שיתוף פעולה בין־לאומי מצא שוב כי היקום המקומי מתפשט מהר יותר מכפי שחוזה המודל הקוסמולוגי הסטנדרטי, ואולי רמז לפיזיקה חדשה
אחד הוויכוחים הגדולים בקוסמולוגיה המודרנית קיבל כעת חיזוק נוסף. שיתוף פעולה בין־לאומי של אסטרונומים פרסם מדידה מדויקת במיוחד של קצב התפשטות היקום המקומי, ומצא שוב ערך גבוה יותר מזה שמתקבל מחישובים המבוססים על היקום הקדום. המשמעות היא שמתח האבל, הפער המתמשך בין שתי שיטות המדידה המרכזיות של קבוע האבל, אינו נעלם — אלא דווקא מתחדד.
המחקר החדש, שפורסם ב־10 באפריל 2026 בכתב העת Astronomy & Astrophysics, בוצע בידי שיתוף הפעולה H0 Distance Network. החוקרים דיווחו על ערך של 73.50 פלוס־מינוס 0.81 קילומטרים לשנייה למגה־פרסק, בדיוק של מעט יותר מאחוז אחד. זהו אחד האומדנים הישירים המדויקים ביותר שנמדדו עד כה עבור קצב ההתפשטות של היקום המקומי.
כדי להבין את חשיבות התוצאה צריך לחזור ללב המחלוקת. כיום קיימות שתי דרכים עיקריות למדוד את קצב התפשטות היקום. האחת מבוססת על מדידות ישירות של מרחקים לכוכבים ולגלקסיות ביקום הקרוב יחסית. השנייה משתמשת בקרינת הרקע הקוסמית — האור הקדום שנותר מהיקום הצעיר — כדי לחשב מה אמור להיות קצב ההתפשטות כיום לפי המודל הקוסמולוגי הסטנדרטי. אילו המודל היה שלם והמדידות היו מתלכדות, שתי השיטות היו אמורות לתת את אותה תשובה. בפועל זה לא קורה: המדידות המקומיות נוטות להצביע על ערך של כ־73, בעוד שהחישובים מהיקום הקדום נותנים בדרך כלל 67–68.
הפער המספרי הזה אינו גדול מאוד במבט ראשון, אך הוא גדול בהרבה ממה שאפשר להסביר כרעש סטטיסטי רגיל. לכן הוא מכונה “מתח האבל”, והוא נחשב בשנים האחרונות לאחת הבעיות המטרידות ביותר בקוסמולוגיה. השאלה היא האם מדובר בטעות סמויה באחת משיטות המדידה, או ברמז לכך שמשהו בסיסי חסר בהבנתנו את היקום.
אחד ההישגים המרכזיים של המחקר החדש הוא לא רק הערך שהתקבל, אלא הדרך שבה הושג. במקום להסתמך על שיטה אחת בלבד, החוקרים בנו “רשת מרחקים” שמחברת כמה שיטות חופפות למדידת מרחקים ביקום המקומי. בין השאר נכללו במדידה משתנים קפאידיים, כוכבי ענק אדומים בעלי בהירות ידועה, סופרנובות מסוג Ia וסוגים מסוימים של גלקסיות. הרעיון הוא ליצור כמה מסלולים עצמאיים לאותה תוצאה סופית, וכך לבדוק האם מקור הפער טמון בשגיאה של שיטה אחת בלבד. לפי תוצאות המחקר, גם כאשר מסירים מן החישוב שיטות בודדות, הערך הסופי כמעט שאינו משתנה. במילים אחרות, קשה יותר ויותר לטעון שהבעיה נובעת מתקלה מקומית או מהטיה בשיטת מדידה אחת.
החוקרים מסיקים כי ההסברים שמטילים את כל האחריות על שגיאה מקומית אחת נעשים פחות סבירים. אם המתח אמיתי, ייתכן שהוא מצביע על פיזיקה שמעבר למודל הקוסמולוגי המקובל. אפשרות כזו עשויה לכלול, למשל, תיאור לא שלם של האנרגיה האפלה, קיומם של חלקיקים חדשים או צורך בשינוי מסוים בהבנת הכבידה בקנה מידה קוסמי. המחקר עצמו אינו מכריע בין ההסברים הללו, אך הוא מצמצם את מרחב התמרון של מי שמקווים שהבעיה תיעלם באמצעות תיקון טכני קטן.
לצד המשמעות המדעית, למחקר יש גם חשיבות קהילתית ומתודולוגית. הוא צמח מתוך מאמץ רחב של הקהילה האסטרונומית, שהחל בסדנה בינלאומית שנערכה בברן במרץ 2025, ומאחד תצפיות שנאספו לאורך עשרות שנים למסגרת אחת שקופה ונגישה. בנוסף, הנתונים והשיטות נפתחו לשימוש הקהילה, כך שמדידות עתידיות יוכלו להיבנות על אותה תשתית ולבדוק אם הפער ייסגר או דווקא יתחזק.
אם אכן מדובר בסימן לכך שהמודל הסטנדרטי של הקוסמולוגיה אינו שלם, אז “מתח האבל” אינו רק מחלוקת על מספר. הוא עשוי להיות אחד הרמזים החשובים ביותר לכך שהיקום עדיין שומר כמה סודות בסיסיים מאוד לעצמו.
עוד בנושא באתר הידען:
