מתי בני אדם ודבורים מתנהגים כאילו “לי זה לא יקרה?”

כך עולה ממאמר שפרסמו אתמול בנייצ'ר חוקרים מהטכניון, אוניברסיטת ת”א והפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות בשילוב יוצא דופן של מחקר פסיכולוגי בבני אדם ותצפית על התנהגות בעלי חיים

מחקר ניסיוני בקבלת החלטות בקרב בני אדם, מגלה הבדל ניכר בין החלטות המבוססות על תיאור לבין החלטות המבוססות על הניסיון. כשאנשים מסתמכים על תיאור של סיכון נמוך, עניין הבטיחות מדאיג אותם מאוד; לעומת זאת, כשהם מסתמכים על הניסיון האישי הם מתנהגים כאילו “לי זה לא יקרה.” תוצאות דומות התקבלו אצל דבורים. ניתוח מדוקדק יותר של השפעת הניסיון מראה כי משוב מדויק מגדיל את הנטייה להתעלם מתוצאות בלתי רצויות שהסיכוי להתממשותן נמוך.

המחקר, שפורסם אתמול בכתב העת המדעי היוקרתי Nature, מראה כי אנשים נוטים יותר להיצמד לוודאות כאשר ההבדל בין תוצאות פוטנציאליות – למשל רווחים במשחק הימורים או תשואות על השקעות כספיות – קשה לאומדן. את המחקר הובילו הפרופסורים עידו ערב מהפקולטה להנדסת תעשיה וניהול בטכניון, ארנון לוטם מאוניברסיטת תל אביב ושרוני שפיר מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. השלושה נתנו למתנדבים לבחור בין שני כפתורים במחשב – R (מסוכן) ו-S (בטוח). לחיצה על S הובילה לתגמול של 3 נקודות בוודאות מלאה, ו-R הוביל לתגמול של 4 נקודות בוודאות של 0.8; יש לציין כי המשתתפים למדו על המנגנון הזה בניסוי וטעייה. המשתתפים נטו לאסטרטגיה של הסתכנות כשהתוצאות האלו יוצגו במספרים פשוטים. עם זאת, כשהמספרים 3 ו-4 הומרו בעננוֹת של 30 או 40 נקודות, וכך טישטשו למעשה את ההבדלים הניכרים לעין, שינו המשתתפים טקטיקה ועתה נטו לתוצאות הוודאיות יותר.

החוקרים ערכו ניסוי דומה בדבורים – שם נעשה שימוש בתמיסות סוכר בריכוזים שונים. התוצאות היו דומות, ובמילים אחרות – אנו איננו שונים מהדבורים באופן שבו אנו שוקלים סיכונים. מתברר כי בני אדם ודבורים משתמשים בעצם באותו מנגנון קבלת החלטות, ומבצעים אותן שגיאות, כאשר הם צריכים לבחור בין קבלת תגמול בטוח לבין קבלת תגמול גבוה ממנו אך בהסתברות נמוכה יותר.

ההשראה למחקר באה מתופעה ידועה הקרויה אפקט הוודאות (the certainty effect) לפיו בני אדם יעדיפו לזכות בתגמול של 3 בוודאות על פני 4 בהסתברות של 80%, אך לא יעדיפו לזכות ב- 3 בהסברות 25% על פני 4 בהסתברות של 20% (למרות יחס זהה בין ההסתברויות). כלומר, נראה שזכייה וודאית היא אטרקטיבית במיוחד ושבני אדם הם בדרך כלל שונאי סיכון.

ניסויים שנערכו מאוחר יותר בחולדות הציעו שגם בעלי חיים מראים אותה נטייה, אך מחקרים מפורטים יותר שנעשו עם בני אדם הראו שכאשר בני אדם צריכים לקבל החלטה על סמך בחינה של שתי האלטרנטיבות בדרך של ניסוי וטעייה, מבלי שסיכויי התגמול פורטו במפורש, הם מראים נטייה להעדיף סיכון. כלומר, כאשר הם בעצם נבחנים כמו החולדות, ועליהם ללחוץ לסירוגין על כפתורים, הם יעדיפו ללחוץ על הכפתור שנותן 4 בהסתברות 80% ולא על זה שנותן 3 בוודאות. המחקר החדש של הצוות הישראלי מספק פיתרון כללי לבעיה. הוא מראה שכאשר בני אדם ובעלי חיים צריכים לקבל החלטה על סמך ניסוי וטעייה, הם חוקרים את שתי האפשרויות ומפתחים העדפה לאלטרנטיבה שמצטיירת בזיכרונם כזו שהייתה טובה יותר רוב הפעמים. חשוב לזכור שהשימוש בכלל פשוט זה לא נותן תמיד את התוצאה העדיפה מבחינה מתמטית. מכיוון שכלל זה לא מתחשב בגודל ההבדלים בתגמול אלא רק במי נראה גדול יותר, הוא רגיש במיוחד ליכולת האבחנה בין התגמולים השונים. תצוגה ברורה של התגמולים עוזרת להבחין מי גדול יותר בדרך כלל, ולכן מעודדת לקיחת סיכון. תצוגה פחות ברורה גורמת לכך שגודל התגמול של האפשרות הבטוחה נראה שווה לזה של הלא בטוחה, ומכאן להעדפה של התגמול הוודאי. החוקרים הראו שבאמצעות שינוי תנאי הניסוי באופן שהשפיע על היכולת להבחין בין התגמולים השונים ניתן לגרום גם לבני אדם וגם לבעלי חיים להעדיף סיכון או וודאות גם כאשר התגמולים עצמם לא השתנו.

למחקר השלכות אפשריות על הבנת תהליכי קבלת החלטות בחיי היום-יום, ועל הרקע האבולוציוני להתנהגות האנושית.

כיצד הגיעו להשוואה בין דבורים ובני אדם

שרוני שפיר אומר בתשובה לשאלת אתר הידען כיצד הגיע בכלל לרעיון של השוואת דבורים ובני אדם: ” אני עוסק מזה מספר שנים בתהליך קבלת ההחלטות של דבורים. כבר כמה שנים שמנו לב שדבורים הם מודל טוב לתהליכי קבלת החלטות בבעלי חיים אחרים וגם בבני אדם.”

“מה שמעניין הוא שזה גם מודל טוב גם לחוסר הרציונאליות שבקבלת החלטות. זה שאנשים מקבלים החלטיות לא רציונאליות לפעמים בצורה עקבית זה ידוע מניסויים עם אנשים שאנחנו לא מקבלים החלטות לפי התיאוריה הקלאסית בכלכלה ודניאל כהנמן אפילו קיבל על כך את פרס נובל. אבל בבעלי חיים כמו דבורה שמאוד חשוב לה לקבל החלטות נכונות כי הדבר כרוך בחייה ויש לה מיליוני שנות אבולוציה שהם יעשו את זה נכון. מה שאנחנו רואים שהרבה דפוסים של קבלת החלטות נכונים גם לגבי דבורים ולא רק לגבי בני אדם.

אותם אפקטים פסיכולוגיים לכאורה עובדים גם על דבורים כמו שהם עובדים על אנשים, לכן זה גם אומר שצמחים יכולים להשתמש באותם אסטרטגיות שיווקיות שבכלכלה משתמשים בהם כדי למשוך דבורים.

הניסוי האחרון היה עוד דוגמה מאוד מעניינת כי אפקט הוודאות הוא אפקט חזק מאוד אצל אנשים ויש אלפי ציטוטים של המאמרים הקלאסיים של כהנמן. גם אנשים כמו דבורים שצריכים להתנסות עם ההחלטה ואין להם תיאור מדויק שלה מתקבל אפקט בדיוק הפוך.

ומדוע יש הבדל בבחירה בין 30 ל-40 לבחירה בין 3 ו-4?

“את המספר 3 ו-4 אתה רואה בעין, ברור ש-4 יותר טוב מ-3. אם תלך על 4 תקבל יותר מאשר מ-3 כי ב-80% מהפעמים תקבל 4 ובסך הכל תקבל יותר (אפקט הימור), כשזה 40 או 30 נקודות על המסך קשה להבדיל ביניהם ואז אתה הולך על בטוח (אפקט הודאות) כך שבמצבים כאלה אתה צריך לחוות את זה, אז היכולת שלך להבחין בין הכמויות תקבע אם תלך על ההימור על על בטוח. זה נכון באותה מידה בבני אדם, בדבורים וכנראה גם בחולדות שנבדקו בעבר.”

לא פשוט להכניס כתבה לנייצ'ר, איך עשיתם זאת?

לדעתי הנושא נגע להם בזכות העובדה שהראנו שמודל מאוד פשוט ובסיסי יכול להסביר גם התנהגות של בני אדם וגם של דבורים, מה גם שהוא מסביר אפקט מאוד חשוב בכלכלה ובפסיכולוגיה ולכן נייצ'ר הסכים לפרסם אותו ואפילו קידם אותו במאמר פופולארי שמסביר אותו, דבר שהם לא עושים עם כל מחקר.