סיקור מקיף

הכהונה כפי שלא הכרתם – פרק י': הכהונה וישוע הנוצרי

בראשית ימי הספירה מוצאת את עצמה יהודה פרובינקיה רומאית, ובהעדר שליטים יהודיים חזקים פרחו הכיתות הקנאיות וקבוצות אידאולוגיות שונות ובהן יוחנן המטביל וקבוצתו

משפט ישוע מול הסנהדרין. ציור של האמן ג'יוטו

ברשימה זו אתייחס לפרשיה מאוד מעניינת: ישוע הנוצרי והכהונה. בפרק הקודם עסקנו בתולדות הכהונה ובהתגלגלותה לאורך ימי שלטונו של המלך הורדוס ובניו-יורשיו עד שנת 6 לספ', מועד בו הפכה יהודה לפרובינקיה (אם כי עדיין תת-פרובינקיה הסמוכה ל”שולחנה” של הפרובינקיה הסורית). מעידן זה ואילך אבדה יהודה, למעט תקופה קצרה בהמשך (ימי המלך אגריפס, נכד הורדוס), את המעין-ריבונותה ונשלטה על-ידי הנציבים הרומיים.

תקופה זו עמדה בסימן משברים קשים שפקדו את יהודה, גם כחלק אינטגרלי של האימפריה הרומית, וגם מסיבות שיוחדו לה, שאז התגבשו הסיבות לצמיחת קבוצות אידיאולוגיות שונות, בחלקן מיסטיות וכיתתיות-קנאיות, בבחינת תופעה מאוד טבעית (על רקע מצב כולל קשה) של רצון לשנות את המצב ואפילו בממדים אוניברסליים וקוסמיים. מחד צומחת כיתה אידיאולוגית קנאית, שנקראה בפי יוסף בן מתתיהו, “הפילוסופיה הרביעית”, ושהונהגה על ידי יהודה הגלילי. זו קראה להנחלת מלכות אלוהים על הארץ והמשתמע מכך – תוחלת לקץ השלטון הרומי באזור. במקביל לה הופיעו נבאים וידעונים, שמשכו אחריהם המונים-מוסתים, בהבטחות ניסיות ופלאיות שונות.

באווירה זו צומח יוחנן המטביל (שאף הוא, על פי האוונגליון של לוקאס, נולד בדרך של מעורבות אלוהית-פלאית, והוא ממשפחת כוהנים מפורסמת – משמר אביה) ותלמידו-ממשיכו, ישוע מנצרת. קבוצה זו, פציפיסטית להחריד ובעלת קודים גבוהים של מוסר היתה לצנינים בעיני הרומאים (שחששו להתפרצות מרדנית בנסיבות מסויימות), בעיני כוהני המקדש (שספגו ביקורת קשה מישוע ותלמידיו), בעיני הסנהדרין (שחששה מהתעצמות כוחות שאינם מ”בית ספרה”) ובעיני האצולה היהודית, שאף היא ספגה ביקורת נוקבת, מעין “סוציאליסטית” של הקבוצה הישועית.

באוונגליון של לוקאס מסופר על ישוע הנער בן ה-12 שהגיע עם הוריו לירושלים, נכנס למקדש בהחבא ולמד שם עם מיטב המורים והמחנכים, הללו שהבחינו בחוכמתו ובתבונתו הרבה. מאחורי סיפור אגדי זה מסתתרת הטענה בעניין חששם של המנהיגים, ובכללם הכוהנים, מהאיום הצפוי עליהם מהנער המוכשר.

בקיצור ולענין, התופעה הישועית עוררה בעייתיות תגובתית בקרב זרמים בכירים באזור, וזאת
גם למרות שיוחנן מזה וישוע מזה לא בקשו ליצור דת חדשה, אלא להציג פתרונות יותר ערכיים ומוסריים מזו של הפרשנות הכוהנית והסנהדראית דאז.

ראשו של יוחנן המטביל נערף בפקודתו של הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס המלך, כביטוי להסתייגות ההנהגה מהתופעה החדשה, המעין-נזירותית.

באוונגליון של מתי (כא) מסופר על ישוע שקרב עם תלמידיו ומאמיניו לירושלים מהר הזיתים והוא רכוב על עיר בן חמור “והמון העם ההולכם לפניו ואחריו קראו לאמור: הושע נא לבן דויד ברוך הבא בשם יהוה, הושע נא במרומים”, היינו הציגוהו כמלך המשיח ולפחות כנביא, מה שברור היה כי יעורר תגובה קשה בפי ההנהגה.

הטקסט האוונגליוני ממשיך כדלקמן: “ויבוא ישוע אל מקדש האלוהים ויגרש משם את כל המוכרים והקונים במקדש ויהפוך את שולחנות השולחנים (ממירי הכספים) ואת מושבות מוכרי היונים. ויאמר אליהם: הן כתוב כי ביתי בית תפילה ייקרא ואתם שמתם אותו למערת פריצים” (שם 13-12). ישוע מבקש איפוא לטהר את המקדש מאווירת החולין, בצע הכסף והפריצות שפשו בו, מה שמרומז עוד קודם לכן בכתבי יוסף בן מתתיהו.

ראשי הכוהנים וזקני העם תקפו בטרוניה את ישוע ותלמידיו באיזו רשות הוא מבצע כל זאת? וישוע עונה להם באותו מטבע – באיזו רשות וסמכות הם פועלים ומטמאים את המקדש.
ואכן, “ויקהלו הכוהנים הגדולים והסופרים וזקני העם אל חצר הכוהן הגדול הנקרא קיפא, ויוועצו יחדיו לתפוש את ישוע בעורמה ולהמיתו. ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם” (מתי כו, 5-3; מרקוס יד, 2). בינתיים נועד יהודה איש קריות עם ראשי הכוהנים “ויאמר: מה תתנו לי ואמסרנו בידכם? וישקלו לו שלושים כסף” (שם 14).

יהודה תוגבר באנשים רבים, מצויידים בחרבות ובמקלות, שהיו שלוחי ראשי הכוהנים, כלומר אנשי משמר ההיכל וזקני העם. הוא הצביע על ישוע בסימן מוסכם של נשיקה וכך נלכד האיש. ישוע הובל לביתו של קייפא הכוהן הגדול ושם נקהלו ובאו הסופרים והזקנים. מדובר על כינוס משפטי של הסנהדרין, וזה ניסה למצוא בישוע דבר עברה חמורה על-מנת לדונו למיתה, אם כי עונש המוות (דיני נפשות) הופקע מן הסנהדרין בהוראת הרומאים. הכהן הגדול דחק בישוע להודות בשקרים נתעבים ובעיקר על כי המשיח בן האלוהים. ישוע הבין כי הכוהן הגדול מבקש להכשילו ועל כן החריש והסתפק באמירה של “אתה אמרת!” כמו מבקש הכוהן הגדול ללוכדו בלשונו, או בגירסה אחרת, באוונגליון של מרקוס, אישר ישוע את הדברים.

הכוהן הגדול פרש את אחד ממשליו של ישוע כהודאה בחילול הקודש, כהודאה באשמה של גידוף האל, קרע את בגדיו והמריץ את הסנהדרין לדונו למוות. מיד התנפלו על ישוע חברי הבית והיכוהו נמרצות.

באוונגליון של יוחנן מופיעה גרסה אחרת בזה הלשון: “אז יקהילו הכוהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עושה אותות הרבה. אם נניח לו לעשות כולם יאמינו בו ובאו הרומאים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו. ואחד מהם, קייפא שמו והוא כוהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם: הן לא תדעו מאומה, אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבוד העם כולו. וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא ניא כי ישוע ימות בעד העם, ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלוהים המפוזרים והיו לאחדים” (יוחנן יא, 52-47). טקסט זה מבליט את הסכנה בתופעה היישועית לדעת הכהונה הגדולה ומבקש להצדיק את העלמתו בדרך שלא תגולל את האשמה על ראשי העדה.

וההמשך מהו? “ויהי לפנות הבוקר (לאחר ליל משפטו של ישוע) ויתייעצו כל ראשי הכוהנים וזקני העם על ישוע להמיתו. ויאסרו אותו ויוליכוהו משם וימסרוהו אל פונטיוס פילאטוס ההגמון (הנציב ביהודה)” (מתי כז 2-1). עולה מכאן כי הסנהדרין ובראשה הכהונה הגדולה חפצה להיפטר מישוע מן הטעמים הנ”ל, אלא שזכות גזר דין מוות הופקעה מידה ועל כן מיהרה למוסרו לידי הנציב, שהוא-הוא בעל הפררוגטיבה לדון את ישוע (אם יחפוץ בכך) למיתה. כל המהלך הזה היה מבוסס על מערכת יחסים תקינה בין הנציב לבין ההנהגה היהודית, קרי הסנהדרין, אלא שכידוע, מפי יוסף בן מתתיהו למדנו לדעת כי ימי הנציבות של פונטיוס פילאטוס היו מתוחים מאוד מבחינת מערכת היחסים עם היהודים, ועל כן נתקשה להניח כי פונטיוס פילאטוס היה מקבל לידיו את ישוע ה”כבול” מהסנהדרין ונשמע לבקשתם הקטלנית. אין זאת כי אם לשני הצדדים היה ישוע משול כמת, אך בבחינת “תפוד לוהט”, כשכל צד ממהר להעבירו לצד האחר.

בשעה שניצב ישוע למשפט הנציב והלה ביקש לטפול עליו אשמת בגידה ומרידה בנוסח של “האתה הוא מלך היהודים?!” ותשובתו של ישו: “אתה אמרת!”, נמסר כי “וידברו עליו (על ישוע) שטנה הכוהנים הגדולים והזקנים, והוא לא ענה דבר. ויאמר אליו פילאטוס: 'האינך שומע כמה הם מעידים בך?!' ולא ענהו אף דבר אחד” (מתי כז, 14-11). לפנינו אם כן מחזה מביש במהלכו משמיצים הכוהנים והזקנים את ישוע ומשפילים אותו בנוכחות המון העם.
יתירה מזו – מנהג היה בחג הפסח לשחרר אחד מן המועדים להריגה, כשלצידו של ישוע נידון פושע מפורסם בשם בר-אבא, ומסופר שהכוהנים הגדולים והזקנים שדלו ופיתו את ההמון לתמוך במותו של ישוע ובשחרורו לחלופין של בר-אבא. פילאטוס פונה להמון ושואלו ב”תמימות” – מה ייעשה לישוע, וההמון נחרץ בשלו, פעמיים בזעקה: ייצלב! כנראה בלחץ הכוהנים הגדולים.

בהיותו נעוץ אל הצלב לעגו והתקלסו בו הכוהנים, הזקנים והסופרים בעוקצנות רבה: אם אתה בן האלוהים, הושיע את נפשך ורד מן הצלב. לאחר שנפח את נשמתו נפדתה גופת ישוע על ידי אחד מתלמידיו ונקבר, תבעו הכוהנים הגדולים והפרושים מפילאטוס הנציב לאטום היטב את הקבר לבל ינסו תלמידיו לגונבו, והוא נעתר לבקשתם.

יוחנן ופטרוס, תלמידיו המובהקים של ישוע, הלכו בדרכו והטיפו בדבר רענון האמונה היהודית, היהוויסטית, וכישוע בזמנו הגיעו לבית המקדש וסחפו אחריהם רבים וטוים. מהלך זה היה לצנינים בעיני הכוהנים, נגיד בית המקדש והמשתייכים לחבורת הצדוקים, ועל כן הפעילו כנגדם את כוחם ועצרו אותם עד למחרת היום. עם האר היום תחקרו אותם חנן הכוהן הגדול, קייפא, יוחנן ואלכסנדרוס וחברים נוספים ממשפחת הכהונה הגדולה, במסגרת כינוס משפטי חריג של הסנהדרין, כדי לסחוט מן העצורים הודאה באשמת פגיעה בקודשי הדת, ממש בדומה למיני-משפט שערכו לישוע ערב צליבתו. הדיינים יוצאים להתייעצות ומתלבטים ביניהם משום שתלמידי ישוע צברו תמיכה גורפת בציבור מסיבות כלכליות, חברתיות ואידיאולוגיות ברורות. משום כך הם מסתפקים בלית ברירה בהעברת אזהרה ליוחנן ולפטרוס לבל יוסיפו להורות וללמד בשם ישוע.

השניים לא כיבדו את הנחיית הסנהדרין והמשיכו להורות את משנתם ובאותו מקום, בבית המקדש, ועל כן נעצרו שוב בהוראת הכוהן הגדול. הלה תיחקר אותם תוך כדי הטחת האשמות כבדות והכיוון המשפטי שהצטייר אז היה גזר דין מוות (אם כי מנועה היתה הסנהדרין להורות עליו ולבצעו). והנה “ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים, גמליאל שמו, והוא מורה התורה מכובד עיני כל העם, ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט, ויאמר אליהם: אנשי ישראל, הישמרו לכם מפני האנשים האלה במה אתם עושים להם, כי לפני הימים האלה קם תוידאס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש וייהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין. ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפוצו. ועתה אני אומר אליכם: חידלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם, כי העצה והפעולה הזאת אם מאת אדם היא תופר, ואם מאת האלוהים היא לא תוכלו להפר אותה פן תמצאו נלחמים את האלוהים” (מעשי השליחים, ה, 39-34).

טקסט זה מעלה כמה נקודות מעניינות: ראשית – גמליאל הנזכר הינו, כך דומה, גמליאל הזקן, נשיא הסנהדרין, שנכדו, רבן גמליאל דיבנה, ייאבק קשות מול הנוצרים (בראשית המאה השניה לספ'); שנית – אותו גמליאל מזכיר שני אירועים המגולמים אצל יוסף בן מתתיהו. האחד – תופעת המתנבאים והידעונים למיניהם ששיקפה את תקופת הנציבות שלאחר סיום כהונת בני הורדוס, ואשר איימה על הנוכחות הרומית ביהודה. אחד מהם היה תוידאס שעל-פי עדות יוסף בן מתתיהו פעל בימי הנציב הרומי פאדוס, התיימר להציג עצמו כנביא והבטיח לבקוע בדרך נס את הירדן לשניים ולהעביר דרכו המונים רבים. הוא צבר סביבו תומכים רבים (כארבע מאות על פי דברי הברית החדשה), נתפס והוצא להורג על ידי הרומאים. האירוע השני נקשר בהופעתו של יהודה הגלילי שהתנגד לביצוע המיפקד של שמאות הנכסים ביהודה ביוזמת הרומאים. הוא עטף את התנגדותו הנחרצת באידיאולוגיה אנטי-רומית מובהקת, מה שיוסף בן מתתיהו מכנה בשם “הפילוסופיה הרביעית”.

הכהונה הגדולה רצתה איפוא להפגין שרירים בתקופה שבה חדל בית המלוכה ההירודיאני לתפקד. זו תקופת הנציבים כשברומא מתבשלת אוירה כאוטית משהו, וזו הקרינה על האירועים ההיסטוריים שבנחלת יהודה. במהלכה ביקשה הכהונה הגדולה להחזיר עטרת ליושנה ולהנהיג את הציבור היהודי. אחת ההוכחות לכך היא תיפקודה בפרשת ישוע וראשית הנצרות. היא מפגינה כוח מחד ושיתוף פעולה עם השלטון הרומי מאידך. פרשיה זו דומה במידה מסויימת לניסיונות הכהונה להתחזק בעידן הפרסי, מיד לאחר שיבת ציון.

סדרת מאמרי “הכהונה שלא הכרתם” מאת ד”ר יחיעם שורק

34 תגובות

  1. ישו/ע הוא דמות היסטורית כמו אברהם אבינו וכמו משה רבנו כך שא אפשר לפסול אותו , הפרופ’ לא משתמש בניסים ולא אומר לכם שישוע מת בגלל החטאים שלנו ואלינו לחזור ב… וכל התרימנולגיה המיסיונרית . הוא בורר את הכתוב ולוקח את הדברים שמקשרים אם יוספיוס פלטיוס ומחבר ביניהם ,אסור לנו להתנתק מהבעיות שחלו כבר אז בתוך החברה היהודית של שררה וכוח כן גם בתוך הכהונה וגם בתוך הקבוצה שאחר כך שלטה הפרושים מהם יצאו חז”ל.
    אסור לשכך שהאמונה שישוע הוא בן של אלוהים נוצרה גם כן רק כמה מאת אחרי במאה ה-4 שקונסטנטין הפך אותה לדת רישמית ולכך את העדויות והסיף את החלקים שהופכים את ישוע ל “בן אלוהים” . ניתן לבחון זאת לפי שינוי סגנוני שקיים בתוך הטקסטים שמראים מקודם למה.
    ישוע לא רצה להקים דת חדשה ורצה להחזיר את עם ישראל למסלול הנכון ולהכניס צדק חברתי ומוסר מצד אחד ומצד שני ביקש לנקות את בית המקדש . הוא הושפע מהקבוצות שהסתובבו במדבר יהודה שהיו קרובות לבית לחם וכן גם היה כנראה קרוב לפרושים מסויימים וניסה ליצור מסגרת שתחבר בין הדברים דרך זה שהוא בחר מפשוטי העם מהעניים מהנידחיים בתוך העם .
    אין ספק שמדובר בדמות מרתקת שניסתה לחולל שינוי פנימי בתוך העם ונוצלה לאורך ההיסטוריה על יד שונאי העם היהודי כחלק מתעמולה שיקרית שמטרתה לשים את העליונות של הדת החדשה על הדת היהודית שממנה שייך אותו ישוע ואותו שאול פולוס שמנחסים לו שהקים את הכנסיה שזה גם כן מידע וטענה שיקרית . מספיק להכיר את הרעיון של 7 מצוות נח ולקרוא את דברי יעקב על הגויים בספר דברי השליחים . בשביל להבין שמה שנקרא הקהילה או הכנסיה הראשונית נועד לאפשר לגויים שלא רוצים להתגייר והכירו את הקדוש ברוכו דרך המאמינים לבוא וכן להודות לישוע שראו בו כמשיח או כנביא חכם שגילה להם דרך השליחים את הבורא .

  2. מההיבט הרחב יותר של ההתפתחות האנושית , שבהקשר לאימוץ אורחות חיים ודרכי ממשל ; נכון יהיה בתקופתנו להתייחס לעובדות שלהלן :
    1 . ישוע הנוצרי נצלב והפך לקדוש בעיני מאמינים רבים ברחבי תבל – לדורות .
    2 . יהיה נכון לנתח ולעשות השוואות בין דתות , דרכי ממשל , ומתברר שהשיטה שהשכילה לפקח טוב יותר על ההכנסות והנכסים , שרדה טוב יותר .
    3 . במקביל להצלחה הבלתי רגילה של הנצרות ולמרות התנגדות הכנסייה ; האנושות פיתחה מדע ודרכי ממשל מתקדמים ביחס בצורה של דמוקרטיה , למרות היותה כרע במיעוטו .
    4 . לנוכח מה שעבר על האנושות בעבר ,בצורה של מלחמות עולם מגפות ועוד ; נכון יהיה לגייס את מלוא התבונה האנושית ( האימונית והמדעית ) , במטרה לתת מענה לבעיות עתיד , שיש לקחת בחשבון , שכל מה שחוותה האנושות בעבר – חיוור ביחס למה שצפוי בעתיד .

  3. ד"ר שורק,
    ממשיך להעריץ את סבלנותך להגיב על תגובות חשוכות ומתגרות…ישר כח!
    אכן…למרות היותנו כבר במאה ה21 רב עדיין החושך,הבורות והפנטיות הדתית בעולמנו.
    כנראה שאלה מרכיבים בלתי חולפים מטבענו האנושי למרות הקידמה,הטכנולוגיה ועידנים של נאורות ,מדע ומחשבה חופשית.
    אנא המשך לפרסם.
    כל מאמר שלך מרבה אור ומאיר עיניים וקורא נאמן אחד הרי כבר יש לך…
    אשמח אם תתיחס לפלוגתא הנדונה לאחרונה בנושא כתות ים המלח בהקשר למגילות הגנוזות ומקורן.

  4. לגוגיל שלום
    תודהעל תגובתך ולהלן התייחסותי בקצרה:
    ראשית – אין שום הוכחה, ולו מוצקת חלקית, להימצאות אף אחת מן הדמויות בעידן הקדום בואכה ימה"ב, וזאת למעט מספר מקרים חריגים.
    שנית – ברמה העקרונית כן, אלא שאת החלל הפוסט-הירודיאני מלאו דמויות ממלכתיות ובעלות כוח כגון הנציבים הרומיים וראשי הסנהדרין, שלא מן הפרושים.
    שלישית – אפשר בהחלט לשייך זאת, ובדעה זו מחזיקים מספר חוקרים, אלא שראשית יש למצוא את הקשר בין הישועיות לבין הפרושים. יוחנן המטביל וישו צמחו מתוך האטמוספירה המיוחדת של כת מדבר יהודה, שהיתה רחוקה מן הפרושים. הצדוקים בכל מקרה נאבקו מרות בפרושים, ואחת התוצאות הקשות של מאבק זה, בין השאר,היה המנוף לפרוץ המרד הגדול ברומאים.

  5. ד"ר שורק.
    אין לי שיטה ולא תפיסה, לא הבעתי תמיהה ולא הבנתי את הקשר לניהיליזם.

    ואחרי שהשולחן נקי – אתרווח, ואשאל עוד שאלות ואם תואיל להקדיש זמן ולענות לי – תודתי נתונה מראש.
    אני מבין מתשובתך שאין הוכחה לקיומו של ישו (אך אני מניח שיש הוכחה לקיומם של חלק מהמעורבים האחרים בסיפור כגון הכה"ג קיפא ופונטיוס פילטוס).

    בפיסקה האחרונה (המעניינת במאמרך) – אתה טוען שהכהונה הגדולה ביקשה להפגין שרירים לאחר נפילת בית הורדוס.
    האם אפשר לייחס התנהגות שכזו גם לפרושים?
    האם היה מאבק בין הפרושים לכהנים על שליטה וכוח?
    האם ניתן לשייך את ישו המיתי למאבק הפרושי – במידה והיה כזה? (למרות טענתך ש "היתה לצנינים … בעיני הסנהדרין (שחששה מהתעצמות כוחות שאינם מ"בית ספרה") ")?

  6. חברים יקרים

    להלן תגובותי

    לכלבא מבוע: אני מבין שהקצף עלי יצא בשל השתמשותי בברית החדשה – חיבור שמידת אמינותו אינה נופלת לכאן ולכאן ממידת האמינות של הברית הישנה (אופס, התנ"ך), ועל כן הפוסל, במומו פוסל. השתמשתי בכתבי הברית החדשה מכיוון שהם מאריכים הרבה יותר את התגלגלות האירועים מאשר יוסף בן מתתיהו. השתדלתי, עם זאת, לא להיסחף באיזושהי מגמתיות מיסיונרית גרידא.
    כמרי האינקוויזיציה לא רדפו אגב יהודים אלא מראנוס-קונברסוס-המתנצרים לכאורה מטעמים כלכליים ויוקרתיים גרידא.

    לישעיה עבד השם: האמירה חיים ומוות ביד הלשון מכוונת בומרנגית גם להכפשות הלא-רלוונטיות בהן אתה משתמש. בין אם השתמשו באמירות האוונגליוניות כנגד היהודים ובין אם לאו, אין בכך כדי למנוע את העיסוק בנושא, וכך ייאמר גם לגבי העיסוק במקרא.

    לשמוליק – אדרבא השכל אותי לגבי הטקסט התלמודי הנוגע בענייננו ואתייחס אליו, שהרי מודע אני לטקסטים התלמודיים.

    לגוגיל: את שאלתך תמיהתך אתה חייב להפנות לרוב האישים והדמויות בעידן הקדום. אין כל ודאות, אם נלך לשיטתך ואף לתפישה הניהיליסטית (שאני בין תומכיה), שפעלו אישים כמו שאול, דויד, שלמה, יהודה המקבי ואחרים, אלא כמי שזכו לאישור הוויתם דרך מיתוסים בלבד. עם זאת ההיסטוריון יבכר, בלית ברירה, את העובדה שעל דמות כזו או אחרת נכתב דבר מה. היינו יה חשוב לכותב-לעורך-לחותם לאזכר את הדמות ואת פעילויותיה. ההיסטוריון יבקש לבחון את אמינות הברים לאור פרמטרים היסטוריוסופיים והיסטוריוגרפיים ידועים, ואו-אז מזומנת לו האפשרות להגיע למסקנות בעלות סבירות ראויה.

  7. דר’ שורק – יש הוכחה לקיומו ההיסטורי של ישו/ע?
    אם כן, מהי?

  8. אבי,
    בשבילך לפחות אני תקווה שאתה ער לעובדות הנכתבות באתרך ואינך עוצם עיניים מטעמים של חוסר יכולת נפשית להכיר בעובדות החיות – שחור על גבי לבן ולהכיר בהתהליך מוזר המתרחש מתחת לאפך ממש.

  9. ישעיה:
    תמיד אהבתי תגובות כנות וישרות ותגובתך האחרונה אכן עונה לתארים אלה.
    גם אני אינני ציני.
    אני מודיע – עם זאת – שבכוונתי להמשיך לתבוע ממך להצדיק את טענותיך (או להודות בכך שאתה מתחמק מהצדקתן) גם בעתיד.

  10. מיכאל ר. – מדוע אתה מושך אותי בלשוני? אינני רוצה להתעמת איתך.
    הדברים היו בבחינת די לחכימא ברמיזה. אם התפילה איננה אומרת לך דבר, אז לא עלה בידי להעביר לך את כוונתי והאשם הוא כולו בי. נכבדי, שיהיה לך יום טוב. הבטחתי (בלי נדר) שלא אשלח יותר פוסטים לרשימה הזו והנה אני נגרר שוב ושוב. אבל רבותי, זה רק מפני שהאתר הזה מרתק, מענין ואין שני לו (ברצינות, אינני ציני). אז סלחו לי אם לא אגיב יותר. ואם תמצא לטעון שאני מתחמק מעימות אתך – יבושם לך. אני אכן מתחמק.

  11. ישעיה:
    אבל לא הסברת מדוע יש לברך עכשיו (או אי פעם) את תפילת קיפול הטליתות.

  12. התכוונתי לתוכן הדברים יותר מאשר לעיתוי אמירתם. אבל, שאפו על הבקיאות !

  13. פוסט אחרון לרשימה זו (בלי נדר) – אני ממליץ לכל מי שקרא, שלא בטובתו, את הרשימה הנ”ל, לאמור התפילה הבאה:
    עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, (וְלֹא) גוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם, (שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ). וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוֹד:

    עַל כֵּן נְקַוֶּה-לָּךְ ה’ אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל-בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: ה’ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר: וְהָיָה ה’ לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

  14. לטובת כל מי שלא מכיר ורוצה להכיר את האמת (אותו חלק של האמת הידוע כיום) על מייסד הנצרות, אני מצרף כאן, כמשקל נגד לגרסה האנטישמית שהובאה למעלה, קישור לאתר ידוע ומכובד, שם תוכלו לקרוא תמונה מאוזנת, ולא פיקנטריה מפוקפקת בסגנון אינדיאנה ג’ונס. הנה הקישור ואני יודע שמר בליזובסקי לא ימחק אותו, בהיותו אדם ישר ושוחר חופש הביטוי, לא פחות ממני –
    http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2255

  15. מר בליזובסקי,
    לא זלזלתי בכבודו של הכותב. דוקא משום כבודו ובשל ההילה האקדמית שנלווית לכל מלה היוצאת מתחת מקלדתו, הוא צריך להזהר. שונאי ישראל מלקטים בשקיקה אסמכתאות לשנאתם הבהמית ולעלילות הדם שלהם, והם יעוטו על כל כתיבה כזו כמוצאי שלל רב בטענה ש"אפילו חוקר ישראלי מכובד מאשר זאת." הנושא טעון דיו ורווי בדמם של מליוני יהודים לאורך הדורות מכדי שנקל בו ראש. אתה הרי מבין לחלוטין שהגרסה ה"נוצרית" המקובלת לנסיבות מותו של ישו, שוכתבה היטב על ידי הדחף הרומי לטהר את מצפונם על כך שהם עצמם צלבו את "משיחם". מה יותר קל מאשר להסיט את אש זעם המאמינים לעבר המיעוט היהודי הנרדף על ידי הסתה? וזאת הם עשו ביעילות קטלנית לאורך הדורות. והנה אנו, בדורנו, מוסיפים שמן למדורה ומאמצים את גרסת השטנה על בסיס המלל המבולבל והמביך הקרוי "הגוספל" ?

  16. אגב
    אני עברתי כעת על כל המחקר שלו שוב
    אני לא ראיתי ציטטה אחת מהתלמוד
    על אף שזה המסמך ההיסטורי הכי אמין שברור לנו הקיום שלו במשך כל השנים
    מול מסמכים ש"צצו" הרבה יותר מאוחר….

    האם אין כאן קצת נטיה של איפכא מסתברא
    וחיפוש אחר כהונה שלא היכרתם מביא אותנו למצוא כהונה שאף אחד לא הכיר

  17. אבי

    אין לי בעיה אם חוקר שחוקר ולא באמת חשוב לי אם הוא חקר אותו 2000 שנה או 20

    אבל מותר לי לא לקבל מחקר שנראה "מכור" גם אם דוקטור כותב אותו

    נכון?

  18. באמת נראה לי שהגזמת לגמרי
    אתה מסתמך על טקסט שאתה מודה שהוא לא אמין
    בטענה של "מה לעשות- זה מה יש"
    ומתעלם במתכוון מגרסת התלמוד
    אתה בעצמך תוך כדי הטקסט מבין שיש בעייה בסיפור – כי ליהודים לא היתה אז סמכות להרוג
    אבל מעדיף להשאיר את הגרסה האנטישמית בשביל הפיקנטיות של המחקר
    יש גרסה בתלמוד לכל הסיפור והיא הרבה יותר אמינה, אני מציע לך ללמוד אותה ולאמת אותה מול גיבובוי השטויות האלה…

    אז נכון, הסיפור יהיה פחות פיקנטי – אבל מה לעשות אם אמת צריך להתמודד

  19. ישעיה, תן לד"ר שורק קרדיט על נושא שהוא בקיא בו וחוקר אותו עשרות שנים כהסטוריון.
    מה התרומה של חבריך שכבר חקרו 2000 שנה אבל החליטו שזה מותר לחקור וזה אסור לחקור? בגלל זה הגענו לאן שהגענו..

  20. דר’ שורק,
    האם אין זה נכון שדברים כגון אלה שכתבת כאן, שימשו לאורך אלפי שנים, עילה לפוגרומים, רדיפות, שנאת יהודים, השמצתם, עינויים, המרת דתם בכפיה, שריפתם על המוקד, ועוד?! ואם כן, מדוע אתה נותן ידך להמשך פרסום עלילות השטנה?
    האם הפרק הבא שלך, בעלילת המתח הבדיונית שאתה רוקח כאן על הכהונה, יהיה ציטוט מן המקור ההיסטורי האמין לדידך “הפרוטוקולים של זקני ציון”.
    חיים ומוות ביד הלשון, דוקטור נכבד.

  21. ציטוטי האוונגליון הם בעיניך "הכהונה שלא הכרתם"?
    ומה עוד תעשה בשביל להכפיש את היהדות?

    ואתה נושא תואר דוקטור? אתה בושה וחרפה. נפל שבנפלים. תתבייש.
    הבאת תעמולה נוצרית אנטישמית, במסווה של פיסת היסטוריה.
    במה אתה שונה מהכמרים של האינקוויזציה למשל?

    הבאת את גרסת הנצרות האנטישמית שונאת היהודים במלואה, א לה מל גיבסון והפסיון שלו. לא הוספת דבר משלך כמעט. לזה ייקרא מאמר אקדמי?
    אני יודע שאבי בליזובסקי שונא דת ידוע. הוא את עונשו קיבל כבר בעולם הזה. למפרע.

    למה שלא תביא במאמר הבא שלך סקירה של טיעוני הנגד הלא פחות משכנעים, ומקובלים על היסטוריונים, של היסטוריונים נחשבים "קצת יותר" ממך, כמו דוד פלוסר?
    למה שלא תביא את הניתוח הפלילי היסטורי של השופט חיים כהן שכתב את "משפטו ומותו של ישוע הנוצרי", ובו הוא מעמת את גרסות האוונגליונים ויוסף בן מתיתיהו ועושה מהם חוכא ואיטלולא משפטי, קרקס ממש, ומראה לך כמה הנצרות מיוסדת על כרעי תרנגולת? הספר של כהן שווה התייחסות לא פחות מגרסת האוונגליונים הילדותית.

    הרי יהודה נשלטה אז על ידי נציב רומא. הרומאים הם שקבעו שישוע מהווה איום – והם אלו שצלבו אותו. כל סיפורי הפוגי של האוונגליונים, וכן זיופי יוסף בן מתתיהו הם הבלים. הרי ידוע שנזירים נוצרים צנזרו את יוסף בן מתתיהו מאות שנים אחרי האירועים עצמם – וגרסתו נודעה לנו מפיהם, לא מפיו!

    וזו רק פרכה אחת מבין רבות.
    האונגליונים עצמם סותרים אחד את השני.

  22. נקודה שלום רב
    אכן האוונגליונים אינם מהווים מקור היסטורי, אלא שהעדר אינפורמציה לגבי התקופה הנידונה אצל יוסף בן מתתיהו מוליכה אותנו להיזדקק לברית החדשה, ובערבון מוגבל כמובן.
    כמו כן הטקסטים נבחרו ונבחנו בהשוואה זהירה בין ספרי הבשורה.
    שלישית – המעט שמתגלה מכתבי יוסף בן מתתיהו מאשש את תמונת המצב המצטיירת לפרטיה בברית החדשה.
    רביעית – בעיית האמינות ההיסטורית עולה כמעט לגבי כל טקסט בן התקופה הקדומה, ואפילו ממבחר ההיסטוריונים הרומיים.

    בברכה

    יחיעם

  23. קראתי עד לאמצע והבנתי שאתה מספר לנו מהאוונגליון.

    מה הפואנטה? הרי הסיפורים ההיסטוריים באוונגליון אמינים פחות מהטענה שהעולם נברא לפני ~6000 שנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.