הסיפור שלא התרחש – אך עיצב זהות של עם ודתות שלמות. מאמרים שפורסמו באתר הידען לאורך השנים
הסיפור המכונן שהפך למיתוס מאחד
יציאת מצרים היא הרבה יותר מאשר סיפור תנ"כי. היא נתפסת כיסוד מוסרי, תיאולוגי וחברתי – קו פתיחה שדרכו התחולל מעבר דרמטי מאנרכיה לעיר אלוהים, מגלות לייעוד. מדובר לא רק בנרטיב לאומי, אלא בתשתית המוסרית של התודעה היהודית. עם השנים הפכה "יציאת מצרים" לדימוי אוניברסלי של שחרור מעבדות, שנטמע גם בתרבות הנוצרית והאיסלמית.
אבל ככל שנבחנים הנתונים ההיסטוריים, כך מתברר שמדובר באירוע שאין לו שום אחיזה ראייתית. אין כל זכר ביצירה המצרית הקדומה למשה, לשעבוד העברים, למכות מצרים או לחציית ים סוף. חוקרים רבים, כולל אלה שסוקרו באתר הידען, מצביעים על כך שאין עדות ארכיאולוגית לקיומו של עם ישראל כקבוצה מגובשת במצרים – קל וחומר ליציאה המונית משם.
📖 לא יצאנו ממצרים – יגאל בן-נון, אפריל 2024
יצירה כוהנית או מיתוס עממי?
בכתבות שהתפרסמו באתר מודגם כיצד סיפור יציאת מצרים נראה יותר כעריכה מאוחרת של חומרים מגוונים ולא כסיפור היסטורי אחיד. עורך מאוחר איגד מסורות שונות – חלקן מממלכת יהודה, אחרות מממלכת ישראל – חלקן כתובות בסגנון כוהני, ואחרות בלשון עם. נרטיבים אלו אוחדו לעלילה אחת, תוך סתירות פנימיות רבות. לדוגמה: גרסאות שונות למספר השנים במדבר, לחוקים שניתנו בהר סיני, ואף לשאלה אם בני ישראל היו בכלל עבדים או מתיישבים.
תהליך זה של גיבוש מיתוס מורכב ממגוון קולות ואינטרסים תרבותיים שיקף ככל הנראה את שאיפת הכוהנים בבית המקדש בירושלים לבסס את שלטונם הרוחני, תוך בניית עבר מכונן בדמות "מעשה אלוהים". המיתוס לא תיעד את העבר – הוא ברא אותו.
📖 מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל – יגאל בן-נון, אפריל 2024
מספרים שאינם מתקבלים על הדעת
כיצד ניתן להאמין שהלכו במדבר מעל לשני מיליון בני אדם, 40 שנה, בלי שיישאר כל ממצא ארכיאולוגי? בכתבה נוקבת שפורסמה באתר מוצגים המספרים המופרכים שמופיעים בתנ"ך – 600,000 גברים לבד מנשים וטף. מעבר לקושי הלוגיסטי הקיצוני (אספקת מים, מזון, מחנות) – גם הממצאים הקרקעיים מראים שלא הייתה נוכחות מסיבית כזו במדבר סיני באותה תקופה.
זהו אחד הנדבכים החזקים ביותר בקריסת ההנחה שמדובר בסיפור היסטורי. לא רק שמדובר במספרים שאינם הגיוניים – הם גם עומדים בסתירה מוחלטת למה שאנו יודעים על האוכלוסייה המצרית והכנענית באותה תקופה.
📖 המספרים שלא יאמנו – אבי בליזובסקי, אפריל 2009
מוצא חיצוני או מקומי?
סיפור יציאת מצרים נתפס כתיאור של מוצא “אלוכטוני” – חיצוני – של בני ישראל. אולם בחלקים אחרים בתנ"ך מופיעים רמזים למוצא “אוטוכטוני” – פנימי – לפיו בני ישראל הם תולדה של התפתחות תרבותית בתוך כנען ולא מהגרים. המתח בין שתי המסורות הללו מבטא ויכוח תיאולוגי עמוק, והעובדה ששתיהן נכללו בטקסטים המקראיים מעידה על ויכוח פנימי קדום: האם עלינו לראות בעצמנו ילידים או מהגרים? “כובשים” או “נבחרים”?
הגרסה שגוברת, ככל הנראה בזכות השליטה הכוהנית במקדש ובטקסט, היא זו של היציאה – הקושרת את זהות העם בגאולה ניסית, לא בזכות שורשים גיאוגרפיים. זה אינו רק סיפור, אלא מסגרת מוסרית שמאשררת את סמכותם של מנהיגים דתיים כמתווכים בלעדיים של האמת.
📖 מסורת אלוכטונית – יגאל בן-נון, אפריל 2024
הסיפור ההפוך: כשהמצרים האשימו את היהודים
באחד הטוויסטים ההיסטוריים המרתקים ביותר, סופרים מצריים מהתקופה ההלניסטית הפכו את סיפור יציאת מצרים על פניו. בכתבים שנכתבו במאה השלישית לפנה”ס, ככל הנראה על-ידי מלומדים אלכסנדרוניים, טענו הכותבים כי היהודים לא היו קורבנות – אלא התוקפים. הם תיארו אותם כנושאי מחלות, מסוכנים חברתית, שהוצאו ממצרים לטובת ניקיון המדינה.
הכתבים הללו הפכו, כך נטען בראיון שפורסם באתר, לבסיס אידיאולוגי לאנטישמיות עתידית. הם מיתגו את היהודים כעם נווד, בלתי נאמן, ולראשונה גם כחוטאים קולקטיביים. המשמעות ברורה: יציאת מצרים הפכה לזירת מאבק לא רק על זיכרון – אלא על דמותו של העם היהודי כולו בעיני העולם.
📖 המקום והזמן שבהם נולדה האנטישמיות – ראיון באתר, אפריל 2024
ומה בכל זאת מצאו? – בין משמעותית להיעדר
שאלת "מה בכל זאת מצאה הארכיאולוגיה?" היא לא רק טכנית – היא עוסקת במהות: האם לאפשר שמאוחורי המיתוס עומד גרעין מציאותי, או שמא מדובר בבדיה שניזונה מהשפעות תרבותיות וסמליות? התשובה המתגבשת מממצאים שנאספו בעשרות שנות מחקר אינה חד-משמעית, אך הנטייה הברורה היא להפריד בין עיקר מצרית אמיתית ומוכחת. סיפור על גלות המוני שלא נתמך כלל .
באתרים רבים בארץ כנען – מגידו, תל גזר, תל לכיש, תל אפק, בית שאן ואחרים – נחשפו שכבות ארכיאולוגיות מתקופת הברונזה המאוחרת המעידות על נוכחות מצרית רשמית. נמצאו פסלים, חותמות, כלי חרס נוסח מצרי, ואף מקדים שמכילים סמלים דומים לאלה של הדת המצרית. אלו משקפים שליטה או עיקר מצרית, אך אין בהם רמז לסיפור על עבדות, מרד, או יציאה ממצרים.
.אחת התגליות הבולטות היא הקבר הכנעני בעמק יזרעאל מהמאה ה-14 לפנה"ס ובו חפצי קבורה מצריים . ממצא זה מחזק את ההנחה בדבר קשרי מסחר ומעמד גבוה בין האליטות המקומיות למצרים.
ממצא חשוב נוסף הוא כתובת מרנפתח המתוארכת לשנת 1207 לפנה"ס. זו הכתובת המצרית הקדומה ביותר שמזכירה את "ישראל", אך יש קשר של קבוצת טקסט שיושבת בכנען – לא של עם שברח זה עתה ממצרים. השם מופיע כישות את הצבא המצרי, מה שמער ישראל עוד יותר את סיפור השחרור בזמן" במדבר?
מעבר לכך, הפפירוסים נמצאים באי יב (Elephantine) שבמצרים הדרומית – עדות נדירה לקהילה יהודית פעילה מהמאה ה-5 לפנה"ס – מתארים קבוצת יהודית עם כך בית מצב משלה, נוהגת להקריב קורבנות ומציינת חג הפסח. הטוענים שהמיתוס נבנה רק במאות שלאחר הוא, ככלי אחיד בעיצוב זהות לאומית במצבים של שבר.
בנוסף, סמלים מצריים חדרו לתוך התרבות היהודית הקדומה בצורה מרתקת: המבנה של המשכן ושל הארון מזכיר אסתטיקה מצרית מובהקת. דימויים כמו הכרובים, עגל הזהב, חוקי טומאה וטהרה, וכיבוד לוחות הברית מזכירים מוטיבים דתיים מצריים. הדבר מחזק את ההנחה שליהדות הקדומה הייתה תודעה תרבותית מצרית עמוקה –– אך שוב, לא מתוך טראומת עבדות, אלא ממגע ממושך ושקול.
📖 תגלית מצרית בגליל – אבי בליזובסקי, אפריל 2014
עוד בנושא באתר הידען:
3 תגובות
כתבה רדודה שמסתמכת על היסטוריון מפוקפק בן-נון . צא ולמד כתובות של פרעוני מצרים. הידעת שאחד ממלכי החיקסוס היה יעקב . הידעת שבעבר הירדן המזרחי היה שבטים עובדי האל "יהו" . כל התיאוריה המזוייפת שהעברים מוצאם מכנענים מקדמת השקפות פוליטיות .
כתבה מעניינת, אבל מתקבלת תחושה שנכתבה על ידי LLM ואמליץ להיזהר מכך כל סגנון כתיבה זו חתימה שהקורא מחפש.
האמת שאיש אחד בלבד יצא ממצרים והגיע לכנען רק בעקבות טעות בניווט