יציאת מצרים: המספרים שלא יאמנו

בשמות יב' פסוק 37 נכתב במפורש "ויסעו בני-ישראל מרעמסס סכתה כשש-מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף" * היו שחישבו שעם הנשים, הטף, הקשישים והערב-רב עלה מספרם של היוצאים ממצרים על 3 מיליון. האמנם הדבר בכלל הגיוני? שואל בראין פאלמר

משה והסנה הבוער. מתוך הסרט 'עשרת הדברות', 1956. לפי ויקיפדיה מדובר בתמונה חופשית
משה והסנה הבוער. מתוך הסרט 'עשרת הדברות', 1956. לפי ויקיפדיה מדובר בתמונה חופשית

ראו גם: התנך כהסטוריה

מספרים נועדו הן להרשים והן לבלבל אנשים רבים. משום שהמספרים נעדרי תוכן רגשי, ומכיוון שהם רק מייצגים סימבוליים של דברים מציאותיים כמו מכוניות במגרש חניה או בני אדם במשחק כדורגל, המספרים נוטים להתפס כעדות בלתי מוטית לעובדות שאינן ניתנות לערעור. בני אדם מאמינם במספרים ואולם מספרים עלולים להטעות. באמצעות מספרים ניתן להשפיע. בראין פאלמר, כותב מאמר מדעי ארוך ומפורט אליו הגעתי מהערך יציאת מצרים בויקיפדיה האנגלית. הנה ציטוטים אחדים מהמאמר:

האנשים האדוקים בדתם סבורים כי יש לקבל את כל טענות התנך ללא פקפוק, משום שלא יכול להיות בספר קדוש כזה טעויות. מרבית המאמינים סבורים כי התנ"ך נכתב בידי יצור עליון, דברי אלוהים חיים. לפיכך אם מופיע בכתובים נתון כלשהו, הוא אמיתי. ולפיכך אם התנך קובע כי היקום כולו נברא בתוך ששה ימים, זה חייב להיות נתון הסטורי. אם התנ"ך טוען שמבול כיסה את כל כדור הארץ וחסיל את כל היצורים החיים פרט למספר נציגים מכל מין בתיבה קטנה, זה בדיוק מה שקרה בין אם המדע מביא עדויות התומכות בטיעון ובין אם לא. אם התנ"ך (הברית החדשה במקרה זה) מספר לנו על אדם שמת על הצלב וחזר לתחיה כעבור שלושה ימים, המאמינים לא רואים סיבה לפקפק בכך.

באותה מידה, אם התנ"ך מספר את הסיפור על יציאה המונית של עבדים מאיזור דלתת הנילוס בעקבות סדרת אותות נסיים מאל כל יכול, ואם התנ"ך מציב מספרים וקובע כי מדובר בכמעט 3 מיליון בני אדם מרבית המאמינים אפילו לא מעלים על דעתם שמספר זה יכול להיות הגזמה פראית או לא נכון היסטורית בדרך כלשהי. אחרי הכל, התנך הוא יצירתו של אלוהים שאינו יכול לטעות ואין לו שום סיבה להגזים רק כדי להוכיח נקודה או לקדם אג'נדה. לא חשוב מיהו האל, כאלוהים צריכה להיות לו מידה כלשהי של יושרה.

אם התנך טוען ששלושה מיליון בני אדם שוחררו מהעבדות במצרים בעבר הרחוק, זה מה שהאל התכוון לומר. אם יש שגיאה כלשהי בקריאת התנך, היא נמצאת בהבנה של בני האדם את הכוונה האלוהית, לא להפך.

לפני למעלה מ-300 שנה הבין קורא ביקורתי של הטקסט התנכי כי ישנן בעיות עצומות בסיפור אודות יציאת מצרים, אם רוצים לקרוא את הנרטיב כעדות פשוטה לעובדות היסטוריות. הרמן סמואל רימארוס, פילוסוף גרמני מהמאה ה-18 כתב: "בקריאת ההיסטוריה של משה והתקופות העוקבות ראינו כי לכותב אין אינטלקט ואין לו כל בעיה להמציא נסים ושהקורא נדרש לפחות אינטלקט כדי להאמין בהם. בתוך שלוש שעות ובלילה אפל הוא (כותב הנרטיב) מוציא 3 מיליון גברים נשים ותינוקות, זקנים וחולים, פסחים ועוורים, אוהלים ורהיטים, עגלות ותבואה, שלוש מאות אלף שוורים, שש מאות אלף כבשים, בבטוחה מעל קרקעית הים שעמוקה לפחות כמייל אחד, קרקעית המכילה עשב ובוץ בצד אחד וחול ושברי אלמוגים בצד השני, דבר מדהים. אין לו שום בעיה אפילו להרהר האם הדבר אפשרי. הוא מתאר לעצמו שניתן לבצע פעולה כזו במשמרת לילה בודדת.

מרבית הקוראים המודרניים של הטקסט שאינם מוטים לטובת התנך כספר קודש, עקבו אחר הרעיון של ריימארוס ודחו את ההסטוריות של הסיפור אודות עבדים עבריים שחיו במזרח דלתת הנילוס לפני כ-3,400 שנה. למרות הטיעון המנוגד של הדתיים, הסיפור כל כך מדהים שלא ניתן להאמין בו. ואולם כמה פונדמנטליסטים נסיבתיים, הן יהודים והן נוצרים עברו לטיעון כי הם מאמינים שהתנך מספר פרטים מדויקים אודות ימיהם הראשונים של בני ישראל כבני חורין, לאחר שיצאו מארץ גושן ועד לתום מסעם במדבר סיני במשך 40 שנה.

מכת צפרדע איור מאת SWEET MEDIA מתוך ויקיפידה
מכת צפרדע איור מאת SWEET MEDIA מתוך ויקיפידה

במיוחד מתמיהה העובדה כי בשמות יב' פסוק 37 נכתב במפורש "ויסעו בני-ישראל מרעמסס סכתה כשש-מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף"
כדי לחשב את כלל האוכלוסיה של העבדים המשוחררים שחיו במצרים, מתייחסים לגברים כבני עשרים ומעלה (גיל שירות צבאי). פרטים על נתוני אוכלוסיות אלה ניתנים בספר במדבר 1:1 כאשר אלוהים אומר כי הורה למשה לפקוד את בני ישראל שזה עתה יצאו ממצרים למדבר סיני. לפי הטקסט בספר במדבר פרק א' פסוק 47, הדבר התרחש ביום הראשון של החודש השני בשנה השניה לאחר צאתם ממצרים. וַיִּהְיוּ, כָּל-הַפְּקֻדִים–שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וַחֲמִשִּׁים. מז וְהַלְוִיִּם, לְמַטֵּה אֲבֹתָם–לֹא הָתְפָּקְדוּ, בְּתוֹכָם. נתונים אלה זהים כמעט ל"הערכות" המעוגלות שבספר שמות. כלומר 603,550 בני אדם.
ואולם נתון זה אינו כולל את הלוויים, שבט שנפרד משאר האוכלוסייה ונועד לשמש לעבודות הקודש, (חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל, דברים פרק ג'), כלומר המספר אינו כולל נשים, וכן זקנים וילדים משני המינים. חוקרים שביקשו לחשב את הנתונים לפי הנחה שמספר הנשים היה דומה למספר הגברים, ולפיכך מנתה האוכלוסייה של הצעירים של בני ישראל 1.2 מיליון בני אדם שעזבו את מצרים לאחר עשר המכות. המספר מוכפל אם מוספים את הקשישים וכן את הילדים משני המינים וכך מגיעים לכמעט 2.5 מיליון. הטקסט בספר שמות יב' פסוק 38 טוען כי מספר לא ידוע נוסף של בני אדם (ערב רב) עזבו גם הם את מצרים ביחד עם בני ישראל. לפי כמה הערכות, מספר הנוהרים אחר משה במדבר סיני היה כ-3 מיליון.

אם מספרים יכולים להטעות או לשמש למטרות שונות מאשר הצגת העובדות הדרך הטובה ביותר לדעת את האמת היא לחפור אחר האמת שמאחורי הנתונים באמצעות נתון שונה מזה המופיע בשמות פרק יב' פסוק 37 וזוכה להד בספר במדבר כפי שמציעים אלו הרוצים למצוא את האמת ההסטורית מאחורי הנרטיב של יציאת מצרים.

החוקרים ג'יימס פטריק הולדינג וברנט הארדווי מקבלים את הנתון כמובן מאליו. הם אפילו פיתחו חישוב מתמטי כדי להצדיק את עמדתם. לעומתם, הסבר אחר, של קולין האמפריז, פסיקיאי מקיימברידג' ומחבר ספר אודות הסיבות הטבעיות לסיפורי התנך ובפרט הנסים של ספר שמות. עמדה זו גורסת כי יתכן ונפלו טעויות העתקה בטקסט והנתונים אודות מספר בני ישראל בגיל צבא שעמד על מאות אלפים היה במציאות רק כמה אלפים. טיעון שלישי מקבל אף הוא מספרים גבוהים אך לא את אלו שמופיעים בתנך.

ויליאם דבר מציע סתריט אפשרי כדי לאתר את הגלעין הבסיסי של האגדה שהפכה אחר כך לנרטיב מכונן בספרו "מי היו בני ישראל המוקדמים" הוא כותב:

היו, לפחות לפי ההקשר אסיאתיים שנמלטו מעבדות במצרים, ואפילו ממחקר של טקסטים מצריים מסוף תקופת הברונזה, אנו יודעים על אל המכונה יהו (Yhw) בהקשר לשבטי השאסו הנוודים מדרום עבר הירדן. אחרי הכל היה זה שם, בארץ מדין, לפי התנך, המקום שבו משה למד על קיומה של הישות הזו, לפי אחת הגרסאות מחותנו. בתנך מוזכר אלוהים מספר פעמים כמגיע משעיר (בדרום אדום – שופטים ה' פסוק 4).
מסיבות אלה, אפילו חוקרים רדיקאלים לוקחים ברצינות את הרעיון שכמה מבני שאסו של יהו היו בין בני השבטים שהפכו לבני ישראל, ושהם הונחו לחצות את המדבר בידי מצרי בשם משה, מנהיג כריזמטי, דמוי שייך של היום, חצי מיתולוגי, דבר ששרד בדת העממית של אותם קדם בני ישראל, ואשר סיפור זה שרד עד לסוף תקופת המלוכה (בית ראשון). לפי דבר, הם שילבו את הסיפור והפכו אותו לאפי ומזוכך, כאשר האידאל החקלאי פינה את מקומו לעיור, בטחון לאומי ואחידות דתית.

ההסבר הטנטטיבי של דבר אודות מקור הנרטיב של סיפור יציאת מצרים עשוי להיות אמת והמרכיבים האגדתיים החינוכיים של הנרטיב התנ"כי הם מעשה ידי אדם ולא של אלוהים. הספקנים מרוצים מהסבר הגיוני כזה, מאחר שהם אינם מקבלים מרכיבים לא חיוניים כגון ישות אלוהית. ואולם עבור מקבלי התנך באורח מילולי, טוענים כי הנרטיב הגיע ישירות מאלוהים, ולכן רעיון כזה הוא בלתי מתקבל. ואולי הם חוששים לפגיעה בנרטיב אם חלילה תתגלה האמת שבבסיסו. חזרנו לנקודת ההתחלה, אבל לפחות הוספנו חומר למחשבה.
למאמר המלא של פאלמר, כולל מראי מקום והפניות

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2,265 תגובות

  1. בספר ערבי נחל לר' דוד שלמה אייבשיץ מלפני 200 שנה פלוס בעמוד ק"ה מביא מדרש (שמות רבה ה.יז.) שאומר שיצאו ממצרים שניים" מס' ריבוא " כלומר שניים משש מאות אלף שנשארו אם נעשה חשבון יצאו שש מאות אלף וכל שניים מתוכם הם מתוך שש מאות אלף זה יוצא מיליארדים שהיו במצריים…

  2. 2263 תגובות לא כולל את התגובה שלי. יפה כשמדובר בתורת ישראל יש אקשיין.. תראו כמה תגובות יש על איזה נתון נסיוני… גורנישט.. הסיבה לכך כי זה נוגע לכם בעצם הנשמה.. התורהנזה דבר חי תוסס שנכתב לפני אלפי שנים.. ועדיין מזעיק אצל כולם את מיטב המחשבה ועוצם הפילפול.. המפליא הוא שהיא לא השתנתה.. לא חלו במילותיו שינויים .. ועם כלזאת היא נושמת וחיה באותה עוצמה אלפי שנים…אפילו תורת האבולוציה עברה אבולוציה.. אפילו תורת המפץ הגדול עוברת מפצים פה ושם..מעניין … לא. ???!!!

  3. ניסים
    אם אתה רוצה לשכנע אותי של מכונית שלך יש מודעות עצמית אז טעית בכתובת. תנסה אולי אצל חיים. או אולי ק תשתכנע מהרציונל הבריא שלך…

  4. ק', מדוע את מתפזרת? נשאלת שאלה פשוטה- האם לדעתך שיטה המסוגלת לטעות בסדר גודל של אלפי אחוזים נחשבת בעיניך למדעית? כן או לא?

    אגב, מוזר שאת מביאה דוגמא נוספת כמו נטיפים. שכן בפעם האחרונה שבדקתי הקצב דווקא תואם לאלפי שנים בלבד. קצב התארכות נטיף ממוצע עומד על כ0.13 מ'מ לשנה. רוב הנטיפים אינם עוברים את טווח המטר, מה שאומר כי גילם של רוב הנטיפים הוא למטה מ-10000 שנה.

    יריב, עיין כאן:

    https://en.wikipedia.org/wiki/Age_of_the_Earth

    כמטר לערך

  5. רפאל
    ואני עדיין טוען את זה. אני גם יכול להדגים לך את זה. רק היום שאלתי אותו מה לחץ הצמיגים שלו. וכשאני מתקרב יותר מידי לקיר – הוא ממש כועס!

    לך יש בדיקה יותר טובה למודעות עצמית?

  6. "א"

    וואי כמה שאתה מצחיק ועצוב. הרי כל מה שאתה "יודע" מקורו כאן – http://creation.com/age-of-the-earth- וכאן – https://answersingenesis.org/age-of-the-earth/ – וכל מי שרוצה באמת לדעת משהו לגבי ה"ידע" שלך וכמה הוא רלוונטי(בכלל לא) יכול למצוא אותו כאן http://www.talkorigins.org/origins/faqs-youngearth.html – או כאן – https://en.wikipedia.org/wiki/Age_of_the_Earth – או בקלות רבה יותר בקישור אליו מגיעים מהניק שלי. מי שמעוניין באמת בנושא יכול לחפש בגוגל "age of the earth" ולקבל מידע טוב בהרבה מהזבל שאתה משתף אותנו בו.

  7. ניסים,
    אני רק מחכה לזה… כבר מזמן לא היה לנו את הטיעון האווילי על הרובוט האורגני המשתכפל. יכול להיות שאפילו בריאתנים טפשים לומדים בסוף שלא כדאי להם לעשות מעצמם צחוק. רק חבל שלוקח להם כל כך הרבה זמן להבין זאת ושאין להם שום יכולת הכללה להבין שאם התברר שהם מדברים שטויות בנושא אחד ואז בנושא שני ואז בנושא שלישי, אולי כדאי להם לשקול מחדש את טיעוני העוועים שלהם.

  8. א.
    לא רק מהצלבת שיטות, חבל שאתה מתעלם ממה שכותבים לך.
    תראה, אתה טוען לידע השונה מהותית מהידע שמקובל על ידי כל המדענים שעוסקים בתחומים הרלוונטים, הן באופן ספציפי לגבי שיטות המדידה האלה והן באופן כללי לגבי גוף ידע עצום על אופן פעולתו של הטבע בנושאים כמו דעיכה רדיואקטיבית, האופן שבו היתוך גרעיני מתקיים בכוכבים, ואינספור תהליכים אחרים שנמשכים פרקי זמן ארוכים, כמו למשל תנועת לוחות טקטוניים, תהליכי בליה, תהליכי התאבנות, נטיפים ושקיעת מינרלים בכלל ותהליכים מחזוריים שנתיים). היות ואתה הוא זה הטוען כאילו יש בידך ידע אחר שאף סותר את הידע הקיים היום במדע אתה מוזמן לגבות את טענותיך בראיות ובמחקר מדעי ולהגיש את ממצאיך לפרסום. רק קח בחשבון שעם שקרים לא תגיע רחוק, וכמו שכתבת, זה תלוי רק בך, שיהיה בהצלחה. כשיהיה לך משהו ממשי ולא טיעוני פח כמו הסתמכות על מאמר משנת 1963 בו הציגו שקיימים תנאים מסויימים בהם שיטת מדידה מסויימת מייצרת תוצאות שגויות, ממש כפי שכל שיטת מדידה עלולה לייצר אילו משתמשים בה באופן שגוי. השגיאה היא אצל מי שמנסה לטעון, בטפשות תהומית, שהעובדה שלשיטת מדידה יש מגבלות מסויימות שניתן לגלותן ולהמנע מהן מחייבת לזרוק לפח את כל שיטות המדידה. אתה עדיין רוצה לטעון זאת? תבצע מחקר ונדון בתוצאותיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן