חוקרי אוניברסיטת חיפה מצאו כי גם במאות העשירית עד השמינית לפני הספירה, בשיא העימותים בין ממלכת ישראל לממלכת ארם, המשיכו רועי צאן לנוע עם עדריהם בין אזורי מרעה פתוחים, כולל אזורים מרוחקים מעבר לסביבת חצור
גם בתקופות של עימותים צבאיים ושינויים בגבולות שנקבעו בין ממלכת ישראל לממלכת ארם בתקופת הברזל ב', מהמאה העשירית עד המאה השמינית לפני הספירה, נמשכו חיי היום־יום של רועי הצאן והחקלאים באזור כמעט ללא הפרעה, כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת חיפה שפורסם בכתב העת המדעי PLOS ONE. המחקר נערך באתר תל חצור שבגליל העליון, אשר שימש נקודת מפגש ישירה בין שתי הממלכות ומגלה כי הגבולות המדיניים לא נתפסו כמחסום שאסור לחצות, אלא נותרו חדירים וגמישים. "הממצאים שלנו מראים שתנועת העדרים לא הוגבלה אפילו בתקופות של מתיחות צבאית גבוהה. הנתונים משנים את מה שחשבנו על הגבולות הקדומים ומראים שהם היו חדירים ובעלי אופי מקומי, שאפשר לאנשים הפשוטים להמשיך בשגרת חייהם", אמרה ד"ר שלומית בכר, מאוניברסיטת חיפה, מעורכות המחקר, המנהלת חפירה בתל חצור.
במהלך המאות עשירית-שמינית לפני הספירה עברה החברה בדרום הלבנט שינויים פוליטיים וחברתיים גדולים. ממלכות טריטוריאליות, כמו ממלכת ישראל וממלכת ארם דמשק, התבססו ונאבקו זו בזו על שליטה אזורית, כשהן בונות מוסדות שלטון ומבצרות גבולות. מחקרים רבים בחנו את תפקוד הערים, הפולחן והמאבקים בין האליטות השלטוניות, אך ההשפעות הישירות של העימותים וקווי הגבול על חיי היום־יום של האוכלוסייה נותרו עלומות. במחקר הנוכחי ביקשו פרופ' שריל מקרביץ' ד"ר בכר ופרופ' נמרוד מרום, מבית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, והדוקטורנטית שרה מרטיני, מאוניברסיטת ייל, לבדוק האם קווי הגבול בין הממלכות הגבילו את תנועת הרועים ואת הגישה לשטחי מרעה, שהיו הבסיס הכלכלי לקיום הקהילות הכפריות ולתמיכה בשלטון.
חצור בעמק החולה שימשה נקוד חיכוך
כדי לבדוק את השפעת הגבולות והעימותים על תנועת הרועים והעדרים השתמשו החוקרים בשיטות אנליטיות מתקדמות שמאפשרות לזהות דפוסי מרעה ותנועות עונתיות של בעלי חיים. הם אספו וניתחו שיניים של עדרי צאן, בעיקר כבשים ועיזים, שנמצאו בחפירות האוניברסיטה העברית בתל חצור שבעמק החולה, אזור ששימש נקודת חיכוך ישירה בין ממלכת ישראל לממלכת ארם. בעזרת ניתוח איזוטופים יציבים בשיניים של עיזים וכבשים, כולל מדידות של היסודות הכימיים: סטרונציום, חמצן ופחמן, הצליחו החוקרים לשחזר את המקומות שבהם רעו העדרים לאורך השנה. השיטה אפשרה לזהות אם בעלי החיים הוגבלו לשטחי מרעה סמוכים ליישוב או נדדו גם לאזורים מרוחקים יותר, כמו רמת הגולן, ובכך להבין עד כמה הגבולות המדיניים היו חדירים בפועל ואיך השפיעו באמת על חיי היום־יום של הקהילות הכפריות.
מתוצאות המחקר עולה כי תנועת הרועים ועדרי הצאן לא הוגבלה גם בתקופות של מתיחות צבאית בין ממלכת ישראל לממלכת ארם. הנתונים הראו שבעלי החיים רעו הן בשדות ובשטחי המרעה הקרובים לתל חצור והן בשטחים רחוקים יותר, בהם אזור רמת הגולן שנחשב אז לנקודת חיכוך בין הממלכות. על פי הממצאים נותרו שטחי המרעה פתוחים ונגישים, והחיים הכלכליים בשטחי הגבול התנהלו כמעט ללא הפרעה. "התוצאה המפתיעה היא שלמרות המלחמות והמאבקים בין האליטות, הרועים והחקלאים בשטח הצליחו להמשיך לנדוד עם העדרים ולקיים חיי יום־יום כמעט רגילים. זה מעיד על הסכמות מקומיות, קשרים בין קהילות ושיתופי פעולה שלא תמיד ניכרים במקורות ההיסטוריים, אבל הם אלה שאפשרו לאנשים הפשוטים להתקיים גם כשהגבול הפוליטי השתנה סביבם", סיכמה פרופ' מקרביץ'.
החוקרים סבורים כי ממצאי המחקר מעניקים נקודת מבט חדשה על האופן שבו גבולות קדומים תפקדו בפועל, ויכולים להאיר גם שאלות עכשוויות על תפקוד גבולות באזורים כפריים.
עוד בנושא באתר הידען:
