סיקור מקיף

אגרות הפסח העתיקות של קהילת יב

פפירוסים עתיקים שנמצאו באי יב במצרים, מספרים על חיי הקהילה היהודית שהתקיימו שם, על מנהגיהם ועל אופיים

מגילה בארמית של יהודי האי יב במצריים. באדיבות אוניברסיטת בר אילן
מגילה בארמית של יהודי האי יב במצריים. באדיבות אוניברסיטת בר אילן

פפירוסים עתיקים שנמצאו באי יב במצרים, מספרים על חיי הקהילה היהודית שהתקיימו שם, על מנהגיהם ועל אופיים. לכבוד חג הפסח, פרופ' יגאל לוין, ראש החוג הרב-תחומי למדעי היהדות, מזכיר את הקהילה היהודית ביב, ומספר על "אגרות הפסח" העתיקות שנמצאו במקום.  

יב, הנקראת גם "אלפנטינה" או "אי הפילים", הוא אי בתוך נהר הנילוס, ליד אסוואן שבדקום מצרים, על גבול סודאן. החל מסוף המאה ה-19, התחילו חוקרים למצא תעודות פפירוס עתיקות, הכתובות בשפה הארמית, שמהן הבינו שבתקופה הפרסית, במאות ה 5 – 4 לפנה"ס, חיו במקום יהודים. יהודים אלה שרתו בצבא פרס ושמרו על הספר הדרומי של האימפריה הפרסית.

בין הפפירוסים שנמצאו יש מכתבים, שטרות ומסמכים אישיים של חברי וחברות הקהילה, ובכללם שטרי נישואין, שחרור עבדים, רשימות תרומות ועוד. ממסמכים אלה ניתן ללמוד, שבאי עמד מקדש יהודי, המכונה "בית מדבחה זי אלה שמיא", שבו הקריבו היהודים קרבנות לאל "יהו".

באחת האגרות, המתוארכת לשנת 419 לפנה"ס, מצווים היהודים לעשות משהו ב-14 בניסן, ולהימנע מלאכול חמץ מה-15 בניסן ועד ה-2 בו. האגרת מקוטעת, אבל נראה שיש כאן הוראות, כיצד לקיים את קורבן הפסח ואת חג המצות. באגרת אחרת, משנת 407, פונים היהודים לבגוהי מושל יהודה ולבני סנבלט מושל שומרון, ומבקשים את עזרתם לשיקום המקדש, שנהרס על ידי הכמרים במקדש האל המצרי חנום, שעמד בסמיכות למקדש היהודי.

כיוון שחנום צויר בדמות איל, נראה שהקרבת כבשים ואילים לכבוד הפסח הרגיזה את המצרים, והם ניצלו מרידה שפרצה נגד השלטון המצרי כדי להרוס את המקדש היהודי. במכתב נוסף, מבטיחים היהודים שאם המקדש ישוקם, הם יקריבו רק לבונה ומנחה, ולא עזים וכבשים. לא ידוע מתי ובאיזה נסיבות נוסדה הקהילה הזאת, וגם לא ידוע מתי ובאיזה נסיבות היא נעזבה. קהילת יהודי יב נותרה אחת החידות הגדולות של ההיסטוריה היהודית העתיקה.

עוד בנושא באתר הידען:

דילוג לתוכן