על סמך "קדמוניות היהודים" כי מקור יחיד, נבחנת מרידת האחים בני נהרדעא בהקשר חולשת הממלכה הפרתית, מנגנוני המימון האפשריים (כולל חשד להשתלטות על כספי מחצית השקל), והשלכותיה על קהילת נהרדעא והזיכרון ההיסטורי
ו … נתחיל בוידוי אישי, היסטורי-אישי משהו. בשעה שהכינותי וכתבתי את עבודת המחקר, הדיסרטציה לקבלת תואר מוסמך במדעי הרוח (בהיסטוריה) באוניברסיטת תל אביב על אודות העיר נהרדעא ("נהרדעא, עיר-ואם בבבל בתקופת המשנה והתלמוד", בפברואר, 1972) תחת הדרכתו והנחייתו של פרופ' שמואל ספראי המנוח, התעוררו בקרבי כמה הנחות, השגות, לגבי המרד הנידון, היינו – מרד חנילאי וחסינאי – שהיו אז אולי בגדר "חוצפה היסטוריוסופית". ודי לאחרונה הרהבתי עוז לבחון את המרידה הנ"ל לאור אותה "חוצפה", שאודותיה ארחיב בהמשך. אם כן גמלה בלבי לבחון אותה מרידה מתוך נקודת מוצא היסטוריולוגית והיסטוריוגרפית, אולי מהפכנית משהו ולפחות די ביזארית. ואכן, במרוצת השנים ובנקוף הזמן, מצאתי עצמי מתבונן על המרד הנ"ל מתוך נקודת מוצא היסטורית כוללנית, המערה בתוכה גם התבוננות מקפת מזה ומעמיקה מזה, תוך כדי בחינת האירועים גם מתוך נקודת מוצא סביבתית, בתר-נהרדעאית משהו.
ובכן, יצויין כי הפרשה הנ"ל נידונה ובהרחבה רבה בחיבורו של יוסף בן מתתיהו, קרי "קדמוניות היהודים", ובחיבור זה בלבד ללא כל קורלציה ואיזכור בספרות החיצונית, בספרות חז"ל והמדרשים מזה ובספרות הזרה מזה. וממנו, מ"קדמוניות היהודים" ובפרט בין שורותיו, ובתוכן עולה, כך דומה, תמונה די מעניינת ומפתיעה שלא שמו את לבם כל מי שעסק בפרשה עד עצם ימינו אנו. ויצוין כבר עתה כי מדובר, עד כמה שהדבר נראה מוזר. דהיינו, מדובר על מקור יחיד, ללא אפשרות לבחון אותו לאור מקורות אחרים, בלתי תלויים כגון הספרות החיצונית, ספרות חז"ל, המדרשים וכמובן ספרות חיצונית זרה.
על פי תיאורו המפורט של יוסף בן מתתיהו התחולל בבבל הקדומה בראשית הרבע הראשון של המאה הראשונה לספ', מרד, שבראשו עמדו שני אחים יהודים, חסינאי וחנילאי, שני מנהיגים שטלטלו את החיים באותו אזור לתקופה ממושכת. מרידת האחים, סיבותיה וגורמיה, מהלכה וסיומה מפורטים אצל יוסף בן מתתיהו בחיבורו "קדמוניות היהודים", י"ח 310 ואילך, שפתח במשפט הבא: "ועל היהודים שבמסופוטמיה ובעיקר לאוכלוסיה היהודית שבבבל, נחתה צרה צרורה שלא נפלה מכל פורענות שהיא (והיו חשופים להרג רב שלא סופר על שכמותו קודם לכן). ושוב, ולהדגשה, מדובר ב"מקור יתום" ובו בלבד, מה שמקשה עלינו להגיע למסקנות מחקריות של ממש.
וכבר אומר כדלהלן, וזאת בבחינת ניתוח המקור הנ"ל, שאין לדעת, באמת אין לדעת, וזאת לאור אמירתו הנ"ל של יוסף בן מתתיהו, באיזה אסון מדובר? האם אותה "צרה צרורה שנחתה על היהודים במסופוטמיה" שבה דן יוסף בן מתתיהו מוציאה מכלל אחריות את מרידתם של שני האחים? של הפורענות בכלל שנתחוללה במסופוטמיה ואולי של נקמת האחים לאור אירוע כלשהו, פרטי-אישי מן הסתם שפקד אותם? של התגובה המסופוטמית כתוצאה מן הנ"ל? של חיבור כל הנתונים הנ"ל יחדיו? אין לדעת ובפרט שעל המקרה דנן, קרי פרוץ המרד בהנהגת צמד האחים של שנת 26 לספ' מצוי בפנינו, כאמור, מקור אחד בלבד. דהיינו – כתבי יוסף בן מתתיהו, ללא כל עדות היסטורית חיצונית או פנימית אחרת, שעל אף האובייקטיביות המסויימת המאפיינת את אופי חיבורו, טמונה ומוטמרת בעייתיות רבה בניתוח כל אירועי המרידה מהכל ועד כלה, מראשיתה ועד לסיומה וזאת בראשית המאה הראשונה לספ'.
ובכן, להבא כמה פרטים חשובים שיבהירו לנו היטב את הרקע לפרוץ מרידת שני האחים בנהרדעא וממנה אל תוך הממלכה הפרתית, היינו בין השנים 26 ל-36 לספ'.
וכך דיווח על כך יוסף בן מתתיהו כדלקמן: "… והיו שם שני אחים בני נהרדעא על פי מוצאם ושמם חסינאי וחנילאי, יתומים מאביהם ושבזכות אימם שהורתם עליהם ללמוד את מלאכת האריגה, אריגת צמר, בבחינת מקצוע די מקובל ומכובד בעיני האוכלוסיה דאז" (שם 314). השניים התקוממו בשל תקרית עבודה, עליה נענשו על ידי מנהל העבודה. כתוצאה מכך העלו השניים כלי נשק רבים שהיו חבויים אצלם, ואליהם הצטרפו צעירים רבים, וכך הפכו השניים למנהיגי מרד באזור שנקרא "פרשת הנהרות", (ואולי-אולי מסתתר כאן מקור שמה של העיר "נהרדעא") שהתאפיין בשדות מרעה טובים וחציר שניתן לשומרו לימות החורף. אליהם, אל שני האחים הנ"ל, נלוו העניים שבצעירים (כנראה על יסוד פיתויים כספיים ו/או הנאה מכל מיני סוגי שלל) והם חימשו אותם בכלי נשק והיו (להם) לאסטרטגים (למפקדי צבא בעלי משימות פוליטיות) ודבר לא עצר בעדם (וזאת על רקע המצב הבעייתי שהשתרר במסופוטמיה באותו זמן) מלשמש למנהיגים לכל דבר רע (כך במקור). ומשהגיעו לכך שלא עמד בפניהם איש בקרב ובנו (להם) מבצר , שלחו לכל עבר שליחים אל הרועים ודרשו מהם מס מצאנם כדי מחייתם והוסיפו, שאם יצייתו להם מובטחת להם ידידות והגנה מפני אויביהם מכל מקום שיגיחו. ו(מאידך) מובטח להם טבח (חיסול) העדרים אם יסרבו ולא ישמעו להם, להוראותיהם. והואיל שלא נותרה (לפניהם) דרך אחרת אלא זאת (בלבד, אופציית הענישה הנ"ל), נשמעו הרועים ושגרו מהבהמות כמה שנצטוו (לשלוח), וכך נצטבר כוח רב והולך בידי האחים (חסינאי וחנילאי) וכבר היתה היכולת בידם לפשוט מייד על כל מי שרצו ולבצע מעשי פשע, הרי כל מי שנזדמן לפניהם התחיל לעובדם, והיתה אימתם גם על אלה שרצו לנסות (את כוחם כנגדם) עד ששמעם כבר הגיע אפילו למרד הפרתים. והייתי מוסיף בבחינת מן סיכום תמציתי – ניצול נפשע של נסיבות היסטוריות כוללות שפשוט קרץ למעין "כל דאלים גבר …".
ידיעות ברורות וחשובות לאין שיעור הן המאורעות עליהן ייחד יוסף בן מתתיהו את הדיון בהקשר לשני האחים, חסינאי וחנילאי. שם נמצאנו למדים כי על יהודי מסופוטמיה נחתה צרה צרורה ונעשה בהם הרג רב, שלא סופר על שכמותו קודם לכן, על אותו צמד האחים, חסינאי וחנילאי בני נהרדעא. השניים התקוממו בשל תקרית עבודה עליה בתחום האריגה נענשו מידי מנהל העבודה. כתוצאה מכך הוציאו הנ"ל כלי נשק רבים שהיו חבויים אצלם, ואליהם הצטרפו צעירים רבים, וכך הפכו השניים ל"אסטרטגים", כמאמר יוסף בן מתתיהו, היינו למפקדי צבא בכירים. המקרה נראה מוזר ומעלה כמה שאלות: האם בשל הפיטורין הנ"ל נקמו שני האחים במרידה? האם לא הכינו את המרידה מראש ורק ציפו לאמתלה "הגיונית" כלשהי? האם איסוף הנשק והאימונים בו לא סימל את מגמת המרידה שרק "ציפתה" למועד הזמין? ועוד ממין אלה …
אותה התקוממות תוסבר על רקע פשיטות של הצבא הרומי לאזורי נהר הפרת ולשכניו; על רקע חולשת הממלכה הפרתית מבחינה ארגונית, כגון חלוקת הארץ לשני אזורים כשכל אזור נשלט על ידי שליח המלך; וכן על רקע פלישת שבטים נודדים למסופוטמיה, שהגבירה ללא ספק את חולשת האזור המדובר, וכל זאת כרקע למרידת שני האחים, חנילאי וחסינאי.
וכך, אין ספק כ בסיטואציה זו השתזרה היטב תמונת האחים היהודים המורדים הנ"ל. יהיה זה מגוחך ורחוק מן ההיגיון ההיסטורי לחשוב, כי השניים הביאו להתפרצות מרידה בשל תקרית אישית גרידא. אדרבה, הללו זממו, כנראה, למרוד זמן לא רב קודם לכן, לאור חולשתה של הממלכה הפרתית ורק המתינו לבואה של אמתלה מתאימה לכך ואף, כך דומה, סייעו להתפרצותה של זו כגון פעולת התרשלות של איחור לעבודה. כמו כן עדים אנו בהקשר לכך, כי השניים הכינו היטב את התפרצות המרידה, כש"לפתע" נמצאו, נשלפו, כלי נשקם מוכן לשימוש המרדני, וכי צעירים רבים נספחו לשורות המורדים, כשכל זאת מעיד על הכנת המרידה ותכנונה מראש.
כאמור, מרכז המרידה התקיים והתנהל בעיר נהרדעא, שהיתה עיר-ואם של יהודי בבל, במרכז נהר פרת מול העיר הגדולה בשם נציבין, הרחק-הרחק בצפון בהתפצלותו המזרחית של נהר פרת.
ובכן, נסיבות למרידה ולהשתלטות היו אלה: הנהגה היתה, יכולת פיזית-צבאית התקיימה ואף למרידה נודעו מטרות ברורות. ומה שנותר היה הצד המימוני, דהיינו מימון כל הפעולות הנ"ל. ועוד זאת נאמר כי אין להוציא מכלל אפשרות כי הדחף והמניע הבולט למרידת האחים, מעבר לצדדים המדיניים, החברתיים והאישיים – נקמה על פיטורם, היה ללא ספק ההיבט הכלכלי. כלומר הרצון להשתלט, פשוטו כמשמעו, על המרכז הכספי של יהודי בבל בנהרדעא, שם הצטברו הכספים והמתנות שתרמו יהודי בבל לטובת המרכז בירושלים.
כיצד איפוא, וזו נקודה חשובה מאד, יכלו צמד האחים לממן את היקף מרידתם ויתירה מזו, להקים באזור מין מבנה מדיני עצמאי בעל גבולות מוגדרים, שיכול היה לתפקד תקופה די ממושכת יחסית?
ובכן, שמענו וקראנו כי על כל אזור ושטח עליו השתלטו צמד האחים הוטלו באילוץ תשלומים (מין "מס מלחמה מ'רצון'" כדי שיוכלו לממן את מטרות מבצעיהם, ורק כדוגמה נציין כי באותם אזורים בהם פעלו רועים מקומיים שהרביצו את עדריהם, הפעילו שני האחים דרישה מאיימת המגובה בכוח צבאי לממן, כך במפורש, את פעילותם, ולא בחלו באיום כי ישמידו את עדריהם אם לא יכניסו לקופת המרידה את הכספים הנדרשים.
הנה כי כן, התפרצות המרידה הנ"ל, היתה אולי-אולי מובנת על רקע הסיטואציה שאל תוכה כמו הוטלו שני האחים, אלא ש"עם האוכל בא התיאבון",אבדו האחים את לוז מטרתם ותביעותיהם והפכו לתאבי כוח, שלטון ובעיקר ממון.
מאיפה, אכן דומה, יכלו הנ"ל לממש את מטרותיהם? היה זה ברור כי הכספים הנ"ל לא הספיקו לסיפוק צרכי מדיניותם ומטרות הביצוע לכך. אז כיצד הצליחו איפה הנ"ל למלא את קופתם בכספים? הנחת היסוד שלי היא, מחד, עד כמה שהדבר עשוי/עלול להפתיע את הקוראים, ומאידך לאשר זאת על יסוד אופיים של האחים וכנראה גם על רקע הסתבכותם המוסרית כפי שנראה מיד בהמשך. ובכן, הנחתי היא, למרות השאלות שהיא מעלה ובכלל בהעדר תמיכה אינפורמטיבית מוצקה משהו להנחתי, ואף בהעדר תמיכה במקורות ההיסטוריים, כגון עדויות יוסף בן מתתיהו בחיבורו קדמוניות היהודים, כפי שצוטט לעיל. עם זאת הנני מתקשה להבין כיצד מרידתם הצליחה, לפחות בראשיתה, ללא התשתית הכספית להזנתה. אלא מאי? תחושה היסטוריוסופית, הבנת מציאות התפתחותה של מרידה, התמדתה וגיוס כל תומכיה ובפרט מן החקלאים מזה והרועים מזה, הביאו אותי להציג את הנחתי בנידון.
ושוב, בדחילו וברחימו אני מעלה את ההיפותזה הנ"ל, הגם שאין לכך ביסוס עובדתי וברור במקורות, והיא – ניצול הכספים המרובים שאולי-אולי השתלטו עליהם צמד האחים, חנילאי וחסינאי, בבחינת ניצול הכספים שהיו טמונים ומוטמרים בקופת האחים. ומניין הובא הכסף? לעניות דעתי מדובר, הגם שאין על כך "ראיית זהב" חותכת. מדובר בגזילת כספי התרומות ששולשלו על ידי הציבור היהודי באזור השליטה של העיר נהרדעא, והכוונה לדמי מחצית השקל שאמורים היו להישלח למקדש שבירושלים על ידי שליחי קודש מיהודה. ה"תנא דמסייע" לכך היתה העובדה שבממלכת בבל הקדומה נודעו שני מרכזים לאיסוף התמורות למקדש. האחת בנציבין הצפונית והשניה בנהרדעא, ששימשו כדברי המקורו הנ"ל כ"בתי אוצר", היינו כספות (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, י"ח 331-325).
ונפנה שוב אל המקור ההיסטוריוגרפי של יוסף בן מתתיה וסליחה ומחילה על הדרמטיזציה הבאה אותה נצטט מחיבורו הנ"ל של יוסף בן מתתיהו (י"ח 310 ואילך) ממש כתמיכת "תנא דמסייע" : "ועל היהודים שבמסופוטמיה, וביותר ליושבים בבבל, באה צרה נוראה שלא נפלה מכל פורענות שהיא ונעשה בהם הרג רב שלא סופר על שכמותו קודם לכן. לאחר שאספר הכל בפרוטרוט על עניינים אלה, ארצה גם על הסיבות שבגללן קרה אותו האסון (והכוונה לפרשה העגומה של צמד האחים חנילאי וחסינאי, שתוביל לתוצאות קשות לגבי יהודי נהרדעא). יש בבבל עיר (ושמה) נהרדעא … היא גם בעלת ארץ טובה ורחבה ומלאה אדם. יחד עם סגולות אחרות. אף אין היא נוחה להתנקשות אויב. הואיל וכולה מוקפת ואחוזה בתווך על ידי (נהר) הפרת ועל ידי חומות בנויות. ליד אותו סיבוב של הנהר שוכנת גם נציבין העיר. לפיכך בטחו היהודים בטבע המקומות האלה והפקידו כאן את (כספי) מחצית השקל (תרומות למקדש שבירושלים) … ואת כל שאר מתנות הקודש והשתמשו בערים האלה כבבתי אוצר. מכאן, בהגיע הזמן, נשלחו והועלו המתנות לירושלים, ורבבות בני אדם השתתפו במשלוח הכספים הואיל ופחדו מפני מעשי השוד של הפרתים, שבבל היא להם למס עובד".
קטעים אלה מצביעים על חוסנו של המקום והזהירות הבטחונית שנקטו התושבים היהודים לטובת שיגור בטוח של כספי התרומות למקדש שבירושלים, ודווקא שם התרחש האסון שגרמו לו צמד האחים חסינאי וחנילאי.
ואולי דווקא מופיעים קטעים אלה אצל יוסף בן מתתיהו, ממש לפני הצגת מעשיהם של צמד האחים ואופיים השלילי, כדי להצביע על גודל האסון שהמיטו השניים על הקהילה היהודית בנהרדעא.
נכון שאין לי כל אפשרות להוכיח זאת, אך, הנחיצות הכספית מחד והעדר מקורות מימון מאידך, שהובילו, כך דומה את שני האחים לעשות בתרומות הטמורות ב"כספות נהרדעא" כעושים בתוך שלהם, ובכלל הטלת אימה על סביבתם … כל אלה יכלו לממן את מסע ההשתלטות שלהם באזור.
"תנא דמסייע" נוסף מצוי להנחתי באופיים הקשה, האכזרי, התאב בצע … שהתגלם במעשיהם ובפעילותם של צמד האחים, כזה שלא בייש את גדולי העבריינים. הללו, שני האחים, זכו במתנות שונות מידי המלך הפרתי ארטבנוס השלישי ובכללן משרות כבוד מנופחות ואף מדיניות, שתלטניות. סופו של דבר הפכו צמד האחים לתאבי בצע כסף ותשורות שונות מידי בית המלוכה הפרתי, נתפסו כבעלי תאוות אנטי-מוסריות שונות. וסופם, כמו עונש על מעשיהם, שאחד מהם – חסינאי הורעל למוות וחנילאי הוצא להורג בפקודת מיתרידתס השליט הפרתי
לפני סיום רשימתי זו ראוי שוב לציין כי מעבר למידע הנ"ל שהובא אצל יוסף בן מתתיהו, לא נמצא כל הד, רמז, אמירה וכיוב' בספרות חז"ל, לקולא או לחומרא, בעניין שנידון כאן לפנינו, ובהנחה שהסיפור הנ"ל אכן התרחש במציאות, ניתן לשער שזכרונו נמחק, "הומחק" מספרות חז"ל והמבין יבין …
נותר לנו עניין פעוט אולי, בהקשר לנושא הנידון, ואולי לא, לבחון את משמעות שמותיהם של מנהיגי המרד, קרי חסינאי וחנילאי, מה שיוסף בן מתתיהו אינו בוחן ובודק זאת. ובכן, על פי הנומנקלאטורה והאונומסטיקה של שמות יהודי בבל, של חברי הקהילות היהודיות בבבל, אנו מוצאים, לצד השמות העבריים לא מעט שמות זרים כגון דימי, ברונא, גידל, באלי, ביזנא, זביד, מדפתי ועוד רבים כמותם, מה שמצביע על התופעה החברתית, ההתערותית, הלינגוויסטית, של אימוץ שמות מקומיים, טיפוסיים – בבליים. ואולי זה מה שמצביע על מקור שמותיהם של חסינאי וחנילאי. ואולי, אם נבקש להתחקות אחר דמיון כלשהו לשמות מקראיים, דומים משהו, כגון חנן מגיבורי דוד, חננאל, חנניה … ואולי חוסן בזיקה לחסינאי, נוכל להיוושע בנידון, ואולי אולי בכלל המקור הינו בבלי, ללא כל קשר למקור המקראי, אלא פשוט תוצר אסימילטיבי הגיוני להתערות בסביבה הזרה, הנוכרית?
וממש בסיום מאמרנו זה ולמען "אלת ההיסטוריה", הלא-היא קליאו האגדית, אחת מתשע המוזות במיתולוגיה היוונית, ראוי לציין כי ישנם חוקרים המטילים ספק באמינות הסיפור הציורי של מרד האחים והקמת ממלכתם ומייחסים לו יסודות מיתולוגיים-עממיים בבליים, אולי, ויש הרואים בסיפור חזות אמיתית של התרחשות היסטורית קדומה ואולי על בסיס האימרה הסימבולית כי "הכוח משחית", או : "… מאז שגורשנו מגן העדן …", שעשוי להתנהל עד ימינו אנו ולאל פתרונים ….
