אף על פי שהתקשורת עוזרת ליצירת המודעות ולשינוי הגישה לפלסטיק, ממשיכות כמויות הזיהום באוקיאנוסים לעלות וכתוצאה מכך גדל מספר המינים הימיים שנמצאים בסכנת הכחדה. הסכנה גדולה ולכן דרושה פעולה דחופה ויעילה לעצירתה
רבות כבר נכתב על הזיהום המסוכן שאנחנו מיצרים ומפזרים. כיום זיהום הפלסטיק מהווה את האיום הגדול ביותר לחיים בים, כל שנה מושלכים כ-15מיליון טון של פלסטיק לאוקיאנוסים, הגורמים להרג נרחב של יצורים ימיים ועופות ים.
אף על פי שהתקשורת עוזרת ליצירת המודעות ולשינוי הגישה לפלסטיק, ממשיכות כמויות הזיהום באוקיאנוסים לעלות וכתוצאה מכך גדל מספר המינים הימיים שנמצאים בסכנת הכחדה. הסכנה גדולה ולכן דרושה פעולה דחופה ויעילה לעצירתה.
מאין מגיע הפלסטיק?
כ-80% מזיהום הימים מגיע מהיבשה: אשפה שמפוזרת בשטחים פתוחים, סילוק לא יעיל של סוגי אשפה כמו מגבונים לחים, תחבושות-סניטריות, מקלות צמר-גפן ועוד ועוד. אף על פי שבחלקים נרחבים בעולם מופנית תשומת הלב לנושא כמות האשפה שמגיעה לים, כמות האשפה עדיין גדלה ועל פי ההערכה בכל דקה מגיעה לימים כמות פלסטיק ששווה לתכולת משאית גדולה.
יתר הפלסטיק כ-20% מגיע מפעילות באוקיאנוס כמו שאריות מלכודות, חוטים וכבלים מתעשיית הדייג או אשפה שמושלכת מאניות ישירות לים.
על פי הערכה יש כיום כחמישה טריליון חלקיקי פלסטיק שצפים ברחבי האוקיאנוסים והכמות גדלה והולכת בקצב מהיר. על פי פורום הכלכלה העולמי אם לא תיעצר המגמה מיד, הרי שעד 2050 יהיה בימים יותר פלסטיק מדגים.
מה מצב זה יעשה לחיים הימיים?
על פי הקרן העולמית לחיות בר (WWF), כבר היום יש 700 מינים שהפלסטיק מסכן את קיומם. חיות רבות מתות ממחנק בגלל הסתבכות בציוד דייג, שקיות או פיסות פלסטיק. כמו כן, כמיקלים שמרכיבים את הפלסטיק כמו פטרוליום (petroleum) וביספנול (bisphenol) מרעילים את החיות ומהווים סכנת מוות.
הפלסטיק מתפרק לחלקיקים זעירים, למיקרו-פלסטיק (Microplastic) ורבים מהיצורים הזעירים בים טועים ואוכלים את אותן פיסות זעירות. הרעלנים משתחררים במערכות העיכול ונספגים על ידי מערכות הגוף. בשל נוכחות הרעלנים נפגעות מערכות הפריון והחיסון, פגיעה שגורמת ליצורים שקלטו את הפלסטיק קשיים בהתרבות וברגישות גבוהה למחלות ולדלקות מה שיוצר פגיעה באוכלוסייה. הפגיעה מסוכנת וקשה בעיקר לטורפים ימיים שנמצאים בראש שרשרת המזון וכתוצאה מכך ריכוזי הרעלנים בגופם גדלים,
רעלנים שנאכלים על ידי יצורים קטנים כמו פלנקטון או סרטניות ונספגים ברקמות גופם, מועברים בשרשרת המזון בתהליך שנקרא ״מעתק תזונה״ (trophic transfer), ככל שעולים בשרשרת, עולה ריכוז הרעלנים. מדענים בדקו 50 חיות המתבססות על תזונה מן הים: דובי-קוטב, דולפינים, לוויתנים וכלבי-ים שנתקעו בחופים ובכולם נמצא מיקרו-פלסטיק. חלקיקי מיקרו-פלסטיק נמצאו אצל אנשים שאוכלים פירות-ים. נמצא כי כל אירופאי שאוכל פירות-ים סופג גם כ-11,000 חלקיקי פלסטיק בשנה.
שרשרת המזון משולבת עם אוכלי פגרים ומיקרואורגניזמים שמפרקים פגרים ומחזירים את מרכיבי המזון למים ולקרקע. מהקרקע חודרים חלקיקי המיקרו-פלסטיק למי שתיה ולצמחים. צמחים נאכלים על ידי בני אדם עם הזיהום, צמחים נאכלים גם על ידי חיות משק וכך מגיעים הרעלנים לבשר ולחלב. לאחרונה זוהו חלקיקי מיקרו-פלסטיק בחלב אם אנושי.
זיהום הפלסטיק הוא יציר האנושות וככזה לא יעלם מעצמו. כדי לחסל את הזיהום יש צורך לעצור את היצור ואת הצריכה של המוצר המזהם ומעל לכל להפסיק את השימוש במוצרי פלסטיק חד-פעמיים.
הרבה מהכח לעשות זאת נמצא בידי היצרנים ולכן הם אלה שחייבים לקחת אחריות מתוך הבנת הבעיה (או מכך חוקים ותקנות) ולמצוא חלופות לזיהום. אבל גם לצרכן בקצה המערכת יש אפשרות להשפיע, גם אם בקנה-מידה פחות, על ידי הפסקת השימוש בפלסטיק ועידוד אחרים לעשות כך. אין זו מטלה קלה שכן כמעט כל מוצר שנרכש עטוף בפלסטיק, אבל ראוי להתחיל בשינויים בכל מה שניתן. מוצרי טיפוח רבים מכילים מיקרו-פלסטיק, ראוי לרכוש רק כאלה שברור שאינם מכילים את המזהם. היום יש תחליפים למוצרי-פלסטיק רבים כבמבוק, תירס, אורז וכו׳ ונכון לבדוק ולהשתמש בהם. יש ארגונים הפועלים לנקיון החופים, ראוי להצטרף אליהם או פשוט לאסוף פלסטיק בכל ביקור בחוף.
אצלנו אומנם יש תקנה שאמורה למתן את צריכת הפלסטיק אלא שהיא נוגעת רק ל״שקיות-גופיה״ דקות ומיושמת רק בחלק מהמרכולים הגדולים. בכל חנות ובכל בית-עסק, בית-מרקחת או קיוסק, ממשיכים להפיץ את הפלסטיק שבזכות שימוש הצרכנים מגיע לא רק לאתרי הטמנה אלא מופץ ומתעופף לכל הסביבה. לאחרונה תוקנה באילת תקנה שאמורה לאסור שימוש בכלים חד-פעמיים בחופים, אבל שוב האכיפה, אם תהיה, לא תמנע מיושבי החוף להגיע עם כלים חד-פעמיים מהבית ולפזרם.
הפתרון אולי קשה לישום אבל הכרחי וישים – הפסקת הייצור וההפצה. כמו ברבות מבעיות הזיהום הסביבתי כך גם כאן, הפתרון הוא במקור איסור על ייצור והפצה של כלים-חד-פעמיים, וגם איסור על מכירה ושימוש ברוב מיני הפלסטיק. האיסור יסלק את הזיהום מהחנויות ובהמשך מהסביבה הימית והיבשתית. בנוסף לתקנות לאיסור פיזור אשפה, וכדי למנוע את המשך הזיהום הקטלני, יש צורך חיוני ומידי בחינוך הציבור ובאכיפה תקיפה של התקנות.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
איזה כותרת Clickbait