לאחרונה חזרה לאופנה “הקרבת קורבן הפסח”. לפיכך אנו מביאים את ההסבר כיצד הכל התחיל (או יותר נכון הומצא) מתוך הפרק הראשון של הספר “ההיסטוריה הסודית של היהדות” מאת אילון גלעד, הוצאת עם עובד 2023
לקטע נוסף מהפרק הראשון בספר “ההיסטוריה הסודית של היהדות”: סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה
כדי ליצור תחושת זהות משותפת לתושבי יהודה ולתושבי ישראל וכדי להעניק לספר הברית מקור היסטורי קדום, קידמו אנשי יאשיהו עוד מיתוס — סיפור יציאת מצרים. כך הופיע הסיפור בספר הברית: ״עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַיֹּצִיאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּתֵּן יְהוָה אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם, בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ, וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. וַיְצַוֵּנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ״ (דברים ו, כא-כה). בחמשת הפסוקים האלה סיפק שלטון יאשיהו רקע משותף לכל התושבים שקיווה למלוך עליהם ואף סימן אויב משותף חדש בדמות המצרים. עם נפילת אשור הייתה מצרים הממלכה המסוכנת ביותר לעצמאות יהודה, הממלכה שאיימה על החלומות האימפריאליים של יאשיהו.
מיתוס יציאת מצרים, כמו דמותו של המלך דוד, לא היה המצאה של יאשיהו וסופריו, אלא מעשייה מקומית שהתאימה למלך ככפפה ליד. יש עדויות שכבר במאה השמינית לפני הספירה חיו בישראל אנשים שהאמינו שאבותיהם הובלו אל הארץ ממצרים בידי אל. הנביאים הושע ועמוס מזכירים זאת בנבואותיהם (הושע ב, יז; עמוס ג, א). אך כשם שמיתוס הממלכה המאוחדת לא אירע מעולם, כן סיפור יציאת מצרים לא היה ולא נברא.
ממצאים ארכאולוגיים רבי־היקף חושפים שרועי הצאן שהתיישבו בהרי יהודה ושומרון ולימים היו תושבי יהודה וישראל, עשו זאת במחצית הראשונה של המאה ה־12 לפני הספירה, כאשר בארץ ישראל שלטו המצרים. קשה להאמין שעבדים שברחו ממצרים התיישבו בארץ שהמצרים שלטו בה ביד רמה.
כתובות רבות מן התקופה המיוחסת ליציאת מצרים נמצאו במצרים, ואין בהן כל רמז לעבדים עברים או לעזיבתם. יתר על כן, כיבוש הארץ המתואר בספר יהושע פשוט מנוגד כליל לממצאים הארכאולוגיים המודרניים שבידינו. אין כל ראיה לכיבוש בזק, אלא דווקא להתיישבות הדרגתית ומתונה של רועי צאן בהרי שומרון ויהודה ולגל התיישבות רחב וארוך שנים שהתרחש גם בעבר הירדן המזרחי.
אי אפשר לדעת בוודאות כיצד התפתח מיתוס יציאת מצרים. תאוריה אחת היא שהסיפור התפתח מתוך זיכרון עמום של תושבי יהודה וישראל, שהשתמר מימי שלטון המצרים על הארץ. אכן שלטון המצרים בשטחי יהודה וישראל שִעבד רבים מהמקומיים לעבודות כפייה. כאשר עזבו המצרים את הארץ בשנת 1130 לפני הספירה, זכו המקומיים לעצמאות וייחסו אותה לאלוהיהם. דור אחר דור נשמר זיכרון העבדות הקשה בשלטון המצרים ונס השחרור בידי האל. בד בבד עם התהליך הזה התפוררו המבצרים המצריים לעיי חורבות, וזיכרון נוכחותם של המצרים בארץ הלך ונשכח. בסופו של דבר נותר לצאצאי העבדים המשוחררים רק סיפור השחרור מן המצרים. במצב העניינים החדש, היה טבעי שהם ישערו כי אם אבות אבותיהם שוחררו מעבדות המצרים, הדבר התרחש במצרים. מכאן הסיקו שרק אחרי השחרור מן העבדות באו אל ארצם. ייתכן שכך התפתחה אותה אגדה שבימי מלכות יאשיהו טופחה ללב ליבה של האידאולוגיה המלכותית של יהודה.
חג חדש – הפסח
כדי לקדם את האידאולוגיה החדשה ולטעת את הסיפור בלב העם חנכו אנשי יאשיהו חג חדש בטקס רב־רושם וקראו לו “פסח”: ״וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר ׳עֲשׂוּ פֶסַח לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה׳. כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה כִּי אִם בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיהוָה בִּירוּשָׁלִָם״ (מלכים ב כג, כא-כג). מן התיאור הקצר בספר הברית (דברים טז, ב, ה-ז) עולה שבחג הפסח הראשון נערך טקס ובו עלה העם כולו לירושלים וזבח צאן בליל סעודה משותף. כפי הנראה, נתפס הטקס כאכילה משותפת עם האל וכאשרור הברית ביניהם: הסוגדים התחייבו לעבוד את האל לבדו, והאל התחייב להגן עליהם לעולמי עד. בהקשר זה נבחר השם לחג, שכן אחת ממשמעויות השורש פס״ח היא הגנה. כך למשל עולה מן ההקבלה בין פָּסֹחַ לגָּנוֹן בפסוק ״גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט״ (ישעיהו לא, ה).
לריכוז הפולחן בידי יאשיהו הייתה השפעה מרחיקת לכת. לראשונה היו לתושבי האזור סיפור משותף, חג משותף ושלטון אחד ויחיד. ספר הברית היה לראשון באסופת הכתבים המקודשים של עם ישראל, ולימים שימשו מרכיביו את הכותבים בפיתוח האתוס היהודי.
ההיסטוריה לא היטיבה עם שמו של יאשיהו. הוא מוזכר בימינו כאחד מאחרוני המלכים בתום תקופת בית ראשון, אין חג או מעשייה המוקדשים לו, ואיש אינו רואה בו דמות ראשית ליהדות כדוד או כשלמה, אך הוא ואנשיו הם שניסחו עבורנו את האמונה באל יהוה לבדו, את סיפור הגאולה מידי המצרים ואת קדושתה של ירושלים. בין שהיה זה הוא לבדו שראה נכחה את פני הדברים בארץ והחליט לרכז את הפולחן, ובין שהיו אלה יועציו וסופריו הזקנים שראו בעבודה הזרה חטא גדול עוד מימי חזקיהו וכתבו את ספר הברית עבור מלכם כדי לדחוק בו לעשות מעשה, העובדה עומדת בעינה: בשנת 622 לפני הספירה עמד יאשיהו בבית המקדש וכרת ברית עולם בין תושבי יהודה לאלוהי ישראל, ובמילים ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד” ייסד את הדת היהודית.
עוד בנושא באתר הידען:
16 תגובות
בתוך בוגר טרי של תואר שני במקרא מאוניברסיטת תל-אביב, ועוזר מחקר בפועל של פרופ’ בתחום, אני רוצה להגיד:
ברור שלכותב יש ידע רב, אך לצערי הוא מערבב עובדות היסטוריות עם השערות, ואף עם ספקולציות.לדוגמא: הטענה שהממלכה המאוחדת מעולם לא התקיימה. אני כיום גם נוטה לכיוון הזה, אבל יש לציין שהמחלוקות בעניין בעולם המחקר קשות מאוד. בגדול – האסכולה ה’תל-אביבית’ אכן שוללת את קיומה, אך האסכולה ה’ירושלמית’ טוענת שאכן הייתה ממלכה כזאת.
התורה נפתחת בתיאור הלא מציאותי ביותר שניתן היה לתאר. בריאה, אלהים, תהו ובהו, מים מעל ומים מתחת, זמנים מופרכים, גן עדן, נחש מדבר, פרי עץ הדעת ועוד.
לאחר מכן, שיחות עם אלהים, תיבת נוח, מגדל בבל ועוד.
ובהמשך יציאת מצרים מלווה ניסים ונפלאות.
מה יכול לעשות יותר מזה הכתב כדי להבהיר ולהדגיש וללמד כי אין לייחס לכתוב מימד מציאותי או היסטורי אלא בדיוק ההיפך.
אילו רצה הכתב לשכנע באמיתות הסיפור היה בוחר במילים הניתנות להבנה ללא פרשנות מורכבת, בסיבה וכוונה, בהאדרת האלהים ובהצגת הדמויות המקוריות כמושלמות כיאה לבורא כל יכול.
ריבוי התיאורים הכל כך לא מציאותיים מכוון את הקורא להיפטר מכל תפיסה של סיפור היסטורי או אמיתי אלא לנסות ולהבין מהשנייה הראשונה את אשר יוכל להבין בעצמו וללא צורך בסימוכין ופרשנות.
התופעה המגוחכת של נסיון להגדיר מהו פרי עץ הדעת, תפוח, זית, האם היה מבול או לא, האם היו קין והבל, והאם הגיל המופלג של גיבורי הספר עושה שכל… היא התופעה הבעייתית כאן ולא התוכן עצמו.
יציאת מצרים אינה עוסקת בסיפור היסטורי ומי שמנסה למצוא ראיות למן ולחציית ים סוף ולמכת צפרדע כנראה גם ימצא.
ומי שמחפש להוכיח שלא קרתה, מה המטרה?
האם דירה להשכיר הוא סיפור אמיתי?
ומה לגבי עמי ותמי? ופינוקיו? והקיקלופ והמדוזה? פעם היו מי שנטו להאמין כי הם אמיתיים, היום פחות. למה? כי אין מספיק כאלו שכן?
פרק מספר, וחוץ מזה קרא את ספר דברים ותבין לבד שלא מדובר בסיפור אוטנטי.
אז תן לי להבין.
לכל התנ”ך אתה לא מאמין – אבל לפסוקים הללו אתה כן מאמין ?
אז כתוב ש”לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים” – ז”א שלפני השופטים כן היה ?
מה גם שכתוב כפסח הזה לא היה – לא הכוונה שלא היה בכלל – אלא בגודלו בעוצמתו …
מה גם שלא מסתדר – שהרי יאשהו היה קיים אחרי שבית המקדש הוקם כבר מאות שנים לפני בירושלים – אז אם הוא המציא את היהדות – אז לאיזה אל הקימו את בית המקדש והקריבו לו קורבנות – ועלו לרגל 3 פעמים בשנה ?
מה גם שהפסוק הזה מעיד שהיו שופטים.
בגלל שידעו שיהיו כמוך אנשים – אז התורה על מצווה אומרת זכר ליציאת מצריים – זה היסוד של הכל
אפילו הדיבר הראשון הוא – אני ה’ אלוהך שהוציא אותך ממצריים – ולא שאני בראתי את העולם – כי זה היסוד של הכל
זהו מאמר שלא מתאים לאתר “הידען”. האתר אמור להציג מחקרים אבל פה מדובר בהשערות והערכות. אין שום ממצא חיובי שמוכיח את הטענה שיאשיהו “המציא” את חג הפסח. יציאת מצרים האירוע ההיסטורי המוזכר ביותר בתנ”ך. עשרות מצוות מוגדרות כ-“זכר ליציאת מצרים”. כולל כאלה שלא קשורות במישרין ליציאת מצרים אלא רק מבחינה מוסרית. למשל מצוות אהבת הגר “כי גרים הייתם בארץ מצרים”. לשיטתך יאשיהו פשוט ערך ושכתב את התורה עד לרמת המילה הבודדת? לקח מאות מצוות ושתל בהן את יציאת מצרים? או שאתה טוען שהוא גם כתב את התורה עצמה. למה שיעשה את זה? לא היה יכול להסתפק בסיפור חג הפסח במקום בו הוא מוזכר? הרי גם החגים סוכות ושבועות נגזרים מחג הפסח ותלויים בו ונמנים ממנו (למשל ספירת העומר בין פסח לשבועות היא לא תלויית תאריך אלא תלויית חג), כן מר לשיטתך הוא גם המציא את שאר הרגלים ממוחו הקודח. ואם יציאת מצרים לא היתה מנין צצו השמות מרים משה אהרון ופנחס שהם שמות מצריים מובהקים?
תגידו: מצאתם פעם מסורת או סיפור היסטורי שונה אצל מישהו מצאצאי עם ישראל שסיפר שלא יצאנו ממצרים? אה.לא?
מ.ש.ל
קשה להאמין שמר בליזובסקי קשור איכשהו לאתר הידען. שיקח קורס בסיסי בתולדות עם ישראל בעת העתיקה באוניברסיטה הפתוחה לפני שהוא מתחיל לחרטט.
חבל שכתמיד חוקרי העת העתיקה מתייחסים לתיאוריות ולמודלים הזמניים לחלוטין שלהם כאל עובדות מוצקות, מתעלמים מממצאים שמקשים על התיאוריות שלהם, שלא לדבר על המסורת התנ”כית המפורטת שנכתבה בסמיכות לאירועים, שכלל לא טורחים להכיר אותה לעומק ולכן מניחים שיש כביכול סתירות, בעיקר עם הרושם הכללי שלהם מסיפורי התנ”ך. וכל זה אפילו לא גורם להם לספק קל בדבריהם.
למשל מפורש בתנ”ך שלא היה כיבוש בזק מלא, אלא מלחמה מקיפה על השליטה, שלאחריה החלפת אוכלוסיה איטית, אז לא ברור מה הכותב רוצה. גם השליטה המצרית בתקופת השופטים כמו כל הממלכה המצרית הייתה בדעיכה ובשלט רחוק כעולה מן הממצאים, מה שנותן מקום למלחמות בין שבטים ועממים, כפי שכותב המאמר בעצמו מודה שהייתה החלפת אוכלוסיה. לממלכת דוד ושלמה שלדברי הכותב היא מיתוס יש תיעוד ארכיאולוגי תומך, וגם אם לא נמצאו שרידים מקיפים בהמוניהם לתקופה זו של פחות ממאה שנים כידוע בארכיאולוגיה כל הזמן מוצאים דברים חדשים שיכולים לשנות את התמונה לכאן ולכאן. רק עכשיו נמצאה ראיה להתקשרות עם ממלכת שבא.
בקיצור, טיפת ענווה לא תזיק, הזחיחות הזו מביישת את התחום.
העברה מדור לדור אינה עדות אמינה. שחקת פעם טלפון שבור? ההודעה המקורית משתנה ללא הכר. לכאורה גם המון אנשים ראו את הניסים של ישו. אז נאמין שהוא בן האלוהים?
ארכאולוגיה מסתמכת על הצלבת מקורות שונים וממצאים פיזיים על מנת להעריך מה באמת ארע. אני מניח דבהרבה מקרים קשה להגיע למסקנות חד משמעיות
העברה מדור לדור אינה עדות אמינה. שחקת פעם טלפון שבור? ההודעה המקורית משתנה ללא הכר. לכאורה גם המון אנשים ראו את הניסים של ישו. אז נאמין שהוא בן האלוהים?
ארכאולוגיה מסתמכת על הצלבת מקורות שונים וממצאים פיזיים על מנת להעריך מה באמת ארע. אני מניח דבהרבה מקרים קשה להגיע למסקנות חד משמעיות
חוסר ידע מוחלט. תתחיל לחקור קצת על פרעה בשם אחמוסה (אח משה) ועל תגליפים מאותה תקופה שמדברת על ה”מקוללים” (התייחסות לעבדים העברים) והאל שלהם שהרסו את מצרים והמצרים עם כל קללה לפי הסדר. בקיצור אל תדבר על מה שאתה בור בו.
דת לדתיים
חירות ואחריות אישית לחילונים
כתובות רבות מאותה תקופה???
מצחיק אתה. בוא אספר לך סיפור שקרה באמת בישראל, בימינו.
בת דוד שלי היה גרה עם משפחתה במושב מירון אשר בגליל. יום אחד הגיע צוות הפקה של סרט וביקש, לצורך סצנה חשובה בסרט, ציון של קבר צדיק שאליו באים אנשים להשתטח, להתפלל ולבקש בקשות. הם הקימו מבנה בסגנון המתאים, צילמו ואחרי שסיימו את הצילומים עזבו את המקום. לא עברו ימים רבים עד שלאט לאט נפוצה שמועה שבמושב מירון ”התגלה” קבר צדיק שלא היה ידוע קודם. השמועה תפסה תאוצה ואנשים סיפרו זה לזה על המקום הפלאי הזה של הצדיק שעושה נפלאות, מושיע ומרומם נפשות. אפאחד לא העלה על דעתו שמדובר ב”לא אמת” כי ברי עובדה היא שכבר עשרות שנים אנשים עולים ”לקבר”.
האם בגלל שכל כך הרבה אנשים, מדור לדור (עברו כבר 2 דורות מאז) שמספרים את הסיפור ואף עושים מעשה ועולים ומשתטחים, מעיד על אמיתותו של הסיפור הזה?
אז פעם, לפני התפתחות המדע והארכיאולוגיה, אפשר היה לספר סיפור ולהאמין בו ואפילו ללכת בדרכו, היום זה כבר משהו אחר. נדרשת הוכחה ונדרשות ראיות על מנת לבסס סיפור היסטורי. כל עוד אין ראיות מדעיות נותר הסיפור בגדר אמונה. אנשים מאמינים לא זקוקים להוכחה או ראייה – זה נכון.
עוד הפעם אתם מתחילים עם היוהרה והגאוותנות שלכם? כל פסח אותו סיפור מחדש, נמאס
הייתי רוצה להפנות שאלה לכותב ואשמח אם יוכל לענות לי הרי כל אירוע היסטורי משמעותי יש לו ממצאים מסוימים ויש לו הוכחות ומנגד גם כאלו שמכחישים ההוכחות אפילו לשואה יש הכחשות והוכחות אם נלך בדרך הכותב הרי שעוד 1000 שנה נאמר שגם השואה לא היתה וביותר מזה נאמר שאבא שלי אינו האבא כיוון שאין הוכחה וכן על זה הדרך להכחיש קיומנו מעל פני האדמה וההסבר לזה כמדומני הוא שכל מידע שהועבר מדור לדור לא צריך הוכחה (כמו שלא צריך להוכיח על אבא שלי הביולוגי) אלא ההיפך כל שאין הכחשה ברורה הרי הוא אמת צרופה אחרת אין לנו כלל עבר אלא מהיום שעל אחד מאיתנו עמד על דעתו וזה הרי מוכחש מעצמו וכמו שיש כתבים פאפירוסים שמעידים על המכות יש גם כאלה שטוענים שאין הוכחה אבל עצם העובדה שזה הועבר על ידי כל כך הרבה אנשים מדור לדור זה מראה על האמת