המקום והזמן שבהם נולדה האנטישמיות והקשר ליציאת מצרים * ראיון עם חוקר שפרסם על כך מאמר

סופרים מצרים, שחיו במאה השלישית לפה”ס טענו שהיהודים נושאי מחלות ופגעו במצרים ושבכלל הם היו הרעים בבואם לשכתב את סיפור יציאת מצרים, אולי מבלי שהתכוונו, הם יצרו טיעונים אנטישמיים שיתבססו בכל הפרעות נגד היהודים

השבוע אנו מציינים את חג פסח וקוראים הרבה על יציאת מצרים מההגדה. שבועיים אחר כך נציין את יום הזכרון לשואה ולגבורה. מסתבר שיש קשר הדוק בין שני האירועים, אחד דמיוני שהתרחש לכאורה לפני 4,000 שנה והאחר בתקופת המשטר הנאצי – האנטישמיות הומצאה על ידי סופרים מצריים בבואם לשכתב את סיפור יציאת מצרים כך שהמצרים יצאו הטובים והיהודים – הרעים. אותם טיעונים אנטישמיים הביאו לאורך הדורות לעלילות דם, שגררו טבח ביהודים לאורך ההסטוריה כשהשיא היה בגרמניה הנאצית, אך הם עדיין ממשיכים להשפיע גם כיום.

חוקרים במצרים התלמאית ניסו לשכתב את סיפור יציאת מצרים – ויצרו את האנטישמיות. כך עולה ממחקרו של שואיי ז’אנג (SHUAI ZHANG) מהמחלקה להסטוריה באוניברסיטת קפיטל נורמל בביג’ינג. הוא גם מצטט מחקרים רבים של חוקרים ישראלים. במאמר שפורסם במרץ 2024, הוא מביא מכתביהם של שלושה מלומדים מצרים מהתקופה התלמאית – כלומר גם מצרים אך גם יוונים) שהציגו את היהודים בתפקיד הנבל, המנודה והמאוס בעיני המחברים המצרים.

בניגוד לסיפור המקורי של יציאת מצרים המתייחס לרכישת חירות ולקרבתם של בני ישראל לאלוהים, התייחסותם של סופרי המאות הרביעית והשלישית לפני הספירה לכתיבת מחדש של הנרטיב מייצגת את היהודים בתקופת תלמי כאידיאולוגיים רעים וכפריצים. על-פי המחברים, רעיונות השפיעו לאורך ההיסטוריה (גם הנאצים תיארו את היהודים כמעבירי מחלות) ועד האנטישמיות של ימינו. המאמר מדגיש את חשיבות התמודדות חברתית ואידיאולוגית עם דמיון ושקרים המטרידים את ההיסטוריה המודרנית והתרבות האנושית.

בתקציר המאמר כותב ז’אנג: “ב-1879, תבע וילהלם מאר את המונח ‘אנטישמיות’, שהצית דיונים נרחבים במעגלים אקדמיים. עם העמקת המחקר, חוקרים החלו לחקור את האנטישמיות ולהגיע עד לעולם העתיק. טקסטים עם מחשבה אנטישמית הופיעו כבר במצרים התלמאית. בעיקרון, המטרה העיקרית של הנאומים הללו הייתה להצדיק את עצמם, תגובה לדמות החוטאת של המצרים בסיפור יציאת מצרים. כותבים מצריים תלמאים מוקדמים הסירו את האשמות נגד המצרים על ידי כתיבה מחודשת של סיפור יציאת מצרים והעבירו את האחריות לכל האירוע ליהודים. בתהליך זה, התמונה של העם היהודי נקלעה לדימוי שלילי קשה. למרות שהכותבים לא ביטאו נטייה אנטישמית חזקה באופן סובייקטיבי, הם בהחלט הביעו מחשבה אנטישמית מסוימת באופן אובייקטיבי. המחשבה האנטישמית נורשה על ידי כותבים מאוחרים יותר בעולם הרומי והשפיעה רבות. המאמר מתמקד ביצירות של שלושה כותבים מצריים תלמאים ודן בסיבותיהם ובהשפעותיהם לכתיבה מחודשת של סיפור יציאת מצרים, בשילוב עם רקעם ההיסטורי.”

הוא מתאר לעומק את כתביהם של שלושה מהסופרים שחיו במאות הרביעית והשלישית לפני הספירה.

• מנתון (Manetho) – מנתו היה כוהן והיסטוריון מצרי שחי במאה השלישית לפנה”ס. ידוע בעיקר בזכות כתביו שתיארו את תולדות מצרים העתיקה והוא מיוחס כמי שסיפר על ה”היקסוס”, כובשים של מצרים שהוא שייך להם מאפיינים שליליים ומציג את המצרים באור חיובי. יצירותיו שימשו כמקור מידע עיקרי להיסטוריונים יוונים ורומאיים.
• הקטאיוס מאבדרה (Hecataeus of Abdera) – פילוסוף והיסטוריון יווני מהמאה הרביעית לפנה”ס, שעבד בחצר המלך תלמי הראשון. הוא כתב על מגוון נושאים, כולל תיאורים של מצרים והיהודים. במיוחד, הוא טען שהיהודים הם זרים במצרים ושהם יצאו ממנה בעקבות מחלות ומרידות. כתביו תרמו לדימויים שליליים על היהודים בקרב ההיסטוריוגרפיה היוונית.
• ליסימכוס מאלכסנדריה (Lysimachus of Alexandria) – כתב גם הוא בתקופת התלמאים וידוע בזכות התמקדותו במיתוסים ובאגדות העוסקים במצרים וביהודים. הוא הדגיש את תפיסת היהודים כמזיקים לחברה המצרית ותיאר אותם כאחראים לבעיות חברתיות ומחלות. כתביו סייעו להפיץ תפיסות אנטישמיות בעולם ההלניסטי.

ז’אנג בראיון לאתר הידען: אין אח ורע לאנטישמיות כנגד קבוצות אחרות

לדברי ז’אנג המחשבה האנטישמית הייתה שזורה באופן לא מודע במנגנוני ההגנה של הסופרים המצריים התלמיים הראשונים. הוא מוסיף כי הסופרים הללו לא התכוונו להעביר מחשבות אנטישמיות חזקות באופן סובייקטיבי, אך יצירותיהם הציגו באופן אובייקטיבי נטיות אנטישמיות.

למה דווקא התמקדו אותם סופרים ביהודים?

“ראשית, שלושת הסופרים הללו כתבו על ההיסטוריה המצרית או על היסטוריה כללית יותר, ולא רק על ההיסטוריה היהודית. רוב יצירותיהם אבדו, ורבים מהקטעים שאנו יכולים למצוא הם מיוסף בן מתתיהו, כך שנוכל לראות רשומות רבות של סופרים אלה על היהודים. אבל אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שהם אינם מייצגים את עיקר כתיבתם.”

“שנית, יש לנו סיבה להאמין שליהודים הייתה אינטראקציה עם מצרים בשלב מוקדם והקימו כמה קהילות מפורסמות, כמו האי יב (Elephantine) ואלכסנדריה. ליהודים הייתה בתקופה התלמאית השפעה מסוימת במצרים, ולכן סביר שהם יוזכרו על ידי שלושת הסופרים. לדעתי, מהמאה ה-4 לפנה”ס ועד המאה ה-3 לפנה”ס, ככל שיותר יהודים נכנסו למצרים, סיפורים על יציאת מצרים התפשטו באופן נרחב גם במצרים. כולנו יודעים שבספר שמות דמותם של המצרים רעה מאוד. לכן השיבו שלושת הסופרים לשמות ולכן התיאורים שלהם על העם היהודי מתמקדים בעיקר בנרטיב של יציאת מצרים.”

כיצד השפיעה הכתיבה הזו על האנטישמיות לאורך ההסטוריה?

“בשל ההתמקדות המחקרית שלי בהיסטוריה עתיקה, ההבנה שלי בהיסטוריה של ימי הביניים והעת החדשה מוגבלת. לכן, אני יכול לדבר רק על הרעיונות שלי, ונקודות המבט האלה לא נשקלו לעומק. אני מאמין שאם בעולם העתיק נוצרו אי הבנות בגלל חוסר הבנה של אנשים את היהודים ואת מנהגיהם, בימי הביניים ובעת החדשה היו “אי הבנות” מכוונות. השמצות רבות נועדו פשוט להחדיר פחד וגועל בציבור כלפי קבוצה מסוימת, כדי להשיג מטרות דתיות או פוליטיות. במילים אחרות, מפיץ השמועות יודע את שקריותה, בעוד שהציבור עשוי להאמין לאמיתותה. אפשר להסתכל על עלילות הדם גם בהקשר היסטורי רחב יותר. ראוי להזכיר כי בימיה הראשונים של הנצרות, גם נוצרים סבלו מהשמצה דומה.

האם יש עוד אומה בעולם שסבלה מצרות דומות לאנטישמיות?

“על סמך הידע המוגבל שלי, אין. מכיוון שלחוויית היהודים אין אח ורע בהיסטוריה האנושית, לאנטישמיות יש גם ייחודיות משלה, משכה ארוך והשפעתה עמוקה יותר.”

מקור: Author(s). (Year). “Anti-Semitic thought and defense: Ptolemaic Egyptian writers’ rewriting of Exodus narrative.” *African Online Scientific Information Systems (Pty) Ltd t/a AOSIS*.

עוד בנושא באתר הידען:

• האנטישמיות בעולם בשנת 2013 חודרת מהשוליים הקיצוניים בימין ובשמאל אל המרכז
• האם המאבק באנטישמיות נכשל?
• כישלונן הצורב של נשיאות אוניברסיטאות היוקרה בשימוע בקונגרס משקף אזלת יד בטיפול במופעי אנטישמיות ואנטי ישראליות בקמפוסים
• “שאלת חוקיותו של רצח עם תלויה בהקשר?”
• לרגל יום הזיכרון הבינ”ל לשואה : הדו”ח השנתי “למען מטרה נעלה”