עד אמצע המאה לא יישארו דגים בים

בתוך חמישים שנה לא ישארו דגים בים, אם תימשך המגמה הנוכחית. כך עולה ממחקר שנערך לאחרונה

כמות הדגים הנידוגה בים הפתוח צנחה בכמעט שליש וקצב הירידה מואץ. במאמר שפורסם בכתב העת סיינס, מגלה צוות חוקרים בינלאומי כי הירידה בדגה קשורה גם באובדן המגוון הביולוגי בים. ואולם הגנה על איזורים מסוימים בים עשויה לשמר לפחות את כמות הדגה הקיימת.

“הדרך שבה אנו משתמשים באוקיאנוסים היא שאנחנו מעריכים שתמיד יהיה מין אחר שניתן יהיה לנצל לאחר שנכחיד את המין הנוכחי” אומר החוקר הראשי במחקר, בוריס וורם מאוניברסיטת דלהוסי מקנדה. “יש מספר מוגבל של דגים, וחיסלנו כשליש ממנו, ואנו עומדים לצרוך גם את השאר” אמר וורם בראיון לאתר הבי.בי.סי.

סטיב פלומבי, מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, אחד המדענים האחרים המשתתפים בפרויקט הוסיף: “אם לא נשנה את הדרך שבה אנו מנהלים את כל המינים של האוקיאנוס ביחד, כמערכת אקולוגית פעילה, זו תהיה המאה האחרונה שבה נוכל להנות ממאכלי ים פראיים”.

במחקר המינים השתתפו מדענים ממוסדות רבים מאירופה ומיבשות אמריקה, שאספו ארבע סדרות שונות של נתונים.הם בדקו את רשומות הדיג והללו סיפקו נתונים על הירידה בדגה. בשנת 2003, 29% מהדיג בים הפתוח הגיע למצב של קריסה, כאשר כל השלל היה נמוך בעשרה אחוז מהשלל שהוגדר נורמלי. ספינות גדולות יותר, רשתות טובות יותר, וטכנולוגיה חדשה למעקב אחר תנועת הדגים לא הביאו לציים את התמורה הנוספת בכמות הדגים, למעשה, נרשמה ירידה של 13% בכמות הדגים שנידוגה בין 1994 ל-2003.

נתונים הסטוריים שנאספו מאיזורי החוף של צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה, מראות אף הן מגמת ירידה בשלל הדיג, ביחד עם ירידה במגוון הביולוגי של המינים, לא רק של דגים אלא גם במינים נוספים של יצורים ימיים העולים על צלחתו של האדם. איזורים שבהם פוחת המגוון הביולוגי, גם מועדים לסגירת חופים לדיג ולרחצה, פריחת אצות, ושטפונות חופים.

ניסויים שבוצעו במערכות אקולודיות סגורות וקטנות יחסית הראו כי ההפחתה במגוון הביולוגי נוטה גם להביא עימה המפחתה בגודל וביציבות של מלאי הדגים המקומי. משמעות הדבר היא כי אובדן המגוון הביולוגי מוביל לירידה בכמויות הדגה שנמצאה במחקרים של המספרים הגדולים.

החלק האחרון של הניסוי הגיע מנתונים מאיזורים שבהם נאסר הדיג או הוגבל מאוד. נתונים אלה הוכיחו כי ההגנה מחזירה את המגוון הביולוגי לאיזור, ומשקמת את אוכלוסית הדגים שמגיעים אליו מבחוץ.
“התמונה שאני משתמש בה כדי להסביר מדוע המגוון הביולוגי כל כך חזק הוא זה של החיים בים כמשולים למגדל קלפים”, אמר ד”ר וורם.

“כל החלקים משלימים לכדי מבה אחד. אם מזיזים חלק אחד, במיוחד בתחתית, הדבר משפיע על כל מה שנמצא מלמעלה ומאיים על כל המבנה. אנחנו למדים כי באוקיאנוסים, המינים קשורים זה לזה בקשר חזק והדוק, הרבה יותר מאשר על היבשה.

מה שהמחקר לא עשה היה לקשר את הנזק לפעילות ספצפית כמו דיג יתר, זיהום או חיסול בתי גידול. במקום זאת, הא מצייר תמונה של נזק מצטבר לאורך כל החזית. גם כך, השפעה חשובה של המחקר היא שחייבים להגן על האוקיאנוסים. אך הרחבת ההגנה איננה הנושא היחיד. לדברי קארל גוסטאף לונדין, מנהל תוכנית הימים הגלובלית של ה-IUCN – ארגון השימור העולמי. “היתרונות של איזורי הגנה ימיים היו ברורים ביותר בכמה מהמקרים.אין ספק כי איזורים מוגנים מובילים להרבה יותר דגים ולדגים דגולים יותר והם פגיעים פחות.” אמר. “ואולם חייב גם להיות ניהול טוב של הפארקים הימיים ושל הדיג. ברור כי אסור שהדיג יזיק למערכת האקולוגית, וזריקת רשתות עד הקרקעית היא דוגמה מצוינת למשהו שפוגע במערכת האקולוגית.”

ואולם, התפיסה של הגנה על מלאי הדגים באמצעות הרחבת המגוון הביולוגי היא צעד הגיוני, אמר. “זה פשוט מאוד, חייבים להגן על המגוון הביולוגיה והדבר ישתלם אפילו כספית בזכות הגדלת כמויות הדיג.”

הגנת הדגים דורשת את הפוליטיקאים שיפעלו לפי ייעוץ מדעי – משהו שלדברי בוריס וורם חסר באירופה, מקום שבו הפוליטיקאים התעלמו מהדרישה לעצור את דיג הבקלה (קןד) בים הצפוני שנה אחרי שנה. ללא איסור דיג, חוששים המדענים כי הקוד בים הצפוני יילך בעקבות הקוד של מזרח קנדה – לחיסול כולל. “אני נדהם, מדובר במשהו לא רציונלי לחלוטין” אמר.

“המדענים מביעים דאגה, ושום דבר לא זז, זו דוגמה עצובה, ומה שקרה בקנדה צריך להיות אות אזהרה, משום שברגע שהמערכת מתמוטטת היא כבר לא חוזרת לקדמותה.” סיכם.