק וממשי לבית דויד ובוודאי שלא לכהונה, נזקק לגושפנקה הריטואלית המקדשית על מנת לבצע מהלכים הרי גורל, כמו הפריצה לירושלים ועצם פרוץ המרד בכללו. השימוש בממד הכוהני היה כנראה מאוד חשוב למנהיג המרד.

יצויין כי ברבי אלעזר המודעי נקשר מאמר אחד בתלמוד בעל זיקה לענייננו: "הנה גפן לפני ובגפן שלושה שריגים והיא כפורחת עלתה ניצה הבשילו אשכולותיה ענבים (בראשית מ' 10-9). כדלקמן – גפן זו ירושלים, שלושה שריגים זה מקדש, מלך וכוהן גדול, והיא כפורחת עלתה ניצה – אלו פרחי כהונה. הבשילו אשכולותיה ענבים – אלו נסכים" (חולין צב ע"א). יוצא איפוא שרבי אלעזר המודעי הוא-הוא, כך דומה, אלעזר המופיע במטבעות בן כוסבה, מה עוד שאלעזר זה מופיע בבית-תר/ביתר, הוא מעוזו האחרון של מנהיג המרד. האינטרפרטציה הנבואית של אלעזר מעמידה את בן כוסבה כיורש הלגיטימי של בית חשמונאי, שאף הם תיפקדו כמלכים (נשיאים) וככוהנים גדולים.

פרשה זו מחייבת אותנו לבדוק את הנשיאות על פי ספר יחזקאל ובמקביל לאור המגילות שנמצאו בקומראן, כשלדעתו של החוקר דוד גודבלאט (התואר נשיא והרקע הדתי-אידיאולוגי של המרד השני, בתוך: מרד בר כוכבא, מחקרים חדשים, עמ' 113 ואילך) מופיע הנשיא כחבר בדיארכיה (דו-שלטון) עם דמות כוהנית. וזה בדיוק מה שמתרחש בקרב ההנהגה של המרד, לאור הנומיסמטיקה – מנהיג צבאי ופוליטי עליון, בעל מאפיינים אסכטולוגיים ולידו רשות כוהנית (במקרה זה – אלעזר הכוהן). חוקר זה מצביע על ההנחה שתורת הנשיאות שהתגלמה בדמותו של בן כוסבה הינה תורה כוהנית, ומכאן מתבקשת המסקנה, שאימוץ התואר נשיא על ידי בן כוסבה מצביע על השפעה כוהנית בקרב הנהגת המרד.

כמו כן באגרות בן כוסבה נוהגים המנהיגים השונים לכנות איש את רעהו בכינוי "אח", "אחי", ואלה הביטויים בהם משתמשת המשנה המתארת את עבודת הכוהנים במקדש. הללו נקראים בשם אחים.

והרי כבר הראינו קודם לכן, כי הכהונה שאיבדה הרבה מיוקרתה לאחר חורבן הבית, ולא מעט בגלל היפוך המגמה מכהונה וצדוקיות לתנאים ולפרושים, שאפה בכל מחיר להחזיר עטרת ליושנה, ועל כן אין תימה בכך שהם ביקשו להצטרף למרידה ואף תפשו חלק דומיננטי בה, ומאידך ברור מדוע בן כוסבה ביקש לגייסם לטובתו. ואולי אין זה כלל סתמי שצמד החצוצרות המופיע על מטבעות בן כוסבה נועד לשמן את חוליית הקשר בין הכהונה לבין בן כוסבה, מעין "רעבע געלט".
זאת ועוד, רדיפת הנוצרים על ידי בן כוסבה, אף היא מעידה, לדעת גודבלאט, על מחווה שמרעיף בן כוסבה על הכהונה. הכהונה, כידוע, עמדה מאחורי המהלכים האנטי-נוצריים שהתבצעו ביהודה לאחר חורבן הבית השני, ובל נשכח את ההתרסות ומעשי הפרובוקציה של ישוע וחסידיו בבית המקדש נגד הכוהנים ואת תפקידו של הכוהן הגדול קייפא בהסגרתו של ישוע לידי הרומאים.

בהמשך המרד אין לנו מידע על הכהונה ועל יחסו של בן כוסבה כלפיה. אנו מודעים לכך שהמורד החזיק את יורש הנשיאות, בנו של רבן גמליאל, הלוא הוא רבן שמעון בן גמליאל, כבן ערובה במעוזו האחרון, בבית-תר (ביתר), ושם גם המית בבעיטת רגל את אלעזר המודעי בשל אשמת שווא שטפל עליו אחד השומרונים. לבסוף מצא בן כוסבה את מותו במהלך הפריצה הרומית למעוז בית-תר. על פי אגדה תלמודית נפטר המורד לאחר שנוכש ברגלו על ידי נחש ולאור סיפור אחר הוצא בן כוסבה להורג על ידי הסנהדרין מכיוון שהוכח בו כי אינו אלא משיח שקר.

המרד מסתיים כידוע בכישלון טוטלי. רבן שמעון בן גמליאל מכהן כנשיא הסנהדרין והמרכז בכלל עולה לגליל, לאושא. אז מה קורה עם הכוהנים?

ובכן, ברייתא קדומה מונה את מקומות מושבם של כ"ד משמרות הכהונה, וזו מתאשרת על ידי שבר כתובת שנמצא בקיסריה, ועליו שמות חלק מהמשמרות ומיקומן כמו חזיר במימלה, הפיצץ בנצרת ופתחיה בערב. וראוי לזכור כי עשרים וארבעה משמרות (משפחות) כהונה תפקדו לאורך בית שני במקדש שבועיים בלתי רציפים כל שנה. מתוך עשרים וארבעה שמות היישובים עשרים הם יישובים גליליים מובהקים. זמנה של הרשימה עומד בצילה של מחלוקת בין החוקרים. יש הטוענים כי זמנה משקף את המצב שלאחר החורבן, אחרים מחזיקים בדעה כי הרשימה משקפת את המצב לאחר פולמוס של קיטוס (סיום המרד בימי הקיסר טריאנוס) ויש הגורסים כי מדובר באווירה שלאחר מרד בן כוסבה.

בהנחה שמדובר בגירסה האחרונה, המחוזקת על ידי התופעה של מעבר המרכז הסנהדראי והנשיאותי לאושא שבגליל וכנראה גם שציבור לא קטן עשה דרכו צפונה, ולפחות עד אשר יעבור זעם, סביר להניח כי גם המסגרת הכהונתית, הממוסדת, הצפינה לגליל. בכל מקרה משמרות הכהונה, כמו לאחר חורבן הבית השני, שמרו על מגילות היוחסין המשפחתיות ועל קשרי הנישואין ביניהן, הקפידו ליהנות מהתרומות הציבוריות ולהיות מעורבות בהשפעה כלשהי על ההנהגה. בכל מקרה החלום על שיקום המקדש וחידוש העבודה בו לא גז, כך דומה, בקרב משמרות הכהונה.
עם הזמן הלכה הכהונה ואיבדה ממעמדה עד אשר כמעט אבדה כליל. עדויות עליה בספרות חז"ל המאוחרת כמעט ואינן קיימות והעובדה שהיו מזכירים בבתי הכנסת ביהודה את המשמר של השבוע בליויית דברי פיוט ושירה עד ימי הביניים רק מלמדת כי המעמד הכהונתי נטמע ושוקע בפולחן הוירטואלי בלבד.

סדרת מאמרי "הכהונה שלא הכרתם" מאת ד"ר יחיעם שורק

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

28 תגובות

  1. דבר נוסף – מניין הקביעה כי בר כוכבא ניסה להדיח את שושלת בית גמליאל? אין שום הוכחה לכך. אתה מסתמך על הקביעה כי הוא מבית דוד, כדי להוכיח את טענתך.
    הבעיה היא שאין שום הוכחה לכך שבר כוכבא טען שהוא מבית דוד. רבי עקיבא, שדרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב", המיוחס למשיח – הוא שגורם לחוקרים והן להדיוטים לסבור כי אולי יש קשר בין בר כוכבא לבית דוד.
    בנית תיאוריה שלמה על סמך הנחות חסרות כל ביסוס.

  2. אתה די שלילי בכל הקשור לבר כוכבכ וכוונותיו.
    הייתכן שרבי עקיבא, גדול הדור באותה התקופה, ואולי גדול חכמי המשנה בכל הזמנים, היה מעיד עליו שהוא משיח כך סתם? וכי רבי עקיבא לא היה מודע להלכה, ולסימני המשיח?
    רק לאור קביעה זו של רבי עקיבא, יש "לחשוד" שבן כוזבא היה אכן מבית דוד.
    אגב, ישוב ערבי מצפון לחברון וממערב לחלחול, בגוש עציון של ימינו, נושא את השם "כוויזבא". יש חוקרים הבטוחים כי שם הישוב מעיד על מוצאו של בר כוכבא, שאכן נמנה על שבט יהודה. וכן, המקורות מצביעים על כך שדודו אכן היה אלעזר המודעי, אחי אמו של בר כוכבא. כך שהוא יהודאי מאב וכוהן מאם. מכאן שממש לא היה צריך לנכס לעצמו ייחוס לא לו, או לצרף בכוח את הכהונה הבכירה למאבקו.

  3. ידוע כי בני צדוק היו הראשונים בבית המקדש … וכתוב כי הגורל הראשון יצא ליהויריב, אם אני לא

    טועה חז"ל אמרו שבני צדוק יעשו את עיקר עבודת הכהונה בבית המקדש… אך העובדה שמשמרת זו

    הייתה הראשונה גורמת לי להניח כי הם היו מבני צדוק,

    שאלה נוספת…. משמרת של כוהן גדול הייתה מחייבת שמשמרת זו תהיינה מבניו? כלומר האם

    משמרת יהויריב הייתה כלום צאצאים של יהויריב? או שפשוט הוא היה אחראי על כך…? אם בכלל היה

    בחיים בעת שבית המקדש הוקם ?

  4. שלום למגורי כהן,
    אף אני תוהה, ומוצא פתרון עקיף.
    על פי ספר יחזקאל, בית צדוק הם היחידים הראויים. על פי חז"ל, מעשיהם של בני יהויריב לא היו ראויים. לפיכך אני מסיק (בעקיפין) כי יהויריב לא היו מבני צדוק.

  5. שלום… אני ממשמרת יהויריב…. ורציתי שתגיד לי האם משמרת זאתי היא שייכת לבית צדוק, מאיזה בן של אהרון הם באו ?

    אני פשוט מנסה למצוא חומר באינטרנט ועד עכשיו לא מצאתי

  6. לד"ר יחיעם שורק. איני מכיר אותך אישית אבל זכור לי מאמרך הקצר בהארץ לפני כמה שנים על כיבוש הארץ ויהושוע בן נון, את עיקריו שילבתי במאמר שהכנתי ולא פורסם עדיין על הנושא המרתק (ראה את פתיח המאמר אם הוא יצליח להיכנס אחרי דברי).

    נהניתי לקרוא היום בזריזות כמה מדיוניך האחרונים, עליהם אני מודה שלא היה לי מושג וזו אשמתי בלבד. זה בזכותו של אחד מגולשי הפורום על עתיקות ומטבעות עתיקים באתר קוקלט, המוזהה אצלנו בשם יוחנן הסנדלר. הוא הפנה את תשומת לב גולשינו לאתר הידען ולמאמריך. אתה מוזמן לעיין בדיונים אצלנו ובעשרות טיוטות למאמר ההודעה על החומר החשוב שיפןרסם כנראה בראשית השנה הבאה (שים לב שאך הן כבר לא ממש מעודכנות לעומת תוכנן אחרי הצגתן בקולקט). הכל על נושא די קרוב לנושא לו הוקדשת את מאמריך האחרונים כאן:

    שמעון נשיא ישראל, המוכר מאיגרות ים המלח כשמעון בר כוסבא או כוזיבא, ומוכר לנו היום הרבה יותר טוב בשמו שקדם להיותו נשיא ישראל: שמעון בן קוזיבא (כלומר, מעיר/כפר קוזיבא, הוא קווזיבא הפלשתינאי בימינו, בין מעון להרודיון על גבול המדבר).

    לא אוכל להאריך בהערה אחת על דבריך החשובים, במיוחד בגלל התיחסותך למקורות היהודיים (חז"ל). במקרה שלי מדובר הצידה השני של המטבע: זה אוסף התעודות מארכיון המלחמה של שמעון הנשיא ששרד למזלנו במעבה מערכת המסתור המשוכללת של משנהו לאירגון ומימון המלחמה, הלל/הליל בן גריס מעיר נחושת, המוכר גם מכמה חוזי החכרת קרקע שנשמרו ע"י חוכרי קרקעות אמידים או יורשיהם, במערות הפליטים של מדבר יהודה (בעיקר בואדי מורבעאת, נחל צאלים ונחל חבר). הוא מופיע בהם בשם הלל בן גריס מעיר נחש בארמית = עיר נחושת).

    לכן רק כמה הערות בודדות על דבריך כאן:

    מלחמת בר כוכבא (להלן ב"כ), לא היה מרד כקודמו, ודאי שלא ספטונטני. וזה רק הבדל אחד לעומת קודמו, שהצטיין במחלוקות ויריבויות דמים ממש עד לרגעיו האחרונים בזמן שבית המקדש עלה בלהבות. אצל ב"כ יש שליטה מוחלטת ומסודרת לעילא והמנעות פתולוגית מכל אפשרות של מחלוקות פנימיות ומלחמת אחים.

    בר כוסבא הוא אחת הגרסאות בתעודות ים המלח. ציינת שהוא מופיע גם על מטבעותיו אבל לי לא זכור מטבע כזה בכל הפרסומים וביותר מ-100 סדרות של מטבעות המלחמה ששרדו בארכיון המיטבעה של משפחת גריס בנחושת הנחקר על ידי במקביל תעודות הארכיון. אם הוא מצוי בהן, זה כמובן חידוש חשוב לפחות עבורי והיה כדאי להצביע על מקורו.

    עיסוקיו של שמעון לא היו בעיקר החכרת קרקעות שעברו לשליטתו מהקיסר אלא בתכנון, אירגון, ניהול ולחימה רבה שלו במלחמה: מאז ההכנות אליה במשך שנתיים (130- 132 לספה"נ), בשחרור ירושלים ע"י אחת משתי חטיבותיו באותה עת ראשונה ערב ראש השנה שנת 132 ובעיקר בהשלמת משימתו העיקרית בגללה הוא נשלח ע"י כוהני משפחת צדוק בעירו קוזיבא להר הבית. יש תיעוד רב של מאות תעודות על המשך ההתארגנות בשנת אחת (כולל בניית ארמרונו הכפרי מול הר הבית), , הקרבות בדרום מול התגבורת הרומאית של הליקיון ה-XXII(?)בראשית שנת שתיים (בהם לא השתתף בעצמו) ועוד ועוד עד מותו ללא עת מנכישת הנחש ערב ט' באב שנת 136 בביתר. הוא טיפל בנושאיים אישיים רבים שלו, של משפחת גריס ומשפחות לוחמיו האחרות שתועדו ברובן בארכיון (יותר מ-200), והזכיר בתעודות יותר מ-500 שמות של לוחמים ובני משפחות רלונטים למאמץ המלחמה.

    הטענה שהוא מהמציקים לחוכרי הקרקעות מבוססת על המידע המקרי מאותם חוזי חכירה בודדם מים המלח (עשרות) ורחוקה מהמצב הנכון. מי שעסקו בהין השאר בהחכרת קרקעותיו וקרקעותיהם היו נציגיו הבכירים שחלקם נזכרים בתעודות ים המלח, בהם הלל בן גריס שעסק גם בכך נוסף להיותו המשנה לשמעון ובעל המיטבעה החשובה ביותר שהפיקה עבורו שקלים/סלעים, זוזים ומטבעות נחושת בכל 4 שנות המלחמה וגם אחרי מותו (למשל סדרות מדליוני זכרון מכסף ונחושת).

    החומר הוא עצום ורב. אני שוקד עליו בשנים האחרונות אחרי פניה מרשות העתיקות. שורה של מסקנות ראשונות מנו תוכל לקרוא בפורום שלנו בקולקט.

    בברכה,

    ד"ר יצחק אשל, ארכיאולוג.

    בדם ובאש – יהושוע הכובש

    "ההיסטוריונים החדשים מבקשים לנתק את הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארצו ומשתמשים בתנ"ך כבחרב. מה שלא נמצא (לכאורה) בחפירות – לא היה. לדעתם, עם ישראל היה שבט קטן עם תסביך של גדלות" (יורם קניוק: "והכל נברא במילים", מוסף "7 ימים", ידיעות, 23.11.2007).

    ומוסיף בהקשר דומה ההיסטוריון יחיעם שורק מבית ברל: "יהושוע ניהל ע"פ המקרא, קרבות מרים נגד התושבים המקומיים: הוא גירש את חלקם, השמיד את חלקם וניצל את חלקם. הוא הניף את הדגל ע"פ הפסוק: 'כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, לכם נתתיו' (יהושוע א': 2). לאמיתו של דבר הוא אבי אבות המתנחלים ('כי אתה תנחיל את העם הזה', יהושוע א':6, בהוראת ה'). הוא צר על יריחו, החריבה ושרפה עד היסוד וכך נהג גם כלפי מבצר העי. שלא תהיה פה אי הבנה – יהושוע מופיע ככובש אמוני המשיב לעם את נחלתו השדודה, למרות שהיסטורית לא ישבו פה עברים מקודם, ואף תושבי העי לא התגרו בו. את התושבים חיסל ואת נכסיהם החקלאיים בזז ואת הגבעונים הפך לחוטבי עצים ושואבי מים. בדרך הדמים של יהושוע ומתנחליו נגרסו ונבזזו גם מקדה, גם לבנה, גם לכיש, גם גזר, גם דביר וגם חברון (שם לא השאירו ולו שריד אחד לרפואה, לא זקן, לא ישישה, לא בחור ולא תינוקת). לבסוף, ”ויכה יהושוע את כל הארץ, ההר והנגב והשפלה והאשדות ואת כל מלכיהם, לא השאיר שריד" (יהושוע י':40, במעריב, 24.1.06).

    כאמור, גם תמצית דעתו של ד"ר שורק שחיפש את המודל המקראי לתפישתם האמונית של מתיישבי חברון (הפועלים לדבריו ע"פ הדגם של יהושוע) ומצאו בכיבוש כנען ע"י יהושוע ולוחמיו לפני כ- 3000 שנה, לא גרמה לו להטיל ספק ביסוד ההיסטורי הגלום בסיפורי הכיבוש של יהושוע. לא כן גרסתם של ארכיאולוגים והיסטוריונים כמגן ברושי וחבריו להשקפה, החולקים כליל על אמינות היסוד ההיסטורי בגרסת המקרא לכיבוש "הג'נוסיידי" של א"י המערבית ע"י יהושוע:

    …"כאן המקום להעיר לכל הרגישים שחשו אי-נוחות ממעשיהם המבישים של אבותינו: אותם סיפורים מזעזעים של ספר יהושוע אינם אלא המצאה מאוחרת. (יהושוע והישראלים) כובשי כנען, כלל לא בצעו ג'נוסייד ולא הכו לפי חרב אנשים, נשים וטף וגם את הערים לא השמידו. שכן אותן הערים שאמורות היו להיחרב כעי ויריחו, כלל לא היו מיושבות (באותה עת). היום אנו (הארכיאולוגים) כבר יודעים שכיבוש א"י היה בעיקר בדרכי שלום (כיוון) שחבל ההר, מעמק יזרעאל ועד לנגב, כמעט ולא היה מיושב בתקופת (הכיבוש, בסוף) הברונזה המאוחרת"…
    (מגן ברושי במדור ביקורת ספרים, מוסף ל"תרבות וספרות", "הארץ", 4.11.2005).

  7. ר.ח.

    הרבה מן התגובות הארוכות שלי כאן ב"הידען" הן העתק-הדבק מספר שאני שוקד מזה כמה זמן על כתיבתו.
    אינני נכנע לתכתיבים המחמירים של האקדמיה, ואינני מתיימר להוכיח את דברי. אני רק מנסה לשכנע, ולרוב רק את המשוכנעים מראש – וגם זה בדרך כלל בהצלחה לא מרובה.

    הכלל המנחה בניתוחים שלי את כתבי הקודש הוא שלכוהנים היו מניעים אינטרסנטיים לכתוב את מה שכתבו, וקדושת האמת אינה כלולה בהם. אף אני חוטא במניעים אינטרסנטיים, אך אינני מכיר את כל שיטותיהם של הכוהנים ואינני מצליח להיות דוגמאטי כמותם.

    "ארונה" ו"אהרון" הן מילים שקולות אנגרמטית, כמו "קשר" ו"שקר" באינטרפרטציה שלי למילותיה האחרונות של המלכה עתליה. לדעתי, מיתוס האחוה של משה ואהרון נולד כאשר הכוהנים הלויים (שדרכם היא תורת משה) הוזמנו להצטרף לעבודה במקדש בו היתה עד אז בלעדיות לבני משפחת אהרון. על כן אני מחפש את אהרון בתולדות המקדש בירושלים ולא ביציאת מצרים. ארונה (או ארניה או ארנן או הארונה – כל השמות האלה מופיעים במקרא בהקשר לאותו אדם שגם מכונה בתואר "מלך") הוא הקרוב ביותר שמצאתי.

  8. יובל חייקין,
    האם העלית את הרעיונות שלך על כתב? מכמה קטעי תגובות נראה לי שהם מעניינים אם כי חלקם בעייתים כמו למשל הזיהוי של ארונה היבוסי כאהרון הכהן? וקצת קשה להבין מתגובה פה תגובה שם למה אתה מתכוון.

  9. ולגבי האפשרות השלישית שהעלית, אני סבור שהיא יותר מאשר נרמזת בכתובים. הסופר המקראי שתל עדויות ברורות לכך.

  10. ר.ח, תודה על ההארה החשובה.
    אני נוטה להסכים עם פינקלשטיין על כך שבתקופה המצויינת במקרא בין תקופת דוד לתקופת חזקיהו לא היתה ירושלים עיר מפתח צבאית או פוליטית. למעשה, היא לא היתה כזו עד זמנו של יאשיהו, על אף פריחתה המטאורית אחרי חורבן ממלכת ישראל.
    במאבקים הצבאיים הבלתי פוסקים בין מצרים למסופותמיה היתה חשיבות רבה לירושלים כעיר ספר מבוצרת. לדעתי, יש בזה כדי להסביר את פשר המבנים המונומנטליים שנמצאו בה, המתוארכים לתקופה שקדמה לזמן הממלכה הישראלית המאוחדת, ללא צורך בהנחה כי שימשה בירה חשובה.

  11. א' ויובל,

    שניכם מתעלמים מהעדות אולי הכי חשובה, אסטלת שלמנאסר השלישי המתארת את קרב קרקר. באסטלה זו מוזכר אחאב כאחד החזקים ביותר בקואליציה האנטי-אשורית עם 2000 כרכרות מלחמה.
    יהודה לא מוזכרת כלל.
    כלומר קיומה של ישראל ועוצמתה בתקופה זו לא נתון לויכוח.
    המחלוקת היא מה הייתה דמותה של יהודה האם הייתה "הצאצא" של ממלכה מאוחדת ועשירה מאד מן העבר – ממלכת דוד ושלמה? או שהייתה ממלכה הררית קטנה וזניחה שאפילו פרעה שישק שמציין את כל המקומות שבזז "שוכח" את העיר המפוארת ירושלים? וגם אם מה שכתוב בתנ"ך נכון שרחבעם שילם מחיר כבד על מנת ששישק לא יפלוש אזי יש להניח ששישק היה מזכיר זאת אם היה מדובר בסכום משמעותי.
    אפשרות שלישית שאולי נרמזת בכתובים היא שבתקופת אחאב וקצת אחריו הממלכה למעשה הייתה מאוחדת ונשלטת ע"י משפחה אחת.

  12. על כתובת תל דן נוספת מצבת מישע מלך מואב המזכירה את ישראל ואת מלכה עמרי, את שבט גד ועוד.
    מוזכר בה "אראל דודה" ומוזכרים כלי יהוה שנלקחו שלל.
    בהנחה שיהוה הוא האל שסגדו לו בממלכת יהודה לא מובן מדוע שם הממלכה הזו אינו מוזכר במצבת מישע, מה גם שהמקרא מספר כי יהודה חברה לישראל במלחמה נגד מואב.
    הסבר אפשרי אחד הוא כי בתקופה ההיא יהודה היתה חלק מממלכת ישראל המאוחדת, ומשום כך לא הוזכרה בנפרד.
    מאידך, אם ישראל ויהודה כן היו ממלכות נפרדות, הריני מעלה כאן השערה כי "דודה" של מצבת מישע הינה הממלכה הידועה לנו בשם "יהודה". במקרא (ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק כ') מוזכר "אראל מואב" והסמיכות הזו מחזקת את השערתי כי "דודה" הוא שמה של ממלכה.

  13. לאור החומר שנאסף עד היום דבר אחד ברור באופן וודאי בית דוויד היה קיים (כתובת תל דן), הלא וודאי זה עד כמה תיאורו במקרא שנכתב על יד גורמי עניין כלומר בעלי אינטרסים כמה הוא מדוייק . וכנראה שייקח הרבה זמן עד שנגלה .
    קיימים בעיקר מסורות שבעל פה על יוחסין כזה או אחר על משפחות הנשיאות ועל זה הרבה משפחות ישראליו מסתמכות כשכרגע כל מה שאפשר להגיד אל זה :נחמד אבל לא משכנע מספיק .
    קיומה של ישות שנקראה ישראל גם ידוע ושמקורה ההתפתחותי קשור לאזורנו גם ברור כשכנראה מדובר בשבטים בעלי רקע שמי מערבי שהתמרדו בשלטון הכנעני . תקנו אותי ותוסיפו על דברי ותחקימו אותי עוד בבקשה .

  14. שלום א'
    להבדיל מדר. יחיעם שורק שמשתמש רק או בעיקר במקורות קונבנציונלים, אני מנתח על פי מניעים אשר סביר שהינחו את הכהנים בזמן שכתבו, ערכו ושיכתבו את כתבי הקודש. המקור שלי הוא המקרא, אשר לדעתי הוא דיסאינפורמטיבי במידה קיצונית. על הדיסאינפורמציה המקראית יש להפעיל כללי היסק מבית מדרשו של שרלוק הולמס, ולשם כך אני מגייס דימיון יוצר רב ככל האפשר. לצערי, עבודתי אינה אקדמית ולא סביר כי יימצא לה מקום מעל דפי "הידען".

  15. יובל חייקין ,וד"ר שורק ,

    תוכלו להפנות אותי למקורות מידע ומחקר שהוכל להעמיק בנושא יותר בבקשה.

  16. התזה שלי, בקיצור, כדלקמן:
    לכוהני מקדש שלמה (הכוהנים לבית ארונה [אהרון]) היה מניע חזק להציג את שושלת דוד כרציפה ונצחית. כוהני ענתות והכוהנים הלויים התמזגו איתם (בתקופת חזקיהו) ואימצו את האג'נדה הזאת. כוהני שומרון, אף על פי שהיה דיאלוג בינם לבין השאר, לא מקבלים את בית דוד (ואת ירושלים בכלל) עד עצם היום הזה.
    ישנם לפחות שני מקרים בהם קיים ספק לגבי רציפות השושלת (יהורם "בן" יהושפט ויואש "בן" אחזיה). במקרה הראשון היה קל להציג את המלך כממשיך השושלת. במקרה השני היה צריך להתאמץ קצת יותר, אך הכוהנים עמדו באתגר בכבוד. סיפור מרד אבשלום מעורר אף הוא שאלות. אך גם אם דוד נרצח ולא חי עד זקנה ושיבה, הרי יש סימנים המעידים כי רחבעם הוא צאצא של אבשלום ולפיכך השושלת לא נותקה אז.

  17. לא' שלום

    ראשית – לא טענתי כי בין-לבין אין כל קשר. טענתי כי קשר כזה טרם הוכח היסטוריוגראפית.
    שנית – כלל לא ברור האם קיים מושג מוחשי וממומש של בית דויד, והאם היה בכלל כזה, והאם היה זה שמו, והאם צאצאיו שלטו-מלכו …
    הגיוני יותר שמשפחות כהונה שמרו לעצמם את ספרי היוחסין, אך כאלה, כידוע, טרם נחשפו ארכיאולוגית למעט רמיזה מקוטעת פה ושם.

  18. לכבוד ד"ר יחיעם שורק,

    לפי מה שאתה כותב למשפחת הנשיאות אין שום קשר ישיר לבית דוד ? ,אם כך אבדו הכלים לדעת מי היה מבית דוד? כמו מי היה שייך למשפחות הכהונה?

  19. תודה למגיבי
    ראשית – בעניין אסופת המאמרים אני בהחלט שוקל בנידון
    שנית – הפרק הא, האחרון, יעסוק במעין סיכום בנוסח של "אז מה היה לנו?!"
    שלישית – בהמשך הדרך, אולי בעוד חודשיים-שלושה אני מתכוון לפתוח בסדרה חדשה, אני מקווה שתהיה מעניינת לא פחות מקודמתה
    רביעית – למשפחת הנשיאות של גמליאל קיים קשר לבית דויד אך ורק בפאזה המיתולוגית, מסורתית, חז"לית. ובעניין המשך גורלה אשתדל להתייחס לכך בהמשך, ואם אשכח, חלילה, אנא "נדנדו,. זה בסדר גמור

  20. לדר',יחיעם שורק,

    קראתי בעניין רב את מאמריך אודות הכהונה. אני מודע לך על העבודה הרצינית שעשית יהיה מעניין אם תאגד את החומר ותוססיף בהרחבה לידי ספר . עניין נוסף שמרתק אותי הוא מה עלה בגורל משפחת הנשיאות של משפחת גמליאל ואם יש לה קשר מוכח מחקרית ומדעית לבית דוד?. ממתין לתגובתך.

  21. א' – השעון במחשב שלך לא מכוון. הגבתי אחריך וזה נכנס לפניך. אבי בליזובסקי – האם אני צודק שהתגובות מסודרות לפי השעון של השולח?

  22. גם אני חשבתי שראוי שסידרה זו תהפוך לספר (ואולי ד"ר שורק ממילא מתכנן זאת). כבוגר החינוך הדתי זה חידש לי המון. אני זוכר איך התרשמתי מלימודי התנ"ך חובה באונ' בר-אילן שהם היו במתכונת אקדמית ולא במתכונת המסורתית אליה הורגלתי שנים. עוד אני חושב שד"ר שורק בקי במקורות לאין ערוך יותר מכמעט כל הדתיים לסוגיהם השונים.

  23. לדר. יחיעם שורק, תודה ושאלה:
    האם תביא לנו פרקים נוספים בסדרה מרתקת זו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן