סיקור מקיף

קופי אדם בגובה 3 מטרים במזרח אסיה נכחדו כי התמחו יתר על המידה

בנופי הקרסט המרהיבים של דרום סין, הסתובבו פעם קופי ענק, הידועים בשם Gigantopithecus blacki. גובהם היה שלושה מטרים ומשקלם כ-250 קילוגרם הם נכחדו לפני כ-300 אלף שנה. הסיבות להכחדתם של קופי אדם אלה נשארו בגדר תעלומה לאורך שנים

הדמיית אמן של קבוצת G. blacki בתוך יער בדרום סין. קרדיט: גרסיה/ז'ואן-בויאו (אוניברסיטת הצלב הדרומי)
הדמיית אמן של קבוצת G. blacki בתוך יער בדרום סין. קרדיט: גרסיה/ז’ואן-בויאו (אוניברסיטת הצלב הדרומי)

בנופי הקרסט המרהיבים של דרום סין, פעם הסתובבו קופי אדם ענקים, הידועים בשם Gigantopithecus blacki. מפלצות אלו, שגובהם היה שלושה מטרים ומשקלם כ-250 קילוגרם, נחשבות לקרובות רחוקות של האדם. על אף שהן נכחדו לפני שבני האדם התיישבו באזור, הסיבות להכחדתם של קופי אדם אלה נשארו בגדר תעלומה לאורך שנים. העדויות היחידות לקיומם של אלו הן כ-2000 שיניים מאובנות וארבעה עצמות לסת.

ממצאים חדשים מאזור זה, שפורסמו בכתב העת Nature, ונחשפו על-ידי צוות מחקר משותף של חוקרים מסין, אוסטרליה וארה”ב, מוכיחים ללא ספק כי הפרימט הגדול ביותר שהלך על האדמה נכחד בין 295,000 ל-215,000 שנה לפני זמננו, כאשר לא הצליח להתאים את העדפות מזונו והתנהגויותיו לשינויים הסביבתיים, ונותר חשוף לשינויי האקלים שחרצו את גורלו.

“סיפורו של G. blacki הוא חידה בתחום הפלאונטולוגיה – כיצד יכול יצור כה עצום להיכחד בעת שפרימטים אחרים הסתגלו ושרדו? הסיבה הלא פתורה להיעלמותו הפכה ל’גביע הקודש’ בתחום זה,” אומרת הפלאונטולוגית והמחברת הראשית השותפה, פרופסור יינגצ’י זנג, מהמכון לפלאונטולוגיה ואנתרופולוגיה של יונקים באקדמיה הסינית למדעים (IVPP).

“ה-IVPP חפר אחר ראיות לקיומו של G. blacki באזור זה למעלה מעשור, אך ללא תארוך מדויק וניתוח סביבתי עקבי, הסיבה להכחדתו נעלמה מעיניינו.”

פרויקט מחקר מקיף

ההוכחה המוחלטת שחושפת את סיפור הכחדת הקוף הענק הגיעה מפרויקט גדול הכולל איסוף ראיות מ-22 אתרי מערות ברחבי פרובינציית גואנגסי בדרום סין. בסיס המחקר היה התארוך.

“זהו הישג נדיר להציג סיבה מוגדרת להכחדת מין, אך הקביעה של הזמן המדויק בו מין נעלם ממאסף המאובנים נותנת לנו תחום זמן ממוקד לשחזור סביבתי ולהערכת התנהגות,” אומרת המחברת הראשית השותפה, גאוכרונולוגית מאוניברסיטת מקווארי, פרופסור קירה וסטאוואי. “ללא תארוך מוצק, אנו פשוט מחפשים רמזים במקומות הלא נכונים.”

שש אוניברסיטאות אוסטרליות נרתמו לפרויקט. אוניברסיטת מקווארי, אוניברסיטת הצלב דרומי, אוניברסיטת וולונגונג ואוניברסיטת קווינסלנד השתמשו במספר טכניקות לתארוך דוגמאות. חוקרי אוניברסיטת הצלב הדרומי גם מיפו את שיניי G. blacki כדי לחלץ מידע על התנהגויות הקופים. חוקרי אוניברסיטת פלינדרס חקרו את אבקת פרחים והמשקעים המכילים מאובנים במערה בהתאמה, כדי לשחזר את הסביבות בהן G. blacki שיגשג ולאחר מכן נעלם.

טכניקות תארוך וניתוח סביבתי

שש טכניקות תארוך שונות הופעלו על המשקעים והמאובנים במערות, מה שהניב 157 גילאים רדיומטריים. השתמשו בהם יחד עם שמונה מקורות של ממצאים סביבתיים והתנהגותיים, והם הוחלו על 11 מערות המכילות שרידים של G. blacki, וגם על 11 מערות בטווח גילאים דומה שבהן לא נמצאו שרידים ל-G. blacki.

הטכניקה העיקרית בה השתמשו החוקרים היתה תארוך לומינסנציה, שמודד את האות הרגיש לאור הנמצא במשקעים שהקיפו את המאובנים של G. blacki, בסיוע תארוך סדרת אורניום (US) ותהודת ספין אלקטרונית (US-ESR) של שיניי G. blacki עצמן.

“תארוך ישיר של שרידי המאובנים אישר את גילם התואם לסדרת הלומינסנציה במשקעים שבהם נמצאו, ונתן לנו כרונולוגיה מקיפה ואמינה לתקופת הכחדת G. blacki,” אומר הגאוכרונולוג מאוניברסיטת הצלב הדרומי, פרופסור רנו ז’ואן-בויאו.

תובנות מניתוח השיניים

באמצעות ניתוח מפורט של אבקת פרחים, שחזורי בעלי חיים שחיו באותה תקופה, ניתוח איזוטופים יציבים של השיניים, וניתוח מיקרוסקופי מפורט של המשקעים במערה – הקבוצה חשפה את התנאים הסביבתיים שהובילו להכחדת G. blacki. לאחר מכן, באמצעות ניתוח יסודות עקבות וניתוח טקסטורלי של שחיקת השיניים (DMTA), הצוות דגם את התנהגות G. blacki בזמן שהוא שגשג, בהשוואה לתקופת הכחדת המין. הממצאים מראים כי G. blacki נכחד בין 295,000 ל-215,000 שנה לפני זמננו, הרבה לפני מה שנחשב קודם. לפני זמן זה, G. blacki שגשג ביער עשיר ומגוון.

שינויים סביבתיים והתאמה השוואתית

בערך בין 700,000 ל-600,000 שנה לפני זמננו, הסביבה הפכה למשתנה יותר בשל חיזוק העונות, מה שגרם לשינוי בהרכב מגוון המינים היער.

אורנגוטנים (סוג Pongo) – קרוב משפחה של G. blacki – התאימו את גודלם, התנהגותם והעדפות המחיה שלהם כאשר התנאים השתנו. בניגוד להם, G. blacki הסתמך על מקור מזון חלופי פחות מזין כאשר העדפותיו לא היו זמינות, מה שהפחית את מגוון מזונו. הקוף הפך לפחות נייד, עם טווח גאוגרפי מצומצם לאיסוף מזון, ונתקל בלחצים אקולוגיים מתמשכים ובירידה במספר הפרטים באוכלוסיה.

“G. blacki היה המומחה המוחלט, בהשוואה לסתגלנים הגמישים יותר כמו האורנגוטנים, וזה בסופו של דבר הוביל להכחדתו,” אומרת פרופסור זנג.

פרופסור וסטאוואי אומרת: “עם איום של אירוע הכחדה המונית שישי מתנוסס מעלינו, קיים צורך דחוף להבין מדוע מינים נכחדים.

“חקירת הסיבות להכחדות עבר לא פתורות נותנת לנו נקודת התחלה טובה להבנת העמידות של הפרימטים וגורלם של בעלי חיים גדולים אחרים, בעבר ובעתיד.”

ההתמודדות עם תעלומת הכחדתו של הקוף הענק, Gigantopithecus blacki, מספקת לנו הזדמנות נדירה ללמוד על התמודדות עם שינויי סביבה והשפעותיהם על מינים שונים. המחקר הזה, שהתפרסם ב-Nature, מעניק הצצה לא רק לעבר הרחוק, אלא גם מזהיר מפני הסכנות הפוטנציאליות שעלולות לאיים על מינים בהווה ובעתיד, תוך הדגשת החשיבות של הבנת התהליכים הללו לשמירה על המגוון הביולוגי.

עוד בנושא באתר הידען:

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.