מטה אלוהי בעל עיטורים מפתיעים מלפני כ-3,200 שנה נחשף במקדש כנעני בתל לכיש

בחפירה שבוצעה על ידי פרופ' יוסי גרפינקל וצוותו מהמכון לארכאולוגיה באוני' העברית במקדש כנעני בתל לכיש נמצא חפץ בעל חשיבות דתית עצומה, שהיה מוחזק בידו של פסל האל שניצב בקודש הקודשים במקדש. המחקר הארכאולוגי הוביל לפרסום מדעי בכתב העת 'Antiquity'

קיומם של פסל אלים בגודלם הטבעי מתועדים היטב במקורות היסטוריים ודתיים, ובייצוגים אמנותיים, אולם כמעט אף פסל לא שרד בצורה מושלמת בלבנט למרות שנחפרו יותר ממאה מקדשים ברחבי האזור. גם אם נבחן את כל המקדשים שנחפרו ברחבי המזרח הקדום כולו (כולל איראן, מסופוטמיה ואנטוליה), באתרים שמתוארכים החל מהאלף הרביעי לפני הספירה ועד אמצע האלף הראשון לפני הספירה, רק פסל ממקדש אישתר (Temple of Ishtar) מהעיר מארי שבסוריה הקדומה נחשב כפסל בגודל טבעי של ישות אלוהית שנמצא שלם. יכולות להיות לכך כמה סיבות. ראשית, הפסלים היו עשויים מעץ וחומרים מתכלים אחרים, ולכן עשויים להתפורר לאורך זמן. שנית, הם היו מכוסים בזהב, באבנים יקרות ובבד יקר, וכך היו הראשונים שנבזזו כאשר נכבשה או הושמדה עיר. שלישית, העבודות הארכאולוגיות המוקדמות נערכו עם מאות פועלים ומעט מאוד תשומת לב שהוקדשה למיקום המדויק של כל חפץ, שלעיתים נשבר במהלך החפירות.

וכך, במשך מעל ל-130 שנות חפירה באזור המזרח התיכון, כמעט שלא נחשפו פסלים ו/או חפצים אלוהיים בגודלם הטבעי ובשלמותם. כעת, בזכות מחקר דקדקני באתר ארכאולוגי וניתוח קונטקסטואלי ואיקונוגרפי, הצליח ראש החוג והמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, פרופ' יוסי גרפינקל, לאתר חפץ מקודש שלם במקדש כנעני בתל לכיש שאותו הוא חוקר לאחרונה – מקדש שפעל בסביבות שנת 1,150 לפנה"ס (לפני כ-3200 שנה).

במחקר מדעי שנערך בהובלת פרופ' גרפינקל ופורסם בשבוע שעבר בכתב העת הארכאולוגי 'Antiquity', נחשפה תגלית מסקרנת מקודש הקודשים שבמקדש – חפץ אלוהי עשוי ברונזה ומצופה כסף נמצא בשלמותו ובצורתו המקורית. גודלו של הפריט 112 מ"מ על 42 מ"מ. בסיסו של החפץ צר וגופו רחב. בסמוך אליו נמצאו גם שתי צלמיות (פסלים קטנים) של אל כנעני לוחם, כנראה האל בעל. מי שמביט בחפץ לפני שעבר ניקוי ושימור על ידי מרים לביא במעבדת השימור של המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, עלול לחשוב כי מדובר בממצא חסר כל ערך, אולם בשל הימצאו של החפץ בקודש הקודשים של המקדש הכנעני בתל לכיש ולידו שני פסלוני האלים, הסיקו החוקרים כי מדובר בחפץ פולחני בעל חשיבות דתית רבה. יש לציין כי על החפץ רוקעו עיטורים שונים – 64 נקודות הפרושים לארבעה אזורים שונים, עיגול גדול וקווים ישרים שמקיפים חלק מהנקודות.

פריצת דרך בהבנת החפץ מלכיש התאפשרה על ידי השוואתו לצלמית מתקופה זאת, המוכרת מחפירות העיר הכנענית בתל מגידו. בצלמית זו, העשויה מברונזה ומצופה זהב, נראה אל יושב ומחזיק בידו חפץ מיניאטורי ששרד בשלמות – שהיה זהה בצורתו לחפץ הגדול שנתגלה בלכיש. צלמית זאת נמצאת עכשיו במכון המזרחני של אוניברסיטת שיקגו, שחפר במגידו בתקופת המנדט הבריטי. הפריט ביד הצלמית לא עורר עניין מיוחד בקרב החוקרים, אבל כעת צולם במיוחד לצורך השוואה מול התגלית החדשה בלכיש, ולמרבה ההפתעה נמצא כי הופיע עליו עיטור של נקודות, עיגול גדול וקווים ישרים, ממש כמו בפריט מלכיש. חפץ דומה מאותה תקופה התגלה גם בחצור, בהקשר פולחני, אבל העיטור שלו היה שונה, וכלל כנראה מספר נחשים ופני אדם.

הצלמית ממגידו מעידה שהממצא מלכיש הוא חלק מפסל אל בגודל טבעי, כשפסל זה החזיק בידו את החפץ הנידון. במסורת המקראית חפץ כזה נקרא "מטה אלוהים". על חשיבותו הגדולה של המטה ניתן ללמוד מכך שהוא מצופה כסף בלכיש, ומצופה זהב במגידו.

העיטורים על גבי שני החפצים מלכיש וממגידו אינו ברור דיו לפרופ' גרפינקל ומהווים עבורו חידה. "המשמעות של דפוס מורכב זה לא עדיין ברור לי", כתב פרופ' גרפינקל במאמרו. "לעיתים נדמה לי שהריקוע בלכיש דומה לדמות אנושית עם ראש גדול, שתי זרועות אלכסוניות ופלג גוף תחתון סכמטי בעל שתי רגליים. אולם פרשנות זו אינה משכנעת לחלוטין, וייתכן שלתבנית זו אין משמעות פיגורטיבית כלל, אלא מייצג איזשהו סמל אסטרונומי או מאגי. גם הקישוט במגידו אינו ברור, ותומך במסקנה כי עיטור זה אינו פיגורטיבי".

באופן כללי, פרופ' גרפינקל לא חסך במילים כדי לתאר את התרגשותו מהתגלית בלכיש: "לכזה חפץ מתכוונת המסורת המקראית כשהיא מתארת את משה מבצע ניסים. משה הצליח לבצע ניסים, יכולת אלוהית ייחודית, כאשר לקח את מטה האלוהים בידו (שמות ד, כ). בלעדי המטה הוא לא יוכל לבצע את מעשי הפלא האלה, אבל המטה נותן לו יכולות אלוהיות. עליונותו של משה נבעה לא ממעשה כישוף כמו לחש או תנועות גוף, אלא מעצם החזקת שרביט האל בידו".

עוד לטענת פרופ' גרפינקל, הצלמיות והמטה שנמצאו בלכיש מצטרפים לממצאים דומים שנמצאו באתרים ארכאולוגיים דוגמת מגידו וחצור, שמשרטטים יחד, בצורה טובה יחסית, את דמויות האלים הכנעניים שרווחו בארץ לפני הופעת בני ישראל. ייתכן שבני ישראל קיבלו מהכנענים תפיסות פולחניות, והאמינו כי המנהיג האלוהי חייב להשתמש במטה מקודש כדי לבצע ניסים.

המטה נחשף בתוך המקדש, באמצע הקיר הצפוני של המבנה. המקדש סבל במהלך השנים מסחף שפגע מאוד בצד המזרחי ובצד הצפוני, אך הודות לתוכנית סימטרית ניתן היה לשחזר אותו בשלמות ושטחו היה כ-300 מ"ר. במקדש נמצאו גם כמויות גדולות של חרוזים, כלי נשק וחפצי זהב שונים. ייתכן שממצאים אילו היו אף הם חלקים מפסל האל הגדול, שהתפורר או נבזז.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

• ילד גילה בטיול לוחית נדירה בת 3500 שנה שעליה חרוטות דמות שובה ושבוי
• חוקרים מהאוניברסיטה העברית, מרשות העתיקות ומאוניברסיטת מק-קווארי בסידני: "מצאנו את צקלג המקראית"
• מגדל תצפית מימי חזקיהו המלך נחשף בחפירות ארכיאולוגיות של חיילי בסיס הצנחנים בדרום הארץ